פנים מאירות חלק ב קיד

והשתא בשני עדים אם מכחיש הענין לגמרי שאמר מעולם לא אמרתי לכם אליבא דכ"ע גרע כח עד הראשון ושני עדים מהימני כמו שאם הי' שני חתיכות לפנינו אחד של איסור ואחד של היתר ואמר העד זה של היתר וזה של איסור לפני שני עדים ואח"כ אמר מעולם לא אמרתי דבר זה אינו נאמן ה"נ גבי אשה אבל אם אמר שקר העדתי לכם זה תלי' פלוגתא לדעת הראב"ד דס"ל דאף דאין צריך הגדה בב"ד מ"מ כיון שהגיד חוץ לב"ד יכול לחזור ה"נ יכול לחזור להגיד בב"ד ואשה אסורה ואין לומר לפי זה אף אם הכחיש הענין לגמרי נמי להימן במגו דאי בעי הי' אומר שקר העדתי והי' נאמן לאוסרה וזה אינו דהוי מיגו במקום עדים וכן כתב הרב רמ"א בהדיא בסי' קכ"ז ביו"ד סי' ט"ז בהג"ה וז"ל וכל מי שנאמן על דבר ועדים מכחישים אותו אע"פ שיש לו מגו שהי' נאמן לאוסרו בעניה שלא היה עדים מכחישן אותו מ"מ מאחר שמכחיש העדים הוי לי' מגו במקום העדים ואינו נאמן בדבר האיסור מ"מ לדיד' אסור דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסור' עכ"ל ה"נ בנידן דידן וכל זה לדעת הפוסקים דס"ל דכל חוץ לב"ד אף שמועלת עדותו חוזר ומגיד אבל לדעת הפוסקים דס"ל כיון שאינו צריך הגדה הוי כמו שנחקרה עדותו בב"ד ושוב אינו חוזר ומגיד אפילו גבי עד אחד אשה מהימנא וכ"ש נגד שני עדים דשני עדים מהימני אבל במכחיש הענין לגמרי אינו תלוי בחוזר ומגיד וכ"ע ס"ל דעד ראשון נאמן נגד עד השני ונגד שני עדים אינו נאמן וכן משמע פשט' לשון טור בח"מ סי' כ"ט אחר שנחקרה עדותן בב"ד אינו יכול העד לחזור ולומר דבר שסותר עדותי ואם יאמר טעיתי או שגגתי אין שומעין לו והביא הב"י בשם הירושלמי בפ' ב' דכתובות ובתוס' דסנהדרין תני וכן העדים שהעידו בין לטמא ובין לטהור בין לרחק ובין לקרב ובין לאיסור ובין להיתר בין לפטור ובין לחיוב עד שלא נחקרו עדותן בב"ד אמרו מבודין היינו הרי אלו נאמנים משנחקרה עדותו בב"ד אמרו מבודין היינו אינו נאמנים עכ"ל הרי משמע דווקא אם אמרו מבודין היינו דהיינו שקר העדנו זה הוי בכלל חוזר ומגיד אבל אם מכחיש הענין לגמרי לא נכנס לכלל חוזר ומגיד אלא אם עד אחד אומר בשם עד הראשון וראשון מכחישו לגמרי שלא אמר לו הראשון מהימן ואם שני עדים אמרו בשם עד אחד והוא מכחיש לגמרי השני עדים נאמנים כמו אם אמרו אכלת חלב והוא מכחיש או חללת שבת והוא מכחיש דשני עדים נאמנים ולדעתי אין חילוק בדבר זה ולכך הוכרח הרא"ש בפ' שבועת העדות להביא ראיה תחילה דאם מכחיש לגמרי דעד ראשון נאמן נגד עד השני שאמר משמו כמו גבי כתם וכרי של טבל ואח"כ הקשה ואע"ג דאפסידה בשבועה דאם לא נשבע היתה נאמנת לומר מת בעלה דבלא ראי' מפ' המדיר ה"א דלעולם אף שמכחיש הענין לגמרי היא נאמנת א"כ אין מקום להתחלת קושי' דהא לא הפסידה בשבועה דלעולם היא נאמנת אבל עכשיו שהביא ראיה מפ' המדיר היכי דראשון מכחיש לגמרי הראשון מהימן א"כ הקשה שפיר דהא הפסידה בשבועה וכו' וק"ל. אבל היכי שאומר שקר העדתי מזה לא דיבר הרא"ש ותלוי בפלוגתא אי הוי הגדה חוץ לב"ד מאחר שאין צריך להגיד בב"ד או לא הוי הגדה: והשתא נבוא לנידן דידן שאף לפי דברי מכ"ת נראה מכתבו שלא אמרה האשה בב"ד שהגדתי להם ששמו העם אלא שקר הגדתי אלא נראה שמכחישה לגמרי ואמרה מעולם לא אמרתי לעדים שהגיד לי ששמו הע"ס ומכיון שמדברי השני עדים שהגידו בב"ד בחרם י"ב והעידו מדברי שניהם שאחר החקירה אמרה שהי' מגיד ששמו הע"ס מימיץ לדברי הכל העדים נאמנים דזה לא הוי בכלל חוזר ומגיד אלא דעכשיו אינו מגדת כלל ומכחשת שלא אמרה מעולם לעדים א"כ העדים נאמנים כמו שנאמנים נגד כל האדם המכחיש אותם וכבר כתבנו דאינו נאמנת במגו דהוי מגו במקום עדים ולא נכנס כלל לדינו של הרב הרבא"ח בתשובה כנ"ל ברור ונכון בס"ד: וגם תמי' לי דברי מכ"ת שכתב בשם הרב הב"י בתשובתו דף ק"ט ע"ב מסיק להתיר בנדון זה וכתב שם וז"ל אבל בעדות אשה דדי בעד מפי עד מיד שמגיד העד הראשון בפני העד השני הוי כנחקרה עדותו בב"ד הילכך כל שבא העד ומעיד בב"ד ששמע מפי פלוני שנהרג או שמת פלוני אע"פ שהעד הראשון חזר בו קודם שנחקר עדות שום אחד מהם בב"ד אין חוששין לו וסומכין על דברי העד המעיד ששמע כך מפיו ואף שאין אני כדאי להרים ראשי בין הרים גדולים ושותא דמרייהו לא ידעתי מ"מ תורה היא עכ"ל וכתב מכ"ת דלכאורה יש להוכיח כסברת הרב הב"י מהא דכתב הרא"ש בסוגי' הנ"ל ולא שתהי' נאמנת מכאן ולהבא וכו' והביא ראי' מההוא דאמרינן בכתובות דאמרה פלוני חכם טיהר לי את הכתם וכו' ומקשה אח"כ אע"ג דאפסדי' בשבועתו דאם לא נשבע נאמנת לומר מת בעלי וכו' מ"מ כיון בשעת שהשביעתו וכו' וכתב מכ"ת הנה לסברת הרבא"ח מה שאמרתי חוץ לב"ד לא הוי הגדה אפילו בעדות אשה א"כ אמאי מביא הרא"ש הוכחה מההיא דאמרינן בכתובות פלוני טיהר לי את הכתם וכו' דחכם מהימן ועל זה מקשה הרא"ש קושייתו ואע"ג דאפסדי' בשבועתו וכו' הא בל"ז ה"ל להקשות על סתמא דש"ס אע"ג דאם נאמר דאין החכם נאמן גבי כתם אלא דאשה נאמנת מ"מ קשה דהא בסוגי' זו דאמרה לה לדידה חוץ לב"ד ולפי סברת הרבא"ח לא הוי הגדתו חוץ לב"ד כלום א"כ קשה הא אפסדה בשבועתו ויהי' חייב ואמאי פטור רב פפא באומר לה לדידי' וכו' אלא ודאי צ"ל כסברת הרב ב"י בעדות אשה אפילו הגדה חוץ לב"ד הוי הגדה כנחקרה עדותו בב"ד וא"כ שפיר מקשה הרא"ש דווקא לפי מאי דמסיק מסוגי' דפ' המדיר דחכם נאמן ואח"כ מקשה קושייתו אמאי אע"ג דאפסדי' בשבועה כו' וא"כ יש להתיר בנ"ד אע"ג דאמרה הפונדקית עדותה חוץ לב"ד לשני עדים כנ"ל עכ"ל מכ"ת: ונפלאתי עליו בתרי תמי' דהא לפ"ד מכ"ת דדברי הב"י אמת דהגדה חוץ לב"ד הוי הגדה וא"כ בלא ראי' מפ' המדיר לא קשה קושיית הרא"ש אע"ג דאפסדי' דהא לא אפסדי' דכל מה שהגיד מבחוץ אינו חוזר ומגיד והוכרח הרא"ש להביא ראיה מפ' המדיר דחכם נאמן וא"כ ה"נ העד נאמן ומפסיד בשבועתו נשמע מזה דס"ל למכ"ת דהני דיני דהכחשה ודיני דחוזר ומגיד מיתלי תלי' בהדדי וא"כ כיון דהביא הרא"ש ראי' מפ' המדיר ש"מ לפי האמת לפי הבנות הרא"ש ליתא לסברת הב"י וא"כ מביא מכ"ת ראי' לחובתו ועוד דמזכי שטרי לבי' תרי דלפי טעמא דחכם נאמן הבין מכ"ת דה"נ גבי עגונה העד נאמן וחוץ לב"ד לא חשיב הגדה וחוזר ומגיד א"כ איך קאמר בתחילת דבריו לסברת ראב"ח בל"ז הי' להקשות על סתמא דש"ס אע"ג דאם נאמר דאין החכם נאמן גבי כתם אלא דאשה נאמנת מ"מ קשה הא בסוגי' זו איירי דאמר לה לדידה חוץ לב"ד ולפי הסברת הראב"ח לא הוי הגדתו חוץ לב"ד כלום א"כ קשה הא אפסדי' בשבועתו ויהי' חייב ואמאי פטור ר"פ עכ"ל מכ"ת והא לפי סברתו דהני סברות מיתלי תלו בהדדי דאם חכם נאמן אז חוזר ומגיד ואם אשה נאמנת נגד העד אינו חוזר ומגיד וא"כ אי לאו דמוכח מההיא דמדיר דהחכם נאמן לא קמה לן סברת הראב"ח אלא אם הי' ס"ל דאשה נאמנת היינו אומרים דהעד אינו חוזר ומגיד א"כ יש סתירה בדבריו ומסוף דבריו על ראש דבריו ואם מכ"ת רוצה לחלק בין הכחשה שאומר מעולם לא הגדתי ובין אם אומר הגדתי לך בתחילה אלא שקר הגדתי א"כ קושייתו במקומה עומדה אף לסברת הב"י ולאחר שהביא ראי' מההוא דהמדיר דחכם נאמן דילמא הכא שאומר העד שקר הגדתי ולסברת הב"י אינו חוזר ומגיד וא"כ אינו מפסיד אותה ומנ"ל להרא"ש להקשות אע"ג דאפסדי' וכו': וגם מה שכתב מכ"ת דיש עוד סעד וסמך לדברי הרב הב"י מהא דכתב הרמב"ם בפ' עשירי מהלכות שבועות וז"ל האשה שהשביעה עד אחד שיעיד לה ממיתת בעלה וכפר חייב בשבועת העדות שאילו העיד היתה נשאת ונוטלת כתובתה ע"כ ותמהו בזה האחרונים למה השמיט הרמב"ם דין זה דפטור גם הרב בעל לחם משנה הניחו בצ"ע וכתב מכ"ת שנראה לו ליישב לפי מה שפירש סוגי' הרב הב"י בתוך התשובה וז"ל אפילו כשהעד הראשון כשר ועד השני מפסולי עדות משמע בפרק שבועות העדות ששומעין לדברי העד שמעיד ששמע כן מפי אחר אע"פ שאותו אחר מכחישו דאמרינן התם הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר לה לב"ד דתנן האשה שאמרה מת בעלה תנשא וביאור דברים שתובע את עדיו שיבוא ויעידו עדות שיודעים לו והם נשבעו שאינם יודעים לו עדות אינם חייבים קרבן שבועה מפני שלא הפסידו ממון מה שלא העיד לה דמאחר שכבר שמעה מפיו שמת בעלה ובאה לב"ד ואמרה כן ומתירין אותה להנשא אע"פ שהעד כופר ונשבע שאינו יודע שמת בעלה לא משגחינן בו והא הכא דעד זה בחזקת כשר הוא דאשה מפסולי עדות הוא ועוד שהיא נוגעת בדבר אפ"ה מהימנא לה ולא משגחינן בדברי העד הכשר הכופר וכ"ש בנ"ד וכו' נמצא לפי שיטת הרב הב"י הא דקאמר ר"פ בעד מיתה פטור משום דהיא נאמנת מכאן ולהבא ולא אפסדי' מידי והיינו דלא כסברת הרא"ש ולפ"ז שפיר יש ליישב ולתרץ קושי' הנ"ל שמקשים על הרמב"ם והיינו כיון דלהרמב"ם לא ניחא במאי דמתרץ הרא"ש כיון דבשעת שהשביעתו לא היתה צריכה לעדותו לא מחייב אלא דסבר כסברת הרב הב"י בתשובתו דטעמא דר"פ דעד מיתה פטור משום דהיא נאמנת מכאן ולהבא רק על זה קושי' הרא"ש מההיא דהמדיר אמר פלוני טיהר לי את הכתם וכו' משמע דעד ראשון מהימן וצ"ל דרב פפא סבר כההיא דירושלמי וכולהון בעדות כו' לכך סבר ר"פ דעד שני מהימן ומשום הכי קאמר דפטור משום דלא אפסדי' מידי אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו דפסק התם כתלמודא דידן שכתב בפ' כ"ד מהלכות אישות והאיך יודע דבר זה כגון שאמרה פירות אלו פלוני כהן תיקן לו את הכרי פלוני חכם תיקן לי את הכתם ולאחר שאכל או באה עלי שאלו לאותו פלוני ואמר להד"ם והיינו כסתמא דתלמודא דידן בפ' המדיר דאמרינן התם מאכילתו שאינו מעושר אי דידע נפרש אי דלא ידא מנא ידע לא צריכה דאמרה פלוני כהן תיקן לי את הכרי ואזיל ושאלה ואישתכח שיקרא וקמ"ל דאף בלא עדים נאמן החכם וכהן כמו שכתבו התוס' ד"ה פלוני תיקן לי וכו' ולפ"ז ממילא ליתא לדר"פ לפי פשטא דתלמודא דידן וסוגי' דפ' המדיר כיון דלא ס"ל להרמב"ם כתי' הרא"ש אלא כתי' הב"י דמכאן ולהבא נאמני' משום הכא פטור ר"פ הואיל ולא הפסידה כלום דהיא נאמנת אף מכאן ולהבא כמו שכתב הרב ב"י בתשובתו הנ"ל א"כ למאי דקי"ל בפ' המדיר דהחכם וכהן נאמנים ע"כ ליתא להא דר"פ דעד מיתה פטור כיון דהיא אינה נאמנת מכאן ולהבא ומפסידה