פנים מאירות חלק ב קיג

דכתב שם האשה ושם מקומות ואין שם אשה אחרת שם כשמה או שיש שם האשה אחרת כשמה וידוע שבעלה לא הלך משם שם האשה הנזכר בגט שבעלה שבא ממקומה והחזיק עצמו בשם אחר שמתגרשת ואם בגיטין כן ק"ו לענין עגונה דהאשה פונדקית העידה שהגיד לה שיש לו אשה ובן ממנה משנה וחצי והוא דר רחוק שעה אחת מליכטן פעלד ושם דר עוד ב"ב אחד שאינו נצטרך לסבב לקבץ כדרך העניים ושמו חזקאל בר יהודא ומתוך העדות הזה ניכר שמקום ליכטן פעלד הוא במדינת באמבורג ואף למ"ד אע"ג דלא הוחזק לא להודר וא"כ חיישינן לשני שיוירא ויש לומר דלמא אשה אחרת ממקום אחר גירש מ"מ היכי דהזכיר שם מדינה י"ל דלא חיישינן לשם המדינה כשם מדינה זו וגם שם העיר כשם העיר הזו ואף אם נימא דחיישינן כמו דחיישינן בשווירא מתא דעל רכיס נהרא דחיישינן לשם העיר ולשם הנהר לר' זירא לחד לישנא ה"נ חיישינן לשם המדינה מיהו בנ"ד שהוא אמר שהוא דר במקום שדרה בת ר' שמואל הדר בוועשט הויבן וידוע לנו שבת ר' שמואל דרה בליכטן פעלד תו לא חיישינן וא"כ ראוי לחקור ולדרש בשבע חקירת ודרישות שבכל הצדדים מן העיר ליכטן פעלד רחוק שעה לא יצא שום אדם מאשתו רק זה האיש הע"ם בעלה של האשה מ' גיטל והיא דרה שעה מליכטן פעלד אמרינן שהחזיק עצמו בשם אחר מטעם שכתב הרא"ש שכן דרך בני אדם הגולים ממקומם מחמת ממון או מחמת מרדון שמשנים את שמם פן יחקרו אחרי מקום חניתן ומתוך העדות שהגידו בבאמבורג ניכר שהי' בעל פליטה מחמת ממון ואמר כן מסתמא זהו בעלה של האשה ואף שלא הזכיר שם האשה מ"מ כיון דהזכיר שם מקומו ולא משתכח שם שום אחרת שבעלה יצא למרחקי' ולא בא כי אם זה האיש בוודאי הוא בעלה של זו שהחזיק עצמו בשם אחר ואף שלא החזיק בשם שלשים יום דזה הוי כמו בשעת הסכנה דכותבין אע"פ שאין מכירין ולא הוחזק אפ"ה כותבין וה"ה הכא: וכן הביא הב"י בסי' י"ז בשם תשובת מהרי"ק שורש קנ"ו על אחד שהעיד פב"פ מת אע"פ שהם לא הי' מכירי' אותו ולא יודעים שמו כי אם על פיו פשיטא דמהני ואפילו בפעם אחד שמו כך די בכך והביא ראי' לדבר עכ"ל א"כ ה"נ בנ"ד ובר מכל דין דנוכל לומר דאין כאן שינוי השם דשם קודש הוא חזקי' בר יהודא והוא אמר שנקרא חזקאל בר יהודא ומאן יאמר דחזקאל הוא כינוי ליחזקאל והוא קיצור דשם דלמא הוא כינוי לחזקי' כמו שמקצרין השם י"ל שמא די כן כמו יעקב יעקל כמו כן י"ל דקורין לחזקי' חזקאל דזה אינו לא כינוי ולא שינוי כמו שכתב בהג"ה אשר"י בפ' השולח ואף לדעת רש"ל במקומות שקורין יעקל לאליקום צריך ליכתוב יעקב המכונה יעקל וא"כ ה"נ דהא ליחזקאל נמי קורין חזקאל מ"מ גבי עגונה בנ"ד שעכ"פ לא יצא שום האיש שעה רחוק מליכטן פעלד שהי' שמו יחזקאל אלא חזקי' א"כ חולין שם זה בשם חזקי' ואין זה שינוי שם כלל אלא חשיב כמו שם דנערות וכן התיר הרא"ש גבי מכלוף בן מלול אף שלא ידע אם הוא בעלה של אשה זו וגם לא העיד על שם מקומו יש לחפש לה היתר כיון שידוע שהי' שם בעלה של אשה זו מכלוף בן מלול ואין מכלוף בן מלול אחר בעיר והתירה להנשא וריאיתו מעובדא דיצחק ריש גלותא שע"כ העדים לא העידו כי אם על שמו אבל לא הכירו את מקומו ואת אשתו אלא כך הי' שם האיש שנפטר בכאן שאלו העידו עדות גמורה שידעו שהי' בעלה של אותו אשה בהא לא הוי אמר אביי חיישינן לתרי יצחק וא"כ בנ"ד נמי אף שהאשה אינו מכרת שזה האיש הי' בעלה של האשה הא כבר כתבנו בשם שיש סימן בו אם האיש אחר אלא שידעו שהי' שם בעלה כך יש סימן באשתו שהזכירה במקום שהיא דרה ואין שם אשה אחרת עגונה מבעלה אלא זו וכן הביא הב"י בסי' י"ז בשם מהר"י קולן בשורש קפ"ה אף שלא העידו שמת ר' דוד בר שלמה מעיר לעמבערג אלא סתם אמרו שמת ר' דוד בר שלמה מרוסיא ולא הזכירו שם עירו בפרטות התיר אשתו משאר אומדנות ואף ששם יש לחוש דכמה יוסף איכא בשוקו ובמדינה א"א לבדוק אפ"ה התיר משאר אומדנות ק"ו בנ"ד שהזכיר שם עירו דהיינו שהוא דר שעה מעיר ליכטן פעלד ואם נבדוק שם סביב כל העיר רחוק שעה אחת לא יצא אדם משם וגם יש אמתלות שיש לאשה זו בן שהי' משנה ומחצה וגם דר שם עוד בעל הבית שאינו צריך לקבץ בוודאי זהו בעלה של האשה מרת גיטל ובפרטות שנוכל לומר שאין זה שינוי השם כלל ואף אם שינה השם מ"מ כבר הוכחנו בראיות ברורות הנ"ל דסומכין עליו להתיר אשתו. ומה שכתב מכ"ת לפי דברי שני עדים שיש תקוה לאשה עיגונא העלובה רק יש לפקפק אחרי שהעדות אמרו עדותם בשם האשה הפונדקית בוועשט הובין ששמעו מפי עדות כנ"ל והיא מכחשת אותן עדים ועומדת בדיברה הראשון שלא הזכירה שם העם רק חזקאל בר יהודא וכן אמרה שהיתה אומרה לעדים כפי אשר כתב לי גיסי הרב נר"ו באגרת השניות ובדין זה הובא בטור א"ה ובש"ע סי' י"ז סי' ח' אם העד אמר לאשה בינה לבינו מת בעלך אינה צריכה שוב לעדותו אלא בא לב"ד ואומרת מת בעלי אבל אם בא העד שאומרת בשמו מת ואמר שלא אמר מת לא מהימנא ומוציא ומביא דין זה מקורו בפרק שבועות העדות דף ל"ב ע"ב לענין שבועות העדות אמר רב פפא הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב אם כפר בקרבן שבועה והכל מודים בעד מיתה שהוא פטור מקרבן שבועה ומפרש הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר לה לב"ד דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא ופירש"י כגון דאמר לה לדידה חוץ לב"ד מת בעלך ולא אמר עדות בב"ד כשהשביעתו לפי שהיא יכולה לילך לב"ד ולומר מת בעלה ולא תהיה צריכה לשום עד דתנן האשה שאמרה וכו' והיא עצמה נאמנת עכ"ל והכל מודים בעד מיתה שהוא חייב דלא אמר לדידה ולא אמר לה לב"ד וכתב הרא"ש על פירש"י הנ"ל ולא שתהי' נאמנת מכאן ולהבא כיון שכפר שלא אמר לה כלום והוא אמר שאינו יודע אם מת דוודאי הוא נאמן יותר מן הבא בטענתו וכן כתב הרמב"ן ז"ל שקיבל כך דכל עד מפי עד אם הראשון כפר אין השני האומר בשמו נאמן והביא ראיה מההיא דאמרינן בכתובות דף ע"ב ע"א דאמר פלוני חכם טיהר לי את הכתם הזה ואזיל ושייל ואשתכח שיקרא אלמא אע"ג דהא מהימנא כיון דאמרה בשם פלוני ושאלה ואמר שיקרא הוא לא מהימנא. וכן מסתברא ואע"ג דאפסידהו בשבועה דאם לא נשבע נאמנת לומר מת בעלה והשתא לא מהימנא מכל מקום כיון דבשעה שהשביעתו לא היתה צריכה לעדותו לא מחייב עכ"ל. ועי' בתשובת רמ"א ס"ס מ"ה: וכתב מכ"ת ועיקר יסוד האחרונים ח"מ וב"ש דשני עדים יכולים להכחישו והמה מתשובת הראב"ד ובתשובת הרב ב"י רק בנ"ד הגדתי שהיתה אומרת לעדות הי' חוץ לב"ד ובזה וכך הראב"ד להחמיר בתשובתו סי' ל"ז בתוך התשובה וז"ל זה אינו כיון שאותו הגדה ראשונה לא היתה בב"ד ואע"פ שידענו בבירור שאמר כן לא חשיבי הגדה דאין אדם חושש במה שאמר חוץ לב"ד ולעולם חוזר ומגיד ואע"פ שלענין התיר אשה הי' נראה לכאורה דלא שייך טעם זה דכל האומר בפני עדים שמת בעלה של פלונית ידע אותו העד שיתירו האשה ע"פ אותן העדים אע"פ שלא אמרה בב"ד וא"כ ה"ל כאלו העיד תחילה בב"ד ושוב אינו חוזר ומגיד מ"מ כבר כתבו הר"ן בתשובה בהדיא דאפילו בדבר דאין צריך ב"ד הגדה שלא בב"ד לא חשיבי הגדה ולעולם חוזר ומגיד ואם כן בנ"ד נמי לא חשיבי אמירה ראשונה הגדה כלל וחוזרת ומגידה: ולפ"ז אין להתיר בנ"ד כיון דב' עדים מכחישין כנ"ל דהא בנ"ד אמרה הפונדקית תחלה חוץ לב"ד ואח"כ אמרה שם בב"ד ומכחשת את העדים ולפי מסקנת הרב רבא"ח אין הגדתה מה שאמרה חוץ לבית דין כלום ויכולה לחזור דאזלינן בתר עדותם שאמרה עכ"ל מעלתו. והנני משיב על דבריו כי לבבי לא כן ידמה ואף שתשובת רבא"ח ותשובת הרב הב"י אינם מצוים בידי לעיין בהם מ"מ מטביעתן של קרובים אנו למידן דעת רחוקים וז"ל הרב חלקת מחוקק סי' י"ז ס"ק י"ז לאחר שהביא דברי רמב"ן דכל עד מפי עד אם בא הראשון וכפר אין השני שאמר משמו נאמן כתב הרב בח"מ וזה פשוט שכל שהעידו שני עדים מפי עד אחד אינו נאמן להכחישם אך יש להסתפק אם יוכל לומר העד הראשון שקר הגדתי לך וכבר כתב הר"ן בתשובה סי' מ"ז שאף בהגדתו מועלת חוץ לב"ד מ"מ אם אמרו אח"כ מבודין היינו נאמנים והביא ראיה לזה אך יש לפרש דברי הר"ן דמיירי כל זמן שלא העיד העד השני בפני ב"ד אבל באמת אין סברא לחלק דמה תועיל העדות העד השני שלא יוכל העד הראשון לחזור מדבריו וא"כ כל עד מפי עד צריכה האשה לחקור השיב שלא יחזור העד הראשון מעדותו ויאמר שקר הגדתי עכ"ל: הרי דהר"ן נמי הסכים לדעת הרבא"ח בתשובה שאף הגדתו מועלת חוץ לב"ד מ"מ אם אמרו אח"כ מבודין היינו דהיינו שקר העדנו נאמנים אבל אם אמר מעולם לא הגדתי דבר זה הוא דין אחר. ואף בזה כתב הר"ן בפ' המדיר בשם הרמב"ן דאין השני נאמן ואם כל זה כתב הרב בח"מ דזה פשוט שכל שהעידו שני עדים מפי עד אחד אינו נאמן להכחיש היינו ר"ל מעולם לא הגדתי לפניכם אינו נאמן ואינו תלוי כלל בחוזר ומגיד אף אם אומר שקר העדתי בזה תלוי פלוגת' לדעת הר"ן והרבא"ח בתשובה אף שהגדתו מועלת חוץ לב"ד מ"מ חוזר ומגיד אבל לדעת הב"י כיון שהגדתו מעולת חוץ לב"ד הוי כאלו העיד בב"ד ואינו חוזר ומגיד אבל אם אומר מעולם לא הגדתי דבר זה זה ענין אחר ואינו תלוי בחוזר ומגיד ותדע דהא הרב הב"י בתשובה ס"ל דכל היכי דמועלת עדותן חוץ לב"ד אינו חוזר ומגיד וא"כ אשה נאמנת נגד העד ומותרת להנשא וגבי כתם בי"ד סי' קפ"ה הביא דברי הרא"ש מה שכתב בפרק המדיר בשם הירושלמי דדוקא לאפוקי מהונו בעינן שני עדים להכחיש את האשה להפסיד כתובתה אבל לענין איסור להחזיקה באיסר נדה החכם נאמן ואיך כתב בתשובה שהאשה נאמנת נגד העד אלא ע"כ דהתם בפ' המדיר מיירי בהכחשה שמכחיש את האשה שלא טיהר לה את הכתם ולא תיקן הכרי ולכך העד נאמן אבל גבי אשה עגונה מיירי שהעד הראשון אמר שקר הגדתי לך בזה כתוב כיון שהגדה ראשונה מועלת חוץ לב"ד הוי כאלו העיד בב"ד ושוב אינו יכול לחזור ולהגיד ואשה נאמנת אבל אם אומר העד שלא אמר לה מת מכחיש אותה העד נאמן כמו בפרק המדיר גבי כתם. ועל זה דן ג"כ הרא"ש בפרק שבועות העדות והביא ראי' מפ' המדיר אבל אם אמר העד שקר העדתי זה דין חדש שלא דיבר בו הרא"ש והרבא"ח בתשובה עם הרבים מחולקי' בדין זה והשתא לדעת הרבים אלים כח עד הראשון אם מכחיש הענין לגמרי דהוא נאמן יותר מן העד השני ואם אומר שקר העדתי גרע כחו ושני נאמן