פנים מאירות חלק ב קיא

דא"כ הקושי' שהקשינו בתחלה במקומה עומדת דה"ל להרא"ש להקשות אסתמ' דתלמודא קושייתו אע"פ דאפסדה בשבועה דאם לא נשבע נאמנת לומר מת בעלי כו' ולא מההיא דמהדיר ומהכחתו מהרמב"ן אף למאי דפרשנו דיש לפרש דר"פ איירי שנחקר עדות העד ראשונה בב"ד ולכך נאמן העד ולא האשה ומ"מ קושיית הרא"ש במקומה עומדת אמאי פטור ר"פ הא אפסדה בשבועה אלא וודאי לסברא מהרח"ל ז"ל וקושייתו ליתא וא"כ שפיר יש לפרש אליבא דר"פ דהיא נאמנת אף מכאן ולהבא כפי שיטת הב"י כמו שפרשנו בשיטת הרמב"ם ולכך מוכרח הרא"ש להביא ראיה מההיא דהמדיר וקבלתו של הרמב"ן ומקשה השתא קושייתו כנ"ל אבל מ"מ אליבא דדינא שפיר י"ל סברא זו דאם נחקר העד ראשון בב"ד קודם אין נאמן להכחיש העד השני להעד הראשון וכמו שכתבו האחרונים וא"כ אין היתר בנ"ד: אבל מ"מ יש עזר ותרופה להתיר בנ"ד ממה שכתב הרב הב"י בתשובתו הנ"ל וז"ל ועוד דהתם כשאומרים העדים מקודם היינו מודים הם שאמרו כן אלא שאמרו ששקר דברו. אבל בנ"ד שלא דבר דיבור מעולם והרי עדות מעידה עליה שדיברו כל אותן דברים אפילו אם הי' עד הראשון והשני שווים בהכשר או בפסול לעד השני שומעין שהרי על גוף העד הראשון הוא מעיד שדיבר כך ודמי לעדות המעידים על פלוני ופלוני שעשו כך או שדברו כך אע"פ שאותן פלוני ופלוני מכחישן בדבר לעדות המעידים בדבר אליהם שומעין ואע"פ שהעד השני זה הוא יחיד חשוב כאלו הוא שנים מעידי' שהעד הראשון דבר כך וודאי מהימן לעד השני זה כאלו הי' שנים עכ"ל. וא"כ יש להתיר בנ"ד כיון דהפונדקית אומרת שלא דברה מעולם כך א"כ אין חילק אם נחקר עדותן בב"ד קודם או לא. וגם כד מדייקת בה שפיר יש להתיר בנדון זה אחרי שהאשה מרת גיטל הנ"ל באה לפנינו ב"ד ואמרה ששמע שמת בעלה קודם שנחקרה עדות פונדקית שמה בוועשט הובן בב"ד ולפי הפוסקים הנ"ל אם אמרה האשה מת בעלי סתם או שאמרה ע"פ עדות אין צריכין לשאול ולחקור יותר א"כ הוי כנחקר עד שני מקודם ובר מן דין יש להתיר בנ"ד כמ"ש האחרונים בתשובות מהרי"ל סי' ל"ז ומהרמ"א בתשובה ס"ו ובעדות אשה כשאמרה פלוני אמר לי שמת בעלי והוא מכחישה שלא אמר לה איכא פלוגתא דרבוותא אי מהימנא מכח ההיא שבועות העדות כו'. אשר נראה דהחולקים ואומרים דאיהי מהימנא הם מפרשי' ההיא דהמדיר בשני עדים ורבים מתהימית דהא מפשטא דסוגי' דידן משמע דלא כהירושלמי וא"כ בהחכם וכהן דהם נאמנים ובשלטי גיבורים סוף יבמות כתב בהדי' דהיא נאמנת אעפ"י שהעד שאומרת מפיו מכחישה ונראה ליישב לשיטתו ללק"מ מההיא דהחכם וכהן לפי סברת הריטב"א בשם רבו והובא הש"ך בי"ד סי' קכ"ז כתב הנימוקי יוסף ר"פ האשה רבה דווקא בעדות דבר ערוה דבעינן שנים והאמינהו לזה שאמר מת כשנים אבל באיסור דעלמא דסגי בחד כיון שלא האמינהו אלא כחד כי אתי אחרינ' ומכחישו הוי כחד לגבי חד עכ"ל. ולפ"ז שפיר י"ל כשיטת הרב ב"י דטעמא דר"פ דפטור משום דהא נאמנת מכאן ולהבא ואין להקשות מהחכם וכהן בשלמא הכא דדבר ערוה היא צריך שנים ואפ"ה הקילו בעדות אשה דחד מהימן כתרי מתוך חומר שהחמיר עליה בסופה ולכך אינו יכול להכחיש עד הראשון להשני כיון דעד השני נאמן כתרי אבל התם גבי כהן וחכם דעד אחד נאמן באיסורין ואינו כתרי עדות ושפיר יכול להכחיש עד הראשון לכך פסק שפיר ריא"ז והובא בש"ג וסייעתו דעד שני נאמן. ולפי דעתם מכ"ש שיש להתיר בנ"ד שיש שני עדים כשרים המכחישים את הפונדקית ושפיר פסק הב"י לפרושי טעמא דר"פ דהיא נאמנת מכאן ולהבא ואין להוכיח מידי מהחכם וכהן כנ"ל והנה בעיקר הגדת ב' עדים דהיינו העד הראשון שמואל בר' ירמי' הנ"ל שאמרה מאומרת שפונדקית שהי' ממדינת ב"ב ושמו העם מליכטנפעלד ובאמת הי' העיר מולדתו בליכטנפעלד ע"ז הי' קורים כמה אנשים אותו העם מליכטנפעלד והוי כמו שאמרו שמו ושם עירו וכבר האריכו פוסקים הראשונים והוא בטור ובש"ע סעיף י"ח והוא מלשון הרמב"ם סוף הל' גירושין בסוגית הש"ס בפ' האשה שלו' יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי הוי קאזיל מקורטבי לאספמי' ושכיב שלחו מהתם יצחק ר"ג בא כו' שכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן אמר אביי מנא אמינא לה דההיא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכו' וכתבו תוס' בד"ה יצחק ר"ג כו' איירי דלא הוחזק לתרי יצחק ובשכיח שיירת' דאי לא שכיח שיירת' ולא הוחזק הא תנן בפ"ק דב"מ דכל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר וכו'. והנה לפי מה שמפרש הרמב"ם והרי"ף בהאי סוגי' שפסק הכא לקולא ובפ' כל הגט פסק לחומרא שפי' השמעתת' וגופא דעובדא הוי שעדים מעידים שאיש אחד שמו יצחק ר"ג הלך עמהם מקורטבא לאספמיא וכו' אביי אמר חיישינן שמא הי' יצחק אחד שבא מעלמא לקורטבא והוא שיצא עמהם כיון שיירות מצויות מעלמא לקורטבא ואותו שהי' תושב קורטבא אזל לי' לעלמא ורבא אמר כיון שהעדים מעידים שהי' מקורטבא וכאן בקורטבא הי' תושב אדם א' ששמו כן אומרים כאן נמצא וכאן הי' ולא חיישינן שמא פינה זה והלך לו למדינת הים ואחר בא לכאן וכו': וביותר יש לפרש סוגיא זו לפי מה שכתבו הפוסקים ח"מ וט"ז הפי' דכאן נמצא כאן הי' דמיירי שאיש אחד בוודאי הלך לאותו מקום שנמצא ההורג והשני לא ידענו מה היה לו תלינן במצוי בסתמא שזה שהלך מביתו אדעתא לילך לקורטבא הוא בוודאי מת בקורטבא והשני שלא ידענו להיכן אזיל הלך לעלמא ולפ"ז יש לפרש בסוגיא זו אע"ג דהוחזק שני ר"ג מ"מ כיון דידעינן דזה יצחק הנ"ל אזיל לקורטבא אע"ג דהשני ג"כ אזיל לעלמא מ"מ אמרינן דזה מת בקורטבא כיון דהוא אזיל לקורטבא והשני לא ידעינן מה היה לו ובזה פליגי אביי ורבא כפי' הרמב"ם ולא צריכין דברי תוס' הנ"ל ואמר אביי מנא אמינא לה מהיא גיטא דאשתכח בנהרדעא והי' כתוב בי' בצד קלוניא מתא פי' מקום הי' בעיר נהרדעא ששמו קלוני' ובקלוני' גופי' נמצא הגט וכו'. ופסק הרי"ף ז"ל כרבא דאמרינן כאן נמצא וכו' אבל התם בגיטין דחיישינן לשני שיוורי ולב' יוסף ב"ש משום דלא נמצא הגט במקום שנכתב ושייך למימר כאן נמצא וכו' אלא מיירי שמביא גט ממדינת הים ונאבד ממנו וכו' ע"ש בהרמב"ם שהאריך בזה והנה פוסקים שדו בי' נרגא ומקשים לפי פי' הרמב"ן הא דמוקי לי' לר' זירא התם בפ' כל הגט ללישנא בתרא כאן מקום שהשיירות מצויית כאן מקום שאין השיירות מצויות ה"ל לאוקמי הא והא במקום שהשיירות מצויות וברייתא דמצא גט אשה שנמצא במקום שנכתב. וגם הרב רח"ל ז"ל הרגיש בקושיא זו בקונטרס עגונות שלו דף כ"ו ע"ב ומתרץ בדוחק וגם מקשה הרב הנ"ל והאריך בכמה קושית לשיטת התוס' ד"ה יצחק ר"ג וכו' הנ"ל ולפי מה שכתב לשיטת הרמב"ן מתורץ הכל. ואין להאריך כעת בשיטה עמוקה בפרק כל הגט ובפ"ק דב"מ אשר כבר האריך בזה א"א מ"ו הגאון המפורסם המנוח זצ"ל בחדושי הלכות וחידושי פוסקים שלו ואין הזמן גורם כעת לעיין בזה: מ"מ בהשקפה ראשונה נראה לענ"ד לתרץ קושית הפוסקים לשיטת הרמב"ן הנ"ל דהא לכאורה יש להקשות גם לשיטת התוס' שם בד"ה כאן המקום שאין השיירות מצויות וכו' וא"ת היכי דהוחזקו אע"ג דאין השיירות מצויות היכי מהדרינן מנא ידעינן דמזה הוא וי"ל כגון דידעינן דמזה יוסף ב"ש נפל וכו' ע"ש במהרש"א שכתב בה ניחא לקמן בברייתא לחד לישנא דס"ל לר' זירא כרבה דבאין שיירות מצויית אפילו הוחזקו ליכא למיחש לאחר ואמאי חיישינן לנפל מאחר דהא ליכא התם לתרוצי כי הכא דידעינן דמזה יוסף ב"ש נפל וכו'. ולפ"ז יש להקשות מאי מקשה הש"ס התם בשלמא רבה לא אמר כר' זירא מתני' אלימא לי' לאקשוי אלא ר"ז מ"ט לא אמר כרבה ופי' רש"י אלא ר"ז מתני' אברייתא מ"ט לא אמר שנוי' דידי אמרתי מתני' דרבה דהא י"ל דמתני' יש לתרץ דאיירי דידעינן דמזה יוסף ב"ש נפל והא דקתני לא יחזיר היכי דלא ידעינן אי מזה יוסף ב"ש נפל אבל ברייתא ליכא לתרוצי דאיירי דידעינן דמזה יוסף ב"ש נפל כמ"ש מהרש"א דהברייתא ליכא לאוקמי בהכי לכך אלימ' לי' לאקשוי' מברייתא ומוכרח לומר דלכך כתבו התוס' בתחילה בד"ה כאן במקום שאין השיירות מצויית וא"ת אמאי לא שני איפכא וי"ל דהאי עובדא בסמוך הוי ברישא ואשמועינן בלא הוחזקו ויחזיר אפילו בשיירות מצויות והכא אשמועינן דאם הוחזקו נמי יחזיר אם השיירות מצויית ולפ"ז לא ק"מ דה"ל לשנות ולחלוק היכי דידעינן דמזה נפל דרבה רוצה לאשמועינן דין זה כתי' התוס' הנ"ל וה"נ לק"מ דה"ל לשנות ולחלק דהכא איירי דידעינן דמזה נפל ומש"ה יחזיר וכו' מטעם זה ולכך צדקו דברי התוס' שכתבו תי' זה לאחר שכתבו תירץ ראשון: ואפשר לומר שלזה כיון רש"י דמפרש אלא ר"ז דרמי מתני' אבריית' מ"ט לא אמר שנויי' דידי' אמרתי מתני' דרבה והיינו אע"ג דיש לתרץ בענין אחר כמו שמקשה הפוסקים ע"פ הרמב"ן דהברייתא איירי שנמצא גט אשה במקום שנכתב כנ"ל לכך מפרש רש"י מ"ט לא אמר שנויי' דידי' אמרתי מתני' דרבה והיינו אע"ג דרבה לעיל ג"כ יש לחלק כדפרישית דאיירי שנמצא במקום שכתב אלא דרבה אתי לאשמועינן כמ"ש התוס' הנ"ל וא"כ שפיר קשה לר' זירא מ"ט לא אמר כרבה והיינו לר' זירא נמי קשה אמאי מקשה מברייתא דהא יש לחלק כמ"ש הפוסקים דהברייתא איירי שנמצא הגט במקום שכתב ומוכח לומר אליבא דר"ז ג"כ דאתי לאשמועינן כמ"ש התוס' לפ"ז הי' לומר שנויי' דיד' אתרתי מתני' דרבה כו' ולא מפרשי על המקשן ולפ"ז שפיר יש לפרש כשיטת הרמב"ן ואין מקום לקושית הפוסקים ואף דלכאורה אי אפשר לפרש שיטת הרי"ף כשיטת התוס' דלתירוצו אבל התם חיישינן לב' שיוירי משום דלא נמצא הגט במקום שנכתבו א"א כתי' הרא"ש דה"נ ידעינן דמזה יוסף ב"ש נפל אבל מ"מ קושיית הפוסקים על הרמב"ם לק"מ דא"כ קשה מאי פריך בגמ' בשלמא רבה לא אמר כר"ז וכו' דהא יש לחלק במתני' דכאן איירי דידעינן דנפל כנ"ל. וגם בלא"ה מוכח כתי' התוס' דאתי לאשמועי' רבותא כו' מכח קושיות התוס' ואימא איפכא כו' אלא מוכרח לומר כדפרשנו כלל היוצא מדברינו לחזק שיטת הרמב"ם דהרי"ף פסק הכא לקולא דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' וא"כ יש להתיר בנ"ד כיון דידעינן שאותו הפ"ס מליכטן פעלד החזיק בדרך ואזל לעלמא ותלינן שהוא מת בוועשט הובן אבל אין צריכין לכל זה לפי מה שמשיב הרב רמ"א בתשובתו סי' ע"ז ע"ש. עוד אשר האריך בנדון דבעינן שמו ושם אביו ושם עירו