פנים מאירות חלק ב קי

ולהבא רק ע"ז קשה קושיות הרא"ש מההיא דכתובות אמרה פלוני טיהר לי את הכתם וכו' משמע דעד הראשון וצ"ל דר"פ סבר כפי' ירושלמי וכולהון בעדות פלוני כהן עשר לי וכו' בדקין כולהן ולא משתכחין ולכך סבר ר"פ דעד שני מהימן ומש"ה קאמר דפטור דלא אפסדה מידי. אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו דפסק התם כתלמודא דידן שכתב בפ' כ"ד מהלכות אישות ואיך יודע דבר זה כגון שאמר פירות אלו פלוני כהן תיקנו ופלוני חכם טיהר לי את הכתם ואחר שאכל או בא עליה שאל אותו פלוני ואמר להד"ם והיינו כסתמא דתלמודא דידן בפ' המדיר דאמרינן התם מאכילתו שאינו מעושר ה"ד אי דידע נפרוש או דלא ידע מנא ידעי לא צריכא דאמרה לי' פלוני תיקן לי את הכרי ואזל ושיילהו ואשתכח שיקרא וקמ"ל דאף בלא עדים נאמן החכם וכהן כמ"ש התוס' ד"ה פלוני תיקן לי וכו': ולפ"ז ממילא ליתא לדר"פ לפי פשטא תלמודא דידן בסוגי' דפ' המדיר כיון לא ס"ל להרמב"ם כתירץ הרא"ש אלא כסברת הב"י דמכאן ולהבא נאמנת ומ"ה פטר ר"פ הואיל ולא הפסידה כלום דהיא נאמנת אף מכאן ולהבא כמו שפי' הרב הב"י בתשובתו כנ"ל וא"כ למאי דקיימא בפ' המדיר דהחכם וכהן נאמנים ע"כ ליתא להא דר"פ דעד מיתה פטור כיון דהיא אינו נאמנת מכאן ולהבא ומפסידה מכתובתה ומש"ה לא הביא הרמב"ם דין זה וכתב בסתמא חייב: וכיון דזכינו לדין מוכח דלא כסברת הרב הראב"ח אלא כסברת הרב הב"י דהגדתו חוץ לב"ד בעדות אשה הוי הגדה דאל"כ היה מוכח דע"כ ס"ל להרמב"ם כתירץ הרא"ש דא"ל דס"ל להרמב"ם הא דפטר ר"פ היינו בעדים וכפי' הירושלמי כנ"ל דהא עדיין קשה האיך קאמר ר"פ משכחת לה דפטור דאמר לה לדידה ולא אמר לה לב"ד א"כ הי' הגדתו הראשונה חוץ לב"ד ולא הוי הגדתו כלום וא"כ הראשון מהימן וקשה קושיות הרא"ש דהא אפסדה בשבועתו ולחייב וצ"ל כתירצו כיון דבשעת שהשביעתו לא היה צריכה לעדותו לא מחייב א"כ קשה קושיות הרא"ש הנ"ל על הרמב"ם במ"נ דה"ל להביא נמי דין זה דפטור וכתי' הרא"ש אע"כ צ"ל כסברת הב"י דבעדות אשה הגדה חוץ לב"ד נמי הוי הגדה ומש"ה פטר ר"פ כיון דלא אפסדה מידי והיא נאמנת אף מכאן ולהבא ורב פפא סבר כשיטת הירושלמי אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו דפסק כתלמודא דידן וכו' כנ"ל וא"כ יש להתיר בנ"ד כיון דשני עדים מכחישין הפונדקית אע"ג דהגדתה היתה חוץ לב"ד אבל הרא"ש נשמר מזה וכתב בפ' המדיר לא צריכה דאמרה לי' לפלוני כהן תיקן לי את הכרי ואזל ושיילוהו ואשתכח שיקרא וקאמרי בירושלמי וכולהון בעדות וכו' משמע דאין המתקן נאמן לומר לא תקנתי אם הוא מכחישתו ומלתא דמסתבר הוא היאך מפקיע ממונו בעד א' אלא עדים וכו' והיינו דאזל לשיטתו דפסק כהרמב"ן שקבל כך דכל עד מפי עד אם הראשון כפר אין השני האמור בשמו נאמן ולכך מפרש הרא"ש הא דמשמע מהירושלמי דאין מתקן נאמן לומר לא תקנתי לה אם היא מכחישתו ומחלק לענין הפסד ממון אין עד הראשון נאמן להפסיד ממון אבל לענין איסור נאמן עד הראשון כשמכחיש לשני גם לשיטת הירושלמי ובזה נסתלק תלונות ב"ש בסי' ט"ו ס"ק ד' שכתב בשם א' אע"ג למ"ש הרא"ש בפ' המדיר דאיירי בהכחשה ע"פ עדים נסתר ראי' של הרמב"ם שכתב הרא"ש בשמו בשבועות וא"כ לענין איסור ג"כ אינו נאמן העד הראשון ומתרץ בדוחק כיון שקיבל כך מרבותיו הסכים עמו לענין איסור אבל לפי דברינו אלה הנ"ל אין מקום לקושיות הב"ש דוודאי הרא"ש בפ' שבועות העדות מביא ראי' מסתמא דתלמודא דידן בפ' המדיר דאוקי בלא עדים רק דהחכם והכהן לחוד נאמנים להכחיש האשה שאמרה מפיה א"כ מוכח שפיר כסברת הרמב"ן ובפ' המדיר רוצה לתרץ דגם הירושלמי סובר כן אע"ג דמוקי בירושלמי דאיירי בעדים לכך מחלק דהתם איירי לענין ממון ולכך מוקי הירושלמי דאיירי בעדים אבל הרמב"ם לא ס"ל כוותייהו בהא ולכך סבר לפי תלמודא דידן דליתא לדר"פ כנ"ל כפי' הב"י דטעמא דר"פ דהיא נאמנת אף מכאן ולהבא ולא מפסדה מידי ואפשר לומר מילתא בטעמא דהרמב"ם אינו רוצה לפרש כפי' שיטת הרא"ש דר"פ כיון דבשעת שהשביעה לא היתה צריכה לעדות כפי' משמעות מפי' רש"י לפי שהוא יכול לילך לב"ד ולומר מת בעלי ולא תהא צריכה לשום עד וכו' והיא עצמה נאמנת משמע מפני שהיתה יכולה לילך וכו' ולא מפני שהיא נאמנת מכאן ולהבא ולהרמב"ם לא ניחא לפרש הכי לפי מה שכתב הרמב"ם בפ' י"ג מהלכות גירושין כבר הודענו שהעד שאמר ששמע שמת פלוני אפילו שמע מאשה וכו' אבל אם אמר העד או האשה מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראיתי ובמה ידעתי שמת וכתב הרב המגיד ונראה אם אמר ששמע שואלין לו ג"כ מאי שמע והובא בב"ש ס"ק ט"ז בסי' הנ"ל בשם שלטי גיבורים דשואלין את העדות אם אפשר לברר ולפי הנחה זו אי אפשר להרמב"ם לפרש כשיטת הרא"ש כיון דמ"מ צריכה היא לעדותו משום דצריכין הב"ד לשאול אותה כיון דאפשר לשאלה וכה"ג דעד הוא כאן אין סומכין עליה לחוד אלא שואלין להעד הראשון אבל הרש"י כיון לזה ומפרש כגון דאמר לה לדידה כו' לפי שהיא יכולה לילך לב"ד ולא תהא צריכה לשום עד והיינו לומר סתם מת בעלי דאי אמרה בשם עד הי' צריכין לשואל להעד כיון דאפשר לשאול אבל לשיטת הרמב"ם אם העד הראשון בא לפני ב"ד ומעיד על מיתת הבעל צריכין לשאול היאך יודעת ובמה יודעת לפ"ז כשהאשה באה לב"ד ואמרה סתם מת בעלי ואינו אומרת ששמעה כך מפי העד שהגיד לה צריכין הב"ד לשואלה ואם אומרת מפי העד אם אפשר למיקם עלה דמלתא צריכין לב"ד לשאול אותו כיון דאפשר לשואלה א"כ אי אפשר להרמב"ם לפרש כשיטת הרא"ש כפי סתימת הש"ס ולכך מפרש כפי שיטת הב"י ולכך סבר הרמב"ם דליתא דלר"פ כפי סתמא סוגי' דידן כפ' המדיר כנ"ל: ולפ"ז יש לדחות בעל צמח צדק בתשובתו סי' ק"ב כמו שכתב שם בעצמו ד"ה וליכא למימר דמלתא לעולם אימא לך וכו' צריכין הב"ד לשאול את העד אם אפשר לשואלו אלא שמ"מ אם היא אומרת סתם בב"ד שמת בעלה ואינה מזכרת מידי שאומרת כך מפי העד אז לא היה צריכין לשואלו ורוצה לסתור דחי' זו מהא דכתב הרמב"ם הנ"ל אבל למאי דפרשנו שפיר יש לסתור ראייתו כיון דראיי' זו הוא לפי' רש"י ולשיטת הרא"ש דמפרש טעמא דר"פ דפטור כשאמר לדידה היינו משום דהיא יכולה לילך לב"ד ולומר סתם מת בעלי ואז אין צריכין לשאול אותה במה יודעת ולכך מפירש רש"י דאין צריכין לשום עד אבל לשיטת הרמב"ם דמפרש כפי' הב"י דטעמא דרב פפא כיון דהיא נאמנת מכאן ולהבא ולפ"ז שפיר פסק הרמב"ם דאם אמרה האשה סתם צריכין לשואלה היאך יודעת ובמה יודעת אבל לעולם י"ל שפיר אליבא דכ"ע אם אומרת האשה בשם עד ואפשר למיקם עלה דמלתא ולשואלו שאולין אותו כמ"ש האחרונים הט"ז וב"ש. וממילא נסתר דברי הרב בעל צ"צ הנ"ל שרוצה לסתור דהיינו מדברי הרמב"ם הנ"ל ולדברי אלה הנ"ל אין מקום להביא ראיה מדברי הרמב"ם לדברי הרא"ש והמה מחולקים בשיטה זו כנ"ל כלל היוצא מדברינו דהרמב"ם מפרש כפי' הב"י וא"כ מוכח כשיטת הב"י דהגדתו חוץ לב"ד הוי הגדה וא"כ יש להתיר בנ"ד כלל רק דעדיין לא פלטינן מחדא מהא דכתב הרב הב"י בתשובתו הנ"ל הלכך כל שבא עד ומעיד בב"ד ששמע מפי פלוני שנהרג או שמת פלוני אע"פ שהעד הראשון חזר בו קודם שנחקר עדות שום אחד מהן בב"ד אין חוששין לו וסומכים על דברי המעיד ששמע כך מפיו לפ"ז משמע דוקא שחזר בו קודם שנחקר שום עדות בב"ד אבל בנ"ד שנחקר עדות הפונדקית בב"ד שם קודם שנחקרו עדים השומעין מפי ב"ד כאן וא"כ אין להיתר בנ"ד כנ"ל. ולכאורה יש להוכיח סברא זו לפי' רש"י ולשיטת הרא"ש וסיעתא מהא דכתב הרב רח"ל בקונטרס עגונות שלו דמפרש לרבינו ירוחם בנתיב כנ"ל חלק ג' נאמנות האשה לומר מת בעלי ואם אמרה מפי העד פלוני והוא מכחיש אותה אינה נאמנת כך מוכח מההיא דהכל מודים בעד אשה כו' ופירוש הרב רח"ל דאל"כ אלא דאינו נאמן העד א"כ פשיטא דפטור כיון דכפירתו לא כפירה היא ואינו נאמן אלא היא נאמנות הא לא מפסידה מידי וא"ל דהא גופא אתי לאשמועינן דכפירתו לאו כפירה היא דהא ר"פ עיקר רבותא לענין פטור שבועה הוא דנחית ולא לענין עדות אי הוי אכחשה או לא עכ"ל אבל לפי סברא זו יש להקשות על הרא"ש אמאי מביא הרא"ש הוכחתו בסוגיא זו דהיא אינו נאמנת מכאן ולהבא מהתם דפ' המדיר דהא מההיא גופי' מוכח דהיא אינו נאמנת מכאן ולהבא דאל"כ קשה פשיטא מאי בעי ר"פ לאשמועינן דפטור כנ"ל אלא מוכח לומר דכ"ע מודו בזה דאם חזר העד בב"ד קודם שנחקר עדות אשה ששמעה מפי העד אינה נאמנת אלא דהעד הראשון מהימן והרא"ש רוצה להוכיח דאפילו נחקר עדות אשה בב"ד קודם שבא העד הראשון אפ"ה עד הראשון נאמן שאמרה מפיו ומש"ה צריך להביא מההיא דכתובות דאמרה פלוני חכם טיהר לי את הכתם אע"פ שבאת האשה לב"ד קודם ששמעה מהחכם אפ"ה היא אינו נאמכת הואיל שאמרה מפיו והוא מכחישה אבל בסוגי' דידן יש לפרש שפיר הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור והיינו כפי' רש"י בעד אחד היודע באשה שמת בעלה והשביעתו שיעיד בה כדי שתטול כתובתה מן היורשין ולא שהעידה בב"ד שמת בעלה אלא שבאת לב"ד ואמרה לשמוע דברי אותו העד שידע דבר זה מבעלה אי מת אי חי והיא לא אמרה ששמעה שמת בעלה כמו שפרשנו לשיטת רש"י הרא"ש וסייעתם אם אמרה האשה סתם ששמעה שמת בעלה אין צריכין לחקור ולדרוש מפי ששמע וא"כ צריכין לפרש בסוגיא זו דאיירי ר"פ שלא הגידה בב"ד האשה ששמע שמת בעלה דא"כ אין צריכין שום עד. גם לסברת הפוסקים דאפילו הגידה האשה בשם עד אע"ג דאיכא למיקום עלה דמלתא אין צריכין לחקור ולדרוש אחר העד כמ"ש מהרי"ו וסייעתו וא"כ אי איירי ר"פ דהגידה האשה בתחילה בב"ד בשם עד אין צריך לחקור אלא וודאי דר"פ איירי דלא הגידה האשה כלל בב"ד ששמעה שמת בעלה כנ"ל וא"כ נחקר העד בב"ד קודם שנחקרה האשה בב"ד לכך נאמן מכאן ולהבא אבל אם נחקרה עדות אשה בב"ד קודם שנחקרה עדות ראשון הא דנאמנת האשה אף מכאן ולהבא ולכך מביא הרא"ש ראייתו מהא דפ' המדיר כנ"ל. ולפ"ז מוכח דאם נחקר ועדות ראשון בב"ד כולה עלמא מודו דאין האשה נאמנת האומרת מפיו ואע"פ שהוכחת הרב מהרח"ל הוכחה קלושה דהא רב הב"י מפרש באמת הטעם אליבא דר"פ עד מיתה פטור כיון דהיא נאמנת מכאן ולהבא ולמאי דפרשנו מוכח דגם הרמב"ם מפרש כן וגם הרא"ש גופי' מוכח דליתא לסברת ולקושיית הרח"ל דאם היא נאמנת מכאן ולהבא קשה פשיטא