פנים מאירות חלק ב קט

דאס איינער גישטארבין איז אויס דער מדינה באמבערג ער איז פין מיץ ארויס גיקימין אונד איז גישוואלין גיוועזין איז בייא מיר קראנק גילעגין אזו האב איך זיא גיפראגט וויא ער האט גיהייסין זאגט זיא ער האט זיך גימעלט אהער פין ליכטנפעלד. אזו האב איך גיזאגט אין ליכטנפעלד וואהנט קיינר דער העם הייסט אונד זאג ציא מיין חבר כמר בעריל מאלטין שטיין דאס איז קיין אנדערר אלס דער העם פין מימיץ דער פליטה האט גימאכט דער נאך האט זיא מיר אויך גיוויזין זיין ראק ווייס גרויא טוך מיט מעסינג קנעפף. אזו האט זיא גיזאגט איך זאלט פין דען רב בריף מיט נעמין כדי דיא לייט דא היא במדינה זו וויסן זאלין דאס אמת איזט. וויא איך בין אין רב זיין הויז גיקימין איז דער רב ניט בביתו גיוועזין אזו בין איך ווידער פארט גיגאנגין האט דיא רעבצין גזאגט זיא ווערין אויף דער פאסט לכאן באמבערג שרייבין דיא רעבצין האט אויך גיזאגט איך זאלט ווידר אהין קימין אבער בין ניט ווידר אהין קימין ווען מאן מיין חבר כמר בעריל הנ"ל פרעגין וויל ווערט ער אייך ניט אנדרשט זאגין קענין אלס וויא איך עכ"ל היום יום ה' ז' אדר תפ"ל פה באמבורג: וזהו נוסח העדות השני במותב תלתא כחדא הוינא ואתי לקדמנא ה"ה כמר יששכר בעריל בר יהודא ז"ל מאלטין שטיין ולאחר האיום העיד לפנינו בתורת עדות באם לא יגיד ונשא עונו בזה הלשון איך מיט מיין חבר שמואל בר ירמי' מאלטין שטיין זיין מיט אננדער אין עלזות אליין גיגאנגין שבועות תפ"ל זענין מיר אין מנהיים גילעגין ולאחר שבועות זענין מיר גיגאנגין נאך וועשט הובין זענין מיר גיקימן בייא איין שלאף שטאט ער וואהנט הינטין אין הויז האט איין ליכט גיברענט אזו האבן מיר גיפרהגט ווארום איין ליכט ברענט האט מען אונז מישב גיוועזין איין גאסט איז דא גישטארבין ער איז גיוועזין אויס דער באמבורגר מדינה ער איז פון מיץ ארויס גיקימן כמדומה לי אלס דער שלאף שטעטיר ואשתו זיין בייא אננדיר גיוועזין האבין מיר גיפראגט פין וואנין ער זיך גימעלט האט האבין זייא גזאגט חזקי' אדר יחזקאל פין ליכטנפעלד איך קאן נאר וויסן וויא זיא גזאגט האבין אזו האב איך גזאגט אין ליכטנפעלד איז קיינר דער ארוס גייט אונד איך זאג ציא מיין חבר דאס איז קיין אנדרר אלס דער העם פין מימיץ דער פליטה האט גימאכט וויא איך דאס ציא מיין חבר גיזאגט האב האבין זייא אן גיפאנגין יוא ער האט זיך גימעלט העם פין מימיץ איך ווייס אבער ניט אויב דער שלאף שטעטיר אודר אשתו ווער זאלכיס גזאגט האט. האט מיין חבר וואלין זיין ראק קויפין ווייס גרויא טוך מיט מעסינגע קנעפף האב איך ניט ליידן וואלין אזו האט דער שלאף שטעטיר ציא אינז גזאגט מיר זאלין ציא דען רב גיין אונד זאלין בריף מיט נעמין זענין מיר לעת ערב אהין גיגאנגין איז דער רב ניט אין דער היים גוועזין למחר לאחר יציאת מבה"כ זענין מיר ווידער אהין גיגאנגין האט דער רב גיזאגט ער וויל אבריף אויף דער פאסט שרייבן קימן איהר אן איהר מיר אהיים קימן עכ"ל יום ג' כ"ו תמוז תפ"א לפ"ק. ע"כ דברי העדות הנ"ל: תשובה הנה לפי דברי העדות הנ"ל יש תקוה להאשה העגונה העלובה הנ"ל רק דיש לפקפק אחרי שהעדות אמרו עדותם בשם האשה הפונדקית בוועשט הובין ששמעו מפי עדות כנ"ל והיא מכחשת אותם העדים ועומדת בדיבורה הראשון שלא הזכיר שם העם רק יחזקאל בר יהודא וכן אמרה שהיתה אומרת לעדים כפי אשר כתב עלי גיסי הרב נר"ו באיגרת השנית. ובדין זה אם הכחיש עד הראשון להשני שאמר מפיו הובא בטור א"ה ובש"ע סי' י"ז ס"ק ח' אם עד אמר לאשה וכו' אבל אם עד אמר בשמו מת ואמר העד הראשון לא מת ומכחיש את העד השני לא מהימן העד השני והעלו האחרונים בשם הפוסקים דאם שני עדים אמרו בשם אחד איני יכול להעיד העיד הראשון להכחיש שני עדים האומרים מפיו וכן כתב החלקת מחוקק וב"ש וכן פסק בשו"ת פרח מ"א חלק ב' שאלה קי"ג ג"כ להתיר כשני עדים מכחישים להעד הראשון וא"כ בנ"ד יש להתיר דשני עדים מכחישים את הפונדקית רק דיש לפקפק בנדון זה כיון דהפונדקית אמרה הגדתה חוץ לב"ד ודבר זה נפל ברבוותא מחלוקת בין הפוסקים כאשר אבאר בסמוך כדי לברר נדון זה לפי קט שכלי ומיעוט השגתי אבא בקצרה מקור הנובע דין זה מהא דגרסינן בפ' שבועות העדות אר"פ הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב והכל מודים בעד מיתה שהוא פטור הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר להו לב"ד דתנן האשה שאומרת מת בעלי תנשא כו'. כתב הרא"ש הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר להו לב"ד פירש"י וכו' ולא שתהא נאמנת מכאן ולהבא כיון שכפר שלא אמר לה כלום וכתב דוודאי הוא נאמן יותר מן הבא בטענתו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכו' והביא ראיה מההיא דאמרינן בכתובת דאמרה פלוני חכם טיהר לי את הכתם ואזלי ושיילוהו ואישתכח ואישתכח שיקרא אלמא אע"ג דאיהי מהימנא כיון דאמרה בשם פלוני ושיילהו ואמר שיקרא הוא לא מהימנא וכן מסתבר ואע"גב דאפסדה בשבועה דאם לא נשבע נאמנה לומר מת בעלי והשתא לא מהימנא מ"מ כיון דבשעת שהשביעתו לא היתה צריכה לעדותו לא מחייב וכה"ג כתב הר"ן בפ' המדיר בשם הרמב"ן ז"ל ועיקר יסוד האחרונים ח"מ וב"ש דשני עדים יכולים להכחישו והמה מתשובת ראב"ח ובתשובת הרבים רק בנ"ד הגדתה שהיתה אומרת לעדים היתה חוץ לבית דין כנ"ל ובזה חידש להחמיר ראב"ח בתשבותיו סי' ל"ז בתוך התשובה וז"ל זה אינו כיון שאותו הגדה הראשונה לא היתה בב"ד ואע"פ שידענו בבירור שאמר כן לא חשיבה הגדה דאין אדם חושש במה שאמר חוץ לבית דין ולעולם חוזר ומגיד ואע"פ שלענין היתר אשה היה נראה לכאורה דלא שייך טעם זה דכל האומר בפני העדות שמת בעלה של פלוני ידע אותו העד בוודאי שיתירו את האשה על פי אותן דברים אף ע"פ שלא אמרה בבית דין וא"כ ה"ל כאלו העיד מתחלה בבית דין דשוב אינו חוזר ומגיד מ"מ כבר כתב הר"ן בתשובה בהדי' דאפילו בדבר שאין צריך ב"ד הגדה דשלא בב"ד לא חשיב הגדה ולעולם חוזר ומגיד וא"כ בנ"ד נמי לא חשיבא אמירתה הראשונה הגדה כלל וחוזר ומגידה ומה שהגידה מתחילה בפני ב"ד חשיבה הגדה ואינו חוזר ומגיד. ולפ"ז אין להתיר בנ"ד כיון דב' עדות מכחישין כנ"ל דהא בנ"ד אמרה הפונדקית תחלה חוץ לב"ד ואח"כ אמרה שם בב"ד ומכחיש את העדים ולפי מסקנת הרב ראב"ח אין הגדתה מה שאמרה חוץ לב"ד כלום ויכולה לחזור ואזלינן בתר עדותה שאמרה בב"ד אבל הרב הב"י בתשובתו דף ק"ט ע"ב מסיק להתיר בנ"ד זה דכתב שם וז"ל אבל בעדות אשה דדי בעד מפי עד מיד שמגיד עד הראשון בפני העד השני הוי כנחקרה עדותו בב"ד הילכך כל שבא עד ומעיד בב"ד ששמע מפי פלוני שנהרג או שמת פלוני אע"פ שהעד הראשון חזר בו קודם שנחקר עדות שום אחד מהם בב"ד אין חוששין לו וסומכין על דברי העד המעיד ששמע כך מפיו ואף שאין כדאי להרים ראשי בין הרים גדולים ושותא דמרייהו לא ידעתי מ"מ תורה היא: ולכאורה יש להוכיח כסברת הרב ב"י מהא דכתב הרא"ש בסוגיא הנ"ל ולא שתהא נאמנת מכאן ולהבא וכו' והביא ראיה מההיא דאמרינן בכתוב' דאמרה פלוני חכם טיהר לי את הכתם וכו' ומקשה אח"כ ואע"ג דאפסדה בשבועות דאם לא נשבע נאמנת לומר מת בעלי וכו' מ"מ כיון שבועת שהשביעתו וכו'. הנה לפי סברת הראב"ד מה שאומרת חוץ לב"ד לא הוי הגדה אפי' בעדות אשה א"כ אמאי מביא ראיה הרא"ש מההיא דאמרינן בכתובות פלוני טיהר לי את הכתם וכו' דהחכם מהימן וע"ז מקשה הרא"ש קושייתו ואע"גב דאפסדה בשבועות וכו' הא בל"ז ה"ל להקשות על סתמא דש"ס אע"ג דאם נאמר דאין החכם נאמן גבי כתם אלא דאשה נאמנות מ"מ קשה דהא בסוגיא זו איירי דאמרה לה לדידהו חוץ לב"ד. ולפי סברת הראב"ח לא הוי הגדתו חוץ לב"ד כלום א"כ קשה הא אפסדה בשבועתו ויהא חייב ואמאי פטור ר"פ באומר לה לדידה וכו' א"ו צ"ל כסברת הרב הב"י בעדות אשה אפילו הגדות חוץ לב"ד הוי הגדה כנחקר עדותה בב"ד וא"כ שפיר מקשה הרא"ש דוקא לפי מאי דמסיק מסוגי' דפ' המדיר דחכם נאמן ואח"כ מקשה קושייתם אמאי אע"ג דאפסדה בשבועה כו'. וא"כ יש להתיר בנ"ד אע"ג דאמרה הפונדקית עדותה חוץ לב"ד לשני עדים כנ"ל. ועוד יש סעד וסמך לדברי הרב ב"י מהא דכתב הרמב"ם בפ' יו"ד מהל' שבועות האשה שהשביעה עד אחד שיעיד לה ממיתת בעלה וכפר חייב בשבועות העדות שאלו העד היתה נשאת ונוטלת כתובה ע"כ ותמהו בזה האחרונים למה השמיט הרמב"ם דין זה דפטור גם הרב בעל לחם משנה הניחו בצ"ע אחר שהביא סוגי' שם כתב ופי' רש"י ז"ל כגון דאמר לה חוץ לב"ד מת בעלך וכו' לפי שהוא יכול לילך לב"ד ולא תהא צריכה לשום עד ולא הוזכר דהרבינו ז"ל לא ידעתי למה עכ"ל. וגם הרב ר"ח בקונטרס עגונא שלו נדחק מאוד בזה: ונראה לענ"ד ליישב לפי מה שמפרש סוגי' זו הרב הב"י בתוך התשובה וז"ל ואפי' כשהעד הראשון כשר ועד השני מפסולי עדות משמע בפ' שבועות העדות ששומעין לדברי העד שמעיד ששמע כן מפי אחר אע"פ שאותו אחר מכחישו דאמרינן התם הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר להו לב"ד דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא וכו' ביאור הדברים שהתובע את עדיו שיביאו ויעידו עדות שיודעים לו והם נשבעו שאינם יודעים לו עדות אין חייבין קרבן שבועה לפי שלא הפסידה ממון במה שלא העידו לה דמאחר שכבר שמעה מפיהם שמת בעלה באה לב"ד ואומרת כן ומתירין אותה לינשא ואע"פ שהעד כופר ונשבע שאינו יודע שמת לא משגיחין בי' והא הכא דעד זה בחזקת כשר הוא ואשה מפסולי עדות היא ועוד שהיא נוגעת בדבר ואפ"ה מהימנא לה ולא משגיחין בדברי' העד הכשר הכופר וכ"ש בנ"ד וכו' נמצא לפי שיטת הרב הב"י הא דקאמר ר"פ עד מיתה פטור משום דהיא נאמנת מכאן ולהבא ולא מפסדה מידי והיינו דלא כסברת הרא"ש: ולפ"ז שפיר יש ליישב ולתרץ קושי' הנ"ל שמקשים על הרמב"ם והיינו כיון להרמב"ם לא ניחא במאי דמתרץ הרא"ש כיון דבשעת שהשביעתו לא היתה צריכה לעדותו לא מחייב אלא דסבר כסברת הרב הב"י בתשובתו דטעמא דר"פ דעד מיתה פטור משום דהיא נאמנת מכאן