פנים מאירות חלק ב קח

כלאים בלבד שלא יהי' בשרו נוגע בהם והיינו מפני שאין דרכן להעלותן וכן בפי' ר"ש בפ' המשנה ור"ש בן לוי אתי לאשמועינן דאפילו עשר מצעות זו ע"ג זו שאין דרכן בהעלאה כל שכלאים תחתי' שדרכן להעלותן אסור לישן עליהם משום שנאמר לא יעלה כו' כלומר משום לתא דהעלאה כיון שדרכן בכך עכ"ל. ותירוצו דחוק דהא ברייתא אקרא קאי בגד כלאים לא יעלה עליך משמע שדרכו בהעלאה ועל זה קאמר הברייתא אבל אתה יכול להציע תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כך שמא תכרך לו נימא משמע דקאי אבגדים דדרכן בהעלאה וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' אלא ע"כ כדאמרינן אבל אין להקשות מאי דוחקא דש"ס לשנוי בקשין וע"כ אליבי' אנו מוכרחים דאין דרכן בהעלאה דאי דרכן בהעלאה אפילו בקשין איכא למיגזר אטו העלאה דלר"מ אפילו בקשין אסור בהעלאה מדאורייתא והר"ן הביאו א"כ מאי דוחקא לאוקמי בקשין הי' לו לאוקמי ברכין אלא שאין דרכן בהעלאה כגון כרים וכסתות הילכך היכא דמפסיק תותי' שרי למימך תותי' ולכך מטלטלים וקושי' זו קשה גם אליבא דהתוס' כבר יישב הר"ן קושי' זו ע"ש בדבריו וכתב הב"י ביו"ד סי' ש"א דכן כתב גם הסמ"ג דהתיר' דמרדעת וכרים וכסתות היינו משום דכיון דלאו אורחייהו בלבישה לא גזר ואינו כן דעת הרמב"ם שכתב וז"ל מותר מן התורה לישב על מצעות של כלאים שנאמר לא יעלה עליך אבל אתה מציעו תחתיך ומדברי סופרים אפי' עשר מצעות זו על גב זו והתחתון שבהם כלאים אסור לישב על העליון שמא תכרך נימא על בשרו במה דברים אמורים ברכים כגון יריעות ושמלות אבל בקשים שאינם נכרכים כגון כרים וכסתות מותר לישב ולהסיב והוא שלא יהיה בשרו נוגע בהם. עכ"ל. הרי שאסור בעשר מצעות זו ע"ג זו אם המצע התחתון כלאים אע"פ שאין דרכו בהעלאה עכ"ל ר"ל מדנקט שמא תכרך נימא ש"מ דיריעות מיירי שאין דרכן בהעלאה אפ"ה כיון דרכין אסורין בהצעה תחתיו משום שמא יכרוך נימא ש"מ דלאו בדרכן בהעלאה תליא מילתא נמצא לדעת הר"ן והתוס' אף בבגדים רכי' אם אין דרכן בהעלאה מותר להציעה תחתיו בלבד שלא יהי' בשרו נוגע בהן כגון בהפסקת טלית ובגד ובדרכן בהעלאה אף שקשים אסור להציע תחתיו אפילו אין בשרו נוגע בהן. ולהרמב"ם בקשין אפילו דרכן בהעלאה מותר להציעה תחתון וברכין אפילו אין דרכן בהעלאה אסורים משום שמא יכרך ואף בהפסקה אסור משום לתא בלא הפסקה ויש חשש. שמא יכרך: והשתא מבואר שאלתינו לא מבעי' לדעת התוס' והר"ן דאף בבגדים רכים אם אין דרכן בהעלאה מותר להציע תחתיו א"כ הני כסאות שלנו וגם הכרים והכסות שכתונים בעגלות לישב עליהם אין דרכן בהעלאה כלל ושרי לישב עליהם אם אין בשרו נוגע ואף שהבעל הסמ"ג נמי מפרש הטעם שגזרו דוקא בבגדים שדרכן בהעלאה וז"ל בלא תעשה סי' רפ"ז ומרדעת של חמור שיושב עליהם אין בהם משום כלאים ובלבד שלא יהיה בשרו נוגע בהם אע"פ שאסרו חכמים הצעה שמא תכרך נימא ה"מ במידי דאורחיה בלבישה אבל מרדעת וכרים וכסתות דלאו אורחיה בלבישה לא גזור ואפ"ה כתב גבי כרים וכסתות אין משום כלאים בלבד שלא יהיה בשרו נוגע בהם ודוקא שהם ריקן מונחים על אצטבא כדאיתא בירושלמי אבל כר מלא נכפף על צידי אדם וכן ריקן ומונח על תבן שאדם נשקע באמציעותו ונכפפין הצדדים עליו ע"כ נשמע מזה דברכין אף שאין דרכן בהעלאה מכל מקום גזר בהצעה אף שאין דרכן בהעלאה מכל מקום גזר בהצעה אף שאין בשרו נוגע מ"מ נראה דוקא בכר מלא שהוא רך ונכפף על צידי אדם דומי' דמונח על האבן שאדם נשקע באמציעתו והתם אף שלא הוא ראוי לגזור שמא תכרך נימא כיון שאין דרכן בלבישה מ"מ גזרינן אטו העלאה גופי' שנכפפים על צידי אדם והתם אף אינו נוגע בבשרו אסור אפילו עשרה בגדים זו למעלה מזו אסור ללבוש כלאים ואפילו בקשי' ולכך שפיר איכא למיגזר אף אם אין בשרו נוגע בהם אבל באותם כרים הנתונים בעגלה לישב עליהם דוחקו' בתוכם הרבה גיזי שער או צמר עד שאי אפשר לכוף על צידי אדם ופשיטא בכסאות שהכרים קבועים במסמורת שאי אפשר לכוף על צידי אדם שרי לישב עליהם אם אין בשרו נוגע בהם ואף לדעת הרמב"ם בין שהכלאים דרכן בהעלאה ובין אין דרכן בהעלאה אסור להציען אפילו בעשרה מצעות והא דתנן הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים היינו בקשין מ"מ נראה לאו דוקא בקשין לגמרי אלא בקשין קצת ותדע דהא הרא"ש נמי מפרש טעמא דכרים וכסתות שהן קשין ואין דרכן ליכרך על בשרו התירו כשאין בשרו נוגע בהן. וכתב בשם הירושלמי ודוקא בריקן ובנתון על גבי אצטבא אבל מלא או ריקן ונתון על גבי מטה אסור לפי שנכפף תחתיו ונכרך על בשרו וגבי מרדעת כתב הרא"ש אף בשרו נוגע בהן שרי ומחלק בין מרדעת ובין כרים וכסתות שהם רכים דקאמר בפ' דם החטאת דף צ"ד ע"ב והא כרים וכסתות דרכין נינהו ואף שהרמב"ם אינו מחלק בין מרדעת לכרים דמ"מ צריך שלא יהי' בשרו נוגע בהם ע"כ מודה דלא קשין לגמרי דהא ש"ס ערוך הוא דכרים וכסתות דרכין הם אלא ע"כ דלא קשים לגמרי ואף אם נימא דהרמב"ם ס"ל החילוק שכתב הירושלמי ואף שלא הביאו מ"מ בכלל דבריו הם שכתב בכרים ובכסתות שהם קשים ש"מ דוקא אם קשים הם אבל ברכים לא היינו כמו שכתב הסמ"ג והרא"ש שנכפף באמצע ועולי' על צידי אדם ואף שאין לגזור מחמת כריכת הנימא מ"מ איכא למיגזור אטו העלאה גופי' שעולי' על צידי אדם ואפילו על גבי עשרה בגדים אסור ללבוש כלאים והא דאסור בש"ע בכרים מלאים היינו כמו כרים שאנו שוכבים עליהם שנכפפים על צידי אדם אבל באותן כרים שנותנים בעגלה לישב עליהם שממלאים אותם בשער בדוחק עד שאי אפשר לכוף על הצדדים אף שרך לישב עליו הלוא כבר הוכחנו שכרים וכסתות רכים הם ואפ"ה מותר לישב עליהם כשאין בשר נוגע בהם ואם הם באופן שאין הצדדים עולים על צידי אדם וק"ו בכסאות שהכר נתחבר בעץ ע"י מסמורים שאי אפשר בשום צד לבוא על צידי אדם אף שרך מתחתיו מ"מ אי אפשר לבוא על צידי אדם בזה אין להחמיר כלל. וכן לישב בקוטשין אף שמן הצדדים הוא שעטנז כיון שאינו דרך לבישה ולא דרך העלאה מותר ואין להחמיר אלא לישב נגד של הווילן של הקוט"ש שהוא כלאים וה"ה אם קבע בגדי רקמה בכותלים ומחברים למעלה ולמטה ומן הצד במסמורת דמותר לישב בסמוך להם דאין זה דרך לבישה ולא דרך העלאה ואף שכתב המג"א בא"ח ס"ס תשל"א דאין לתלות בסוכה שעטנז אא"כ גבוהים מתשמיש אדם התם מיירי בתלוים כדרך הווילן ואינם קבועים בכותל למעלה ולמטה ואיכא למיחש שיתחמם בו כמו שאמרו ווילן טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו ופירש"י מתעטף בשוליו לכך אסור לעשות כלאים אבל בבגדי רקמה שקבועי' בכותל ע"י מסמרות למטה ומן הצדדים א"א לבא לידי עיטוף בשום צד מותר לישב ולסמוך עליהם כי אין זה דרך לבישה ולא דרך העלאה כנ"ל עיקר להלכה. וה' ינחני בדרך אמת: שאלה קיד למאיר ובא קרא יום יומא טבא ופילפולא חריפא טינרא תקיפאי דידי' ומשכולי עדיפא הוא ניהו איש ידידי הרב הגאון הגדול כסאו מעלה יתנשא ויתגדל שבחו מלספר חדל ה"ה נר ישראל ע"ה פ"ה כ"ש מוהר"ר מאיר אב"ד ור"מ דק"ק אייזנשטאט. אחר הדרך מבוא השלום באתי לדבר דבר להעלות לפניו למצוא שאלה אחת בצורך השעה בענין עגונה דאיתת' דאיתרע באשה שכולה וגלמודה ובתוך עמי היא יושבת סמוך ומובלע במדינה זו אמרתי להעלות הנייר המוצא בזה את הנראה לפענ"ד אמנם חלילה לי לסמוך על דעתי לבד אם לא יסכימו עמי גדולי המורי המאיר לארץ ולדרים לכן נא ישים עין עיונו במה שכתבתי וישיביני דבר ולא חצי דבר את הנראה לדעתו הרמה אולי ימצא פתח לאביונה העלובה להתיר אותה מכבלי העיגון כי הרבה שקדו חכמי' ז"ל על תקנת בנות ישראל שלא תתעגנו ח"ו ובבואו גם דבריו אלי אענדם עטרה לראשי והנני מוכן תמיד לטובתו כל הימים. הק' משה ברודא מפראג פה ק"ק באמבורג והמדינה מעשה שהי' כך הי' שבאתי לפנינו האשה עגונה מרת גיטל מישוב מימיץ פה מדינה ואמרה שמת בעלה בוועשט הובין ונקבר שם והי' שמו העם מימיץ ומקום מולדתו הי' בליכטן פעלד ואחר חתנותו קבע דירתו במימיץ וביקש מאיתי לכתוב לגיסי לחקור ולדרוש גופא דעובדא היכי הוי וזה נוסח קבלתי עדות שלו אתי לקדמנא כד הוינא במותב תלתא בי' דינא האשה מרת חנה בת רפאל והיא אשת נפתלי המכונה הירצל בר יצחק מכאן וזה האשה העידה אחר שהשבענוהו אותה בשבועת התורה ואיימנוהו בחרם יב"נ וז"ל. ערב שבועות תפ"ל איז איין מאן דיק גישוואלין גיוועזין אונד איז גיקומן ציא רייטין ציא מיר אין מיין הויז האב איך גיפרעגט אויב ער איין אשה האט. האט מיר משיב גיוועזין ער האט איין אשה מיט איין קינד איין בן זכר פין אנדר האלבין יאר ער וואונט איין שעה פין ר' שמואל זיין טאכטער הדר בכאן ובת ר' שמואל דר בליכטן פעלד אונד האט מיר גיזאגט עס וואונט נאך איינער אין זיין ישוב אבר דער זעלביגר האט ניט ניטיג אלז ער ארויס ציהט. וגם האט ער מיר גיזאגט ער הייסט יחזקאל בר יהודא אונד דער מאן איז בביתי קראנק גילעגין ביז שבת שני אחר שבועות ובש"ק מת זהו מה שהגידה מרת חנה הנ"ל בפנינו ב"ד היום ר"ח שבט תפ"א לפ"ק וועשט הובין ע"כ גביות העדות: ובעדות זה יש לפקפק הרבה ואינה כדאי להתיר' האשה שכולה וגלמודה מרת גיטל הנ"ל אחר ששמו חול העם מימיץ מזה לא הכירה האשה מרת חנה כלום וגם שם הקודש הנקרא לס"ת הוא חזקי' בר יהודא והיא אמרה חזקאל בר יהודא כאשר כתב לי גיסי הרב נרו הנ"ל. ואח"כ באתה האשה האביונה הנ"ל וצווחה ככרוכיא אחרי שהיא שמעה משני עדים שמת בעלה יקבלנו עדותם פה לפני ב"ד וזהו נוסח עדותם. במותב תלתא כחדא הוינא ואתי לקדמנא ה"ה כמר שמואל בר ירמי' משה מאלטין שטיין לאחר האיום העד לפנינו בתורת העדות באם לא יגיד ונשא עונו בזה הלשון. שני ימים לאחר שבועות תפ"ל בין איך גקימן לוועשט הובין אין איין שלאף שטאט הייסן פר דען מקום וואנין שני ב"ב בבית אחד בייא דען דר אונטן וואונט בין איך גיגאנגין האט מיך דיא בעלת הבית גיפרעגט פין ווא איך אהער בין האב איך גיזאגט ממדינת באמבערג האט זיא ציא מיר גיזאגט עס איז ערשט עטליכע טאג