פנים מאירות חלק ב קז

לדידן הי' מותר אף בשתייה כמבואר בש"ך בסי' קכ"ד ס"ק ע"א ובט"ז סי' קל"א הכריע דאם נגע ביין עצמו אף שהיה לו טרדא אסור בשתי' אפי' בזמן הזה אבל ע"י דבר אחר שלא בכוונת מגע מותר בשתיה בזמן הזה וא"כ בנ"ד אף אם אין ששים ביין וחרצנים שבגת נגד היין שהוא בסל מ"מ אם עמד הישראל וראה שלא נגע הכותי ביין רק ע"י כלי שהוא שואב אף דהוי המשכה שאם נגע הכותי ביין לאסור מ"מ ע"י דבר אחר לא נאסר לדינ' דהש"ס כי אם בשתיה ולדידן מותר אף בשתיה וכל זה לדעת הרמב"ן והראב"ד שזכרנו דס"ל דיין שהתחיל למשך עושה י"נ היינו דוקא אותו היין הצלול שנמשך אבל אותו היין שעדיין לא נמשך אינו עושה י"נ א"כ בנ"ד הי' להתיר אותו יין שקנו הישראלים אח"כ שנתעסקו בו הכותים כיון שעדיין לא נמשך שם בגיגית אלא מעורב עם ענבים אבל כבר חלקו עליהם רוב הפוסקים ואף שהראתי פנים מסבירות בסברות ישרות לדברי הרמב"ן והראב"ד מ"מ אין אני כדאי לחלוק על האבות עולם שכבר יצא הוראה זו לאיסור מ"מ נראה בשעת הדחק בסתם יינם דרבנן יש לסמוך על דברי יחיד כמו דאמרינן בנדה דף ט' לאחר שנזכר רבי דלאו יחיד פליג עליהם אלא רבים פליגי עלה אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק ומפרש התם שעת הדחק טהרות אפישי והוי הפסד מרובה ה"נ שהרבה יין עשו ואיכא למיחש להפסד ואף שהיין הרבה נעשה לכמה בעלי בתים ולכל אחד לא הי' הפסד מרובה ולא חשוב זה להפסד מרובה וראי' לזה דאמרינן בפ"ק דפסחים דף ט"ו ע"ב מתניתין נמי איכא הפסד עצים ומשני להפסד מרובה חששו להפסד מעוט לא חששו ואף אם יצטרפו כל שורפי תרומה טמאה העצים איכא הפסד מרובה מ"מ כיון דלגבי כל חד וחד לא הוי הפסד מרובה לא הוי בכלל הפסד מרובה ה"נ דכוותי' מיהו יש לדחות דהתם תרומה טמאה לא שכיחי מעוטי דמעוטי הוי הפסד מעוט אבל הכא שרוב בני הקהלה עשו יין כזה הוי הפסד מרובה אף בהצטרפ' כולם דהתורה חסה על ממונם של ישראל וסתמא אמר בנדה טהרות אפישי בי' ל"ש לאדם אחד או שהי' שייכים לכמה בני אדם ועוד י"ל דבנידן שלנו הוי לכל חד הפסד מרובה שיצטרך לקנות יין כשר ביוקר ובדעבד סמכינן שפיר אדברי יחיד ולא מבעי' היכי דאיכא ששים בגת נגד היין שבסל דמותר אלא אף אם לא הי' ששים רק הישראל ראה וידע בשעה שלקחו עבדי השר במעשר לא נגע בידו ביין שבסל אלא ע"י כלי בזה יש לסמוך על דברי רמ"א בסי' קכ"ד סי' כ"ד דכל מגען נקרא שלא בכוונה ולכן אם נגע ביין ע"י דבר אחר אע"פ שהוא יודע שהוא יין וכיון ליגע בו מותר אפילו בשתיה עכ"ל א"כ לא נאסר אותו יין שבסל מעולם אכן אם לא הי' ישראל בשעה שנתנו הסל ויש לחוש וקרוב שנגע ביד ביין ואין בגת ששים לבטלו אזי אסור אפילו בדעבד דהא במדדו ביד איכא פלוגתא דרבוותא ואף שלהרא"ש מותר אף במדדו ביד בהנאה מ"מ לא מלאני לב להקל כיון דאינו דומה לגמרי לטירדות מדידה וכבר כתבו רוב הפוסקים שאין מדמין הטירדות להדדי אלא מה שנזכר בש"ס וא"כ אין בנו כח להתיר בדעבד אבל אם יש ששים בגת שפיר נוכל לסמוך להתיר בדעבד אבל חלילה חולין לסמוך לכתחילה לעשות יין כשר מגיגית כזו שנתנו בו סל כדי ליקח מעשר להשר: ואגב דאתא לידן דין גיגית דרוכה נבאר חילוק מה שכתב הש"ע בסי' קס"ג סעי' י"ט גיגית מלאה ענבים דרוכים עומדת בבית עכו"ם יש לאסור שמא המשיך ממנו ובסעיף כ"א כתב רמ"א בהגה"ה וז"ל והא דאין דורכים עם העכו"ם היינו בגיגית או בגת שדרך להמשיך שם יין וגזרינן קודם המשכה אטו לאחר המשכה אבל בעריבה שאין דרך למשך משם מותר לדרוך עמו וכן לקנות ממנו ענבים דרוכות בעריבה הואיל ואין דרך לימשך בעריבות עכ"ל. א"כ צריכין אנו לידע מה נקרא גיגית ומה נקרא עריבה הלוא בשניהם אין דורכין למשוך ובאמת עיקר החילוק תלוי אם יש בה ברזא וכמו שכתבו התוס' שהקונה יין מגתות הכותי צריך ליזהר שלא יהי' בו ברזא בגיגית ודוקא ברזא קטנה אבל ברזא גדולה כמו פי חביות לא חשיב המשכה מאחר שענבי' נמשכים דרך שם עם היין. והקשה הב"י וז"ל ואיכא למידק דאפילו ליכא ברזא נמי הא איכא למיחש שמא יוצא מעט יין צלול בכוס או שמא יתן סל בגת ויהיה בתוכה יין צלול ושמא י"ל דס"ל לכל הני לא חיישינן דלא שכיחי ולא דמי לברזא דשכיח טובא לימשך על ידה עכ"ל ובמהרי"ק כתב אשר שאלת על מה סמכו הצרפתים ליקנות גיגית מלאות ענבים דרוכים מן הכותי' שהרי רבינו תם הקפיד ורצה לנדותם אשכילך דאפילו לר"ת שאסר לדרוך עם הכותי היינו דווקא בגיגית דכיון שהוא רגילות להמשיך שייך למגזור קודם המשכה אטו אחר המשכה אבל כשדורכים הענבים באותם עריבות הארוכות הנתונות על העגלות כמו שלנו ומהם ממלאים הדלאים ומריקי' בתוך הגיגית פשיטא דאפילו ר"ת מודה בהא דלא שייך למגזור אטו אחר המשכה כיון שאין רגילות כלל להמשיך בתוך אותו עריבות לא ע"י פינוי ענבים ולא ע"י גרגתוני כו' הרי לפניך דעיקר תלוי בדרכו להמשיך וכבר כתבו התוס' דווקא בדאיכא דרכו להמשיך אבל אם אין בהם ברזא אין חילוק בין עריבות ארוכות או עגולות או גדולות או קטנות וא"כ בזמנינו שרגילין הסל לתוך הגיג' ושואבים יין צלול ראוי לאסור אף בדעבד וכבר הכריע בתשובת צמח צדק סי' י"ב דאין להתיר בדעבד במקום שרגילין לעשות כך אם לא במקום שאין להם גיתות בין הכרמים וממילא אם הובא לבית הכותי יש לאסור אפילו בהעלמת עין אבל אם הגיתות עדיין בכרם ואין להם גיתות בין הכרמים יש להתיר ואף שיש בקצת מקומות שהכומרים סובבים מעיר לעיר ומכפר לכפר ומבקשים שיתנו להם בעלי כרם יין דרך צדקה ויש להם סלים קטנים ולוקחים משם יין צלול מ"מ נראה דאין לאסור בשביל זה דהוי זה ספק ביאה כמו דאיתא בפ' השוכר דף ע' ע"א דבהא אפילו רבנן מודה דהוי ס"ס ספק על ספק לא על ואת"ל על דילמא לא נתנו לו ולא נגע ביין וכבר כתבנו דאם יש בגיגית ששים נגד סל הקטן יש להתיר בדעבד והנלפע"ד כתבתי וה' ינחני בדרך אמת ויאיר עינינו במאור תורתו: אחר שנשאלתי ב"כ מק"ק אובן באחד שקנה יין מן הגיגית שהי' לו ברזא והשבתי הנה מתוך דברי הנ"ל יוכל מכ"ת ללמוד לנ"ד דהא לדעת התוס' אף בגיגית שיש לה ברזא אם הברזא גדולה שהענבים נמשכים דרך שם עם היין לא הוי המשכה ואפילו בברזא קטנה כבר הראתי פנים מסבירות לאותן הפוסקים שהיין שנשאר מעורב עם החרצנים לא הוי המשכה ואף אם נמשך בוודאי מן הגיגית מ"מ יין שלמעלה לא נאסר ע"י ניצוק כיון שיש הרבה יין וחרצנים ומתבטל בששים וק"ו כאן דאיכא למימר שמא לא המשיך א"כ אם יש הפסד מרובה או שעת הדחק שאין להם יין כשר בטעמשוואר שנמכר שם היין ולגבי דידהו כשנת בצורת דמי דחשיב הש"ס לשעת הדחק ומזה למד הב"ח דלעני בדבר חשוב הוי הפסד מרובה ה"נ דכוותי' כיון שאין אחר מצוי שם ראוי לסמוך בדעבד להכשיר היין אבל מכאן ולהלאה חושבני' ראוי להחרים ולנדות לאותן אנשים הקוני' יין בגיגית כזו אם לא שיחתום הברזא וגם יתן סדין למעלה בגיגית ולקשור ולחתום כדי שלא יוכל הכותי למשוך ע"י סלים קטנים וה' יטה לב ישראל לעבודתו וצדיק יאחז דרכו וטהור ידים יוסף אומץ לעשות משמרת למשמרת. כ"ד היום ה' ב' אדר תפ"ב לפ"ק. נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש: שאלה קיג לברר וללבן אם יש איסור לישב על כסאות התפורים בכלאים וכן על הקוטש"ן שתפורים בפשתן וכן על כרים וכסתות הנתונים בתוך הקוטש"ן לישב עליהם וכן אותן העושים בגדי רקמה סביב לכתלים והם כלאים אם מותר לסמוך עליהם. נציעה לפניך שיטת הש"ס סוף פ"ק דביצה משלחין כלים בין תפורין ובין שאינן תפורין ואע"פ שיש בהם כלאים ופריך בשלמא תפורין חזי למלבוש שאינן תפורין נמי חזי לכסוי אלא כלאים למאי חזי וכי תימא למימך תותי' והתניא לא יעלה עליך אבל אתה יכול להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך לו נימא על בשרו וכי תימא דמפסיק מידי דביני ביני והאמר ר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי א"ר יוסי בן שאול אמר רבי משום קהלה קדישא דבירושלים אפילו עשר מצעות זו על גבי זו וכלאים תחתיהם אסור לישן עליהם משום שנאמר לא יעלה עליך אלא בווילן והאמר עולא מפני מה אמרו ווילן טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו ופי' רש"י מתעטף בשוליו כו' וכיון דמתחמם נגדו אסור לעשות כלאים אלא בקשין וכי הא דאמר ר"ה ברי' דר"י האי נמטא גמדא דנרש שרי עכ"ל. והנה ביומא ובתמיד לא גרסינן בסוף דברי ר"ש בן פזי משום שנאמר לא יעלה עליך וכן הרי"ף לא גרס לי' ונראה שגירסא זו בסוף פ"ק דביצה אתי' ע"פ סוגיות התוס' בנדה דף ס"א ע"ב בד"ה לא ימכרנו לנכרי הא דתנן במס' כלאים הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים ובלבד שלא יהי' בשרו נוגע בהם לפי שאין דרכן בהעלאה לא גזרו חכמים בהצעתן ובמרדעת נמי בעינן שלא יהיה בשרו נוגע דתו ליכא למיחש לכריכת נימא והא דגזרו רבנן אפילו עשר מצעות זו ע"ג זו בשאר כלאים שדרכן בהעלאה גזרינן הצעה אטו העלאה ע"ש. ולפ"ז אתי שפיר הך גירסא דמתחילה גזרו דאסור להציע תחתיו שמא תכרך נימא על בשרו ופריך וכ"ת דמפסיק ביני וביני ואז אין חשש שתכרך נימא מ"מ קשה מהא דאמר ר"ש בן פזי דקהלה קדישא בירושלים אסרו אפילו עשר מצעות משום גזירה דלא יעלה עליך וגזרו הצעה אטו העלאה עד דמשני אלא בקשין וע"כ לפי שיטת התוס' מיירי בקשין שאין דרכן בהעלאה תו ליכא למיגזר אטו העלאה וקהלה קדישא בירושלי' הוסיפו ליגזור אף שלא גזרו חכמים מתחילה ומצינו בתלמוד גזירות חכמים שהוסיפו דור אחר דור לעשות סיג וגדר ה"נ דכוותי'. וראיתי בפי' הר"ן שנתקשה בזה וז"ל אסור לישן עליהם מדרבנן ותמהני מאי ארי' שמא תכרך דמשמע דלא הפסיק מידי אפילו עשר מצעות נמי וכלאים תחתיהם אסור לישן עליהם גזירה שמא יעלה אותן עליו משום שנאמר לא יעלה עליך כלומר משום גזירה דהעלאה ומלשון רש"י ז"ל שכתבתי נראה שהוא מפרש דאסור לעשות כן שמא תכרך ואיכא איסורא דאורייתא ודר"ש ב"פ מדרבנן ואין צריך לזה אלא כך הנראה לי דברייתא נקט לה הכי משום דאפילו בכלאים שאין דרכן בהעלאה אלא בהצעה כל היכי דלא מפסיק מידי אסור שמא תכרך נימא על בשרו אבל כל היכי דמפסיק כל שאין דרכן בהעלאה שרי והיינו דתנן בפ' בתרא דכלאים הכרים והכסתות אין בהם משום