פנים מאירות חלק ב קב

צריך להחזיר אא"כ תפסה אין מוציאין מידה מ"מ בכי האי גוונא שעדיין לא נתן לו המעות אין מחייבים אותו ליתן דאפילו מי שנשבע ליתן נדוני' לחתנו ובתוך זה הרגיל קטטה עם בתו ויש לחוש אם יתן לו הנדוני' שירגיל קטטה יותר אין צריך ליתן לו דמסתמא אדעתא דהכי לא נשבע לו כמבואר בח"מ סי' ע"ג סי' ח' בהגה', וע"כ מיירי בענין שפטור מצד הדין אז הוא פטור מצד השבועה כמו שכתב הש"ך שם א"כ אף אם הבטיח לו בשטר כן הדין בנידן שלפנינו שעינינו רואות שכל הקטטות נתעוררו בשביל שביזבוז כל נדונייתא ופרע לב"ח אחרינ' ואם יתנו לידו יתר הפליטה יתגברו קטטות ומריבו' יותר כי יש לו נושים הרבה ואין לומר דהכא הוי כגבוי כיון שנתן לו אחר ממרני ואפילו אם הי' הוא נותן לו הממרני הוי כגבוי כמו שכתב הב"ש בשם הט"ז בדיני מורדת לדינא דש"ס דמעות נדוני' לא הוי תפיסה ואם הנדוני' ביד אביה פטור ליתן אפילו אם נתן הש"ח על הנדן אא"כ שנתן ממרנות כנהוג במדינות פולין שאינו נזכר בו שום מלוה אז הוי כגבוי. מיהו י"ל הני מילי אם הי' ממרני ביד הבעל אבל לא כן בנידן שלפנינו שאין הממרני בידו ואבי אשתו תופס לבעל החתום עבורו שלא ישלם כי יניח מעותיו על קרן צבי שכבר הראה לו הממרני ושרפה א"כ אין מחייבין אותו ליתן. ולדעת הש"ך אם הי' אמוד לא הי' צריך להשליש בב"ד. ועוד בכי האי גוונא שיש לחוש שיבזבז הבעל המעות דמעכבין ביד הב"ד מידי דהוי מי שיש לו ש"ח על חבירו לזמן ובא בתוך זמנו לב"ד ואמר מצאתי מנכסי פלוני ואני ירא שאם יבוא לידו יבריחם ממני ולא אמצא מקום לגבות חובי אם רואה דיין שום אמתלא לדבריו שלא יוכל לגבות חובו כשיגיע הזמן מצוה על הדיין לעכב הממון כמבואר בח"מ סי' ע"ג סי' י' ואין לך אמתלא גדולה שאנו ב"ד רואים בטענותה של האשה דלא מיהדר לה מחמת קטטות ומריבות שאיבד כל נדוניות' בזמן מועט ונושים הרבה עליו וקרוב הדבר לודאי אם יתנו מעות לידו יבריח וישלם לחובותיו ואח"כ תלך היא בפחי נפש פשיטא שמעכבין ביד הב"ד ואף אם הי' הש"ח ביד הבעל היינו כופים אותו להשליש ביד ב"ד לדיני דמתיבת' עד שנראה איך יפול הדבר ואף לדעת הב"ח דמדייק מתשובת מהר"ם דדינא דמתיבת' לא איירי לענין ממון נדוניית' ולא זכתה אא"כ תפסה אפ"ה בכי האי גוונא שהבעל טוען שהיא לקחה הש"ח מתיבתו וגם החתום יהודא מודה שראה ביד חמותו הש"ח שלו הוי תפיסתה תפיסה ואף שאומרת ששרפו להש"ח של יהודא נאמנות ולא מבעי' כי האי נידן שלפנינו שהבעל החתום שנתן הש"ח על הנדוני' מסך מאה זהובים חייב לאבי' בש"ח סך יותר ואין לו התחייב' בעדים על אביה שהתחייב לפצות ולרצות עבור ש"ח שנתן לחתנו ואפילו אם הי' בעל החתום מכחיש את אביה שלא ראה הש"ח מ"מ נאמן ראובן במגו דפרעתיך או במגו דלא הד"מ נאמן לומר הראתיך הש"ח שלך ושרפתי ואין אתה חייב לשלם לחתני כיון שאני יודע בבירור שאין הממרנות בידו כי אני שרפתי ואף דנהיגן היכי שנאבד הממרני והלוה מודה למלוה מוציאין מלוה ומכריזין בבה"כ ומבטלין הממרני התם משום דלא מחזיקנן אינשי ברשיעי לומר שימצא אינשי דלא מעלי וישבע ויוציא מידו שנית וכל ישראל מוחזקי' בחזקת כשרות ועוד שב"ד חוקרין ודורשין בכי האי גוונא וכל אחד מתירא שמא יאחז ויתבדה אבל בנידן שלפנינו שאבי אשתו טוען בוודאי שהראתיך הש"ח שלך ושרפתי והוי כאלו אומר פרעתי חוב שלך דמה לי אם היה משלם לחתנו ותבע אותו בעל פה שירצה אותו שהיה נאמן לומר פרעתי כמו כן עכשיו שטוען שהראתיך הש"ח ושרפתי ומעולם לא תבוא לתשלומין על ידי א"כ בוודאי לא מחייבים לבעל החתום לשלם בלא שטר מאחר שאנו יודעין בוודאי שיפסיד כל מה שיתן שפיר יוכל לומר אם תתן לי הממרני אשלם לך ופשיטא בנ"ד שהבעל החתום מודה שראה ביד חמותו הש"ח והתרית בו שלא ישלם לחתנו מחמת קטטות ומריבות שהרגיל עם בתה שפשיטא דאמרינן דמסתמא אדם מחזיק מה שבידו דהא עדיין לא שקטה אש המחלוקות מסתמא הי' בידו ושורפתו א"כ אין הבעל החתום יכול להחזיק הממון שחייב בש"ח לראובן חמיו של שמעון ואין יכול להחזיק כי פן ואולי ליום מחר שהיא לאחר זמן יתבע אותו ראובן דהא קיבל בחרם ששרפו ובכי האי גוונא מבטלין הש"ח מי שיבא מחמת ראובן ובתו שט"ח כזה בטל ואין לחוש דילמא ימצא חתנו דהא הוא בעצמו טען שאשתו לקחתה מתוך התיבה שלו ואם נאמר דמחמת אומדן דעתו אומר כן שלא מצא הש"ח ותלה הדבר באשתו והאמת י"ל שנאבד מ"מ הא בלאו הכי פסקו הב"ד שאבי' מחויב להשליש ש"ח מסך מאה זהובים ואם ימצא הש"ח מחויב אבי' לשלם לבעל החתום א"כ אין כאן בית מיחוש כלל לעכב ממון ראובן ביד יהודא עבור זה ופשיטא לכל הפוסקים דנקטינן כוותייהו אפילו מעות הנדוני' לדיני דמתיבת' צריך הבעל להחזיר לה א"כ אף אם הי' הש"ח ביד הבעל היינו מוציאין מידו להשליש ביד ב"ד ק"ו בנ"ד שטוען בידו הי' ושרפו והבעל החתום מודה שראה הש"ח שלו ביד חמותו דאין הבעל החתום יכול להחזיק במעות שחייב בשטר לראובן עבור ממרני שלו ואם יש לחוש שהיום או למחר יוציא הבעל הש"ח ויצטרך לשלם הא מונח הש"ח של ראובן ביד ב"ד ועוד כיון דשמעון הודה שהממרני זו נתן לו חמיו עבור נדוני' אף דכתב הט"ז דממרני הוי כגבוי היינו לענין מורדת ד"ש שהיא מורדה עליו ובנידן דידן נתברר שגם שמעון חתנו מרגיל קטטה והכה אותה כמה פעמים מכת רשע שפטור מצד הדין לשלם דאפילו אם בידו הש"ח וכשם שאבי' הי' פטור כן יהודא הבא מכוחו יש לו זכותו דהוי כמי שמשליש מעות ביד שליש לתת לבתו כך וכך מעות ליקח בהם קרקע ואף שהבת אומרת תנו אותם לבעלי אם היתה גדולה ונשאת שומעין לה ובקטנה יעשה השליש כמו שציוה האב ק"ו כאן שהבת מסכמת לדברי האב וכיון שאין הש"ח ביד בעלה אמרינן אדעתא דהכי לא נתחייב כלל ולא יתן השליש כלל ליד שמעון חתנו והחתום יהודא מחויב לשלם לראובן כל מה שחייב לו בשטר כל זה נראה לי ברור ופשוט באין גמגום: והשתא נבוא לנדון אחר טענות לוי שהוא מלוה של חתנו שמעון שטען שמסר חתנו חוב זה במעמד שלשתן ולא מבעי' בנ"ד שאמר שקודם המחאת הבעל כבר נפל המחלוקות בין איש ואשתו ולפ"ד בעל החתום ראה הש"ח ביד חמותו וכבר בררנו שהיא תוכל לתופסה וא"כ בשעה שמסר חתנו במעמד שלשתן לא הי' החוב שלו ואף שאית' בח"מ סי' ס"ו סי' י"ט ראובן שהיה לו ש"ח על לוי ואמר לו מנה יש לי בידך בשטר תנהו לשמעון במעמד שלשתן קנה שמעון אע"פ שלא נתן לו השטר כו' עד אם יכפור ב"ד כופין למלוה להוציא השטר ודנין על פיו התם שהמלוה שהמחוהו עומד בשטרו אלא שאינו רוצה ליתן לו הש"ח אבל אם בשעת שהמחוהו לא הי' שטר בידו כגון ששרפו ב"ח מוקדם וב"ח מוקדם יכול לטרוף אף מן הלוקח וכן מבואר בי"ד סי' קע"ג סי' ד' ע"ש בט"ז ובודאי אם הי' כן אין המחאתו כלום ובנידן דידן נמי דהא הממרנות שלנו אין צריכין כתיבה ומסירה ומיד שהי' ביד חמיו הש"ח הוי כשלו ע"פ טענתו ושוב אין חתנו יכול למחול ולא להרחיב זמן וא"כ אין בידו למסור החוב במעמד שלשתן ואפילו לאחר שמסרו במעמד שלשתן תפס אביה כיון שבאה בטענה וכבר הוכחנו לעיל אף שאמר שנשרף נאמן כנגדו במגו אף אם לא הודה לו יהודא שראה הש"ח בידו והוי כמו שטוען שירצה אותו עבור ש"ח שנתן יהודא עבור ראובן לשמעון חתנו והוכרח לשלם היה נאמן יהודא לומר שכבר פציתי ורציתי אותך בריצוי כסף או בטענות להד"מ שנתתי ש"ח עבורי נאמן הוא לומר שכבר הראתיך הש"ח שלך והתרתי בך שלא תשלם לחתני ה"נ אף דמעמד שלשתן קנה והוי כאלו יהודא לוה מלוי מ"מ יכול לומר לא קבלתי עלי אלא על דעת מי שיתן לי הממרני בח"י וכיון שאין מחויב לשלם לשמעון חתן ראובן כאשר בררנו לעיל אינו מחויב לשלם גם לדאתי' מחמתי' עד שיתן לו הממרני והוי כמי שמקבל עליו במעמד שלשתן לפרוע ואח"כ אמר עיינתי בחשבוני ולא היה לו אצלי כלום וטעיתי במה שהודיתי לו אם יוכל לברר בעדים שהוא אומר אמת פטור ה"נ דכוותיה דאנן סהדי שאינו חייב לשלם לשמעון חתנו ואף שיש לחלק דשם מיירי שמברר בשעה שקיבל לא היה חייב אבל בנ"ד אם היה תופס לאחר שקיבל במעמד שלשתן א"כ בשעה שקיבל עליו במ"ש היה חייב מ"מ אנן ידעינן בממרני שלנו שכל מי שמוציא בו יכול לגבות ומסתמא לא קיבל אלא מי שיבא לו הש"ח וריע טענתו של הנותן כשאין הממרני בידם ואף דנהיגן דמבטלין השטר כבר כתבתי טעמו דלא מחזיקינן אינשי ברשיעי דבר שאינו שלו אבל בנ"ד שחמיו טוען עליו בדין ותפיסתו תפיסה ודומה לזה אם קיבל במעמד שלשתן לשלם ואח"כ בא איש אחר בש"ח שלו ואמר שהנותן נתן מקודם הש"ח זה לגבות בו ואני קניתי ממנו שבודאי אין חייב לשלם להמקבל דאדעתי' דלשלם שני פעמים לא קיבל ה"נ דכוותי' אף שאין מראה עכשיו השטר בב"ד וטוען ששרפו מ"מ כבר כתבנו שנאמן הוא במגו נגדו ואם ישלם לחתנו יפסיד המנה שלו לגמרי בודאי לא עדיף לוי מגברא דאתי מאמתי' וכשם שלא היה צריך יהודא לשלם לשמעון חתנו בלי נתינה לידו הממרנא ה"נ ללוי דאתי מחמתו דיכול לומר דטעיתי דסבור היתי שאני חייב לשמעון ועכשיו ברור לי שאין אני חייב לו וטעיתי בהודאתי ואף אם לוי מכחישו שלא הזכיר לו ש"ח מ"מ כיון דלא הודו לו בפני עדים נאמן במגו דלא הד"מ או במגו דפרעתי וכבר הכריע רמ"א בח"מ סי' קכ"ו ס"ס י"ג דאם הודה לו בלא עדים יכול לומר טעיתי ואפילו אם נתן לו כתיבת ידו נאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי וא"כ ה"ה בנידן דידן דנאמן לומר טעיתי סבר הייתי שהממרנ' ביד הנותן עכשיו ראיתי ביד אשתו וחמותו ופשיטא בנ"ד שהגיד בחרם שמתחילה קודם קבלתי מעמד שלשתן ראה ביד חמותו הממרני וכיון שיפסיד המנה לא הי' מחויב לשלם ונאמן לומר טעיתי במגו ובר מכל דין דאף אם לא היה קטטה בין חתנו ובין בתו והממרני הי' ביד אשתו או ביד אבי' אינו ב"ח יכול לגבות מנדוניא כמבואר בח"מ סי' נ"ז בהג"ה סי' כ"ד שהכריע רמ"א דאם המעות נדונייתא עדיין בידה או ברשות אבי' יכולה לתופסה למזונותי' וכתב הסמ"ע עי' במהרי"ו דמפרש דאפילו למזונותיה דלהבא יכולה לתפוס נדוניית' ובזה מיושב דכאן כתב למזונותי' דמשמע דווקא למזונות והמותר יתן לב"ח ובסי' כ"ו כתב מהר"ם בהג"ה וז"ל וי"א דמ"מ אם עדיין הנדוני' ברשותה אין ב"ח גובה מהם ולמש"כ דמהני תפיסה למזונו' דלהבא א"ש דלמזונותי' דלהבא אין להם קצבה אפילו תפסה ככר זהב עכ"ל. וכיון דכבר הוכחנו שתפיסתה תפיסה אף שטוענת ששורפה הש"ח א"כ אין ב"ח יכול לגבות ממעות נדוניית' אף אם ידורו יחד כדרך כל ארץ וק"ו בנ"ד שפסקנו לה דיני דמתיבת' וכיון שאבי' אינו חייב לשלם למי שנתן עבורו ש"ח כאשר כתבנו לעיל א"כ