פנים מאירות חלק א צט

בהאי שטרא שנפגם ס"ד דאינו מוריש קמ"ל דלא ואין זה חסר מהספר דהא דומי' דיתומים מן היתומים ממעטינן וזה פשוט וברור והיינו היכא דלא טען אבוהון שאינו חייב לו ואף שאנן טענינן ליתמי מ"מ אוקמי שטרא אחזקי' אבל היכא שאבוהון הי' טוען על שטר שנפגם שהוא פרוע שהוא חייב לישבע שבועות המשנה וכיון שהוא לא הי' יכול לזכות אלא בשבועה אינו מוריש לבניו אפילו מלוה גופי' אינם גובי' ומעולם לא עלה על דעת הרא"ש בפסקיו לומר שכל מה דתנן במתני' הוי בכלל הבו דלא לוסיף והרא"ש לא נסתפק אלא בהני שבועות דלא תנן במתניתין כגון לוקח ש"ח וחשוד מיתומים עצמם והסכים שכל הני הוי ממש דרב ושמואל במכ"ש דאי יורשים מיורשים לא גבו כיון דאינ' יכולים לישבע שבועה ממש ק"ו איהו גופי' דלא גבי מיתומים

ונשמע עוד מדברי הרא"ש דמדמה האי לוקח ש"ח כמו יורש והיכא דמת לוה לאחר שלקח הוי כמו שמת לוה לאחר שהוריש ואם הי' חי מוכר המלוה אף הוא נשבע אלא מפני שאין עיקר חיוב שבועה עליו אלא שמשביעין אותו מפני שהוא נאמן לומר פרוע במגו שיכול למחול לא הוי בכלל אין אדם מוריש שבועה א"כ נקוט כלל זה בידך כל היכא שמחויב המלוה לישבע עיקר שבועה שבועות המשנה אף שלא בא לגבות אלא ממנו הוי בכלל אין אדם מוריש שבועה לבניו אבל כל היכא שאינו נשבע אלא מצד חומרא בעלמא לא הוי בכלל אין אדם מוריש שבועה לבניו

וכן מוכח עוד מדברי הרא"ש שהביא הב"י בסי' ע"א אם מועיל נאמנות לפטור אותו משבועה לגבי לקוחות דפליג ר"ח וכתב הרא"ש דשיטת הלכה מוכחת שמהני נאמנות לגבי לקוחות מ"מ האידנא דנפישי רמאי וחיישינן לקנוני' שמא פרעו והחזיר לו את השטר נכון להחמיר כדברי ר"ח ובתשובה כלל ע"א סי' ח' כתוב וכיון דאיפליגי בה רבוותא לא מפקינן ממונא עד שישבע המלוה ומיהו אם מת המלוה היורשים גובים בשבועת היורשים שלא פקדנו אבא ששטר זה פרוע וכגון זה אמרי' הבו דלא להוסיף עלה כיון דשבועה זו אינו אלא משום חשש רמאות עכ"ל ועיין בכלל הנזכר סי' ו' נשמע מתשובה שני דיני דדווקא כשכתוב נאמנות בשטר דאז אינו נשבע אלא משום חשש רמאות בזה אמרינן אדם מוריש שבועה לבניו אבל היכא דלא הוי נאמנות בשטר דמחויב המלוה לישבע שבועת המשנה כדין הבא ליטרוף מנכסים משועבדים הוי בכלל אין אדם מוריש שבועה לבניו

והשתא ניחא דלא סתרי תשובות הרא"ש שהביא שני תשובות בכלל פ"ו בסי' ג' שבא לוי ב"ח דראובן לגבות קרקע משמעון ונשבע לו ועמד הדבר תלוי ועומד ואח"כ מכר שמעון ליהוד' ומת לוי המלוה ובא בנו לגבות מיהודה ויהודה משיב שמא פרע אח"כ והשיב דהוי בכלל אין אדם מורי' שבועה לבניו משום דהתם מיירי שאין ראובן ושמעון לפנינו ואינה מודי' לו שלא פרעו וכן מוכח מלשונו דיהודה משיב אפשר שפרעו אחרי כך משמע דמספקא לי' ונתחייב ליהודה שבועת המשנה דפירש"י בכתובות מנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה משום דאי הוי גבי מן הלוה גופי' והוי טעין ליה אשתבע לי דלא פרעתיך אמרינן בשבועות דמשבעינן ליה ואי לא טעין לא טענינן ליה הואיל ונקיט שטרא אבל בשביל לקוחות אנן טענינן ליה דילמא אי הוית גבי מן הלוה הוי טעין לך אשתבע לי דלא פרעתיך ובעית אשתבועי השתא אנן טענינן דפתח פיך לאלם הוא ומנכסי יתומים ונפרעת שלא בפניו כולהי משום האי טעמא עכ"ל ומשמע מדברי רש"י שמיירי שאין הלוה לפנינו או שהיה לפנינו וטען שהוא פרוע אלא דלא טעין אשתבע לי דלא פרעתיך דבכה"ג דבלוה גופיה לא היו מחייבינן ליה למלוה לישבע אבל גבי לקוחות טענינן דילמא אי הוית גבי מן הלוה הוי טעין לך אשתבע לי ובעית אישתבועי אבל אם מודה הלוה למלוה שעדיין חייב לו ואין החשש אלא משום קנוניא אין זה משבועת המשנה משום דלדינא דש"ס לא חיישינן לקנוניא אלא תקנת הגאונים הוא ואם הלוה כאן מחויב הלוה לישבע בנק"ח שאין לו ויכלול שאין עושה קנוניא על נכסי הלקוחות דומי היכא שבא המלוה לטרוף מנכסי ערב וחזר אחר הלוה ולא מצא כלום צריך לישבע כתקנת הגאונים שאין לו כלום קודם שיפרע הערב וצריך לכלול בשבועה שעדיין הוא חייב לו חוב זה שלא יעשה קנוניא על נכסי ערב כמבואר בסי' קכ"ט ס"ט וא"כ ה"ה בלקוחות דנכסי דבר אינשי אינון ערבין לי' דלא כהסמ"ע והב"ח שדחקו לפרש דבמלוה על פה מיירי אלא כפשטא לישנא דהטור דמיירי אפילו במלוה בשטר דבלקוחות אינו חייב המלוה לישבע שבועת המשנה אלא היכא שאין הלוה לפנינו או שהוא לפנינו וטוען פרוע אף שאינו טוען אישתבע לי מ"מ מחויב גבי לקוחות לישבע אבל היכא שהלוה לפנינו ומודה שחייב לו אלא שאין לו לא מצינו שבועת המשנה אלא תקנת הגאונים להשביעו בנק"ח משום דנפישי רמאי ויכלול שאינו עושה קנוניא ואז אין צריך המלוה לישבע כלל ושבועת המשנה לא נתקנה בשביל קנוניא לדעת הרא"ש דהא פסק בסי' ס"ה גבי נפקד שמצא בידו ש"ח ושניהם מודים שנעשה כמאמרם דלא חיישינן לקנוניא אלא בשטר שנפל דאיכא למימר משום דאית בי' ריעותא לא נזהר לשמרו אבל בשטר נפקד לא אתילד ריעותא וכן פסק בש"ע בסי' קי"א דלא חיישינן לקנוניא אף נגד לקוחות והוא תשובת הרא"ש כלל פ"ז סי' ה' ז"ל ראובן צוה מחמת מיתה ליתן מנה לשמעון ומכרו היורשים כל הנכסים שלא מצא שמעון לגבות מנה שלו גובה מן הלקוחות ואין היורשים יכולים לומר נתננו לו כיון ששטר צואה יוצא מתחת ידו ולא חיישינן נמי לקנוניא שמא נתנו לו ומוציא מן הלקוחות כיון שכתב הצואה בידו עכ"ל הרי להדיא לדעת הרא"ש אם היו מודים היורשים שלא נתנו לו מוציא מן הלקוחות ולא חיישינן לקנוניא ואי ס"ד דשבועת המשנה אף שהלוה מודה שלא פרעו מ"מ חייב לישבע משום חשש קנוניא אף שהשטר בידו א"כ למה לא חש הרא"ש גבי יתמי נמי אף שהשטר צואה בידו מ"מ לגבי לוקח ליחוש לקנוניא אלא ע"כ היכא דמודה הלוה לא חיישינן לדעת הרא"ש לקנוניא ואין זו שבועת המשנה ואם הלוה במדינה וטוען פרוע הוא ישבע המלוה בנק"ח שבועת המשנה וטורף מלוקח והלוה נשבע בנק"ח כתקנת הגאונים שאין לו אבל אם מודה שעדיין חייב לו אין שבועה כלל לגבי מלוה אלא לגבי לוה כתקנת הגאונים וכולל שאינו עושה קנוניא משום דבדורות אחרונים נפישי רמאי ואם מת הלוה מיד אחר הודאתו ולא נשבע אז השבועה גבי מלוה משום דנפישי רמאי אבל לא שבועת המשנה נמצא דשבועות הלקוחות שבועות המשנה מחשש דילמא פרע לך והוי טעין אשתבע לי כיון דאין יכול לזכות בממון אלא בשבועה הוי בכלל אין אדם מוריש שבועה לבניו ומ"ש בסי' י"ב יתומים הוציאו ש"ח על ראובן וראובן מת ולא מצאו לו נכסים אלא קרקע שמכר בחיי אביהם לשמעון אין אומרים כו' עד בנדון זה יכול הי' אביהם לגבות שטרו מראובן בלא שבועה אם נמצאו לו נכסי' גם עתה יטלו היורשים אותה קרקע בשבועה שלא פקדנו אבא עכ"ל מלשונו משמע שראובן הי' מודה קודם מותו שחייב לאביהם ואלו היו בני חורין היו גובים מהם אלא דעכשיו צריכין לישבע דילמא עושה קנוניא וא"כ שבועה זו אינה שבועת המשנה אלא מחשש רמאות ובזה אמרינן אדם מוריש שבועה לבניו כדפסק הרא"ש גבי שטר שכתוב בו נאמנות גבי לקוחות ודברי הרא"ש עולים בסוג א' מילתא בטעמא

והשתא ניחא נמי תשובת הרא"ש כלל ס"ח סי' י"ד שהביא הב"י ס"ס פ"ד על יורשי ראובן שהוציאו שטר על שמעון ועד אחד מעיד ששמע לשמעון שאמר לראובן תן לי אותו שטר וא"ל לכשאמצאנו אתננו לך כו' כיון שמעיד עד אחד בשטר שהוא פרוע לא הי' המלוה יכול לגבות בו אלא בשבועה כיון שמת אינו מוריש שבועה לבניו וגם ב"ח אינו גובה ממנו עכ"ל דהרא"ש לטעמי' דסבירא ליה כל היכא דמחויב לישבע שבועת המשנה הוי בכלל אין אדם מוריש שבועה לבניו ומוכרח כן מגמרא מדאמרינן כגון מאי כי הא דרב פפא דאמר רב פפא פוגם שטרו ומת כו' וקשה למה ליה להוכיח הא דרב פפא כלל בקיצור הוי ליה למימר כגון הני גווני דתני במתניתין אלא ע"כ במתניתין דמיירי פוגם שטרו ולוה טוען פרעתי דמחויב שבועת המשנה זה פשיטא לי' דאינו מוריש לבניו כיון דהם אינם יכולים לישבע וכן בכל הנך דתני במתניתין אלא אתי למעוטי הא דרב פפא דרב פפא מיירי בפוגם שטרו ומת והלוה לא טען שהוא פרוע ומת ואף שאנן טענינן ליתמי כל מה דמצי אבוהון למטען מ"מ מוקמינן שטרא אחזקי' ואל תתמה על זה דהא אפילו לענין קיום שטרות כתב הב"י בסי' פ"ב בשם ר"י שהיה אומר שלא אמרו קיום שטרות אלא לגבי בעל דבר שטוען ברי אבל מהיורשים אין צריך קיום עכ"ל ואף דלא ק"ל כר"י בזה משום דשטר בלא קיום הוי כחספ' בעלמא אבל בשטר מקוים אלא שנפגם היכא שמת מלוה בחיי לוה ואח"כ מת לוה ולא טעון שהוא פרוע בזה אמרינן שיורשין נשבעין שבועות היורשים ונוטלים אבל היכא שלוה בעצמו טען על שטר שנפגם שהוא פרוע דנתחייב מלוה שבועת המשנה ולא הי' יכול לגבות שטר זה אלא בשבועה אינו מורישו לבניו לגבות אפילו מלוה עצמו וא"כ יפה פסק בתשובתו בעד אחד מעיד שהוא פרוע שחייב שבועת המשנה אין אדם מוריש שבועה לבניו אפילו גבי לוה עצמו ולמד הב"י שפיר מדין זה וה"ה לפוגם שטרו והלוה טוען שהוא פרוע כיון שחייב שבועות המשנה אין אדם מוריש שבועה לבניו ואינו סותר כלל למאי שאמרו בש"ס כגון מאי הא דרב פפא דשם מיירי כשאין הלוה טוען פרוע אלא שאנן טענינן מאי הוי דמצי למיטען קמ"ל דלא הוי בכלל זה משום דמוקמינן שטרי' אחזקי' ונשבעין שבועות היורשים וגובי' אבל הכא מיירי דלוה טוען שהוא פרוע ותדע דהא הביא הטור בסי' פ"ב דין ז' דאם מת המלוה ויורשיו מוציאין שטר והלוה טוען שהוא פרוע י"א כיון ששבועה זו קילא שהרי אין פותחין בה אם לא שישאל הלוה לפיכך נוטלים היורשים בלא שבועה ורב שר שלום כתב כיון שאין המלוה כאן שיכול לישבע נשבע הלוה ונפטר ורב אלפס כתב שיורשים נשבעים שבועות היורשים הרי לפניך דרב שר שלום סבירא ליה אפילו בכי הא אין אדם מוריש שבועה לבניו ובודאי רב שר שלום לא הי' קטל קני באגמא ואחד מגאוני עולם הי' וידע הש"ס ערוך הבו דלא לוסיף על הא דרב ושמואל אלא ע"כ ברור הדבר כמו שכתבתי לדעת הרא"ש דלא אמרינן הבו דלא לוסיף אלא בשבועה שהטילו חכמים לישבע למלוה בטענת ספק וע"כ הא דרב פפא מיירי שלא טעין הלוה שהוא פרוע דאי בדטעין הלוה שהוא פרוע אפ"ה קאמר דיורשים נשבעים ואם בשבועה זו שאנו פותחים בה אמרינן אדם מוריש ק"ו בשטר שלא נפגם דקילא שבועה שאין אנו פותחים דנימא דאדם מוריש