פנים מאירות חלק א צח

תקנת' שלא תגבה אלא בשבועה ועכשיו שהיא מתה הי' חוב ליתומים נגד הב"ח יכולים לומר לא ניחא לן בהאי תקנתא אך אכתי איכא למידק דהא עכ"פ היא היתה חייבת לישבע נגד ב"ח מאוחר כמבואר בחו"מ סי' ק"ד ס' י"א דהזוכה בנכסים ישבע תחילה שעדיין לא נפרע מחובו אפילו יש נאמנות בשטרו ונלמד מדין לקוחות שאינו גובה מהם אלא בשבועה וא"כ כיון שהיא מחויבת לישבע נגד ב"ח הוי זכות דב"ח וכיון שמתה הוי בכלל אין אדם מוריש שבועה לבניו ולא יכולים היורשים לומר לא ניחא לן בהאי תקנתא זה אינו דהא כבר פסק הטור והש"ע בחו"מ סי' ק"ח ס' י"ד זה שאמרנו אין אדם מוריש שבועה לבניו אין דנין דין זה לכל הדומה לו אלא הרי פוגם שטרו ומת כו' עד וכן הבא לפרוע שלא בפני בעל דין או מהלקוחות או עד אחד מעיד שהוא פרוע ומת קודם שנשבע ובחיי הלוה יורשים נשבעים שבועת היורשים ונוטלים ואפילו אם כבר גבה ב"ח מאוחר יורשיו גובי' מהם דהא גבי לקוחות גופי' אי לית לי' נכסי ללוה נשבעים היורשים מלוה שבועת היורשים וגובי' מלקוחות וגבי ערב נמי דינא הכי א"כ ה"נ אין זה בכלל אין אמש"ל ודבר זה מבואר לפסק הלכה בטור ובש"ע סי' ק"ח ובסמ"ע ס"ק מ' אכן הרא"ש כתב שיורש שבא לגבות מלקוחות דלוה שקנו בחיי המלוה הוי בכלל אין אדם מוריש שבועה לבניו והשתא נפלתי ברברבי בדבר שגדולי הפוסקים הניחו דברי הרא"ש בצ"ע וכתב הסמ"ע סק"ל באורך דברי הש"ס וסיים וז"ל וסבירי להו דבמאי דמסקינן בגמרא הבו דלא לוסיף עלה דרב ושמואל כגון פוגם שטרו אתמעטו כל הני דתנן עמו במשנה פוגם שטרו והבא ליפרע מלקוחות או שלא בפניו או עד אחד מעיד כו' שבכולן אדם מוריש כו' וכן מוכח בהדיא מתוך פסקי הרא"ש דס"פ הנשבעי' ע"ש ומסיק שם וכתב ז"ל ואע"ג דלא מוספינן אדרב ושמואל כל שבא לגבות מנכסי יתומים היא גופא דרב ושמואל עכ"ל הסמ"ע בהעתקת דברי הרא"ש וכתב הסמ"ע ובהיותו כן צ"ע על הרא"ש שכתב בתשובותיו בשני מקומות שנראה ממנו שסותר את זה שכתבנו אחד הוא מ"ש בכלל ס"ח דין י"ט באלמנת ראובן שהוציאה שטר על שמעון והיה עד אחד מעיד שנפרע ומסיק הרא"ש שם בתשובתו ז"ל ועוד כיון שמעיד עד אחד על שטר זה שהוא פרוע לא הי' המלוה יכול לגבות בו אלא בשבועה וכיון שמת אין מוריש שבועה לבניו וגם בעל חוב אינו גובה ממנו ואלמנת ראובן הוי ב"ח הרי לפנינו דפסק בתשובה זו דאפילו בא להוציא משמעון עצמו ולא מיתומים אמרינן אין אדם מוריש. השני דבכלל פ"ו דין ג' כתב בלוי מלוה של ראובן שבא לגבות משמעון שלקח קרקע מראובן לוה שלו ונשבע לו לוי כדין הבא ליפרע מלקוחות שלא נפרע מראובן כלום ונשאר הדבר כך תלוי ועומד והלך שמעון ומכר קרקע ליהודה ואח"כ מת לוי המלוה ובא בנו לטרוף הקרקע מיד יהודא ופסק הרא"ש אע"ג דכבר נשבע לוי לשמעון יש לחוש שלאחר שבועה פרע לו ראובן או שמעון הלוקח וסלקו ואלו בא לוי לגבות מיהודא הי' צריך לחזור ולישבע כי ב"ד משביעין הבא לטרוף בשעה שבאו להוריד אותו וכיון שמת אין אדם מוריש שבועה לבניו עכ"ל הרי לפנינו דס"ל דגם הבא להוציא מלקוחות אמרינן אין אדם מוריש כו' ומהתימא על הגאונים המחברים ב"י ודרכי משה שהביאו לתשובות הללו דבסוף סי' פ"ד הביאו דכלל ס"ח ובסי' זה הביאו השני' דכלל פ"ו ולא כתבו עליהן שהן מתנגדים למ"ש בגמרא הנ"ל ולפסקי הרא"ש הנ"ל ולמ"ש הטור פה בסימן זה ולא עוד אלא שס"ס פ"ד פסק המחבר ש"ע דבעד אחד מעיד שהוא פרוע אמרינן אין אדם מוריש כו' כההוא תשובת הרא"ש הנ"ל וכתב עלה המחבר וז"ל וה"ה לפוגם שטרו ומת עד שלא נשבע עכ"ל והוא כלפי מ"ש הוא עצמו בסי' זה ס' י"ד שהוא כדברי הש"ס ומור"ם לא הביא עליו כלום עכ"ל הסמ"ע ומסיים ואין בידי לישבן כ"א לומר בזמן שהשיב הרא"ש התשובות לא פי' אז להגמ' הנ"ל כדפירשוהו בזמן שכתב פסקיו כו' ובסוף חזר הרא"ש מסברא זו ופי' להגמר' דל"ד בפוגם שטרו אמרו דאדם מוריש אלא ה"ה אינך שנשנו במשנתינו עכ"ל עיין שם לתוס' ביאור וגם התפלא הסמ"ע על רי"ו נתיב כ"ו ח"ב דף ע"ב סמ"ג כתב בשם הרמב"ן דיורשי המלוה יכולין להוציא מלקוחות דלוה ואין זה בכלל אין אדם מוריש כו' וכתב ע"ז וז"ל ודוקא שלא עמד בדין המלוה בחייו עם הלוקחים ולא נתחייב בשבועה קודם שמת וכן הסכימו גדולי האחרונים עכ"ל ותמה עליו הסמ"ע שלא חש למשמעות הגמר' הנ"ל דבעי לחלק ולומר דווקא בדעמד בדין אין אדם מוריש כו' ודחי לה רב נחמן ואמר אטו בי דינא קמחייבי לי' שבועה מעידנא דשכיב לוה אחייב לי' מלוה לבני לוה שבועה וא"כ משמע דאין לחלק בו ועוד הקשה על הרי"ו למה כתב האי חילוק בשעמד בדין או לא אכשבאין להוציא מלקוחות דלוה ולא כתבו ג"כ אאינך אעד אחד ופוגם שטרו ונפרע שלא בפניו וצ"ע עכ"ל הסמ"ע

ועוד הקשה הסמ"ע בס"ק מ"ב דברי הרא"ש בתשובה כלל פ"ו סי' י"ב והביאו הב"י בסי' זה ז"ל יתומים הוציאו ש"ח על ראובן וראובן מת ולא מצאו לו נכסים אלא קרקע שמכר בחיי אביהם לשמעון אין אומרים שאביהם הי' חייב שבועה לשמעון הלוקח אם הי' רוצה לטרוף ממנו ואין אדם מוריש שבועה לבניו שלא נאמר זה אלא בממון שא"א לגבותו כלל אלא בשבועה כגון מת לוה בחיי מלוה דאין נפרעין מנכסי יתומים אלא בשבועה אבל בנדון זה יכול הי' אביהם לגבות שטרו מראובן בלא שבועה אם נמצאו לו נכסים גם עתה יטלו היורשים אותו קרקע בשבועה שלא פקדנו אבא עכ"ל וכתב הסמ"ע זה סותר למה שכתב לעיל בכלל זה סי' ג' שכתב שם שיורש שבא לגבות מלקוחות דלוה שקנו בחיי המלוה הוי בכלל אין אדם מוריש וגם שם מיירי דהלוה היה בחיי המלוה עכ"ל הסמ"ע ובכאן לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם לישב דברי הרא"ש וביותר יפלא שאף לדברי הסמ"ע שהרא"ש חזר בפסקיו ממה שכ' בתשובותיו מ"מ איך יסתרו דבריו בתשובותיו בכלל אחד ההיא דסי' ג' ודסימן י"ב הם סותרים זה את זה וכדי שלא לשווי' דברי הרא"ש כשיחה בטילה אמרתי ללון בעומקא של הלכה ואקוה לאל שאדרבה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש בהלכה ותחילה נציעה לפניך דברי הש"ס בקיצור דאמרינן בפ' כל הנשבעין דף מ"ח ע"א בפיסקא כשם שאמרו הפוגמת כתובתה וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה ממאן אילימא מלוה אבוהון שקיל בלא שבועה ואינהו בשבועה הכי קאמרי וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה רב ושמואל דאמרי תרווייהו לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו שלחוהו קמי' דר' אלעזר שבועה זו מה טיבה שלח להו יורשין נשבעין שבועות היורשים ונוטלים שלחוהו בימי רב אמי אמר כולי האי שלחי לי ואזלי אי אשכחינן בהו טעמא מי לא שלחינן להו אלא אמר רב אמי הואיל ואתו לידן נימא בה מילתא עמד בדין ומת כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו לא עמד בדין ומת יורשין נשבעין שבועות היורשים ונוטלים מתקיף לה רב נחמן אטו בי דינא קמחייבי לי' שבועה מעידנא דשכיב לוה איחייב לי' מלוה לבני לוה שבועה ובתר הכי אמרינן איקלע ר' נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרו לי' ליתי מר ונעקרי' להא דרב ושמואל אלא הבו דלא לוסיף עלה כגון מאי דאמר רב פפא הפוגם את שטרו ומת יורשין נשבעין שבועות יורשין ונוטלין: וכתב הרא"ש וז"ל הרמב"ן ז"ל כתב דלוקח שלקח ש"ח ומת לוה אם אחר שלקחו מת הוי לי' מת לוה בחיי המלוה וגבי לפי מה שפירש"י במשנה בפ' הכותב שנשבע כעין שבועת התורה שלא אמר לו ושלא ידע ששטר זה פרוע והוא שמת מוכר אבל בחייו אף הוא נשבע ומיהו אין לומר בזה כבר נתחייב שבועה כשמת המוכר דכיון שמכרו אין עליו עיקר חיוב אלא שמשביעין אותו מפני שהוא נאמן לומר פרוע במגו שיכול למחול ואם קודם שלקחו כבר מת לזה כבר נתחייב מלוה המוכר לבני לוה שבועה ואין אדם מוכר שבועה לאחר אע"ג דלא מוספינן אדרב ושמואל כל שבא לגבות מנכסי יתומים היא גופא דרב ושמואל היא וכן אמרו שהחשוד הבא ליפרע מנכסי יתומים שאין לו כלום והיינו דרב ושמואל וטעמא דמילתא דילמא דאלמוהו רבנן לתקנות היתומים והחמירו בשבועתו יותר מכל הנוטלים ומשום הכי חיישינן לה ולא מוספינן עלה אבל כל מי שבא ליפרע מנכסי יתומים דיינינן הכי ומיהו קצת קשה דקס"ד יתומים מן יתומים הוא דאין אדם מוריש שבועה לבניו אבל לאחיו מוריש דלא מוספינן כלל עלה והדר קאמר מה לי שלא פקדנו אבא מה לי שלא פקדנו אחי לומר מתניתין יורשין מן היורשין קתני ורב ושמואל נמי הזכירו יורשין אין אדם מוריש שבועה ליורשיו ומדבעינן למימר דאין להוסיף אפילו אחא אלא דמסיק שאין חילוק לפי שגם הוא יורש משמע דלוקח וחשוד הבו דלא לוסיף הוא ושמא יש לומר דכ"ש הוא והכי קאמר כי שלא פקדנו אבא אינו גובה ושלא פקדנו אחי גובה מן היורשים כל שכן שלא פקדנו מוכר והחשוד דודאי לא גבו מינייהו כיון דהיורשין אינם גובים חוב מיורשיהם ק"ו אחרים דכל שבא ליפרע מנכסי יתומים שבועה ממש בעי ויש מביאין ראיה דחשוד הבא ליפרע מנכסי יתומים מהא דאמרינן בפ' השולח ורב לא גבי כתובה לארמלתא לפי שהיתה בעינו חשודה עכ"ל הרא"ש הרי לפנינו דהרא"ש לא נסתפק כלל אי האי דאמרי' הבו דלא לוסיף עלה קאי דווקא אפוגם שטרו לבד ולא אאינך דקתני במתניתין או דקאי אכל הני בבי דתני במתניתין אלא נראה ברור דפשיט' לי' להרא"ש דקאי אפוגם שטרו לבד משום דלכאורה קשיא מאין הוציאו רב ושמואל סברא זו לא שנו אלא שמת מלוה כו' אלא ע"כ דפשוט דכל הני דתני במתניתין הפוגמת כתובה ועד אחד ומנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה וכן מנכסי יתומים אף שאינו אלא ספק פרעון מ"מ אלמוה רבנן לתקנות יתומים שאינו יכול לגבות אלא בשבועה כיון שאי אפשר לזכות בממון כי אם ע"י שבועה אינו יכול להוריש ממון כזה לבניו ואפילו מלוה עצמו או מלקוחות עצמם אין בנו יכול לגבות ולכך אמרו רב ושמואל כיון דמוקמינן ביתומים מן היתומים שע"כ לא מיירי אלא במת מלוה תחילה אבל אם מת לוה תחילה כיון דמלוה נתחייב להם שבועה בתקנות חכמים דאלמוהו לנכסי יתומים ואין אדם מוריש שבועה לבניו בכל ממון שבעולם אלא דר"א סבר דשבועה זו מה טיבה כיון דשבועות אלו מדבריהם ראוי לאוקמי' גבי יתמי אדינא דאוריית' ואמרינן הבו דלא לוסיף עלה ופריך כגון מאי דהא בודאי בכל מה דתני במתניתין דנשבעין שבועת המשנה אין אדם מוריש כו' דאי לאו כללא הוא דאין אדם מוריש שבועה מנ"ל לרב ושמואל לאפלוגי בהכי ותירץ דאתי למעוטי הא דרב פפא הפוגם שטרו ומת יורשיו נשבעין שבועת היורשים ונוטלים ומיירי שמת מלוה בחיי לוה וס"ד כיון דאיכא ריעותא