פנים מאירות חלק א צז

דאבעי' דלא איפשטא הוא א"כ איך כתבו וחילקו הא דמתירין מיירי בשכל הגוף קיים א"כ ע"כ מוכרחים אנו לומר דלית לן האי טעמא דאשה גופה דייקא ומנסבא א"כ נפשטא האבעי' דעד אחד במלחמה אם אומר קברתיו נאמן וע"כ צריכין אנו לומר דאית להו לבעלי התוס' שיטה אחרת ודלא כהרי"ף והרמב"ם דהא כתבו בדף קט"ו ד"ה טעמא דעד אחד נאמן משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי הכא נמי לא משקר ולא יאמר בדדמי כיון שהדבר יהי' גלוי א"ד טעמא דאמרינן משום דדייקא ומינסבא והכא לא דייקא כלומר לעולם לא יאמר עד אחד בדדמי כמו האשה עצמה ומכל מקום אין להאמינו דנהי דלא אמר בדדמי האשה לא דייקא כאן וסומכ' עליו יותר ממה כשאומר מת על מטתו אבל אין לפרש או דילמא טעמא דעד אחד משום דדייקא ואפילו אמר בדדמי נאמן דהא אפילו דייקא האשה למה לו להיות נאמן כיון דאמר בדדמי עכ"ל הרי דמפרשי התוס' דלא מספקא להו כלל דילמא משקר אלא דמספקי אי טעמא משום מילתא דעבידא לאגלויי אמר בדדמי או דילמא אף דלא אמר בדדמי מ"מ היא לא דייקא אבל היכא דליכא למיחוש שיאמר עד בדדמי לא מבעי' להו כלל דעד כאן לא מבעי' לי' אלא היכא דשייך דדמי אע"פ שאינו אומר בדדמי לא רצו חכמים לסמוך על זה בצירוף עוד טעם דהיא דייקא ומינסבא אבל היכא דלא שייך דדמי לא קמבעי' להו כלל דסמכו רבנן על עד אחד להתיר אשה לשוק ופירש"י בשבת דף קמ"ה הטעם משום דכל דמקדש אדעת' דרבנן מקדש ואפקעיהו רבנן לקדושי' מיניה משום עיגונא ואפשר דמבעי' להו דילמא היכא דשייך דדמי אף שאינו אומר בדדמי מ"מ לא רצו לסמוך על זה אלא בשביל דאשה דייקא ומנסבא ולדעת ר"ח דלא איפשטא האבעיא דווקא היכא שנשחת קצת צורות פניו דאז שייך דדמי אבל בגופו שלם אז לא שייך דדמי וא"כ במלחמה אם אמר קברתיו דלא שייך דדמי נאמן וההיא מעשה דדיגלת אף דלר"ת מוכרחים אנו לומר שנשחת קצת צורת פניו ואפ"ה התירו י"ל דסברי דהתם תרי סהדי הוו מסהדי וא"כ אפילו איכא דדמי בתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן או י"ל דלא ראו הטביעה לא שייך כלל דדמי אפילו בעד אחד ולפ"ז למ"ד דלא איפשטא האבעי' דווקא היכא דאמר עד אחד במלחמת מת בלבד אבל הא אמר קברתיו הוא מהימן ובדרך זה היו נראין דברי הדרישה ופרישה אך סוערת קושיא על הרב הב"י איך כתב לדעת ר"ח דסבר דאבעי' דלא איפשטא הוא אפילו אם אומר מת וקברתיו לא מהימן והיותר נראה פשוט דדעת התוס' הוא כדעת החולקים על הרי"ף וסבירי להו דבעיין דעד אחד במלחמה ליתא משום דחיישינן דעד אחד אמר בדדמי אלא משום דמספקא לן אי טעמא דעד אחד משום דהיא דייקא ומנסבא והכא כיון דאיכא מלחמה לא דייקא ומינסבא אבל לומר בדדמי לא חיישינן ולא מ"ה מספקא לן ולדעת דסברי דאיפשטא האבעי' אפילו בלא קברתיו מהימן ולדעת ר"ח דלא איפשטא אפילו באומר קברתיו לא מהימן ולא מצאתי לבעל הדרישה חבר אלא דעת ר"י שהביא המרדכי שמפרש בעיין דמספקא דעד משקר שאומר בדדמי ורצו לפשוט ממים דס"ד שהעידו הנשים שטבע ולא יצא משם ודחינן דמיירי שהעלוהו מן המים וחזינוהו לאלתר בט"ע וקאמרי סימנים פי' אי נמי לא ראוהו לאלתר אלא שהו בין העלאה לראי' וקאמרי סימנים וההיא מעשה דדיגלת מיירי שראוהו לאלתר ולכך לא היו צריכין שם סימנים ולפ"ז באומר קברתיו במלחמה מהימן דלא שייך דדמי אבל בלא קברתיו לא מהימן לא מהימן הוא אבעי' דלא איפשט' אבל כבר כתבתי שמהתוס' והרא"ש לא משמע הכי ומסתברא דהרא"ש הסכים עם הרי"ף כדמשמע לישנא דהרא"ש דלא השיג על הרי"ף אלא בשני עדים אבל בעד אחד כל היכא דאינו אומר בדדמי הוי אבעי' דאיפשט' ומהימן זולת היכא שאמר מת במלחמה הוי כמו שאומר שטבע במים שאין להם סוף מיהו לענין שני עדות עדיפי היכא דמעידי' במלחמה מהיכא דמעידין שטבע במים שאין להם סוף דהתם לא סמכינן עלייהו כלל דחיישינן שעלה במקום רחוק

הדרן למילתא קמייתא דדברי התוספות לדעת ר"ח קשה להולמן אם לא שנימא הא דהקשו התוס' תימא איך משיאין נשי בני אדם שטבעו לאו לדברי ר"ח הקשו אלא דהקשו דע"כ בעינן וחזינוהו לאלתר ואיך מתירין נשי בני אדם אף שלא ראוהו לאלתר ומחלקי' דהכא מיירי שנשחת צורת פניו ולכך בעינן לאלתר או סימנים אבל היכא שהגוף שלם מכירין אותו בט"ע אפילו שלא לאלתר כדעת ר"י שהביא המרדכי אך לישנא דהתוספות לא משמע הכי וצריך עיון

וראיתי להזכיר מה דתמי' לי להנך פוסקים דסבירי להו דאבעיא דאיפשטת ולא קם האי טעמא דאשה דייקא ומנסבא א"כ הא דמבעי' לן עד אחד בקטטה מהו טעמא דעד אחד מהימן משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי ה"נ לא משקרי או דילמא טעמא דעד אחד מהימן משום דהיא דייקא ומנסבא והכא כיון דאית לה קטטה לא דייקא ולא איפשט' וכתבו הפוסקים הרי"ף והרא"ש לחומרא ואמאי הא ע"כ מההיא מעשה דדיגלת איפשטא האי אבעי' דלא אמרינן טעמא דאשה דייקא ומצאתי שגם הר"ן הקשה קושיא זו

ונראה לי לישב קושי' זו דהא מבעי' לן ג"כ בפ' האשה רבה דף צ"ג ע"ב עד אחד ביבמה מאי טעמא דעד אחד משום מילתא דעבידא לאגלויי כו' א"ד טעמא דעד אחד משום דהיא דייקא ומנסבא והכא כיון דזימנין דמרחמ' לא דייקא וכתבו התוספ' וא"ת מאי קמבעי' ליה הא ודאי טעמא דעד אחד משום דדייקא ומנסבא כדמוכח לעיל ר"ל בריש פירקין דאמרינן מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילה ופריך לא ליחמר ולא ליקיל ומשני משום עיגונא אקילו בה רבנן וסמכו שהיא תדוק אנפשה בשביל חומר שהחמירו עלי' בסופה וכתבו התוס' שם נראה לר"י דלית לן למימר אנן סהדי דדייקא ומנסבא ונאמן עד אחד בכך מן התורה אלא מתקנות חכמים הוא ואין זה עקירה דבר מן התורה כו' נשמע משם דטעמא דעד אחד משום דהיא דייקא ומנסבא וכתבו התוס' ואומר ר"י דמבעי' להו הא דסמכינן אדיוקא דידה משום דעבידא לאגלויי הוא והאי דעבידא לאגלויי הוא עיקר הטעם ולהכי יש לסמוך אדיוקא זוטא כי הכא דלא דייקא כולי האי משום דמרחמא א"ד עיקר טעמא דעד אחד משום דדייקא והואיל וכן בעינן דיוקא רבה והכא כיון דמרחמ' לי' לא דייקא כו' ולפי דבריהן נפרש ג"כ אבעי' דילן גבי עד אחד במלחמה נמי בענין זה אי טעמא משום דמילתא דעבידא לאגלויי כו' סמכינן אדיוקא זוטא או דילמא עיקר טעמא משום דדייקא ובעינן דיוקא רבה והכא זימנין דסניא לי' לא דייקא כולי האי וא"כ אף דאפשטא אבעי' זו מעובדא דדיגלת דמים כמלחמה דמי י"ל דדווקא הכא משום דלא ברירה לן דסני' ליה ואמרינן כל גבי בעלה ודאי מרחמא ליה ודייקא שפיר ולכך סמכינן אעד אחד אבל גבי קטטה דודאי סניא ליה מספקא לן שפיר אי סמכינן אדיוקא זוטא או לא ולא איפשטא ולחומרא ואין כאן מקום לקושית הר"ן וק"ל ונחזור עכשיו לנדון שלפנינו לדעת הפוסקים דמצרפי סברת ר"ת לאומדנא אחרת לכך הארכתי והוכחתי מדברי המרדכי שלדעת ר"ת אפי' אם נחתך הראש מהגוף וכל צורות פניו שלימה דהיינו הסנט' ושפתי' מעידין עליו דאל"כ א"כ מעיקרא לא קשיא ממאי דהקשה ממדרש שהושיב ירבעם שומרי' ג' ימים דילמא התם קטועי ראש היו כדרך המלחמה שמתיזי' ראשיהם זה לזה בסייף אלא ע"כ דאם כל צורתו שלימה מעידין עליו אפילו נחתך הראש אבל בירושלמי לא משמע הכי דבירושלמי מביא הך מעשה דאביה וירבעם ואיתא שם אין מעידין אלא עד שלשה ימים ר' ברכיה ורב פפי ור' יהושיע דסיכנין בשם רבי לוי כל תלתא יומין נפשא שייטא על גופא סברא דהיא חזרה לגווים כיון דהיא חמית ליה דאישתנו זיווהון דאפויי היא שבקא ליה ואזלא לי' עכ"ל הרי מוכח דאפילו כל גופו וצורת פניו שלימה אפ"ה משתנה צורתו ש"מ דאין מעידין עליו וכל היכא דאנו יכולים להשוות שתלמוד הירושלמי אינו חולק על תלמוד שלנו אנו משווים אותם ומהי תיתי להמציא חילוק של ר"ת וכבר חלקו עליו כל אחרונים ועתה אין לנו לדון ולהתיר אשה זו אלא ע"י סימנים מובהקים והנה העד הראשון שהעיד שהגידה האשה שיש לו רושם באצבע השנית שביד שמאלית מחמת מכת חרב וחיברו המכה וניכר מקום החיבור זה והוי כרושם וצלקת שהביא רמ"א ס"ס כ"ד דהוי סימן מובהק ואף לדעת הפוסקים דרושם לא הוי סימן מובהק מ"מ מודו היכא דמצמצם המקום הוי סימן מובהק והביא הב"ש ס"ק ע"ד וגם מה שהעיד שהגידה סימן שיש לו על רגל שמאל באצבע הגדול בציפורן עב לכאורה דזה הוי סימן מובהק וכן מה שהעיד העד השני שהגידה שנשברה רגלו ונתחברו העצמות שבר על שבר יחדיו ידובקו והיה ניכר מחמת שנדחף הבשר מע"ג השבר והי' ניכר במישמוש היד זה נמי הוי סימן מובהק ועוד מצטרף כמ' אומדנות שהכירו הבגדים שעליו ואף דחיישינן לשאלה מ"מ כיון דלהאי תירוצא דסימנים דרבנן י"ל דלא חיישינן לשאלה וכתב הב"ש ס"ק ס"ח דנ"מ מזה אם נמצאו סימנים אמצעים בגוף וסימנים מובהקים בכלים מהני ממ"נ אי סימנים דאורייתא כתירוץ ראשון וחיישינן לשאלה מהני סימנים שאינם מובהקים ביותר ואי סימנים דרבנן ולא מהני סימנים שאינם מובהקים ביותר לא חיישינן לשאלה וכן שמע בשם מהר"ל מפראג א"כ בצירוף כל הני טעמים ואומדנות איתתא דאשת ר' ליב מפרשוטק שריא לכל גבר דיתצביין וה' ינחני בדרך אמת

שאלה נא

מעשה היה פה באחד שמת ואח"כ מתה אשתו ולא נשאר להם מכל נכסיהם רק בית אחד ברחוב היהודים והניחו בן יורש וב"ח היורש טוען שאינו מחויב לשלם החוב כיון דאמו מתה באחרונה והוא יורש כתובת אמו וב"ח טוען כיון שאמו לא נשבעת על כתובתה נכסים בחזקת אב קיימי וראוי לגבות מהם ונזדקקתי עם ב"ד הצדק לעיין בדינא ולכאורה לפום ריהטא היה נראה דהדין עם ב"ח דמבואר בח"מ סי' רע"ח ס"ב מי שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האלמנה קודם שנשבעת על כתובתה כל הנכסים בחזקת היורשים ונוטל בהם הבכור פי שנים ש"מ דכל נכסים בחזקת אב קיימי וא"כ ראוי לב"ח לגבות מהן אכן כד דייקינן שפיר נראה דהא דאין יורשים יורשים כתובתה הוא מטעם דאין אדם מוריש שבועה לבניו כמבואר בטור א"ה סי' צ"ו דאם מתה קודם שנשבעת שאין אדם מוריש לבניו ממון שאין יכול לגבותו אלא בשבועה וכתב הב"ש סק"ב בשם תשובות שארית יוסף דא"צ לשלם מזה לב"ח כי השבועה תקנו חז"ל לטובות היורשים וכשיש טובה להם כשא"צ שבועה י"ל דלא ניחא לן בתקנת חז"ל א"כ בנד"ד נמי כיון דאם היינו חוששים להך