פנים מאירות חלק א צו

לאגלויי ולא סמכי רבנן משום דאשה דייקא ומנסבא הלא מים כמלחמה דמי וא"כ ה"ה במלחמה כל היכא דלא אמר בדדמי אלא מת וקברתיו נאמן ולר"י ורז"ה דסבירי להו דמי שראה הטביעה אומר בדדמי א"כ אף אם נימא בההוא עובדא דדיגלת שהתירו ע"פ אחר שלא ראה הטביעה מ"מ שפיר נפשוט אבעיין דילמא עיקר הטעם דאשה דייקא ומנסבא והכא לא דייקא דמים שאין להם סוף כמלחמה דמי אלא ע"כ דעיקר הטעם דעד אחד נאמן כל היכא דליכא למיחש שאומר בדדמי משום דלא משקר במילתא דעבידא לאגלויי א"כ ה"ה בעד אחד במלחמה ואמר שמת וקברתיו שנאמן וכן אפי' נימא לדעת ר"ת שמחלק בין שנשחת צורת פניו קצת או לא דההיא עובדא דדיגלת מיירי שהי' כל גופו שלם מ"מ אפשטא אבעיין דהא מ"מ לא הי' להם להתיר משום דאשה לא דייקא אלא ע"כ דלא חיישינן לזה ועיקר טעמא דעד אחד דלא משקר א"כ ה"ה עד אחד במלחמה אם אמר קברתיו דנאמן כל זה ברור כשמש בדברי הרא"ש שהבין דברי הרי"ף כמו שהבין הר"ן ז"ל והרא"ש לא הביא סברת הר"י אלא לארויי דאפילו לפי סברת הרי"ף דאיפשטא האבעי' ועד אחד נאמן היכא דאמר קברתיו שאינו אומר בדדמי א"כ במיא אותם שראו הטביעה אע"ג דאסקוהו אמרי בדדמי אם לא אסקוהו לאלתר לפי' הרי"ף ועד אחד אינו נאמן עד שיאמר סימנים מובהקים וע"פ דברים אלו כתב רבינו הטור דמי שראה הטביעה אם אינו אומר שהכירו ע"י סימנים אינו נאמן דחיישינן דאמר בדדמי כיון דלא אסקוהו לאלתר לפי' הרי"ף אבל אחר שלא ראה הטביעה נאמן כיון שאינו אומר בדדמי ואומר דברים הברורים למיתה נאמן כעד אחד במלחמה שאומר קברתיו ותמהני על בעל הפרישה שלפי דבריו דהבין דרבינו הטור והרא"ש סברי דהאבעי' לא איפשט' וא"כ איך כתב הטור גבי עד אחד במלחמה דסבר הרא"ש דמהימן אם אמר קברתיו הלא לפי דבריו דסבר הרא"ש דאבעי' לא אפשטא א"כ אפילו באומר קברתיו לא מהימן וכן כתב הרב הבית יוסף בהדיא לדעת ר"ח דסבר דאבעי' דעד אחד במלחמה לא איפשטא שלפי דבריו אפי' באומר מת וקברתיו לא מהימן וכן לדברי הרא"ש אם נימא דסבר דאבעי' לא איפשטא הוא א"כ קשה על בעל הפרישה איך לא שת לבו לדברים אלו שיהי' סתירה בדברי רבינו הטור וליכא למימר דסבירא לי' להרא"ש הא דמבעי' אי עד אחד במלחמה נאמן משום דמספקא לן אי אמר בדדמי או לא ולכך הי' סבר הפרישה אליבא דהרא"ש דהוא אבעי' דלא איפשטא ואינו נאמן היכא דיש לחוש אם אומר בדדמי אבל היכא דלא אמר כגון במלחמה קברתיו ובמים היכא שאחרים ראו הטביעה נאמן זה אי אפשר לומר דהא מבעי' לן טעמא דעד אחד נאמן משום מילתא דעבידא לאגלויי לא משקר או דילמא משום דאשה דייקא ומנסב' ולפי סברא הנ"ל לא הי' צריך טעמא דאשה דייקא ומנסבא אלא הי' לו לספוקי דאף דהאמת דעד אחד נאמן משום דמילתא דעבידא לאגלוי לא משקר מ"מ גבי מלחמה מבעי' לן דילמא אמר בדדמי אלא ע"כ ברור הדבר לכל הפירושים אי אפשר לומר אלא או כפי' הרי"ף והרמב"ם דפשיטא לי' בעד אחד דאמר בדדמי דלא מהימן וקמבעי' לי' באומר קברתיו או כפי' הראב"ד וזה הם החולקים על דברי הרי"ף שהביא הב"י וסבירי להו דעד אחד במלחמה אע"ג דלא אמר קברתיו נאמן משום דמפרשי דפשיטא לן דעד אחד אינו אומר בדדמי אלא דמספקא לן אי אשה דייקא ומנסבא וכיון דחזינן בעובדא דדיגלת דעד אחד מהימן אלמא טעמא דעד אחד לאו משום דהיא דייקא ומנסבא דהא במים לא דייקא דמים כמלחמה דמי וא"כ עד אחד מהימן במלחמה אע"ג דלא אמר קברתיו ולפ"ז אי הי' סבירא לי' להרא"ש דאבעי' דלא איפשטא היא א"כ אפילו באומר קברתיו אינו מהימן ואיך כתב הטור בשם הרא"ש דמהימן עד אחד במלחמה באומר קברתיו אלא ע"כ כדכתיבנא שהרא"ש הסכים עם הרי"ף אלא שהביא דעת ר"י ללמוד ממנו שיש להחמיר במים במי שראה הטביעה שאומר בדדמי והפרישה לא דק בזה ועוד ראי' דהרא"ש הסכים עם הרי"ף דהא הביא הרא"ש אחר דברי הרי"ף דברי הראב"ד שהתיר בעד אחד במלחמה אפילו אם אינו אומר קברתיו וראייתו ממים שיש להם סוף ודחה הרא"ש ראייתו דבמים שיש להם סוף כיון דעומד ורואה כל סביבות המים ושהה כדי שתצא נפשו ודאי מת ולא שייך למימר שאמר בדדמי משא"כ במלחמה ש"מ היכא שאינו אומר בדדמי מורה הרא"ש להרי"ף דנאמן משום דהוי אבעי' דאיפשטא ודוק אך יש לי תימא רבה על הרא"ש שהשיג על הרי"ף במ"ש דתרי סהדי מסהדי באומדנא לא משמע כן בגמ' מדקאמר והא מים כמלחמה דמי ומאה נשים כעד אחד דמי משמע אי הוי כשני עדים לא אמרי בדדמי עכ"ל ולדעתי אין כאן קושיא כלל דהא ס"ד דש"ס דאף במים שאין להם סוף אם מעידין שטבע הוי דבר הברור למיתה ולא חיישינן שמא צף מתחת המים ויצא ולכך דייק דמאה נשים כעד אחד דמי ואי ס"ד דחיישינן בעד אחד דמשקר אלא דסמכו אאשה גופה דדייקא ומנסבא והא הכא לא דייקא דמים כמלחמה דמי ואשה סומכת עליו אלא ע"כ טעמא דעד אחד מהימן משום דאינו משקר אבל אם היו חשובים כתרי עדים לא היה יכול ליפשוט משום דתרי נאמנים כמאה בכל מקום והש"ס דחי לי' ותיסברא מים שאין להם סוף נינהו וכו' ואין הטביעה דבר הברור למיתה די"ל שניצול וא"כ אפי' תרי לא מהימני כמו במלחמה כל היכא דאיכא למימר דאמרו בדדמי אפילו מאה אינם נאמנים ואם אינו אומר בדדמי כגון דאסקוהו לאלתר או מת וקברתיו אפילו עד אחד נאמן כמ"ש הרי"ף משום דאיבעי' איפשטא מההוא גברא דטבע בדיגלת וק"ל

וראיתי שהביא הב"י דברי הרמב"ם בפי"ג מה"ג שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו שמת ודאי ואין בו ספק וכתב עוד עד אחד מעיד שמת במלחמה או במפול' כו' אם אמר קברתיו נאמן וכתב ה"ה כמדומה לי שכוונת רבינו והלכות היא לפרש דבעיין בשלא אמר מת וקברתיו אבל באומר מת וקברתיו לא איבעי' להו דאם איתא דמת וקברתיו קא מבעי' מאי קא דחו בההיא דב' ת"ח כגון דאמרי אסקנוהו קמן ומאי הוי כשאמרו אסקנוהו קמן ואמרי סימנים והא בעד אחד כי אמר מת וקברתיו חיישינן דילמא משקר ע"כ והאריך ונכנס בדחוקים ואני אומר דמעיקרא אין כאן קושיא אף דמספקא לן דילמא עד אחד משקר רק שסמכו שאשה דייקא שפיר דחינן דאמרי אסקנוהו קמן ואמרי סימנים ר"ל שהנשים הגידו לפנינו הסימנים שיש בת"ח קודם שהראוהו להם ומצאו הסימנים שאמרו ובודאי לאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנין ודברי הרמב"ם עולים יפה בשיטת הרי"ף רבו וכן פי' הר"ן שדברי הרמב"ם כשיטת הרי"ף ולדברי הרי"ף אפי' אם נימא דמבעי' לן אי מת וקברתיו מהימן משום דעד אחד לא משקר או משום טעמא דאשה דייקא והכא במלחמה לא דייקא דסמכה עליו בדדמי וכיון דמהאי עובדא דדיגלת נפשטה אבעי' דטעמא דעד אחד לאו משום דאשה דייקא דהא מים כמלחמה דמי ואשה סומכת עליו בדדמי אלא ע"כ דעד אחד אינו משקר אם אומר דבר הברור א"כ שפיר כתב הרמב"ם דאם עד אחד אומר במלחמה מת וקברתיו דנאמן ואחר כתבי זאת מצאתי שגם הרב בכסף משנה הרגיש בזה על הרב המ"מ

והנה משמע מדברי הרי"ף שהי' מפרש בההיא עובדא דדיגלת דאסקוהו אגישרא דשושבינא שם אינש כך היה נקרא ולא היה מעיד אלא הוא יחידי וכן משמע שהי' מפרש כן הר"ן בדברי הרי"ף וז"ל אבל הרי"ף פשט לה מההוא דטבע בדיגלת ורבא אנסיב לדביתה אפומא דשושבינא שאמר אסקוהו לקמאי וחזיתיה לאלתר עכ"ל הרי להדי' שמפרש שהי' שם האיש כן אבל לדעתי נראה דשם המקום הי' נקרא כך ואנסיב רבא לדביתהו אפומא דשושבינא ר"ל ע"י אנשי העיר שהעידו שני עדים כשרים שהכירו לאחר שאסקוהו וא"כ אין מזה ראיה שנפשט' האבעי' דע"כ לא מבעי' לן אלא בעד אחד במלחמה שאמר קברתיו אבל בשני עדים לא מבעי' לן דאם אמרו דברים הברורים למיתה מתירין את אשתו ואפשר שהיה כתוב בספרים אפומייהו שהוא לשון רבי' ולא באל"ף דמשמע לשון יחיד

והשתא נבאר לך דברי התוס' אשר הקשתי לעיל בפ' האשה שלום דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי סימנים דכתבו תחילת דברי ר"ח דמהא שמעינן דאשה ועד אחד בספינה שטבעה וחבירו מת דלא מהני ועל זה כתבו ותימא איך משיאין נשי בני אדם ושמא דאיירי שנשחתה קצת צורת פניו והקשתי לעיל דהא לפר"ת ע"כ ההיא מעשה דדיגלת מיירי נמי שנשחתה צורת פניו וכן מצאתי אחר כתבי זאת בהדיא במרדכי שכתב הא דר"ת דאין מעידין אלא בתוך שלשה דווקא אהך בבא דקתני לעיל אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אבל היכא דאית לי' שפתיים וסנטר מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים אם מכירין אותו וא"ת א"כ מאי קפריך בגמרא אי אמרת לחומרא פליגי אינהו דעביד כמאן הוי לי' למימר דהתם מיירי שכל הפרצוף קיים וי"ל דקים לי' לתלמודא דבהכי הוי עובדא כעין מתני' שלא הי' אלא פרצוף פנים עם החוטם ותו לא וקשה לר"י דא"כ איכא מכה ומאי קאמר הני מילי דאיכא מכה והא בהך עובדא נמי איכא מכה וי"ל דהא דמיא מרזו מכה מקום המכה היינו מקום שנחתכו רגליו אבל פרצוף אינו מתקלקל במים אע"ג דאיכא מכה ועוד קשה לר"י מהא דאמרינן במדרש שהושיבו שומרים אצלם עד ג' ימים כדי שלא יראו ויתירו את נשותיהם משמע דלאחר ג' אינו יכול להעיד עליהם וי"ל דהתם הרוגי מלכות מדוכים בפצעים וחבורות מתקלקלין ואין יכולין להעיד עליהן עכ"ל הרי שגם המרדכי תירץ אליבא דר"ת שהך סוגי' דדיגלת מיירי שלא נשאר אלא מה ששנו במשנתנו ש"מ אף דנשחת קצת צורת פניו מעידין עליו במים דצמתי א"כ רבינו הטור שהוא פסק כר"ת וע"כ אליבי' מוכרחים אנו לומר דאפילו אם נשחת קצת צורת פניו מעידין במים דמצמת צמתי ולכך כתב הטור אבל אחר שלא ראה שטבע נאמן אפילו לא ראהו מיד אחר שהעלהו אפי' בט"ע בלא סימנים והוא שיראנו שלם בכל גופו ר"ל שלא נחתכו רגליו אפילו אם לא נשאר בפנים אלא פ"פ עם החוטם אבל אם אינו שלם אלא פרצוף פנים עם החוטם לא סמכינן אט"ע לחוד בלא סימנים עכ"ל משמע אם ראהו מיד אפילו אם אינו שלם אלא פרצוף פנים עם החוטם נאמן בט"ע לחוד כיון שלא ראהו הטביעה לא אמר בדדמי

אבל דברי התוס' קשי' להולמן איך כותבי' על הא דתני ואמרי סימנים שמיירי שנשחתה צורת פניו קצת ולא נשאר אלא מה ששנו במשנתינו הלא אליבא דר"ת מוכרחים אנו לומר דהאי מעשה דדיגלת נשחתה צורת פניו קצת ואפ"ה התירו ע"פ עד אחד בלא סימנים ועוד יש לתמוה הלא הך קושיא שהקשו התוס' ותימא איך מתירין עכשיו נשי בני אדם ע"י ט"ע בלא סימנים אינו אלא אליבא דרבינו חננאל שסבר