פנים מאירות חלק א צה

היכא דאיכא מכה שאין מעידין עליו אלא לישנא דש"ס נקיט דמיא היכא דליכא מכה מצמת צמתי לארויי דיש להם מעלה להעמיד הגוף היכא דליכא מכה אבל מ"מ היכא דאיכא מכה ובתוך ג' ימים לא נפק מהאי כללא דמתניתין דבתוך ג' ימים מעידין בכל מקום שהוא ובכל עת וזמן

ועוד נראה לדברי ר"ת בתוך ג' ימים דאין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם היינו כשאין שם אלא הראש אבל אם כל גופו שלם אפילו אין פדחת וחוטם מעידין עליו דיכול להכירו בט"ע ע"י סימנים שהי' לו בגופו ולפ"ז מכה זו שהיה לו בפנים אינו מעלה ואינו מוריד דעיקר הכרתו ע"י ט"ע שבגופו ובזה מיא מצמת צמתי ויכול להעיד אפי' אחר כמה ימים דלעולם נשאר ט"ע דגוף ואם מכה בגוף ופ"פ קיימת יכול להכיר ע"י ט"ע דפ"פ דמיא מצמת צמתי ודוחק לומר דע"י מכה ישתנו כל האברים ומה מאוד תמוהים לי דברי התוס' אשר כתבנו לעיל בפ' האשה שלום ד"ה וקאמרי סימנים ותימא איך משיאין נשי בני אדם שטבעו ע"י ט"ע בלא שום הכרת סימנים ושמא איירי כשנשחתו קצת צורות פניהם דאכלם כורי ולא נשאר אלא מה ששנו במשנה פ' בתרא וכן מפרש ר"ת לקמן גבי אין מעידין כו' וקשה הא ע"כ לר"ת מוכרחים אנו לומר דהאי מעשה פ' האשה בתרא דטבע בדיגלת ואסקוהו אגישרי דשביסתנא מיירי נמי שנשחתו קצת צורות פניהם דאם לא כן לא פריך המקשה מידי לר"ת כמו שכתבתי לעיל ואפ"ה התירו שם בלא סימנים וא"כ הדרה קושית התוס' לדוכתה למה אמרו כאן דהצריכו דווקא סימנים ואין לומר באמת דאבעי' נפשטה מהך עובד' דעד אחד נאמן במלחמה כמו שכתב הרי"ף דאף דהכא לא איפשטא מ"מ איפשטא במקום אחר מהך מעשה דדיגלת א"כ מעיקרא לא הוצרכו התוס' לדחוק ולאוקמי הך עובדא דשני ת"ח דמיירי שנשחתו צורות פניהם קצת הי' להם לאוקמי הא דמשיאין נשי בני אדם לבתר דאפשטי' הך אבעי' ועוד למה הקשו התוס' ממנהגא ולא הקשו מהך עובדא גופא דטבע בדיגלת והתירו בלא סימנים ולהבין דבר זה על בוריו אכתוב דברי הטור שכתב אם עד אחד מעיד במים שאין להם סוף שהכירו ע"י סימנים שהיו לו בגופו נאמן אבל אם אינו אומר שהכירו ע"י סימנים אלא ע"י ט"ע אינו נאמן במה דברים אמורים שראה העד שנפל שם דכיון שראה העד שנפל שם אומר בדדמי ואומר שהוא הוא אפילו אם אינו ברור לו לפיכך אינו נאמן אלא א"כ שראהו מיד אחר שהועלה ומכירו על ידי סימנים אבל אחר שלא ראה שטבע נאמן מיד אחר שהועלה ואפילו בטביעת עין בלא סימנים והוא שיראנו שלם בכל גופו אבל אם אינו שלם אלא פרצוף פנים עם החוטם לא סמכי' אט"ע לחוד בלא סימנים ע"כ וכתב הפרישה שדברי הטור לקוחי' מפ' האשה שלום דף קט"ו איבעי' להו עד אחד במלחמה או במים שאין להם סוף מהו וס"ל להרא"ש ורבינו דלא איפשיטא ולחומרא דאינו נאמן כ"א ע"י סימנים וכ"כ הרא"ש בשם ר"י ור"ז ולאפוקי מהרי"ף דכתב דאף דלא אפשטא האבעי' כאן מ"מ היא נפשטא מהנהו עובדי ריש פ' האשה בתרא ריש דף קכ"א דאמרינן שם דהתי' רבא לאשה שטבע בעלה והכירו וראה אחד אפילו אחר כמה ימים ולא נזכר שם סימנים והרא"ש ור"י והר"ז סבירי להו דשאני התם דמיירי דזה שהכירו לא ראהו שנפל שם ובשם ר"ת כתב חילוק אחר בין גופו שלם או לא ע"ש באשר"י ורבינו כתב שני החילוקים לדינא עכ"ל הפרישה ס"ק מ"ח

ואני אומר שכבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק כלל בדברי רבינו הטור ובדברי אביו הרא"ש ז"ל במה שכתב שס"ל לרבינו ולהרא"ש דלא איפשטא האיבעי' וכדי להעמיד על מקור הדברים האלו צריכין אנו להעתיק דברי הרי"ף והרא"ש והר"ן דבפ' האשה שלום אבעי' לן עד אחד במלחמה מהו טעמא דעד אחד דמהימן משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי ה"נ לא משקר או דילמא טעמא דעד אחד משום דהיא גופא דייקא ומנסבא והכא זימנין דסניא לי' ולא דייקא ומינסבא ואתינן למפשטי' מהא דתניא מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באים עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה והשיא רבי את נשותיהן ע"פ נשים והא מים כמלחמה דמי ומאה נשים כעד אחד דמו וקתני והשיא רבי את נשותיהן אלמא דעד אחד נאמן במלחמה ודחינן ותסברא מים שאין להם סוף נינהו ומים שאין להם סוף אשתו אסורה אלא היכי דמי הני דקאמרן אסקנוהו לקמן וחזנוהו לאלתר וקאמרי סימנים דידהו דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנים הוא דקסמכינן וליכא למגמר מיניה דסמכינן אנשים וה"ה לעד אחד ולא איפשיט' בעיין אלא מיהו כיון דאמרינן בפרקא דלקמן ההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוהו אגישרא דשביסתנא ואסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינ' לבתר ה' יומין שמעינן דעד אחד במים שאין להם סוף נאמן ודוקא היכא דאמר אסקוהו לקמאי וחזיתיה לאלתר ואישתמודעא ליה דאיהו פלוני וכדאסקינא למעשה דשני ת"ח וכדאמרינן בההוא גברא דטבע בדגלת והוא הדין לעד אחד במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו ואי לא קא מסהדי הכי ואפילו תרי סהדי לא סמכינן עלייהו וכל שכן עד אחד או אשה חיישינן דילמא אאומדן דעתא קא מסהדי וכן הלכתא. וכתב הרא"ש על זה מ"ש הרי"ף דתרי סהדי מסהדי באומדנא לא משמע כן בגמ' מדקאמר והא מים דכמלחמה דמי ומאה נשים כעד אחד דמי משמע אי הוי כשני עדים לא אמרי בדדמי וכן מסתברא דבתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן ויראה הא דבעינן ואסקנוהו קמן וחזינוהו לאלתר היינו לאותם שראו הטביעה דהנהו אמרי בדדמי דכיון שראו שנפלו למים בדבר מועט דאמרו שאלו הם שנפלו למים אבל מי שלא ראה הטביעה ומצאו שמת ואמר שמכירו בטביעת עין לחוד נאמן ואין מדקדקין אחריו וכן פי' ר"י הא דבעינן הכא סימנין ולא סגי בט"ע לחודי' היינו משום דראו הטביעה ואמרו בדדמי וכ"כ הרז"ה ור"ח פי' מדבעינן הכא סימנים שמעינן דאשה ועד אחד בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מיהמני וכ"ש גוי מל"ת ונהגו האידנא להתיר נשי אנשים שטבעו ע"י הכרת ט"ע בלא סימנים ואפשר דמיירי הכא בשלא נמצא הגוף שלם דאכלוהו כוורי ולא נשאר בו אלא מה ששנו במשנה פ"פ עם החוטם אבל אם גופן שלם מכירין אותן ואפילו אחר כמה ימים מהני ט"ע וכן פר"ת לקמן גבי אין מעידין אלא עד ג' ימים ולמאי דפרישית שיש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרים ניחא עכ"ל הרא"ש ז"ל. ולפום ריהטא יש להקשות לפי' ר"י מאי דהביא בשם הרי"ף דאבעיין אפשטא מהאי עובדא דדיגלת דהתירו ע"פ עד אחד בלא סימנים דילמא התם מיירי דזה שהכירו לא ראהו שנפל או דילמא התם גופי' שלם הוי וקושיא זו הטעהו לבעל הדריש' ופרישה לומר דהרא"ש פליג אהרי"ף וסבירי להרא"ש ור"י ורז"ה דבאמת דהאבעי' לא איפשט' ולחומרא אבל כד דייקינן שפיר לא דק כלל דאי הי' ס"ל להרא"ש דאף בעד אחד הוא אבעי' דלא איפשטא למה כתב על דברי הרי"ף בתרי סהדי דלא משמע כן מגמ' משמע דבעד אחד הסכים עם הרי"ף דאל"כ הי' לו לכתוב דאפילו בעד אחד לא נראו דבריו לסמוך עליו במים ובמלחמה ועוד דהא הרא"ש שכתב לשון הרי"ף במה שכתב ויראה הא דבעינן ואסקנוהו קמן וחזינוהו לאלתר היינו לאותם שראו הטביעה כו' ומדפירש דברי הרי"ף ש"מ דס"ל כוותי' אלא דמפרש הרי"ף כיון דאמרי דאסקנוהו קמן ואשתמודע' לאלתר לא אמרי בדדמי אבל אם אינו לאלתר אמרי בדדמי ואחרים אפילו לא ראו לאלתר לא אמרי בדדמי אלא נראה ברור דהרא"ש הסכים עם הרי"ף דאבעיא זו נפשט' מההיא עובדא דדיגלת דפ' בתרא ואי משום דאיכא למידחי' כדאקשינן לעיל מ"מ אף לסברות ר"י ורז"ה ור"ת מ"מ נפשטה האבעי' דעד אחד במלחמה וצריכין אנו להעתיק דברי הר"ן וז"ל עד אחד במלחמה פרשה רב אלפסי ז"ל באומר מת וקברתיו דוקא וטעמא דאמרינן דילמא טעמא דעד אחד משום דלא משקר הכא נמי לא משקר כו' א"ד דזמני' דמשקר אלא אנן לאו עלי' סמכינן אלא דאיתתא גופה דייקא עד שתגיע לדבר הברור והכא זימנין דסניא לי' וסמיכא כיון דאית לה מידי למיסמך בדדמי אבל באומר מת סתם לא מבעיא חד דלא מהימן אלא אפי' תרי נמי לא מהימני משום דכל מלחמה אמרי בדדמי ומים כמלחמה דמי ואמרי בדדמי עכ"ל

ועתה אבין ואדון להעמיד על בירור הדברים מה שיש חילוק בין הרי"ף להר"י והרז"ה ז"ל דלהרי"ף מים כמלחמה דמי לגמרי לענין דאמרי בדדמי ומה שאמר בדדמי במלחמה אינו טועה לומר על איש אחר שמת דזה לא אמרינן אלא אמר בדדמי על איש זה שהוא מת ובאמת אינו מת כמו שאמרו בש"ס זימנין דמחו לי' ברומחא או בגירא וסבר שבודאי מת ובאמת איכא דעבדי ליה סמתרי וחיי ולענין מים שאין להם סוף נמי כן דאם מעיד על הטביעה לבד אמר בדדמי שמת ובאמת זימנין יצא ופלט כמו שהביא הש"ס כמה מעשים כאלו שניצלו וכל זה כשאינו מעיד דאסקוהו לאלתר לקמי' אבל אם ראה שנטבע ואסקוהו לאלתר לקמי' והכירו בט"ע זה לא שייך לומר שאומר בדדמי שאינש אחר הוא דלזה לא חיישינן אלא דעיקר בדדמי שאומר שמת ובאמת אינו מת אבל לאחר דאסקוהו לקמי' ומכיר אותו שזה הוא שנטבע בודאי מת והוי כאומר במלחמה קברתיו דהא קברתיו הסכימו כל הפוסקים לאו דווקא קברתיו אלא ה"ה כל דבר הברור למיתה וה"נ במים שאין להם סוף אם אומר דאסקוהו לפניו לאלתר וראה שמת שוב לא שייך דדמי להרי"ף והוי כאומר במלחמה קברתיו ולהר"י והרז"ה יש שני מיני דדמי במים שאין להם סוף אחד בתחילת הטביעה אומר בדדמי שמת ויכול להיות שניצול שנית אף לבתר דאסקוהו לא מהימן כיון שראה הטביעה אומר על אינש אחר שהוא זה שנטבע אבל אחר שלא ראה הטביעה לבתר דאסקוהו ומעיד שמכיר אותו בט"ע נאמן דתו לא שייך למימר בדדמי והוי כעד אחד במלחמה ומעיד שמת וקברתיו ואפשר שגם הר"י והרז"ה ס"ל דאם אסקוהו לאלתר אפילו מי שראה הטביעה אינו אומר בדדמי לאפוקי אם שהה במים אף מי שראה הטביעה אינו נאמן משום דאומר בדדמי ולכך כתב הרא"ש אחר שפי' דברי הרי"ף וכן כתב ר"י משמע דלא פליגי אהדדי לענין דינא לפי הבנת הר"ן בדברי הרי"ף אי טעמא דעד אחד מהימן משום דלא משקר וא"כ היכא דאמר קברתיו במלחמה נאמן או דילמא דלעולם דחיישינן דילמא משקר ועד אחד דהימנוהו רבנן משום דאשה גופה דייקא ומינסבה ובמלחמה לא דייקא ולכך עד אחד לא מהימן אפילו אם אומר קברתיו כמו בכל התורה דעד אחד לא מהימן ולא מהני קברתיו וה"ה במים שאין להם סוף אף דאסקוהו קמן ולא חזו אחרים הטביעה והכירו עד אחד לא מהימן כיון דמים כמלחמה דאשה לא דייקא ומנסבא ואבעי' זו לא איפשטא במקומה ושפיר כתב הרי"ף דאפשטא בפרק האשה בתרא גבי ההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוהו אגישרא דשביסתנ' דהתירו לאשה ע"י עדות ש"מ דעיקר טעמא דעד אחד לא משקר במילתא דעבידא