פנים מאירות חלק א צא

גם בא הנעלה כמר אברהם בהר"ר זלמן יצו והגיד בת"ע בעונש הנ"ל בזה הלשון איך בין גיוועזין אצל הווייסיל האב גיזעהן כדברם כן הוא כל הנ"ל הוגב' כדת היום א' למחרתו יום כיפורים עת"א לפ"ק

נפתלי הירש כמהור"ר יקותיאל ז"ל

ונאום אפרים בא"א כהר"ר אברהם

ונאום משה במהור"ר אפרים יצחק סג"ל פה ק"ק קאזניץ

במותב בי תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתאי לקדמנא א' מיושבי ב"ד הנ"ל והעיד בפנינו בעונש הנ"ל מיר זענין טבילה גיגנגין בעי"כ שנת תעא"ל איז כמ"ה הנ"ל אריין גישפרונגין אין דער ווייסל אריין אונ איז אין טיפעניש אריין תיכף אונ איז אראב גפאלין דער נאך איז ער ווידר ארויף גיקומן אונ האט אן גיהובין צו גארגלין מיט דעם האלז אונ האט שוין ניט גיקאנט רעדין פין דעם וואסיר וואס האט אים פר גאסין האב איך אן גיהויבען צו שרייען לר' ישראל הנ"ל זאל אריין שפרינגען אין וואסיר אריין האט ער אים אן גינימן בייא דעם פוס אונ האט אים ניט גיקאנט מציל זיין אונ דער נאך איז ער ווידער כמה פעמים אריין אונ האט אים ניט גיקאנט מציל זיין דער. נאך האט ער אים ניט גיקאנט רירין מיט קיין הענט אונ נאך ניט מיט קיין פוס איז דער ר"י הנ"ל צוריק גיקומען אונ מען האט גישיקט תיכף ומיד ערלים צו זוכין אונ מען האט נישט קענין גיפינען אונ דאס מעשה האט מען גזעהן קרוב לרחיים וואס אויף דער ווייסל איז לראי' חתמנו היום יום ו' י"ט תשרי תע"ב לפ"ק

נאם הקטן משה היו' פ"ה ק"ק זוואלין

ונאום פסח גוטמן בהר"ז ז"ל

ונאום שלמה זלמן בא"א מ' עזריאל מאפט עכ"ל השאלה

הנה ראיתי גביות העדות של האשה מרת נפש וקשת רוח אשת כ' תנחום ובשום צד אי אפשר למצא לה היתר אך מן העדות של יושבי ב"ד שהעידו שאחר שנפל לעומק המים בא למעלה אונ האט אן גיהויבען צו גארגלין מיט דעם האלז אונ האט שוין ניט גיקאנט רעדין פון דעם וואסיר וואס האט אים פר גאסין עכ"ל וא"כ י"ל הא דאין משיאין את אשתו כשנפל למים שאין לה' סוף היינו היכא שראו שנפל ולא ראינו אחר זה בגופו שום חולשת הגוף די"ל דגלי אשפלוהו ואדם ברי' יכול לעצור רוחו ולשוט תחת המים אבל כאן שראו שהמים חונקים אותו מעידין עליו ואף בהך מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמים מן ארכובה ולמטה לא תנשא ואף שמסתמא כשנעקר רגלו ממנו נחל' גופו ואפ"ה חיישינן שמא יצא ולא ראוהו דמים שאין להם סוף הם ה"נ דכוותי' וגם אין מעידין אלא עד שתצא נפשו ואפי' ראוהו מגויד וצלוב וחי' גוררתו כו' מ"מ נראה כד דייקת שפיר אין זה נכנס לגדר מגויד אלא דינו כגוסס דזה סימני גסיסה וקירוב מיתה שמים באים לתוך גרונו וחונקים אותו וכתבו התו' בדף ק"כ ביבמות אהא דאמרינן ואפי' ראוהו מגויד למימרא דמגויד חיי ורמינהו אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו אפי' מגויד ואפי' גוסס טמויי לא מטמא אבל מחיי לא חיי וכתבו התו' תימא הא קתני גוסס אע"ג דחיי דרוב גוססין למיתה ומיעוטן חיין ותנן נמי אין מעידין על הגוסס וי"ל בגוסס כיון שהו' גוסס ע"י אדם לא חיי' ומ"מ מוכח שפיר דמגויד לא חיי מדלא קתני ואפי' גוסס מגויד עכ"ל והך תירוצא קאי לפי המסקנא דשנינן בסכין מלובנת אבל בלא סכין מלובנת אם ראו מגויד במקום שעושה טריפה מעידין עליו ש"מ דגוסס אדם לא חיי ובסנהדרין דף ע"ח מוכח דגוסס ע"י אדם אפילו במקום שאינו עושה טריפה גברא קטילא הוא וסופו למו' וא"כ הני מים שנכנסו לתוך גרונו לא גרע מגוסס ע"י אדם ועדיפא דהת' דגוסס ע"י אדם אינו מתרב' המכה יות' ממה שנעש' בו אבל הכא כיון שניחר עם גרונו ופתח פיו והמים שופכים לתוך גרונו בכל פעם יותר ובוודאי לא חיי ואין לומר דזה לא הוי בכלל גוסס דהא קתני במתניתין ראוהו מגויד וצלוב אין מעידין עליו ואין לך מי שהתחיל לחנוק יותר מן צלוב י"ל דהא ב"ח כתב דוקא צלוב בידים משא"כ צלוב בצואר מיד נחנק ואף שבח"מ חולק עליו מ"מ טעמא משום דאמרינן בירושלמי שמא מטרוניתא עברה עליו ורפאותו אבל הכא דליכא למימר הכי ובוודאי ימות בזמן קרוב מעידין עליו ולכאורה נראה שכן הוא דעת הרמ"ה דהא צלוב מיירי בידי' דכתב הרמ"ה הביאו הטור דוקא שראוהו מגויד בסכין מלובנ' באור וה"ה בסכין שאינה מלובנת ונכוה אח"כ כדקאמר רשב"א מפני שיכול לכוות ולהחיות אחרי כן אבל אם נחתכו גידי שוקיו ולא נכוה מעידין עליו כרבנן דפליגי עליה דרשב"א וכן הלכה ע"כ ולכאורה אין לו הבנה שכתב אם נחתכו גידי שוקיו ולא נכוה מעידין כרבנן הא אפי' לרשב"א דאמר מפני שיכול לכוות ולהחיות משמע אבל אם לא נכוה אין יכול להחיות ומעידין עליו אלא נראה ברור דהרמ"ה הי' מפרש פלוגתא דרבנן ורשב"א בענין זה דרבנן סברי דמעידין על המגויד ואין מעידין על הצלוב משום דמגויד אף דיכול לכוות ולהחיות מ"מ כיון שראינו מגויד ולא נכוה שוב אין חוששין שמא יכוה אח"כ ורשב"א סבר אף על מגויד אין מעידין דשמא יעשה טצדקי ע"י כויה להחיות המכה ולכך קאמר אבל אם נחתכו גידי שוקיו ולא נכוה מעידין עליו כרבנן דלרשב"א חיישינן שמא יכוה מכתו אח"כ ולפ"ז אם איתא דהאי נצלב בצואר מיירי ואין מעידין אף לרבנן שמא עברה מטרוניתא וא"כ אי חוששין להאי חששא שהיא הצלה ע"י אחרים ק"ו דיש לחוש שיעשה הצלה ע"י עצמו ע"י כוי' אלא ע"כ דמפרש הרמ"ה האי דנצלב כדעת הב"ח דבידים מיירי מיהו יש לדחות די"ל דאם אינו נכוה מיד שוב לא מהני לרבנן אם לא שנעשה תחילה בסכין מלובנת ולולי פי' הרמ"ה הייתי מפרש דרבנן סברי דלא מהני כוי' כלל להחיות המכה במקום שנעשה טריפה וראי' מהא דאמרינן ריש פ' אלו טריפות דפריך לתנא דבי ר"י דתני י"ח טריפות והא איכא בהמה שנחתכו רגליה מארכובה ולמעלה טריפה ומשני ס"ל כרשב"א דאמר כשיר' מפני שיכול לכוות ולחיות ש"מ לרבנן דממעטינן מזה הכלל כל שאין כמוה חיה טריפה דלית לה תקנת' בכויה דומי' דשאר י"ח טריפות דלית להו תקנת' ועפ"ז ישבתי מה שכתב הב"ח בסכי' מלובנת מועיל דאין מתמיד אבל לאחר י"ב חודש אינה חי' והשיג עליו מהרר"מ בס' חלק' מחוקק דמדברי התוספות מוכח דבסכין מלובנת יכול להחיות זמן רב ואני אומר דאין כאן תפיסה על הב"ח. ונציע לפניך הש"ס בפ' בתרא דיבמות דף ק"כ ע"ב בפיסקא ואפי' ראוהו מגויד למימרא דמגויד חי ורמינהו אדם אין מטמא עד שתצא נפשו אפי' מגויד ואפי' גוסס טמויי לא מטמא הא מחייא לא חיי אמר אביי לא קשיא הא רשב"א הא רבנן דתניא מעידין על המגויד ואין מעידין על הצלוב רשב"א אף על המגויד אין מעידין מפני שיכול לכוות ולהחיו' ומי מצית לאוקמי' כרשב"א הא קתני סיפא מעשה בעסיא באחד ששילשלוהו לים ולא עלה בידו אלא רגלו ואמרו חכמים מן ארכובה ולמעלה תנשא שאני מיא דמרזו מכה רבא אמר בסכין מלובנת וד"ה וכתבו התו' על הך קושיא דלעיל שהבאתי בשמם וז"ל ועוד אומר ר"י לפרש דוודאי פשיט' דמגויד דמתניתין מת לבסוף כיון שמגויד במקום שעושה אותו טריפה כמו נחתך מן ארכובה ולמעלה כדמשמע בסמוך אבל אינו דבר ברור שימות קודם שיתירוהו להנשא והשתא פריך לי' ממגויד וגוסס ואותו גוסס שסופו למות מת לאלתר וה"ה נמי דמגויד מיית לאלתר מדקתני מגויד בהדי גוסס וא"ת בלא מלתא דרשב"א תיקשי לי' רישא לסיפא וי"ל דמעיקרא ל"ק לי' רישא לסיפא דמצי לאוקמי רישא דאין מעידין היינו לאלתר וסיפא דתנשא היינו לאחר י"ב חודש אבל אמילתא דרשב"א לא מצי לשנויי עכ"ל נמצא לפי הבנת התוספות בדברי המקשה דעיקר קושיתו דמגויד מת לאלתר דומי' דגוסס וע"ז תירץ אביי ל"ק הא רבנן הא רשב"א נמצא דלרבנן מגויד במקום שעושה טריפה מעידין עליו מיד וא"כ הא דתניא במתניתין בסיפא בעסיא בא' ששילשלוהו לים ולא עלה בידו אלא רגלו א' ואמרו חכמים מן ארכובה ולמעלה תנשא מיירי אליבא דרבנן מיד כמו גבי מגויד אלא דמעיקרא לא קשיא לי' רישא לסיפא די"ל דריש' דאין מעידין היינו לאלתר וסיפא דתנשא לאחר י"ב חודש אבל לרבנן דבאמת מעידין לאלתר על המגוייד ה"נ מפרשי לסיפא דמן ארכוב' ולמעלה דמעידין לאלתר אלא דאוקמי למתניתין כרשב"א דסבר דאין מעידין אפי' לאחר י"ב חודש משום דיכול לכוות ולהחיות אליבי' קשה סיפא דמתניתין דאיך מעידין אף לאחר יב"ח הא אפשר לכוות ולהחיות וע"ז תירצו בגמר' שאני מיא דמרזו מכה וי"ל דאף ר"ש מוד' דאין יכול להתרפאו' ע"י כווי' וא"כ מעידין אפש' לאלתר כרבנן דסבירא להו דבמגויד מעידין לאלתר. ורבא תירץ דלעולם מתניתין כרבנן דפליגי אדרשב"א וסברי דמעידין על המגויד לאלתר והא דמשמע במתניתין דאין מעידין לאלתר בסכין מלובנת וסבר הב"ח דרבא לא בא לתרץ אלא לפי מאי דס"ד דמקשה דאין מעידין דמתניתין לאלתר אף שמת בסוף היינו משום דמיירי בסכין מלובנת ולכך אין מעידין לאלתר אבל לאחר יב"ח מעידין דסכין מלובנת אינו מועיל אלא דאין מת לאלתר אבל מ"מ אינו חי יב"ח דסביר לי' דרבנן לי' להו הך תקנתא כלל מדמנו ניטל הרגל מן הארכובה ולמעלה בהדי טריפות ש"מ דלית להו הך תקנתא כמו שאר טריפות שמנו חכמים דלית להו תקנתא אפילו בסכין מלובנת נמצא אין סתירה לדברי הב"ח מדברי תוספו' הנ"ל אדרבה הסוגיא מתפרש אליבא דאמת באין גמגום

והשתא יש לי' תמי' רבה על הפוסקים שכתב הב"י בשם הרמב"ם והרשב"א בדין המשנה שלא התירוהו אלא לאחר יב"ח לפי שידוע שטריפה אינה חי' י"ב חודש וכן אמרו בירושלמי וכוותייהו פסק הש"ע בסי' ל"ב ותמה אני הא לפי תירוץ ר"י דהמקשה ידע דמגוייד דמתניתין סופו למות אלא דאין מעידין לאלתר והקשה ממתניתין דקתני בהדי גוסס ש"מ דמת לאלתר וע"ז תירצו הא רבנן הא רשב"א ולבתר דמסיק רבא בסכין מלובנת וד"ה א"כ הס"ד דמקשה הוא האמת דלרבנן מעידין על המגויד במקום שעושה אותו טריפה לאלתר דהוה בכלל גוסס א"כ ה"ה במתניתין נמי דקתני מן הארכובה ולמעלה תנשא איירי לאלתר וכן משמע מסתימת לשון המשנה וע"כ צריכין אנו לומר דלא סברי כתירוץ הר"י אלא כתירוץ ראשון של תוס' בגוסס שהוא מגויד כיון שהוא גוסס ע"י אדם לא חיי וס"ד דמקשה ה"ה במגויד לבד עד דאסיק רבא בסכין מלובנ' וד"ה א"כ בנד"ד נמי דהני מיא שנכנסו לתוך פיו והתחילו לחנוק אותו הוי כמו גוסס ע"י אדם לא חיי והנה ספרי הב"ח וח"מ לא היו לעת זו לפני כי ספרי עדיין לא הגיעו לידי מפרוסטיץ ואין אומן