פנים מאירות חלק א פט

ידע ומחיל וקני קנין גמור וק"ל ואיכא למידק הא איכא שם שנוי אחרינא על הך ברייתא דרב אשי משני מדרישא משיכה אינה קונה סיפא נמי משיכה אינה קונה ואיידי דתני רישא משך תנא סיפא נמי משך אבל באמת בכסף לחוד תלי' מילתא וא"כ לרב אשי בכסף לחוד קני קנין גמור ואפשר דלמד הרמב"ם דרב אשי מוקי בלא מקח טעות היינו שראה וידע שהי' בתוכו ע"ז אבל אם לא ידע מודה דיכול לחזור וכן בנתן ומשך אף שלא ידע כיון דמתחזי כע"ז ביד ישראל או משום דאיבעי לעיוני הוי בידע ומחל מודה רב אשי דלא יחזור וכן רבינא דמשני מדסיפ' משיכה קונה רישא נמי משיכה קונה ורישא הכי קאמר אם לא נתן ולא משיך יחזיר ש"מ דמשיכה קונה י"ל נמי דלא מוקמי בשביל מקח טעות דמיירי דידע דמשיכה קונה לכך לא יחזיר ורישא מיירי שלא משך מ"מ י"ל דמודה היכא דלא ידע דהוי מקח טעות והיכא דנתן מעות ומשך מתחזי כע"ז ביד ישראל ולא מהדר משום מקח טעות או משום דאיבעי לעיוני אחולי אחיל גבי' וכיון דאיכא לפרושי ברייתא בכמה גווני הוכרח הטור להביא ראיה מהרמב"ם שפסק כן

ועוד נראה ראיה ברורה דאם לא ידע שעושה איסור בקני' זו הוי מקח טעות מהא דאיתא בפ' א' דמעשר שני הלוקח פירות שוגג יחזרו דמים למקומן פי' שלא הי' יודע שמכסף מעשר הוא קונה הוי כמקח טעות דאנן סהדי שאם היה יודע הלוקח שהם דמי מעשר לא היה לוקח בהם פירות הללו משום טורח הדרך וכיון דשוגג הוא בטל מקח לכך המוכר לוקח פירותיו ומחזיר הדמים וכן בלוקח בהמה שוגג דינו הכי מזיד תעלה ותאכל וא"כ ה"נ אנן סהדי דאם הי' יודע שהיום הזה איסור חמץ עליו לא היה קונה והמקח בטל ובגמרא דקדושין דף נ"ו אמר ר' יהודא על האי תוספתא במה דברים אמורים במתכון תחילה ולקח לשם שלמים אבל מתכוון להוציא מעות מעשר ב' לחולין בין שוגג בין מזיד יחזיר דמן למקומן פירש"י שוגג משום מקח טעות ומזיד דקנסי' למוכר כדאמרי' לקמן דלאו עכבר גנב אלא חורא גנב ומכל הסוגיא שם מוכח שמיירי שהמוכר הי' יודע שמבקש להוציא מעות מעשר לחולין לאכלה חוץ לירושלים ולכך קנסינן היכא דאיכא איסורא גבי' ומזה יש ג"כ להביא ראיה למה שכתבתי בתשובה אחרת דאם המוכר עושה איסור במזיד ואין הלוקח יודע מזה או הלוקח עושה איסור במזיד ואין המוכר יודע דהמקח קיים ואזכיר עוד מה דתמי' לי על הרב ר"ע מברטנורא דסיפא דמתני' קתני אין לוקחין עבדים ושפחות מדמי מעשר שני ואם לקח יאכל כנגדן ופי' מהר"ע והכא מיירי כשברח המוכר ומשום הכי לא תני יחזרו דמי' למקומן אי נמי מתניתין איירי במזיד אבל שוגג יחזרו דמים למקומן עכ"ל האי אי נמי דכתב לא זכיתי להבין דברים אלו דהא בש"ס פריך על הא דאמרינן אם לקח יאכל כנגדן ואמאי יחזרו דמים למקומן כי התם פירש"י בלוקח בהמה טהורה במזיד להוציא מעשר לחולין ומשני הש"ס כשברח המוכר וטעמא דברח הא לא ברח קנסינן למוכר וניקנסי' ללוקח לאו עכברא גנבא אלא חורא גנבא וא"כ מוכרחים אנו לומר דמתניתין דאפילו במזיד היכא שנתכון להוציא מעות מעשר לחולין יחזרו דמים למקומן א"כ אמאי מחלק בין שוגג למזיד אלא האמת כפי' הראשון דמיירי שברח המוכר אבל אי לא ברח אפילו במזיד נמי אמרינן יחזרו הדמים למקומן וזה ברור ונכון והדרן למילתא קמייתא דבנדון דידן דאפילו אם היה משך היה יכול לחזור וק"ו היכא דלא משיך דאנן סהדי אלו הי' יודע שהיום הזה חמץ אסור עליו לא היה מוכר בכך והוי מקח טעות וכן הוריתי דרשות ביד ישראל לומר לגוי כי נזכרתי מאיסור חמץ ואני חוזר במקח או תן לי הפשתן או תן לי הדמים מה ששוה הי"ש ואם אין הגוי רוצה מיגזל גזלי ואין ישראל עובר עליו כלל דלאו ברשותו דישראל קיימא כן נראה ברור ונכון בס"ד

ועתה אכתוב בקיצור מה שיצא לנו מפילפול זה ראשון דעת הרמב"ם ברור ת"ל כשמש בלי שום פקפוק דאף במעכשיו אם הגיע הזמן לאחר פסח חמץ מוציא עצמו מידי שיעבוד וישראל עובר עליו אם לא שהגיע הזמן קודם פסח והרהינו אצל הגוי וא"ל שאם לא אפדה לאותו זמן יהי' שלך מעכשיו לאחר שתגבה ממנו וכן אם הרהין אצל הישראל ואין הישראל מקבל אחריות והגיע הזמן קודם פסח אם לא אמר מעכשיו כיון דביד נכרי לפדותו עדיין אין ישראל עובר עליו וכן אפילו אמר מעכשיו אלא שהגיע זמן אחר פסח כיון דביד נכרי לפדותו לא חשיב כחמץ של ישראל אלא דווקא אם הגיע זמן קודם פסח ואמר אם לא אשלם לך לזמן וישאר בידך לגבות יהי' מעכשיו שלך וקמ"ל אף שצריך שומא כדי להחליט בידו מ"מ כיון דהגיע הזמן קודם פסח ולא פדהו למפרע הוא שלו עוד נראה ברור במלוה על המשכון אף ישראל מישראל קונה משכון לחייב בגניבה ואבידה מ"מ כיון דביד בעלים להקדיש קדושת דמים היכא דאית לי' לשלם וכן אפילו לית ליה עכ"פ בידו להקדיש קדושת הגוף לענין חמץ נמי ברשות בעלים קאי מידי דהוי אפקדון אף שהנפקד חייב באחריות מ"מ ברשות בעלים קאי וה"נ במשכון אכן במשכן שלא בשעת הלואתו כיון דכתיב ולך תהי' צדקה משמע שהוא כשלו לגמרי המלוה עובר ואפשר שבכי האי גוונא אין ביד הלוה להקדישו והיכא שקנה גרוטאות וידע שהי' בהם ע"ז אף בנתן מעות ולא משך או משך ולא נתן מעות צריכין אנו לחוש לחומרא דר"ת ורש"י

שאלה מז

הלכות חנוכה סי' תרע"א הביא הטור דעת רבינו יואל הלוי וז"ל כתב הר"י הלוי הא דהניחה למעלה מכ' אמה פסולה דווקא כשמניחה בחוץ אבל כשמניחה בבית אפילו למעלה מכ' אמה כשרה כדאמרינן גבי סוכה אם הדפנות מגיעות לסכך אפילו למעלה מכ' אמה כשירה דשלטה בי' עינא והשיג עליו הטור וכתב ונ"ל שאין הנדון דומה לראיה דהתם בעינן שישלוט עינו בגג וכיון שמחיצות מגיעות לגג על ידם ישלוט עינו בגג אבל הכא צריך שישלוט עינו בנרות וכיון שהוא למעלה מכ' דלא שליט בי' עינא מאי נפקא מיניה בגג שהוא עדיין למעלה ממנו בשבילו לא שלטא ביה עינא טפי עכ"ל והרבה גאונים רצו לישב דברי ר"י הלוי ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם ובטחתי בחסד עליון שמקום הניחו לי אבותי להתגדר בדברי הר"י הנ"ל דהא לכאורה יש לדקדק על דברי הטור דתמה על דברי הר"י שכתב דהכא שצריך ליתן עיניו בנרות מאי נפקא מיניה בגג שהוא עדיין למעלה ממנו והבין שדעת הר"י הי' שע"י הגג יראה הנרות דהא הר"י לא קאמר שע"י הגג יראה הנרות אלא ע"י המחיצות שמגיעות לנרות יראה הנרות כמו גבי סוכה שע"י משך הדפנות רואה הסכך ה"נ דכוותי' וא"כ מאי קשיא לי' לרבינו הטור אלא ע"כ דקשי' לי' דלפי זה מאי איריא בפנים אפילו אם מניחה בחוץ אם הדפנות מגיעות עד נר חנוכה הי' לו להכשיר אלא ע"כ שהטעם שע"י הגג יראה הנרות והוקשה לו מאי נפקא מיניה בגג שהוא שעדיין למעלה כו' ואני אומר דלא דק בדברי הר"י הלוי והם מכוונים אליבא דאמת והנה התוס' ריש סוכה על הא דאמרינן מחלוקת בשאין הדפנות מגיעות לסכך אבל דפנות מגיעות לסכך מודו רבנן לר"י דאפי' למעלה מכ' כשירה למאן דמפרש דטעמא משום הכירא וכתבו התוס' ולא דמי לנר חנוכה וקירות מבוי דלא חשיב הכיר למעלה מעשרים אע"פ שהקורה ע"ג כתלים דהתם קורה טפח לא שליט בה עינא כמו גבי סוכה דרחבה טובא עכ"ל וע"כ ר"י הלוי לית ליה תירוצ' של התוס' דא"כ מעיקרא דדינא ליתא דאיך מדמה לסוכה בשלמא גבי סוכה רחבה טובא ושליט בה עינא משא"כ בנר חנוכה אלא ע"כ דר"י לית לי' הך תירוצא ואני מתאבק בעפר רגליהם של בעלי תוס' דקושייתם ותירוצם ליתא מגמ' ערוכה ריש עירובין דפריך לרב נחמן בר יצחק דמפרש פלוגתא דרבנן ור' יהודא גבי מבוי משום היכרא אי ס"ל הא דרבה דגבי סוכה נמי פליגי בהכי הא איפלוגי בתרתי למה לי ומשנינן צריכ' דאי אשמועינן גבי סוכה בהא קאמר ר' יהודה כיון דלישיבה עביד שלטה בה עינא אבל מבוי דלהילוך עביד אימא מודה להו לרבנן ואי אשמועינן בהא בהא קאמרי רבנן אבל בהך אימא מודו ליה לר"י צריכא ולפי דברי התוס' דמפרשי דפליגי גבי מבוי אפילו מגיע לקורה ובסוכה פליגי באין המחיצות מגיעות לסכך אבל אם המחיצות מגיעות לסכך אפילו למעלה מכ' מודו רבנן לר"י דכשירה א"כ מאי פריך לר"נ בר"י איפלוגי בתרתי למה לי דילמא איצטריך לאפלוגי דאי פליגי במבוי ה"א בהא מכשיר ר' יהודה משום דכתלי' מגיעות לקורה אבל גבי סוכה דפליגי באין המחיצות מגיעות לסכך אימא מודי לרבנן דפסולה ואי אשמועינן גבי סוכה ה"א בהא פסלי רבנן משום דאין מחיצות מגיעות לסכך אבל במבוי כיון דכתלי' מגיעות לקורה מודו לר"י קמ"ל בשלמ' לפי' ר"י הלוי דסבר גבי חנוכה ובמבוי באמת אם המחיצות מגיעות כשר ופליגי היכא דאין מחיצות מגיעות א"כ כיון דפליגי במבוי באין מחיצות מגיעות ובסוכה פליגי נמי באין מחיצות מגיעות א"כ קשה שפיר איפלוגי בתרתי למה לי אבל לפי התוס' פליגי במבוי אף אם המחיצות מגיעות לקורה ובסוכה פליגי דווקא באין מחיצות מגיעות לסכך א"כ לא פריך המקשה מידי איפלוגי בתרתי למה לי דהא איצטרך לאשמועינן פלוגתייהו בתרתי אלא ע"כ סברת התוס' ליתא בהא דכתבו לחלק בסוכה דרחבה טובא שליט בה עינא משא"כ בקורה ונ"ח ולכך לא ניחא לעשות צריכותא בענין זה שכתבתי משום דקשיא לי' אליבא דאמת למה מודו רבנן בסוכה אם הדפנות מגיעות לסכך דכשירה אפילו למעלה מכ' אמה ופליגי גבי מבוי אף דכתלי' מגיעות לקורה אלא ע"כ שאני מבוי דלהילוך עביד משא"כ בסוכה דתרתי לטיבותא דדפנות מגיעות לסכך ולישיבה עביד ולכך עושה צריכותא בענין זה אף דנימא דפליגי במבוי וסוכה באין המחיצות מגיעות לסכך ולקורה מ"מ איצטרך לאפלוגו בתרתי והשתא אליבא דאמת בסוכה היכא דדפנות מגיעות לסכך מודי רבנן לר"י י"ל משום דאיכא תרתי לטיבות' חדא דדפנות מגיעות לסכך שנית דלישיבה עביד ולפ"ז אין מקום לקושית התוס' אף דנימא גבי מבוי פליגי רבנן היכא דכתלי' מגיעות לקורה איכא לחלוקי בין מבוי לסוכה דסוכה לישוב עביד אבל מבוי דלהילוך עביד אפילו הכתלים מגיעים לקורה פסולה א"כ בנר חנוכה כשהניחה מבחוץ דמי למבוי ואפילו הכתלים מגיעי' עד נר חנוכה פסולה אבל מבפנים דמי לסוכה כיון דלישיבה עביד שלטי בה עינא וזה שכתב ר"י הלוי אבל כשמניחה בבית אפילו למעלה מעשרים אמה כשירה כדאמרינן גבי סוכה וע"כ טעמא התם משום דלישיבה עביד שלטה בה עינא דהוי תרתי לטיבותא א"כ בנ"ח נמי אם הניחה בבית שלטה בי' עינא וזה ברור באין גימגום ואמרתי שזה פי' בגמ' נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' פסולה כסוכה ומבוי ולכאורה