פנים מאירות חלק א פח

דעדיין לא משיך הישראל ויש כמה רבוותא דסברי דגוי אינו קונה כי אם במשיכה כמבואר בי"ד סי' ש"ך לענין בכור אך בנדון דידן אפשר דכ"ע מודו דקנה משום דהוי כמו חליפין דרך משל שבחתיכה פשתן יש אמה אחת שלא נתן לו הגוי מעות אלא הבטיח לו ליתן מדה י"ש וכשמשך הגוי הפשתן נקנה הי"ש לישראל בכל מקום שהוא ופירות נקני' בחליפין כמבואר בח"מ סי' ר"ג ומשמע מתוס' ריש פ"ב דבכורות ובקדושין דגוי קונה בחליפין והביא הטור ח"מ בסי' קכ"ז בשם ר"ת דיליף מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי נינהו חליפין ש"מ דשאר דברים נקנין בחליפין לנכרי עי' בתוס' בקדושין דף ג' ד"ה ואשה בפחות משוה פרוטה אכן הש"ך בח"מ סי' הנ"ל כתב וז"ל נראה לפע"ד העיקר כמו שהבינו התוס' בקושייתם דאין חליפין לעכו"ם ואפ"ה הוי ס"ד דאשה תקנה בחליפין כמו שדה דאע"ג דעפרון עכו"ם הי' מ"מ שדה עצמה נקנית בחליפין לישראל וה"א דה"ה אשה וכן מצאתי בתשובת מהר"ם מינץ סי' ה' דף י"ב ע"א שכתב בפשיטות דלא מצינו חליפין לעכו"ם דדווקא כסף או משיכה הוי קני' לעכו"ם למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' שוב מצאתי בתשובת מהרשד"ם סי' צ"ט שכתב שנלפע"ד שסבר' ר"ת דיש חליפין לעכו"ם דעת יחיד הוא כו' אך שלא כתב טעם לדבר עכ"ל הש"ך והנה תשובות אלו לא היו בידי לעיין בהם ודברי הש"ך לא זכיתי להבין דכתב לישב קושית התוס' דאף דעפרון גוי הי' מ"מ שדה עצמה נקנית בחליפין עכ"ל ולדידי' צריכין אנו לחלק דישראל קונה ממנו בחליפין אבל הגוי אינו קונה מישראל ובש"ס משמע לענין קניית גוי במשיכה או בכסף דילפינן לעמיתך במשיכה הא לגוי בכסף משמע דלא פלוג בין גוי מישראל ובין ישראל מגוי ואפשר כמו שסבר ר' מאיר לענין משכון דגוי מישראל אינו קונה וישראל מגוי קונה בק"ו אם ישראל מישראל קונה מגוי לא כל שכן א"כ לענין חליפין נמי כן א"כ בנדון דידן ישראל מגוי קונה בחליפין החמץ ובר מכל דין אי אפשר לסמוך על הנך בתראי לדחות דברי ר"ת שהי' רב של כל הגולה בלי ראיה מבוררת ובפרט שהתוס' כתבו בפשיטות בבכורות דיש חליפין לגוי א"כ אין צד להקל עכ"פ בנדון דידן לומר שלא נקנה לו החמץ

אכן יש כאן לצדד היתר שביד ישראל לבטל המקח מצד לומר שהוא מקח טעות כמו שאמרו בבכורות דף י"ג הלוקח גרוטאות מן הכותים ומצא בהן ע"א אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר ואם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח ואי אמרת מעות קונות משיכה למה לי הכא במאי עסקינן שקיבל עליו לדון בדין ישראל אי הכי מעות למה לי ה"ק אע"פ שנתן מעות אי משיך אין אי לא לא אי הכי קשיא רישא אמר אביי רישא משום דאיכא מקח טעות א"ל רבא רישא משום דאיכא מקח טעות סיפא ליכא מקח טעות בתמי' אלא אמר רבא רישא וסיפא מקח טעות רישא דלא יהיב זוזא לא מחזי כע"ז ביד ישראל סיפא דיהיב זוזא מיחזו כע"א ביד ישראל ואביי אמר לך רישא מקח טעות דלא ידע דהא לא יהיב לי' זוזא סיפא לאו מקח טעות כיון דיהיב זוזא כי קא משיך איבעי לי' לעיונא והדר מימשך רב אשי אמר מדרישא משיכה אינה קונה סיפא נמי משיכה אינה קונה ואיידי דתני רישא משך תני סיפא נמי משך רבינא אמר מדסיפא משיכה קונה רישא נמי משיכה קונה ורישא ה"ק אם לא נתן ולא משך יחזור מאי יחזור בדברים דדברים בגוי אין בו משום מחוסר אמנה משום דאינהו לא קיימי דיבורייהו ע"כ הגמ' א"כ יש לנו ללמוד דאף דקנה ע"פ הדין מ"מ יכול לבטל המקח מצד מקח טעות שמכר לו דבר שאינו שוה לו אפילו פרוטה א"כ ה"נ מקח טעות שמכר חמץ שאסור בהנאה ואף שהכא ידע הישראל שמכר לו חמץ מ"מ אנן סהדי דלא שדי אינש זוזא בכדי ובודאי שכח שעתה חמץ אסור לו וסוף כל סוף נתאנה ישראל ודמי קצת להא דאמרי' בפ' השואל דף צ"ז ע"ב גבי בעל דהתירא ניחא לי' דליקני איסורא לא ניחא לי' דליקני ולא דמי להא דאמר אביי כיון דיהיב זוזא כי קא משיך איבעי לי' לעיוני ומדלא עיין אחולי אחיל ש"מ דהתם מצד מחילה נקנו לו משום די"ל דיהיב זוזא אשאר גרוטאות שאינן של ע"א אבל הכא אנן סהדי דלא ידע דאי ידע לא שדי אינש זוזא בכדי א"כ ליכא למימר דמחיל א"כ אין לך אונאה גדולה מזו דזה כלל באיזה ענין שנתאנה הקונה כל היכא דליכא למימר דידע ומחל המקח בטל א"כ הי' ביד ישראל להחזיר ליקח מאתו דהיה עבור סחורתו וליכא למימר דנראה כמו שמוכר חמצו לנכרי כמו שתירץ רבא סיפא דיהיב זוזא מיחזי כע"א ביד ישראל ופירש"י כיון דיהיב זוזא והדר שקיל להו מיחזי כמוכר ע"א ורישא דלא יהיב זוזא וכי מהדר לה לא מידי שקל לא מיחזי כע"א ביד ישראל א"כ בנדון דידן נמי כיון דכבר נתן סחורתו לגוי עבור י"ש כי חזר ושקיל מיחזי כמוכר חמצו לגוי אכן נראה דווקא בנתן מעות ומשיך ישראל בהא אמרינן כיון דע"א כבר ביד ישראל אף שבידו לחזור מצד מקח טעות מ"מ מפני מראית עין אסור שלא יאמרו שמוכר ע"א אבל היכא שנתן מעות לבד ולא משיך שרי ליטול מעותיו דלא מיחזי כ"כ שמוכר ע"א כמו בנדון דידן שישראל לא משיך ומצאתי בהדי' סברא זו בב"ח בי"ד סי' קמ"ו שכתב בפירוש דרבינו הטור בא לאשמועינן דווקא בנתן מעות ומשך דהכל תופסין שכבר נקנו לו והוי ע"ז של ישראל ואע"ג דאיכא מקח טעות מ"מ מתחזי כמאן דמזבן ע"ז לגוי הילכך יוליך הנאה לים המלח אבל נתן מעות ולא משך ואח"כ נודע שכיוצא בה ע"ז יחזיר לגוי דכיון דלא משך לא מתחזי כמאן דמזבין ע"ז לגוי דהכל יודעים דלא נקנו לו הגרוטאות כיון דלא משך עכ"ל ובזה רצה לישב במה שתמה הרב הב"י על הטור שכתב הלוקח גרוטאות מן הגוי ומצא בה ע"ז אם משך עד שלא נתן מעות יחזיר לו שעדיין לא נקנו ואם משנתן מעות משך כבר נקנו לו והוי ע"ז של ישראל ואין לה ביטול וצריך להוליכה לים המלח וכן כתב הרמב"ם בין משך ולא נתן מעות או נתן מעות ולא משך יחזיר אלא א"כ משך וגם נתן מעות ע"כ והקשה הרב הב"י מאי מייתי סייעת' מרמב"ם לחזק מה שפסק ע"פ ברייתא כיהוד' ועוד לקרא ורצה הב"ח לישב דעיקר סייעת' שבנתינת מעות ולא משך לא מתחזי כמאן דמזבן ע"ז ע"ש בתוס' ביאור א"כ לדברי הב"ח בנדון דידן נמי כיון דלא משיך לא מתחזי כמאן דמזבן חמצו לגוי אכן נראה דדעת הב"ח למ"ד דכסף אינו קונה אבל למ"ד דכסף קונה מוכח להדיא דאף בכסף לחוד איכא למגזר דמתחזי כמאן דמזבן ע"ז לגוי אע"ג דלא משיך ותדע דהא מהך סיפא דברייתא מותבינן למ"ד דגוי קונה בכסף ואיצטרך לשנוי כגון שקיבל לדון בדיני ישראל ותו מקשינן אי הכי מעות למה לי ומשנינן הכי קאמר אע"פ שנתן מעות אי משיך אין אי לא לא ותו מותבינן א"ה קשיא רישא עד דמשנינן דטעמא משום מקח טעות ואי ס"ד היכא שנתן מעות ולא משיך אף למ"ד דקונה לא מיתחזי כע"ז ביד ישראל א"כ אמאי איצטרך לדחוקי לשנויי שקיבל עליו לדון בדין ישראל היה לו לומר דלעולם מעות קונות בגוי ורישא ניחא דלא נתן הכסף וסיפא דלא יכול לחזור היינו משום משיכה דאי לא משיך מ"מ היה יכול לחזור מחמת מקח טעות אבל כשמשך אינו יכול לחזור מחמת מקח טעות דמתחזי כע"ז ביד ישראל ומדלא משני הכי ש"מ כל היכא דמעות קונות אף כשלא משך אינו יכול לחזור מחמת מקח טעות משום דמתחזי כע"ז ביד ישראל א"כ בנדון דידן דצריכין אנו למיחש לר"ת דחליפין קונים בגוי וכל היכא דמקח נקנה אף שלא עשה משיכה מיתחזי כמאן דחזר ומזבן לגוי דמי

ולפ"ז קשיא לי על הטור דע"כ הא דהצריך בסי' ש"ך גבי בכור שניהם להחמיר להפקיע מידי בכורה אבל לא להקל וא"כ לדעת רש"י דמעות קיוות בגוי א"כ היה לנו לחוש לחומר' שלא יבטל מחמת מקח טעות מחמת הוכחה שהוכחנו דלמ"ד מעות קונות איכא למיחש במעות לחוד דמתחזי כע"ז ביד ישראל אלא נראה ברור דעת הטור והרמב"ם בזה משום דאביי תירץ זה בע"ז למ"ד משיכה בנכרי קונה וקשיא לי' רישא דברייתא ולכך מוכרח לשנויי רישא מקח טעות ולכך בבכורות דשם מותבינן מסיפא דברייתא למ"ד מעות קונות בגוי ואיצטרך לשנוי בשקיבל עליו לדון בדין ישראל והשתא הוי כמו למ"ד משיכה קונה וקשיא ליה רישא ומשני לי' שם הש"ס שנוי דאביי דמשני בע"ז דרישא חוזר משום מקח טעות עד דמשני רבא רישא וסיפא משום מקח טעות אלא דמתחזי כע"ז ביד ישראל אבל באמת היכא דנתן מעות ולא משך ליכא למגזר משום דמחזי כע"ז ביד ישראל כיון דלא משיך וע"פ הדין הוא מקח טעות ונוטל מעותיו ובאמת הי' יכול לשנות דלעולם מעות קונות וסיפא משום מקח טעות הי' בידו לחזור אי לאו דמשיך דמתחזי כע"ז ביד ישראל אלא דניחא לי' לשנויי כמו דמשני אביי אליבא דמ"ד משיכה קונה דרישא משום מקח טעות ולכך מהדר לאוקמ' כשקיבל לדון בדין ישראל והשתא כיון דאביי תירץ דרישא משום מקח טעות אבל סיפא לאו משום מקח טעות אלא כיון דנתן מעות ומשך איבעי לעיוני והדר מימשך ופירש"י ומדלא עיין אחולי אחיל והוי משיכתו משיכה גמורה י"ל דלמ"ד מעות קונות בגוי מ"מ כיון דלא משיך מצי למטען שהוא מקח טעות דדווקא בשעת משיכה אמרינן איבעי לעיוני והא דלא משני הכי הש"ס אליבא דמ"ד דמעות קונות דסיפא איצטריך משיכה משום דמעות לחוד הוי מקח טעות י"ל דבעי לשנוי שנוי דאביי דמשני אליבא דמ"ד משיכה קונה דרישא משום מקח טעות ולכך מהדר למ"ד מעות קונות נמי מיירי בענין זה ורישא הוי מקח טעות אף שקיבל לדון בדין ישראל ולפ"ז אין כאן חומרא להחמיר למ"ד כסף קונה בגוי דאף דכסף קונה מ"מ הוי מקח טעות ומצי להחזיר אבל כשמשך לא מצי להחזיר כיון דאיבעי לעיוני והדר מימשך ש"מ אחולי אחיל ומשיכה לבד אין כאן נמי מקום להחמיר דאף למ"ד משיכה קונה מ"מ מצי לחזור מחמת מקח טעות אבל כשנתן כסף ומשך קנה קנין גמור ולכך שפיר כתב הטור ואם משנתן משך כבר נקנו לו י"ל קנין גמור דליכא מקח טעות דידע ומחיל ואיידי דנקט הכא קנין גמור נקט ברישא שעדיין לא נקנו אף דשם י"ל מחמת מקח טעות לא נקנו ובזה מיושבים כל תמיהות שתמהו על הטור דמאי איצטריך לסייע מהרמב"ם שלא תימא דניחוש הכא לחומר' להחמיר למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' אפילו באחד משני הקניות הן משיכה או מעות ולכך כתב דכן כתב הרמב"ם שאף שהרמב"ם סבר שמשיכה או מעות קונו' בגוי מ"מ מודה הכא דמחמת ביטול מקח רשאי לחזור אם לא שנתן מעות ומשך אז אליבא דכ"ע הן לרבא דמתחזי כע"ז ביד ישראל הן לאביי נקנה קנין גמור משום דידע ומחיל ושפיר צריך ראי' מהרמב"ם ומיושב נני מה שהקשה הט"ז וז"ל ותימא הא מסקינן בש"ס דבכל גוונא אין כאן קנין מכח מקח טעות אבל לדברינו ניחא דדברי הטור בנוי' אליבא דאביי דהוא מרי' דשמעת' דתירץ רישא משום מקח טעות אבל סיפא כיון דבעי לעיוני