פנים מאירות חלק א פו

אמר מעכשיו למפרע ברשות ישראל קאי ומ"ט דת"ק דסבר דאינו עובר אלא ע"כ בלא מעכשיו ות"ק סבר דאינו עובר משום דישראל מגוי אינו קונה משכון ומכאן ולהבא גובה וכיון דלכ"ע מכאן ולהבא גובה ופליגי בב"ח קונה משכון ע"כ בלא מעכשיו א"כ סיפא דד"ה עובר לא הייתי צריך לאוקמי' בשהרהינו דהא בלא הרהינו אתי שפיר כיון דמכאן ולהבא גובה אלא ע"כ דומי' דרישא נקטיה אפילו בהרהינו נמי אסור כיון דגוי אינו קונה משכון א"כ דומיא דרישא נמי מוקמינן דלא אמר ליה מעכשיו ולא מבעי' אם הגיע הזמן אחר פסח אסור אלא אפילו הגיע הזמן קודם פסח כיון דלא אמר לי' מעכשיו א"כ כל זמן שלא שם בדמים והחליט בידו אף שמעכב הפרעון בכל יום היה יכול לסלק בזוזי נמצא ברשות' דישראל קאי זה ברור לשיטת הרמב"ם ומסתבר טעמי' ומשה אמת ותורתו אמת ועדיין צריכין אנו למודעי רבה דמה שיש לדקדק בסוגי' דשמעת' כיון דלפירש"י היכא שמחוסר גוביינ' ע"כ אף דאמר מעכשיו ואפילו הגיע ז"פ קודם פסח מ"מ כיון דמחוסר גוביינ' מפקיע חמץ עצמו מידי שיעבוד דהא האי איצטלא הגיע ז"פ של האשה מן היתומים אפי' הכי פסק רבא דקניא מיתנא א"כ בהקדש וחמץ נמי דינא הכי דמפקיעין מידי שיעבוד כל היכא שמחוסר גוביינא וע"כ אף במעכשיו וא"כ מאי פריך המקשה על הא דבעי הש"ס לומר לימא כתנאי ישראל שהלוה לנכרי על חמצו לאחר הפסח אינו עובר משום ר"מ אמרו עובר לימא בהא קמפלגי דר"מ סבר למפרע הוא גובה ות"ק סבר מכאן ולהבא הוא גובה ודחי בגמרא ותסברא אימא סיפא אבל נכרי שהלוה לישראל לאחר הפסח דברי הכל עובר והא איפכא מבעי' לי' למ"ד התם אינו עובר הכא עובר ולמ"ד התם עובר הכא אינו עובר ומאי קושיא דילמא בסיפא בנכרי שהלוה על חמצו של ישראל כ"ע מודי' דעובר מהאי טעמא אף דיש לנכרי שיעבוד על חמצו של ישראל ואף שהוא למפרע גובה מ"מ החמץ כשיגיע פסח מפקיע מידי שיעבוד כיון דמחוסר גוביינא דהא עכ"פ מעכשיו לא גרע כמו למ"ד למפרע גובה אפ"ה אי לאו משום דהרהינו לפירש"י דאינו מחוסר גוביינא מפקיע עצמו מידי שיעבוד א"כ למ"ד למפרע גובה נמי נימא הכי וא"כ יש לומר דפליגי ברישא אי למפרע גובה או מכאן ולהבא גובה ובסיפא ד"ה עובר משום דחמץ מפקיע מידי שיעבוד ועוד קשיא דפריך לרבא דסבר מכאן ולהבא גובה ממתניתין דנכרי שהלוה על חמצו של ישראל אחר הפסח מותר בהנאה וקאמר דלאביי ניחא וקשה הא לאביי נמי קשיא דהא חמץ מפקיע מידי שיעבוד ועוד קשיא לי דמאי פריך המקשה לרבא ממתניתין דהכא כיון דלא אסיק אדעתי' בהרהינו אצלו הי' לו להקשות מדברי רבא דהקדש וחמץ מפקי' מידי שיעבוד על מתניתין דקתני נכרי שהלוה על חמצו לאחר הפסח מותר בהנאה הא חמץ מפקיע מידי שיעבוד וא"כ היה לו להכריח תירוצו שבהרהינו עסקינן ואין לומר דהא דאמר רבא הקדש וחמץ מפקיעין מידי שיעבוד טעמו נמי משום דמלוה מכאן ולהבא גובה והילכך אם הקדיש לוה הי' ברשותו בקדושת הגוף וכן גבי חמץ נמי אבל לאביי דסבר למפרע הוא גובה אין כח בחמץ להפקיע שיעבודו כיון דלמפרע הוא גובה וכן אם הקדיש קדושת הגוף לא קדיש דלמפרע אינו שלו אלא של מלוה א"כ מי דחקו לרש"י ביבמות לפרושי טעמא דמתני' משום דהרהינו אצלו ואינו מחוסר גוביינא הוי לי' למימר חילוק זה בשלמא גבי איצטלא דפרשו יתמי אמיתנא כיון דמכאן ולהבא הוא גובה א"כ עדיין ברשות היתומים להקדיש ותכריכי המת ילפינן מהקדש ולכך קני מיתנא אבל מתני' איירי במעכשיו א"כ הוי למפרע ברשות מלוה ועוד דא"כ מצינו פלוגתא חדשה בין אביי לרבא היכא דאקדיש הלוה קדושת הגוף דלאביי אינו קדוש כיון דלמפרע הוא גובה הוי ברשות מלוה ולרבא שפיר אקדיש ובחמץ נמי דינא הכי ובגמרא אמרינן כל היכא דאקדיש לוה כ"ע לא פליגי דאתי מלוה ופריק דתנן מוסיף עוד דינר ופודהו ובקדושת דמים משמע דבקדושת הגוף כ"ע מודים דהוי הקד' דאי פליג אביי בזה למה אמרו כי פליגי היכא דאקדיש מלוה ולא אמרו דפליגי בלוה גופי' אי אקדיש קדושת הגוף ועוד דלא מצינו שפליג אביי או שום תנא עם רבא דאמר הקדש וחמץ ושיחרור מפקיעי' מידי שיעבוד ש"מ דהילכתא פסיקתא היא אליבא דכ"ע ונראה לי לומר דהאמת דתחילה הבין המקשה דהא דאמר רבא הקדש וחמץ מפקיעי' מידי שיעבוד טעמו משום דמכאן ולהבא הוא גובה ולכך לא רצה להקשות על דברי רבא שאמר הקדש וחמץ מפקיעין מידי שיעבור ממתניתין דנכרי משום דס"ד דטעמו משום דמכאן ולהבא הוא גובה ולכך לא פריך אלא על טעמו וסבר דלאביי ניחא דאין חמץ מפקיע מידי שיעבוד כיון דלמפרע הי' של מלוה וכן ס"ד דמקשה דפליגי ת"ק ור"מ בהאי פלוגתא ולזה השיב לו המתרץ ותסברא דלסברתך א"כ תקשי סיפא דנכרי שהלוה ד"ה עובר הא איפכא מבעי' לי דלמ"ד התם עובר משום דלמפרע הכא אינו עובר משום דס"ד דהא כיון דלמפרע הוא גובה אינו מפקיע מידי שיעבוד אלא ע"כ בדר' יצחק קמפלגי וע"כ רישא בהרהינו אצלו מעכשיו ולכך סבר ת"ק דאינו עובר משום דישראל אינו קונה משכון ובסיפא אפילו בהרהינו כיון דנכרי לכ"ע אינו קונה משכון וברשותם דישראל קאי לכך עובר אליבא דכ"ע וא"כ מתניתין איירי ע"כ במעכשיו ובהרהינו וכיון דאוקמינן בהרהינו ובמעכשיו ע"כ טעמא דרבא דסבר הקדש וחמץ מפקיעין מידי שיעבוד אף שאמר מעכשיו כיון שמחוסר גוביינא ואין למלוה אלא שיעבודא בעלמא א"כ בקדושת הגוף או חמץ מפקיע מידי שיעבוד וא"כ השתא י"ל דאביי מודה לרבא דאף דסבר למפרע הוא גובה ואם הקדיש מלוה קדיש דשפיר אקדיש מ"מ היכא דאקדיש לוה קדושת הגוף כ"ע נמי לא פליגי כיון דאין מלוה אלא שיעבודא בעלמא מפקיע הקדש מידי שיעבודא וא"כ ע"כ לאביי נמי מתניתין אליבא דמסקנ' מיירי בשהרהינו ובמעכשיו והגיע הזמן קודם פסח ולפ"ז מיושב קושית התוס' שהקשו בד"ה אלא הכא שהרהינו אצלו וקמפלגי בדר"י תימא לריב"א אביי איך יתרץ הך ברייתא דע"כ בדר"י פליגי וסיפא דקתני נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אמאי ד"ה עובר אע"ג דלא קני כיון דלמפרע הוא גובה כו' ולדידן לא קשיא מידי כיון דגילה המתרץ בדר"י קמפלגי ומתניתין איירי במעכשיו ובהרהינו ע"כ כמעכשיו לחוד לא מהני משום דמפק' מידי שיעבוד א"כ לאביי אף דסבר למפר' גובה מ"מ חמץ מפקיע מידי שיעבוד היכא דמחוסר גוביינ' ולא צריך אביי לאוקמי ברייתא שהרהינו ופליגי בדר"י אלא שפליגי בסברת המקשה דת"ק סבר מכאן ולהבא הוא גובה ולכך אינו עובר ור"מ סבר למפרע הוא גובה ובסיפא ד"ה עובר משום דאף דנכרי למפרע גובה מ"מ החמץ מפקיע מידי שיעבוד וקם ברשותי' דישראל ועובר אלא דס"ד דמקשה דטעמו משום דמכאן ולהבא הוא גובה ולכך מפקיע מידי שיעבוד אבל למ"ד למפרע גובה אינו מפקיע מידי שיעבוד ולכך הקשה הא איפכ' מבעי' לי' לפלוגי בסיפא דבריית' אבל לפי האמת דלאביי נמי הקדש וחמץ מפקיעי' מידי שיעבוד ולכך הקשה הא איפכ' מבעי' לי' לפלוגי בסיפא דבריית' אבל לפי האמת דלאביי נמי הקדש וחמץ מפקיעי' מידי שיעבוד אין כאן קושיא מבריית' לאביי והשתא ממילא נדחה ראייתו של הרא"ש דהביא ראיה לסתור דברי הרמב"ם מדאוקמינן במתניתין לאביי דאסור משום דלמפרע הוא גובה אמרינן ברשות' דנכרי קאי אף שלא הגיע הזמן קודם פסח דזה הוי לפי מאי דס"ד דמקשה דלמ"ד למפרע גובה אין חמץ מפקיע מידי שיעבוד אבל לפי המסקנ' מוכח אפילו במעכשיו אי לאו דמחוסר גוביינא חמץ מפקיע מידי שיעבוד וכיון דגוי לא קני משכון והוי כאלו ברשות ישראל ואם הגיע הזמן אחר פסח לא הי' לו כי אם שיעבוד' בעלמא ומפקע החמץ מידי שיעבוד וקם ברשות' דישראל אבל אם הגיע הזמן קודם פסח וכתב לו ישראל שאם לא יפדה יקנה מעכשיו מעת הלואה או מעת ז"פ א"כ קני נכרי קנין גמור קודם פסח ולא מפקינן לי' מרשותו

ועוד נראה טעמו דהרמב"ם משום דאמרינן כי פליגי דזבין מלוה וקדיש מלוה אביי אמר למפרע גובה כיון דמטי זימנ' ולא פרעיה איגלאי מילת' למפרע דמעיקר' ברשותי' הוי קאי ושפיר אקדיש ושפיר זבין ורבא אמר מכאן ולהבא גובה כיון דאלו הוי לי' זוזי הוי מסלק לי' בזוזי אישתכח דהשתא הוא דקני עכ"ל הש"ס ולטעם זה אם שיעבד לו נכסיו וכתב שאם לא יפרע לו יהיו מעכשיו מכורים לו והקדיש מלוה בתוך הזמן הא כיון דאי הוי ליה זוזי הוי מצי מסלק לי' בזוזי אישתכח דהשת' הוא דקני א"כ עכ"פ בשעת הקדש לא הוי ברשותו וא"כ כיון דלענין הקדש אם הקדיש קודם שיגיע זמנו לא הוי ברשותו אף שכתב לו שאם לא ישלם לו לזמנו יהיו הנכסי' קנוים לו מעכשיו מ"מ כיון דאלו הוי לי' זוזי הוי מצי מסלק לי' בזוזי אישתכח דהשתא קני ובזמן ההקדש לא הי' ברשותו וכיון דלענין הקדש לא הוי ברשותו א"כ לענין חמץ אף שהרהינו אצלו במעכשיו כיון דבתוך הפסח לא מצי המלוה להקדיש משום דאינו ברשותו דמצי לסלק ליה בזוזי א"כ אינם ברשות נכרי וברשות' דישראל קאי אלא על כרחך מיירי שזמנו הי' קודם פסח והתנה שאם לא יפרע לז"פ שיהי' מעכשיו שלו וא"כ ביד המלוה להקדיש מיד שעבר זמן והוי ברשותו וה"ה לענין חמץ בפסח הוי ברשות נכרי אבל אי הי' זמן אחר פסח אף שהרהינו אצלו כיון דמצי מסלק לי' בזוזי לא הוי ברשות מלוה להקדישו א"כ חמץ נמי לא הוי ברשותו וכן אם לא הרהינו אף שהגיע הזמן קודם פסח ואמר מעכשיו כיון דמחוסר גוביינ' נמי אינו ברשותו אבל לאביי דס"ל אף דמצי לסלק בזוזי מ"מ כיון דמטי זימנ' ולא פרעיה איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא ברשותי' קאי ושפיר אקדיש וכיון דלענין הקדש ברשותי' דמלוה להקדיש א"כ לענין חמץ אף בלא הרהינו אצלו כיון דלמפרע גובה הקדישו של מלוה הקדש א"כ חשיב נמי ברשות נכרי נמצא פסקן של דברים כך הוא דאם עשה שורו אפותקי לב"ח וקבע לו זמן פרעון ובתוך ז"פ הקדיש מלוה אינו קדוש אליבא דרבא אפי' אמר לי' מעכשיו כיון דמצי מסלק לי' בזוזי א"כ לא הי' ברשותו באותו זמן ואיש כי יקדיש ביתו כתיב אבל אם הקדיש לוה כיון דברשותו קאי ואלים קדושת הגוף לאפוקי שיעבודא דמלוה ובחמץ נמי הי' הדין כן אם נכרי הלוה לישראל על חמצו ואף שאמר לו מעכשיו והרהינו אצלו כיון דלענין הקדש כל היכא דמצי מסלק בזוזא לאו ברשותי' קאי א"כ לענין חמץ נמי אינו ברשות' דנכרי אלא ברשות' דישראל וחמץ מפקיע מידי שיעבודו וברשות' דלוה קאי ולאביי הוא בהיפוך דאם הקדים מלוה וכיון דמטי זימנא ולא פרעיה איגלאי מילתא למפרע דברשותי' הוי קאי ומצי להקדיש א"כ בחמץ נמי ברשות' דנכרי עומד ומותר בהנאה ואם הקדיש לוה י"ל כיון דמלוה למפרע גובה לא חשיב ברשות דלוה להקדישו וא"כ אם ישראל הלוה לנכרי על חמצו כיון דלרבא לא מצי להקדיש כיון דמצי