פנים מאירות חלק א פה

התוספות ריש פ' השולח והא דבתרומה סגי במחשבה משום דע"י מעשה שאח"כ יפריש ויתן לכהן נגלה מחשבתו והוכיח סופו על תחילתו ובר מכל דין הא אמרו בשבועות דף כ"ו ע"ב דהוי תרומה וקדשים שני כתובים ואין מלמדין דשם דווקא אזלינן אחר מחשב' לבו ולא במקום אחר אם לא שסתמן קיימי להכי כמו גבי זבחים ודומיהן כל זה נראה ברור

ועתה נשובה לשאלה הראשונה דהא כבר כתבנו דאפי' השמות שנכתב בלשונם אסור למחוק מיהו אם נמצא ספר כזה ביד מין יש לפקפק דהא אמרינן בפ' כל כתבי הגיליוני' וספרי מינים אין מצילין אותן מפני הדליקה ר' יוסי אומר בחול קודר את אזכרות שבהן וגונזן והשא' שורפן א"ר טרפון אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותן ואת אזכרות שבהן וכתבו התוספות דפלוגתייהו בנמצא ביד מין דאי כתבו מין הא אמרינן בפ' השולח נמצא ביד מין יגנוז כתבו מין ישרוף ודוחק לומר דאתי כר' טרפון ולא כרבנן ור"י עכ"ל נמצא לפי' התוספות דמפרשי פלוגתייהו בנמצא ביד מין ואתי' ההיא דהשולח כרבנן דהכא דס"ל דאין מצילין בשבת ובחול אין צריך לקדור השמות אלא גניז' וכן פסק בי"ד בסי' רפ"א וא"כ בנדון דידן אם נמצא ביד גוי הי' סגי בגניזה אך נראה דאם ניכר שנכתב בכתב' וגם ש"ו שנכתב בין התיבות ולמעלה ניכר שמין כתבו או ישראל מומר נמי הוי כמין דהא אפילו גר שחזר לסורו הוי ככל מין וה"ה ישראל מומר ואף אם נימא שמצא ספר זה כתוב ביד ישראל והם כתבו על השמות ש"ו או בין התיבות ככתבם וכלשונם מ"מ נראה דאם עושים מעשה פריצות בדבר שבקדושה מחללים ומפקיעי' מידי קדושה דומיא דאמרינן בע"ז דנ"ב ע"ב ובאו בה פריצי' וחיללוה ופי' רש"י שכיון שנכנסו גוים להיכל יצאו כליו לחולין וכיון דנפקו לחולין נקנינהו בהפקירא וכשנשתמשו לע"ז נאסרו מדאורייתא עכ"ל הרי אי לאו דיצאו לחולין תחילה לא היה מהני זכי' דידהו להפקיע מידי הקדש בהפקיר' אלא ע"כ שמתחילה חיללוהו א"כ ה"ה הכא דאף שכתבו ישראל אם אח"כ עושים מעשה פריצות חיללוהו להשם ופקע קדושת השם והי' מותר לשרוף אלא דמסתפינ' להקל דילמא יש לחלק בין קדושת כלים ובין קדושת השם הנכתב בקדושה מ"מ נראה דהא ר"י אפילו נמצא בין מין סבירא ליה דקודר השמות והשאר שורפן וע"כ לא פליגי רבנן אלא אם בשאר הספ' נמי דברי קדושה כמו נביאים וכתובים שכותבים המינים אבל בשאר דברי תפלות מודו רבנן דקודר אזכרות והשאר שורפן א"כ בנדון דידן נמי ראוי לקדור אזכרות אפילו מה שנכתב בלשונם וראוי לגונזן והשאר ישרפו במקומן הנראה לפע"ד כתבתי מאיר בהר"ר יצחק ז"ל חונה בק"ק פרוסטיץ

שאלה מו

מעשה היה פה פרוסטיץ שבערב פסח לאחר שש מכר לנכרי חתיכה פשתן ולא הי' יכול להשות בדמי המקח עם הנכרי עד שפסק לו הגוי עבור הפשתן ששה זהו' ומדה יין שרף ושכח שהו' ערב פסח ונגמר המקח ומשך הגוי הפשתן לביתו ואח"כ נזכר הישראל שהוא ערב פסח ושאל אותי איך יעשה אם מותר לקבלו אחר הפסח מן הגוי או שצריך ליקח מן הגוי מיד ולבער ואמרתי דדבר זה צריך תלמוד בודאי להנך גאונים דאם ישראל הפקיד אצל הגוי וקבל עליו הנפקד אחריות שאין המפקיד עובר עליו א"כ בנדון דידן נמי אף אם נימא דקנ' הישראל החמץ מ"מ כיון דהגוי חייב באחריותן עד שיגיע ליד ישראל א"כ אין הישראל עובר עליו אבל לדעת הר"י והרא"ש שהמפקיד עובר עליו ולכאורה יש להביא ראי' לדבריו מהא דאמרי' בפסחים דף ל"א דפליגי אביי ורבא אי ב"ח למפרע גובה או מכאן ולהבא הוא גובה ופריך תנן נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אחר פסח מותר בהנאה אי אמרת בשלמ' למפרע הוא גובה אמטי להכי מותר בהנאה אלא אי אמרת מכאן ולהבא הוא גובה אמאי מותר בהנאה ברשות' דישראל הוי קאי ומשנינן הכא במאי עסקינן כשהרהינו אצלו ונשמע מזה דאי אמרינן למפר' גובה ניחא רישא דמתניתין לפרושי אף בלא הרהינו וא"כ סיפא דמתניתין ישראל שהלוה את נכרי על חמצו אחר פסח אסור בהנאה מיירי נמי בלא הרהינו אלא דחמץ בביתו של נכרי ואסור לאחר פסח ואף שהנכרי חייב באחריותו ש"מ דאף שהגוי מקבל עליו אחריות מ"מ כיון דלמפרע הוי חמץ של ישראל אסור בהנאה א"כ ה"נ במפקיד חמץ אצל גוי אף שהגוי מקבל עליו אחריות עובר עליו המפקיד אכן אין מזה ראי' כ"כ דהא כתבו התוספות ע"ב ד"ה שקונה משכון וכולה שמעתא חמצו של נכרי ביד ישראל איירי שלא קיבל עליו ישראל אחריות דאי קיבל הרי הוא שלו ועובר עליו כדמוכח בפ"ק ולפי דבריהם ע"כ הא דבעי לאוקמי למ"ד למפרע הוא גובה בשלא הרהינו אצל הגוי ולכך מותר משום דהגוי קונה למפרע מיירי שלא קיבל ישראל אחריות וכן כתב הרא"ש להדי' סברא זו אליבא דאביי וא"כ סיפא דישראל שהלוה על חמצו של נכרי מיירי נמי בענין זה דגוי אינו מקבל אחריות וכיון דגובה ישראל למפרע עובר עליו: וראיתי גדולי חקרי לב אשר נבוכו בדברי הרמב"ם בשיטה זו ולא ירדו לעומק הדברים וצריך אני להעתיק דברי הרא"ש וז"ל הך נכרי שהלוה את ישראל אוקמינא אליבא דרבא בשהרהינו אצלו ובדאמר לי' קני לך מעכשיו אם לא אפרע לך עד זמן פלוני והגיע הזמן ולא פרעו נמצא שלמפרע הי' של נכרי אבל אי לא אמר לי' מעכשיו לא קני ליה נכרי וקם לי' ברשותי' דישראל ואסיר וכן נמי אם לא הרהינו אצלו אע"ג דאמר ליה מעכשיו לא גרע מחמצו של נכרי ברשות ישראל והאחריות על ישראל וכן כתב הרמב"ם ז"ל והוא שיהיה הזמן שקבע לו קודם פסח אבל אם הזמן לאחר פסח אסור דהא נכרי לא קני ליה קנין גמור עד אחר פסח ולא נהירא לי דהא אמרינן לעיל אליבא דאביי אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה משום הכי מותר בהנאה דברשות' דנכרי קאי אלמא אע"ג דבבית ישראל קאי אלא שאין האחריות על ישראל אמרינן כיון דלמפרע הוא גובה חזינן כאלו כבר קודם פסח הי' ברשות נכרי וכל שכן לרבא דאמר ליה בהדי' קני לך מעכשיו דאישתכח דלמפרע הי' קנוי קנין גמור לנכרי עכ"ל הרא"ש ונפלאתי על הרא"ש שלבו הי' ברי' כאולם ודחה דברי הרמב"ם בקנה כיון דהוא עצמו כתב דמעכשיו עדיף לרבא מלמפרע לאביי וכיון דהרמב"ם סבר בדברי רבא לאוקמי מתניתין דווקא כשהגיע הזמן קודם פסח אז מהני מעכשיו א"כ פשיט' שהי' מפרש לאביי נמי כן דלאביי מתניתין בלא הרהינו אלא משום דלמפרע הוא גובה חזינן כאלו כבר קודם פסח הי' ברשות נכרי בוודאי סבר הרמב"ם דווקא אם הגיע הזמן קודם פסח כמו שסבר אליבא דרבא ואי משום דקשיא לי' כיון דזמן קודם פסח אינו צריך לטעמא דלמפרע הוא גובה א"כ יקשה לו קושיא זו אליבא דרבא כיון דזמן קודם פסח אינו צריך למעכשיו

אלא נראה ברור כדעת הרמב"ם דטעמו ונימוקו עמו דהא ע"כ יש לדקדק בשיטה זו כיון דהרא"ש מפרש אליבא דאביי דסבר למפרע גובה ניחא לפרושי מתניתין בלא הרהינו משום דברשות נכרי קאי ואע"ג דבבית ישראל קאי אלא שאין האחריות על ישראל אמרינן כיון דלמפרע הוא גובה כאלו כבר קודם פסח הי' ברשות נכרי הרי שמפרש אליבא דאביי דמיירי מתניתין שלא קיבל עליו ישראל אחריות א"כ למה מוקי רבא כשהרהינו ובמעכשיו הי' לו לאוקמי מתניתין אף בלא הרהינו ובמעכשיו ולא קיבל עליו ישראל אחריות כמו לאביי בלמפרע אלא נראה דהא אמרינן ביבמות דף ס"ו ההיא איתתא דעיילה ליה לגברא איצטלא דמילתא בכתובה שכיב שקלוה יתמי ופרסוה אמיתנא א' רבא קנייה מיתנא א"ל נאנאי ברי' דרב יוסף ברי' דרבא לרב כהנא והאמר רבא א' ר"נ הלכה כר' יהודא דמחויבי' היורשים ליתן לה האיצטלא א"ל מי לא מודה ר' יודא דחסר גוביינא כיון דמחוסר גוביינא ברשותי' קאי רבא לטעמי' דא' רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד ופי' רש"י חמץ נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח אסור בהנאה דאתי איסור חמץ ומפקע לי' לשעבודא דנכרי והא דתנן בפרק כל שעה מותר בהנאה רבא מוקי לה התם כשהרהינו אצלו שנתנו ישראל בביתו של נכרי דההוא לאו מחוסר גוביינא עכ"ל רש"י וא"כ מוכרח רבא לאוקמי דווקא כשהרהינו דאי לא הרהינו אף כשאמר מעכשיו מ"מ כיון דקודם פסח אין לנכרי אלא שיעבודא ומפקא לי' מידי שיעבודא וקאי ברשותי' דישראל ולכך מוקי דווקא כשהרהינו אצלו וסבר הרמב"ם דע"כ דמתניתין מיירי שהגיע הזמן קודם פסח דאי לאחר פסח כיון דנכרי אינו קונה משכון וקודם פסח אינו קונה קנין גמור אלא שיעבודא יש לו וכשהגיע פסח איסור חמץ מפקיע מידי שיעבוד אלא ע"כ דזמן פרעון הגיע קודם פסח ולכך כשהרהינו אצלו דווקא דלא מחוסר גוביינא אינו יכול להפקיע אבל אם הי' ביד ישראל ואף שיש לנכרי שיעבוד עליו והגיע הזמן קודם פסח מ"מ כיון דמחוסר גוביינא חמץ מפקיע מידי שעבוד וצריך לומר נמי מעכשיו דאי לא אמר מעכשיו אף שהרהינו אצלו וקבע הז"פ קודם פסח מ"מ כיון דעדיין לא החליטו ואי אייקר וזיל ברשות' דמרא קמא אייקר ואי הוי ליה זוזא הוי מסלק לי' בזוזא נמצא לרבא דאמר מכאן ולהבא גובה החמץ הי' בפסח ברשות ישראל והגע בעצמך אם משכן אדם אצל חבירו מטלטלי' וקבע לו זמן לפרעון וכי נימא אם מעכב הפרעון יום או יומיים שיהי' המשכון נחלט למלוה הלא צריך לשום אותו בדמים כל זמן שלא שם אותו בדמים והחליט ביד המלוה ברשות' דלוה קאי אי אייקר וז"ל וכן אי לא קני מלוה משכון באחריתו של לוה קאי ולכך בעינן מעכשיו שאמר לו הלוה אם לא אפדה אחר ז"פ יהי' מעכשיו ר"ל מז"פ או מזמן הלואה כשלך ולכך אינו מפקיע מידי שיעבוד כיון דאין מחוסר גוביינא ובזה מסולק קושית הר"ן על הרמב"ם דכתב הר"ן הביאו הב"י בסי' תמ"א וז"ל וכתב הר"ן אוקמינ' לה בגמ' כגון שהרהינו אצלו וא"ל קני מעכשיו וכה"ג אע"ג דההוא זימנא דקבע ליה הוי לאחר פסח כיון דא"ל מעכשיו ה"ל כמכור אצלו משעה ראשונה דאי לא תימא הכי אלא דווקא בהגיע זמנו קודם פסח למה לן לאוקמי בגמרא בדאמר לי' מעכשיו עכ"ל אבל לדברינו אין כאן קושיא דצריך לומר מעכשיו דאף דהרהינו אצלו וקבע זמנו קודם פסח מ"מ כיון דעדיין לא החליט בידו והי' בידו לסלקו במעות וכשהגיע אחר פסח ושם בדמים והחליט כיון דמכאן ולהבא גובה הוי מעיקרא ברשותא דישראל וא"כ ברייתא דקתני נכרי שהלוה לישראל על חמצו דברי הכל עובר נוכל לאוקמי אף בדאמר לי' מעכשיו והרהינו אצלו אלא דז"פ הוא אחר פסח ולכך עובר אלא משום רישא דאם ישראל הלוה על חמצו של גוי דפליגי דת"ק סבר אינו עובר ור"מ סבר דעובר ע"כ בהרהינו אצלו ולא אמר לי' מעכשיו דאי