פנים מאירות חלק א פג

רש"י דהקשו הראשונים והביאם הב"י בסי' הנ"ל וז"ל דאף מפי' רש"י משמע דאם הי' הצל הסכך מרובה בלא אילן לא מצטרף ואח"כ כתב בדף י' גבי סוכה שתחת סוכה דכשעליונה למעלה מעשרים אע"פ שתחתונה צלתה מרובה מחמתה פסולה וכתבו שחזר מפי' ראשון ובאמת דוחק לומר שחזר מפי' ראשון תוך שיטת הלכה אחת אלא נראה ברור דרש"י עמד בשיטתי' דלא מבעי' לפי' התוס' בד"ה והא קמצטרף דמפרשי הא דאמרינן תחתונה כשירה ועליונה פסולה כגון שהתחתונה צילתה מרובה כו' מיירי שאין התחתונה מרובה אלא מחמת עליונה פשיטא ניחא דיתפרש שם בברייתא כמו שמפרש רש"י במתני' והכי פירושא בברייתא מ"ד נגזור דילמא מצטרף כו' ר"ל אם שניהם בתו' כ' אף דתחתונה אין צילתה מרובה אלא מחמת עליונה פשיטא דכשירה דשניהם סכך כשר הוא וסוכה תחת סוכה ליכא למיפסל כיון דעליונה חמתה מרובה אלא דה"א דנגזור דזימנין קיימה עליונה למעלה מכ' פ' רש"י ובתחתונה לא יהי' צלתה מרובה אלא בצירוף עליונה ואתי לצרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ"ל דלא גזרינן וזה לפי' התוס' אכן אף לפי' ריב"א שהביא הרא"ש והטור י"ל דריב"א לא פליג ארש"י אלא י"ל שהבין שגם דברי רש"י עולים על נכון ע"פ שיטתי' דהוא מפרש כל היכא שסכך פסול למעלה מבטל סכך התחתון כנגדו והוי סכך התחתון כמאן דליתא וכן מפורש בהר"ן הביאו הב"י ע"ש א"כ י"ל דכוונת רש"י ג"כ דמיירי שסוכה התחתונה צלתה מרובה בלא אילן כפשט הלשון העושה סוכה תחת האילן משמע כדין הכשר סוכה ואפ"ה פי' רש"י במקשה דהקשה והא קמצטרף כו' דתלוש בעינן ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה ע"פ סברת הר"ן דכל מה שתחת הסכך הפסול כאלו אינו דסכך פסול מבטל לי' וא"כ לא יהי' צלתה מרובה אלא מחמת צל האילן וקמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר וא"כ בברייתא נמי פי' הכי דסוכה תחתונה צלתה מרובה בלא עליונה ועל זה פריך פשיטא ומתרץ מ"ד דנגזור דילמא מצטרף סכך פסול דהיינו היכא שסוכה עליונה למעלה מכ' והוי סכך פסול ומבטל כנגדו למטה בסכך כשר וא"כ לא יהיה צלתה מרובה אלא בהצטרפות סכך הפסול קמ"ל דלא גזרינן וא"כ דברי רש"י עולים כהוגן אף לסברת ריב"א ואין כאן סתיר' מדבריו נמצא זכינו לדין לפי כל החומרות אם הסוכה תחתונה צלתה מרובה אף לאחר שתקח מה שכנגד הפסול סוכה כשירה היא לכתחילה ואין בה גמגום לאיסור כלל דליכא למיסר משום סוכה תחת סוכה דזה פשוט כיון דלמעלה חמתה מרובה מצלתה לא הוי סוכה תחת סוכה והשתא דנקט רש"י בלישני' לאו משום שני סככים איכא דהא חד סכך הוא קושטא דמילתא נקט אבל באמת לפי המסקנא אף אם הם שני סככים כיון דעליונה חמתה מרובה לא מפסיל בשביל שני סככים אלא בשביל צירוף דאנו רואים כל מה שכנגד הסכך כאלו אינו ומה שמביא ראי' מהישן תחת המטה דפסול משום סוכה תחת סוכה דהתם הוי צלתה מרובה ואין דומה לנדון שלפנינו ע"כ המיקל לא הפסיד כ"נ לי ברור ונכון וה' ינחני בדרך אמת

שאלה מה

נשאלתי מן הרב המובהק המפורסם החסיד מהר"ר יונה ז"ל מפראג. וז"ל נשאל אמ"ו פה על ספר רזיאל מועתק בלשונם ככתבם ולשונם והשמות פועלים הפעולות כידוע ספר ההוא מקבלה מעשיות מועתקים אות באות בלשון גוים דרך משל אדני א ד ען יע ועוד לו כל השמות על הגליון הספר בכתב עברי ואשורי למאות השמות על הגליון הספר בכתב עברי ואשורי למאות שמות הוי' עם כל השמות אחרים ע"ב ומ"ב וכ"ב וזולתן אין מספר ולפעמים שתי וערב למעלה מן השמות וגם בתוך הספק אין מספר ומעתה מה משפט השמות אם לגונזן או לשרפן כספר מינים או לקדור אזכרות הכתובים בלשונינו עכ"ל וזה אשר השבתי הנה ענותנותו תרביני ומה אדע אשר לא תדע הלא לפניו גלוים כל ספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים וכל הש"ס בפיו שנונים ובפרט דבר שנשאל לגדולים אשר קטנם עבה ממתני מ"מ להוציא חלק אי אפשר ורצון יראיו אעשה ואחוה דעתי הקלושה ותחילה נברר עוד הוראה אשר נשאלתי פה פרוסטיץ רצו לצייר בית הכנסת והי' כתוב על הכותל בכתב ישן כמה בקשות ותפלות ובהן שמות שאין נמחקים כמו אל מלך יושב ודומיהן ורצה האומן לסוד בסיד על הכותל ולצייר בציור יפה ומהודר מראשון אם מותר לסוד בסיד על השמות אלו כיון שלא נתקדשו או לא והנה לפום ריהטא מדברי הגהות מימוניות פ"ו מה' יסודי התורה דכתב הרמב"ם כל המאבד שם מן השמות הקדושי' לוקה מן התורה וכתב רא"ם ואם כתב אותיות של שם ולא נתכוון לקדש בכתיבתן אין בהם קדושה כדתני' בהבונה הרי שהי' צריך לכתוב את השם כו' עד וחכמים אומרים אין השם מן המובחר אלמא דבעינן כוונה עכ"ל משמע דשם שלא נתקדש מותר למוחקו אבל כד דייקינן שפיר אין מכאן ראי' כלל מתרי טעמי ראשון די"ל דמלקות קאמר אבל מ"מ איסורא עביד כדבעינן למימר לקמן ועוד נראה דהתם מיירי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בה דל"ת דהוי כנכתב בפי' שלא לשמו ודומה כמי שכתב גט לגרש בו את אשתו ומצא בן עירו ואמר לו שמי כשמך כו' פסול לגרש בו ודחה הש"ס ריש זבחי' דממשנה זו ליכא למילף דסתמא נמי פסול די"ל דסתמא כשר והכא משום דאינתיק לי' לשם גירושין דההוא וא"כ ה"ה בנדון דידן כיון שהי' מתכוון תחילה לכתוב יהודא אבל בסתמא שכתב השם אף שלא אמר בתחילת הכתיבה שהוא כותב לשם קדושת השם נראה דבדעבד כשר השם כמו דמחלק הש"ס בזבחים דסתמן כשירין משום דבסתם לשמן עומדים ואשה בסתמא לאו לגירושין עומד' ולכך סתמא נמי פסול וא"כ השם שכותבין בתפלות ובקשות מסתמא לשמן עומדים ואף בס"ת יש להכשיר בדעבד ואף דאיתא בפ' הניזקין דף נ"ד ע"ב ההוא דאתא לקמי' דר' אמי א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שבה לא כתבתי לשמה ומדנקט בהאי לישנ' ולא נקט אזכרות שבה כתבתי שלא לשמה ש"מ אם אינו כותב בפי' לשמו פסול מ"מ נראה דאין זה מוכרח דהתוס' בפ' התכלת דף מ"ב ע"א הרגישו בדיקדוק זה ד"ה ואל ימול כותי וז"ל ותימא גבי ספרים למה לי למעוטי גוי מוקשרת' וכתבתם תיפוק לי' דסתמא לאו לשמו קאי דפרק הניזקין פסל אזכרות שלא כתב לשמן משמע אלא סתמא כתבן וכוונתם דבשלמא אי סתמא כשר ה"א דאם ישראל עומד על גביו כשר ולכך איצטרך למעוטי גוי מכתיבת ספרים אבל אי סתמא פסול אז לא מהני ישראל עומד על גביו דגוי אדעת' דנפשי' קעביד כמו גבי גט אשה ולא דמי למילה דסתם מילה לשמה קיימא א"כ אמאי איצטרך למעוטי גוי ותירצו דאיצטרך משום עבד ואשה אי נמי לא דק ובעי למימר שלא לשמן דבפ' כל הגט תנן כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול אלמא לא דייק ואע"ג דסתמא נמי פסול אי נמי נראה דאזכרות לבד בעינן כולי האי ואיצטרך למעוטי אי כתב בלא הזכרה עכ"ל והנה כד דייקינן שפיר נראה דתירוץ שני הוא עיקר דע"כ מיירי שכתב שלא לשמו אלא דלא דק דהא בהאי סוגיא פריך הש"ס ולעבור עלייהו קולמוס וליקדשי' כמאן נימא דלא כר' יהודא דתנן הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה כו' מעביר עליו קולמס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכ"א אין השם מן המובחר ואם איתא דמיירי שלא כתבן בפירוש לשמן אלא סתם א"כ מאי קאמר נימא דלא כר"י הא אפילו כחכמים נמי לא אתי דע"כ לא קאמרי רבנן אלא היכא שכתב שלא לשם קדושת השם שנתכוון לכתוב יהוד' בזה ס"ל דלא מבעי' בלא העברת קולמס דפסול אלא אפילו בהעברת קולמס נמי לא מהני אבל בכותב השם סתם סתמא לשמו עומד ואפילו בלא העברת קולמ' דכשר אלא ע"כ דמיירי דהסופר נמי אמר בענין זה שכתב שלא לשמן והא דנקט לא כתבתי לשמן לא דק כמו גט אשה ועוד די"ל אגב סיפא דנקט גבי גווילין עיבדתים לשמן דהתם סתמא פסול משום דסתם עיבוד עורות לאו לס"ת קיימא וכן משמע מתוס' פ' השולח דף מ"ה ע"ב ד"ה עיבוד לשמן וראיתי שהמרדכי בפ' התכלת כתב וז"ל ולרש"י נראה דס"ת סתמא לשמה קיימא דמהיכא תיתי דפסולה כשכתב ישראל בסתם דסברא הוא מסתמא כיון שכותב ס"ת לקרות בו או ללמוד בו כתבו ולא גרע מזבחים דבעינן לשם ששה דברים וא"ה אם לא אמר בפירוש כשר אבל האזכרות ודאי צריך להזכיר בפירוש לשמן משא"כ בשאר ס"ת ולהכי נקט בפרק הניזקין אזכרות שלו כתבתי כו' ולא נקט שאר הספר וגם מביא ראי' מההיא דפ' הבונה הי' צריך לכתוב שם ונתכוון לכתוב יהודה כו' אלמא בשם צריך בפירוש לשם והביאו הב"י בסי' רע"ד ונראה ברור דמה שכתב אבל האזכרות ודאי צריך להזכיר בפירוש אין זה מדברי רש"י עצמו דאיך מביא ראיה מדנקט בפ' הניזקין אזכרות ולא נקט שאר הספר הלא תלמודא קאמר שם א"ל ר' ירמיה נהי דהפסיד שכר אזכרות שכר דס"ת כולה מי הפסיד אמר ליה אין שכל ס"ת שאין אזכרות שלה כתובי' לשמן אינו שוה כלום וגבי גוילין שאמר הסופר שלא עיבד אותן לשמן א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך נאמן להפסיד ס"ת ופריך ומ"ש מדרבי אמי ומשני התם איכא למימר טעי בדר' ירמיה ופירש"י שסבר שלא יפסיד אלא שכר אזכרות וי"ל דמשקר ונתכוון להקניט א"כ אין מכאן ראי' די"ל דס"ת צריך ג"כ לפרש לשם קדושת ס"ת דווקא והא דלא קאמר שלא כתב השאר הספר דלא ר"ל כן להפסיד כל שכרו אלא פשוט דאין זה מדברי רש"י רק רש"י נקט בסתם דס"ת לשמן קיימא ופשיטא י"ל דסתם כתיבת השם לקדושת השם קיימא אלא רבינו שמשון רצה לחלק בכך ומביא הנך ראייות וכבר מחי לי' הרב הב"י אמוחי' דמהראי' דפ' הבונה אין כלל ראי' וכן מההיא דנזיקין אין כלל ראי' כמו שכתבתי אלא פשוט דרש"י ס"ל דסתם ס"ת לשמן קיימא וה"ה בשמות דמ"ש והא דנקט אזכרות לא כתבתי לשמן לאו דווקא כמו שכתבו התוס' בפ' התכלת ואף שהט"ז בסי' רע"ו רצה לישב דבריו מ"מ לא פלט להצילו מקושיתנו מנ"ל לומר דקמ"ל דאף בנתכוון לכתוב יהוד' שזהו טעות גדול מהני העברת קולמס וה"ה בכותב סתם דילמא כפשטא דמילתא דדווקא אם שינה ונתכוון לשם אחר והוי דומיא דכותב לגרש את אשתו ומצא בן עירו וכו' דזה הוי כשלא לשמו ה"נ הכי אבל בכותב ס"ת י"ל כיון דסתמא לשמו קאי כ"ע מודו דאין צריך להעביר קולמס ולקדשו וכל דברי הט"ז אינם מוכרחים להמעיין ומדקדק בדבריו ומלשנ' דרש"י משמע דווקא בישראל אמרינן סתמא לשמו קאי אבל לא גבי נכרי הכותב ס"ת לעצמו בזה לא אמרינן סתמא לשמו קאי ובזה נתישב לי קושית התוס' בפ' השולח דף מ"ה דאמרינן מעשה