פנים מאירות חלק א פב

הוא לעבד ועדיו בחתומי' זכו לו אפ"ה אם אין הרב מודה לא יחזיר דחיישינן שמא נמלך ש"מ אף דזכות הוא לו לא זכי עד דמטי גיטא לידו א"כ מה לי עדים שאין זכין בחתומיו אלא מצד דזכות הוא לעבד אפ"ה כל זמן דלא מטי גיטא לידו לא זכי אלא לאחר שבא הגט לידו זוכים לו למפרע א"כ גם במזכה לו ע"י אחר דאינו זוכה אלא מטעם דזכות הוא לעבד מ"מ לא זכי העבד עד דמטי לידו ולא זכי אלא לענין דלא מצי למהדר בי' אבל בעדיו בחתומי' זכו לו כיון שלא מסר ליד אחר ועדיין לא יצא מרשותו חיישינן לנמלך דמצי לבטל העדות אבל מ"מ מצינו דאין זכי' לגמרי אלא אחר שבא לידו ה"נ דכוותי' דאף דמזכה לו ע"י אחר אינם זוכים לו לגמרי עד אחר שבא לידו ואז זוכים לו למפרע נמצא זכינו לדין לדברי הרמב"ם ולפי הבנת הטור בדברי הרי"ף היכא שאמר זכו לו זכה מיד אף אם לא הגיע ליד העבד א"כ ה"נ באשה זו שזיכה לה הבעל הגט ואמר בלשון זכו לה א"כ הוי גיטא מיד ולא היתה צריכה שיגיע הגט לידה ומגורשת היא מיד ופשיטא לדעת הב"י דפסק בח"מ סי' ל"ט וסי' ס"ה דלא כר"ח והרי"ף אלא אפילו לפי פשטן של דברי הרי"ף דאפילו בזכו לא הוי גט עד דמטי לידה מ"מ מודה היכא דמטי גיטה לידה דמגורשת למפרע כמו שהבאתי ראיה ברורה מפ"ק דב"מ א"כ הוי יום הנתינה ביום זכוי הגט לשליח ובהא כ"ע מודים דמונים צ' יום מאותו זמן ומ"מ נראה דאפי' לדברי הרי"ף דלא הוי גט עד דמטי לידה מ"מ לא מצי השליח לחזור משליחתו וראי' לזה דאמרינן פ"ק דמציע' דף י' אר"י המגבי' מציאה לחבירו קנה חבירו וא"ת משנתנו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי משמע דאם אמר זכה לי לא מצי השליח לחזור שכבר עשה שליחתו וה"נ מחויב עכ"פ השליח למסור הגט ליד האשה

ומה שרצה הגאון להמציא דבאשה לעולם הוא חוב לה דמדנקט להו בחדא בבא משמע דמדמי' לי' בחד ענין וכמו דגבי שיחרור איירי כשהוא זכות לדבריו נ"ל דמחבר נקט בהאי בבא אשה אף גם במקום דזכות הוא לה אפ"ה באשה אמרינן טב למיתב טן דו וחשבינן לה לעולם חובה כו' תמה אני בדברי הגאון מי דחקו לזה דילמ' נקט בחדא בבא לומר כי היכי דבעבד דאף דזכות הוא לו מ"מ לא הוי משוחרר עד דמטי גיטא לידו ובאשה נמי כן אפילו במקום שזכות הוא לה מ"מ לא הוי גיטא עד דמטי לידה ובשניהם. אין גט לאחר מיתה ואי משום דפליגי ר"מ ורבנן ברישא באשה ושחרור וכתב הגאון דמחלקו רבנן בין אשה ועבד ולא מחלקינן בין אשה גופ' היכא דזכות הוא לה ע"כ באשה אין חילוק דלעולם הוא חוב לה משום דטב למיתב טן דו אני אומר אי משום הא לא אירי' דילמא רבנן מחלקי בין שיחרור לאשה משום דפליג ר"מ בעבד וסבר דחוב הוא לו ורבנן סברי דזכות הוא לו ובאשה מודי' דחוב הוא לה ע"פ רוב ובמקום שזכות הוא לה לא פלוג ר"מ ורבנן ושניהם מודי' דזכות הוא לה ולכך לא מחלקי רבנן באשה גופה ומה שפילפל הגאון בדבר מהרא"י ורצה להמציא חלוקי' הנה תשובה זו אין בידי ואי אפשר לי להעמיד דבר דבור על אופנו משכתי ידי מזה אכן מה שכתב דדין זה תלוי אם נימא דמומרת נאסרת על בעלה זכות הוא לה אבל לדעת דסוברים דלא נאסרת א"כ אמרינן דלאו זכות הוא לה והתפלא על דעת האוסרים שמדמין אותה לשבוי' שיש עדים שנשבי' כו' ואני לא זכיתי להבין דבר זה דבאמת גבי מומר' היכא דאיכ' עד אחד שמעיד עליה שלא זינתה בהאי מדמין לשבוי' שמעיד עליה עד אחד אבל היכא דליכ' עד בודאי ליכא לדמוי' לשבוי' דהתם אנוסה היא והכ' מתיחדת עם הגוים מרצונה ואי משום דאין אשה נאסרת ע"י בעלה אלא ע"י קינוי וסתירה כבר כתב הב"י בטור א"ה סי' י"א אם יש עדים שראו דבר מכוער כשני עדי טומאה דמי ובמי שנשתמדה עינינו רואות שמיחדת עם הנכרים והרבה דברי כיעור הוי כשני עדי טומאה והתוספות בכתובות הקשו מהא דאין אוסרין על היחוד מפ' בתרא דנדרים מההיא נואף ותירצו דנואף שאני ש"מ גבי נואף אוסרים אפילו על היחוד וסתם גוי' נואפי' נינהו מיהו לא קי"ל כהך תירוצא דהא הר"ן כתב שם דאי לאו משום הני טעמי הי' ראוי בכיוצא בזה לכל בעל נפש לחוש לעצמו ש"מ דלא ניחא לי' בתירוצא של התוספות אך קשיא לי למה לא תירצו התוס' שמיירי שהיו עדי כיעור שם ואפשר דלישנא דקתני התם אתא גברא סליק נואף כו' משמע שלא היו שם עדי' ומשמע משם דאם הבעל ראה דבר מכוע' לדעת התוספות לא תצא מדלא מחלקי הכי מ"מ בנדון דידן נראה דעת האוסרי' על בעלה עיקר משום דמומר לע"ז הוי מומר לכל התורה וזה שכתב הגאון בשם מהרש"ק דעכשיו בטל יצרא דע"ז ולא נשאר אלא יצרא דעבירה ועם כל זה אמרינן מומר לע"ז הוי מומר לכל התורה משום כיון דמפקר נפשי' לעבוד ע"ז בשביל עבירה הוי כמומר לכל התורה א"כ מומרת בלא בעלה בודאי עשתה בשביל זנות שיהי' לה כהיתר ולכך אסור' לבעלה אבל אם המיר' עם בעלה בעלה מנטרה והיא יראה מפני בעלה להיות עם מנאפי' חלקה מותרת לבעלה ובר מכל די הלא היא יודעת שאי אפשר לה להדבק בבעלה מפני אימת המלכות והבעל לא ילך אחרי' למדינה אחרת א"כ זכות הוא לה ולא מבעי' לדעת הטור שדברי הרי"ף והרמב"ם עולים בסגנון אחד היכא שאמר זכי לו שמשתחרר העבד מיד א"כ ה"נ מתגרשת האשה מיד דהכי אמר ליה בעלה זכי לה כפי נוסח סדר הגט אלא אפילו לפי פשטן של דברי הרי"ף דאין חילוק בין זכי לתן דלעולם אינה מתגרש' מיד אלא דאינו יכול לחזור מ"מ הא הבאתי ראי' ברור' מפ"ק דמציע' דלאחר שבא לידה מתגרשת למפרע וא"כ בנדון דידן נמי דאף שראוי להחמיר שלא להתירה עד שיגיע הגט לידה מ"מ מתגרשת למפרע מעת זכוי הגט ליד השליח א"כ הוי יום נתינה מאותו יום ובזה אין צריך חשש כלל למנות צ' יום אליבא דכ"ע אלא מיום הזכוי הגט ליד השליח והרצתי הדברים בווינא לפני הגאון מהר"ר דוד אב"ד דק"ק פראג והסכים עמי מ"מ הייתי כפוף לשמוע דברי חכמים שכבר הורה זקן ואני כתבתי מה שנראה לפע"ד אליב' דדינא וה' יראני פלאות בתורתו הקדושה

שאלה מד

פסק הט"ז בא"ח סי' תרכ"ו דאין לעשות סוכה תחת הלט"יש כמו שהוא בגב הרעפי' כיון דהלט"יש הויין סמוכין זה לזה כדי שתוכל הלבינה לשכוב על שני הלט"יש ואע"ג דלא אמרינן לבוד להחמיר מ"מ כיון שהלט"יש סמוכים בשעור קטן יש עליהם שם סכך והוי שני סככים ופוסל אף שסיכך כל כך שאף אם ינטל מה שכנג' הלטי"ש יהי' צילתה מרובה אפ"ה פוסל מטעם שני סככי' עיי' בו באורך ועיקר ראייתו מלשון רש"י בגמרא דף ט' שכתב ד"ה מאי למימרא כו' וכיון דחמתה מרובה מהי תיתי ליפסל לא משום שני סככים איכא דהא חד סככא הוא כו' וכתב הט"ז הרי לפנינו דאע"ג דהענפים חמתן מרובין מ"מ אי לאו שהם סכך אחד עם הכשר של מטה הי' פסול מחמת ב' סככים והיינו שהעליונה הוא סכך פסול עכ"ל הט"ז ובודאי כוונתו הוא דנקט וסיים בלישנא והיינו שהעליונה הוא סכך פסול משום דקשיא לי' הא אמרינן שם בגמרא פעמים שתחתונה כשירה ועליונה פסולה היכי דמי שתחתונה צילתה מרובה מחמתה ועליונה חמתה מרובה וקיימן תרווייהו בתוך עשרים ופריך פשיטא דכי חד מנייהו חמתה מרובה לאו סוכה תחת סוכה היא ותירצו מ"ד נגזור דילמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ופירש"י זימנין דקיימא עליונה למעלה דלא מסיק אדעתי' למיחש אתחתונה משום צירוף פסול אם כשר ומדחזי לעליון חמתה מרובה סבר כמאן דליתא הוא ולא פסיל לתחתונה קמ"ל דלא גזרינן הרי להדי' כל היכא דחמתה מרובה לא הוי סוכה תחת סוכה והיכי אפשר לומר דפסול סוכה מחמת שני סככים ולכך מסיים והיינו שהעליונה הוא סכך פסול ר"ל דומי' היכא דעליונה למעלה מעשרים דסוכה תחתונה פסולה משום צירוף ה"נ דכוותי' כיון שהאילן הוא סכך פסול כן נראה לי כוונתו ופשוט וברור הוא וטובא קשיא לי דהוא רוצה ללמוד דיש פסול סוכה תחת סוכה אף שעליונה חמתה מרובה מ"מ פסול מחמת שני סככים כיון דעליונה מסכך פסול א"כ למה פרש"י לעיל בדברי המקשה הא קמצטרף סכך פסול כו' אלמא תלוש בעינן ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה היה לפרש כפשוטה שאף שצל הסוכה הוא מרובה בלא אילן מ"מ ליפסול מטעם סוכה תחת סוכה ואם בשביל לישנא דקמצטרף משמע לי' דמיירי שאין בסוכה צלתה מרובה אלא בהצטרפות האילן קשה עכ"פ על המקשה גופי' היה לו להקשות בפשיטות כי חמתה מרובה מאי הוי הא מ"מ הוי סוכה תחת סוכה ותפסול התחתונה אף אם יש בה צלתה מרובה בלא אילן ועוד אי לכונה זו נתכוון רש"י ללמוד דווקא שהם סכך אחד אבל אם היו שני סככים יש עדיין פסול מחמת שני סככים אף שהעליונה חמתה מרובה א"כ בסיומא דמילתא דמתרץ ש"ס מ"ד נגזור היכא דחבטן אטו דלא חבטן פי' רש"י טעם השני משום מחובר ולא פי' הטעם הראשון דפסול מחמת שני סככים

ועוד איך אפשר לחלק דאם סכך כשר למעלה וחמתה מרובה סוכה תחתונת כשירה ולא הוי סוכה תחת סוכה ובסכך פסול למעלה אף שחמתה מרובה יהי' סוכה תחתונה פסולה משום סוכה תחת סוכה אטו סוכה תחת סוכה בסכך פסול תליא הלא גזירת הכתוב בסכת כתיב ולא בסוכה שתחת סוכה אף שסוכה עליונה מסכך כשר התחתונה פסולה וכן פי' רש"י בהדי' דף י' ע"א וז"ל אבל כי קאי בתוך כ' ליצטרף ובלבד שלא יהי' צילתה מרובה מחמתה דתפסל התחתונה משום סוכה תחת סוכה עכ"ל הרי להדי' דסכך פסול לא מעלה ולא מוריד לענין שני סככים ואי אפשר לקרב אל הסברא דבסכך כשר פסול סוכה תחת סוכה אפ"ה אם למעלה חמתה מרובה לא נקרא בשם סכך ותחתונה כשירה ובסכך פסול כי חמתה מרובה יהי' סוכה תחתונה פסולה

ועוד קשיא לי לסברת הט"ז הא אמרינן בגמ' פעמים ששתיהם פסולות כגון דתרווייהו צילתן מרובה מחמתן וקיימה עליונה למעלה מעשרים מקרקע של תחתונה וע"כ לא איצטרך בזה לאשמועינן דסוכה עליונה פסולה דמשנה שלימה היא ריש פרקין אלא בשביל תחתונה אשמועינן דתחתונה פסולה ולסברת הט"ז הי' לו לאשמועינן רבותא טפי דאפילו אין בעליונה צלתה מרובה כיון דקיימא למעלה מכ' הוי סכך פסול ופסולה סוכה תחתונה משום סוכה תחת סוכה אלא ברור נשתקע הדבר ולא נאמר דזה כלל כל היכא שסכך עליון חמתה מרובה לא פסיל סכך התחתון מטעם סוכה תחת סוכה אלא מטעם צירוף סכך פסול בהדי סכך כשר דמהני לצל הסכך הכשר ואגב זה צריכין אנו לישב דברי