פנים מאירות חלק א פא

לאוקמי יותר בש"מ כדפרישית אליבא דרי"ף אלא דקשיא א"כ ליתני כתבו וע"כ צריכין אנו לומר כיון דמוקמינן השתא באוקמתא חדתא בש"מ ובאין ציבורין מוקמינן נמי רישא דמיירי דאמר תן גט זה ואפי' רבנן מודו דנהי דהוי זכות דלא מצי למהדר בי' מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידו ואין גט לאחר מיתה והשתא הרי"ף ורש"י בשיטה חדא קיימי ומעולם לא חזר רש"י מאור עינינו מפירושו דהתם פי' אליבא דהילכתא ואין להקשות ממתני' דפ' ח' דתרומות דתני האשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה מת בעלך או גירשה וכן העבד שהי' אוכל בתרומה ובאו ואמרו לו מת רבך דפליגי ר"א ור"י ואם עדיין אינו משוחרר עד שהגיע הגט לידו מותר לאכול בתרומה י"ל כיון דרבו לא מצי למהדר בי' לא חשיב כקנין כספו ואסור בתרומה או י"ל כדמשני בירושלמי גבי אשה שעבדה שליח לקבלה במקום פלוני וכן גבי עבד נמי מצינו למימר בכה"ג וק"ל או בעבד מהני שיחרור בכל לשון ששמעו שלא נשאר עליו שיעבוד דכופין אותו לכתוב גט שחרור ואין לרבו עליו רשות

והשתא לפי מה שפירשתי לפי' התוס' אמינא מה שאמרתי לחדד התלמידים והקשיתי קיצור על מתניתין גופי' היה לו להקשות אמאי יתנו לאחר מיתה הא לא משיך בל"ז הייתי אומר דס"ד דמקשה דמתניתין איירי בש"מ אבל עכשיו הוכחתי מפי' התוס' דבלא ציבורין אי אפשר לאוקמי מתניתין בש"מ דמקמ"ל דהא כבר אשמועינן בבב"ב א"כ הי' לו להקשות אמאי יתנו הא לא משיך ובברי' ובפקדון אי אפשר לאוקמי דתנו לשון מתנה משמע כדכתב מהרש"א בל"ז הייתי אומר כתירוץ ראשון של תוס' דלא רצה רב לאוקמי מתניתין משום מצוה לקיים דברי המת משום דלא ניחא ליה לאוקמי כיחידאי א"כ בל"ז לא רצה המקשה להקשות והא לא משיך דהיה סבר המקשה דהטעם משום מצוה לקיים דברי המת אף בברי' אבל עכשיו שאמר רב ציבורין בעינן וע"כ סברתו אליבא דמ"ד דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת פריך שפיר והא לא משיך כך הייתי אומר בל"ז אבל עכשיו שהוכחתי אליבא דרב זביד אי אפשר לומר תירוץ זה אלא תירוץ ר"ת שאין אומרים מצוה לקיים דברי המת משום שלא הושלש מתחילה לכך ולא גריס זה א"כ ליקשי בל"ז והא לא משיך בלא דברי התוס' ד"ה קסבר רב פפא הייתי אומר דלכך לא פריך המקשה על מתניתין והא לא משיך דס"ד דמעמד ג' קונה לא שנא מלוה ול"ש פקדון אבל השתא דאוקי רב בציבורין ס"ד דמקשה דלא ניחא לאוקמי במעמד ג' דא"כ לא בעינן ציבורין א"כ פריך שפיר והא לא משיך ותירץ לו המתרץ דדווקא בפקדון תקנו מעמד ג' כך הייתי אומר בל"ז אבל עכשיו אני מקשה קושי' התוס' ד"ה וא"ת ולרב פפא ולרב גופי' אמאי לא מוקי למתניתין במעמד ג' ואפי' אין ציבורין בל"ז הייתי אומר דהא התוס' לעיל ד"ה תנו מנה רצו לחלק אם תקנו מעמד ג' בשטר וא"כ בל"ז הייתי אומר דס"ד דמקשה דלמ"ד דווקא בפקדון ולא במלוה ה"ה בשטר נמי לא תיקנו אבל למ"ש דבמלוה נמי תיקנו א"כ אפי' בשטר נמי תיקנו וא"כ לא ניחא לי' לאוקמי במעמד ג' משום דקשיא לי' רישא דאם במעמד שלשתן אפילו ברישא יתנו השטר לאחר מיתה כך הייתי אומר בלא קיצור אבל עכשיו קשה הקיצור שלי דהי' לו להקשות על מתניתין והא לא משיך דליכא למימר דמיירי במעמד ג' ואפילו במלוה א"כ קשיא רישא בל"ז הייתי אומר דהא הביא הרא"ש בשם ר"ת דתנו לא הוי כזכי במתנה והוכחתו מדלא מוקי למתניתין דאמר תנו והוי כזכי אלא ע"כ דתן לא הוי כזכי במתנה א"כ בלא מימרא דרב לא רצה להקשות והא לא משיך דס"ד דתן הוי כזכי במתנה אבל השתא דאמר רב דציבורין בעינן וקשה פשיטא דהא תן הוי מיד ליד אלא ע"כ דלא מיירי בענין זה ולכך בעינן ציבורין א"כ פריך שפיר כך הייתי אומר בל"ז אבל עכשיו קשה קושיא חזקה על הרמב"ם שהוא פוסק דתן הוי כזכי במתנה כמבואר בח"מ סי' קכ"ה א"כ קשיא אליבי' הך סוגי' דידן למה לא מוקמינן מתניתין בברי' ומשום דתן הוי כזכי וע"כ צריכין אנו לומר דהרמב"ם נמי בשיטת הרי"ף רבו אמרו ומוקי רישא דמתניתין באומר תן גט זה ואפילו לרבנן דסברי דזכות הוא לעבד מ"מ כל כמה דלא מטי לידו לא הוי גיטא ולכך אין נותני' לאחר מיתה ובסיפא אשמועינן דבש"מ אפילו במנה סתם נמי נותנים משום דלמנה קבור לא חיישינן כדפרישית בדברי הרי"ף והשתא זכינו לדין שהרי"ף והרמב"ם ורש"י כולהו בחדא שיטא קיימי ודו"ק

ומה שהתפלא הגאון על ראיות הרי"ף דהביא ראיה דאשכחן זכי' בכה"ג מהולך מנה לפלוני שאני חייב לו שחייב באחריותו ואפ"ה אם בא לחזור אינו חוזר וכתב הגאון שאינה ראיה כלל דודאי זכות הוא להלה לקבל מעותיו כשיגיע לידו אבל להיות פטור מיד בבא לאיש המקבל מאן לימא לן דזכות הוא לו שמא אינו רוצה שיהיו מעותיו בידו עכ"ל וכן דחה הר"ן דברי הרי"ף בענין זה שכתב דאין ענין זה דומה לנדון זה כלל דהתם ודאי דינא הוא כלומר דלא מיפטר לוה מיניה דמלוה עד שיגיע ממון לידו דאי אמרינן דמיפטר חוב הוא לו אבל הכא כיון דזכות הוא לעבד כשנתנו לשליח ואומר לו תן הרי הוא כאלו קבלו העבד עכ"ל ואני אשתומים כשעה חדא דהרי"ף לא הביא ראי' מהך דהולך מנה לפלוני לענין הדין דבודאי אין הנדון דומה לראי' אלא תחילה הביא ראיה לענין הדין ממתניתין דקתני תנו גט זה לאשתי כו' ומת דלא יתנו לאחר מיתה ש"מ דדווקא לענין חזרה הוי כזכי דלא מצי למהדר בי' אבל גיטא לא הוי עד דמטי לידו ואח"כ מביא ראיה על הלשון וכו' איך אפשר למתני זכייה בכי האי גוונא כיון דלא הוי גיטא עד דמטי לידו ומביא שפיר ראיה דאשכחן זכייה בכי הוא גוונא כמו גבי הולך מנה לפלוני דא' רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר א"כ ה"נ תני לשון זכייה בכי האי גוונא אבל לענין דינא אינה ראיה כלל מהך ולא עלה על דעת הרי"ף להביא ראיה מהך לעניך דינא אלא לענין דאשכחן זכייה בכי האי גוונא וזה פשוט וברור בדברי הרי"ף

אמנם מה שכתב הגאון לדחות השגות הר"ן על הרי"ף דראי' שהביא מפ' המקבל גבי אשה דמשמע דמגור' מיד וכתב זה ודאי לא קשיא מאחר דהיא עשתה שליח והוא אמר תן לה א"כ בזה ליכא פקפוק דיד השליח כידה ומתגרשת מיד בבא ליד השליח ודברי הגאון דברי טעם הם אלא דלא נשווי' טועה לגמרי נראה דהר"ן מביא ראי' דאף אם הבעל חוזר משליחות האשה למ"ד הולך כזכי הוי גט מיד וראיה דאמרינן שם דף ס"ג תנו רבנן התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה כו' רצה לחזור לא יחזור רבי אומר בכולן אם רצה לחזור לא יחזור אבל אם אמר לו אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה רצה לחזור יחזור ופריך רבי היינו ת"ק איבעית אימא אי אפשי אתי לאשמועינן ש"מ דלת"ק אף אם אמר אי אפשי אלא הולך ותן לה לא יחזיר משום דהולך הוי כזכי ולמד הר"ן מכאן דאף דהוא מבטל שליחות האשה מ"מ למ"ד הולך כזכי זכה מיד אכן תמה אני לפי הבנת הטור בי"ד סי' רס"ז בדברי הרי"ף אין מקום לרוב השגות הר"ן על דברי הרי"ף דהא כתב הטור על דברי הרי"ף וז"ל ואפילו לדבריו איכא למימר כשאמר תן לו אבל אמר זכה לו יצא מיד לחירות וכ"כ הרמב"ם אמר זכו בגט זה לעבדי יצא מיד לחירות אע"פ שלא הגיע לידו קודם מיתת האדון אבל אמר תנו לו אע"פ שאינו יכול לחזור בו לא יתנו לאחר מיתה עכ"ל ולפ"ז בטלו כל השגותיו ראשון מה שהביא מפ"ק דקדושין שקונה עצמו בשטר ע"י אחרים מיירי י"ל בדאמר זכו לו וכן מה דאמרינן חיישינן שמה זיכה לו ע"י אחר מפורש דאמר בלשון זכו לו וכן הא דמבעי' לן בהאשה שלום המזכה גט לאשתו במקום יבום מיירי נמי דאמר זכו לה וכן בפ"ח דתרומות דתנן העבד שהי' אוכל בתרומה ובאו ואמרו לו מת רבך או שעשאך בן חורין ר' אלעזר מחייב קרן וחומש כו' מיירי נמי דזכה לו ע"י אחרים ואין אנו צריכי' לתירוצים שכתבנו לעיל ובר מכל דין אין מקום לכל השגותיו ראשון מה שמשיג מפ' המקבל האשה שאמרה התקבל לי גטי והוא אומר הולך ותן לה דאי אמרינן תן כזכי מגורשת מיד דאף לפי מה שפירשתי מ"מ מאן יאמר דמגורשת מיד דילמא אי תן הוי כזכי לא מצי למהדר בי' כדמשמע סוגי' דהתם בענין זה והא דאמרינן התם איתמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה דמספק אמרינן אם לא הגיע הגט לידה קודם מיתת הבעל דחולצת ולא מתייבמת התם מיירי שאינו חוזר משליחות קבלה של אשה ואי תן הוי כזכי לא חזר משליחות קבלה של אשה ובהגיע ליד השליח כאלו הגיע ליד האשה כמו שדחה הגאון בעצמו וכן מה שמביא ראי' מפ"ק דקדושין שקונה בשטר ע"י אחרים מיירי נמי בענין דלאחר שבא לידו הוא בן חורין למפרע מאותו שעה שזיכה ליד אחר וכן מפ' השולח דאמרינן האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשתני חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר ואין הרב יכול לחזור בו דאם יגיע הגט אח"כ לידו הוי משוחרר למפרע וכן בפ"ח דתרומות העבד שהי' אוכל בתרומה ובאו ואמרו לו מת רבך או שעשאך בן חורין י"ל שזיכה לו ע"י אחר וא"כ כשיגיע הגט ליד העבד הוי בן חורין למפרע א"כ אכל תרומה בשוגג ומהא דמבעי' לן בפ' האשה שלום המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו בודאי לא נשכח מהרי"ף אבעי' זו שהביא בעצמו בסמוך ואין אדם מביא ראיה לחובתו ובפרט ממש לסתור תוך כדי דיבור אלא דהתם מבעי' לי' אפילו אם הגיע גט ליד אשה מבעי' לן אי הוי מגורשת כיון דבעל לא עשה שליח להלכה אלא בתורת זכי' מסר ליד השליח בשלמא אם זכות הוא לה מגורשת שפיר בהגיע גט לידה אבל אם חוב לה אפילו הגיע גט לידה לא הוי מגורשת דהא בעל לאו בר שווייה שליח לקבלה כמו שאמרינן ריש התקבל ועלה בתקו וחולצת ולא מתייבמת הרי לפניך שמכל הראיות שהביא הר"ן להשיג על הרי"ף אין כאן סתירה לדברי הרי"ף אף אם נימא דדעת הרי"ף אפילו באמר זכו לו לא הוי גיטה עד דמטי לידו ולכאורה יש להביא ראיה קצת לדברי הרי"ף דאפילו בזכו לו לא הוי גיט' עד דמטי לידו דאמרינן בפ' שנים אוחזים לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו ופריך אלא הא דתנן מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים כו' הרי זה לא יחזיר שמא כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם וכי נמלך עליהם מאי הוי והא אמרת עדיו בחתומיו זכו לו ומשנינן הני מילי היכא דמטי לידו אבל היכא דלא מטי לידו לא אמרינן ופירש"י היכא דמטי לידו אפילו לאחר זמן זכו לו חתומיו לגבות מזמן הכתוב בו ובדף י"ט בפיסקא שחרורי עבדים בזמן שהרב מודה יחזיר לעבד ופריך ואמאי ניחוש שמא כתב ליתן לו בניסן ולא נתן לו עד תשרי ואזל עבדא וקנה נכסין מניסן ועד תשרי ואזיל הרב וזבנינהו ומפיק לי' לשיחרור דכתב בניסן וקא טריף לקוחות שלא כדין הניחא למ"ד זכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות ולאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו שפיר נשמע מזה אליבא דמאן דס"ל זכות