פנים מאירות חלק א פ

ויש לישב בדוחק יעויין שם ואני אומר דאחרי העיון אין כאן קושיא ואגב יש לדקדק דהא בדף ט' ע"ב כתב רש"י על מתניתין דידן דקתני לא יתנו לאחר מיתה אפילו לרבנן דאמרי זכות הוא לעבד וזכין לאדם שלא בפניו נהי דלהכי זכי דלא מצי מיהדר בי' מודו רבנן דכל כמה דלא אתי גיטא לידי' לא הוי משוחרר וכתבו התוס' שרש"י חזר מפירושו דמפרש הכי במתניתין תנו גרסינן ולא גרסינן תן גט זה עכ"ל ולכאורה קשה להבין שאין דרך של רש"י מאור עינינו לסתור דבריו הלא לפניו היו נגלים כל חדרי הש"ס ואם הי' חוזר מפירושו לא היה סותם אלא הי' מפרש טעמו בצידו למה חזר מפירושו ובתחיל' מאי קסבר ובסוף מאי קסבר

ועוד צריכין אנו לדקדק במאי דקאמרי הכא והילכתא למנה קבור לא חיישינן וקשה מאיזה טעם פסקו הכא דלא כרב הלא רב פפא קם בשיטתי' ואי משום קושיא דרב זביד דאי אפשר לאוקמי בש"מ משום דקשיא לי' ליתני כתבו דילמא רב פפא סבר כרבנן כמו שהקשה רב אשי קושיא זו ועוד בר מכל דין הלא ממימרא דרב דאמר שכ"מ דאמר כו' דמנה סתם אין נותנים דחיישינן למנה קבור אין דינו מוכרח ממתני' דידן. וא"כ מימרא דרב אינו תלוי באוקמת' דרב פפא א"כ למה פסקו הילכתא דלא כרב בזה ועוד ראוי לדקדק דהא רב פפא ע"כ כרבנן ס"ל דפליגי אר"ש שזורי דאל"כ קשה ליתני כתבו וא"כ סוגיות הש"ס דהי' להמקשה להקשות ורב פפא איך הוא מתרץ קושית רב זביד ולמה הקשה רב אשי קושיא זו ולא סתם הש"ס ועוד הקשו המשכילים מאי פריך רב אשי דילמא רבנן היא בלשון דילמא הלא כבר כתבו התוס' ד"ה הא לא משיך הא דלא מוקי מתניתין בבריא ומשום מצוה לקיים דברי המת ותירצו דניחא ליה לאוקמי' כרבנן כרבים אף שלא אליבא דהלכתא משנוקמי' אליבא דיחידאי אפלו אליבא דהלכתא א"כ ה"נ דכוותי' דבודאי מתניתין רבנן היא ולמה פריך בלשון דילמא ותו יש לדקדק בדבריהם ד"ה ממאי מדקתני תנו הקשו דילמא תני תנו לאשמועינן כרבי דתנו לא הוי כשחררו כו' ולכאורה אין כאן קושיא כלל דהא שחררו בעצמו דכופין היורשים לשחרר אינו אלא מטעם מצוה לקיים דברי המת והכי מפורש בהדיא פ' השולח והתוס' כתבו לעיל ד"ה והא לא משיך דשיטתם אליבא דמאן דאמר אין מצוה לקיים דברי המת אם כן אין כאן רבותא בתנו דלא הוי אפילו בשיחרור גופא כיון דאין מצוה לקיים דברי המת אין כופין את היורשים לשחררו. ואחרי העיון נראה דסוגיות דשמעתא עולה אליבא דכולי הנך תנאי ואמוראי באין גימגום לאחר שנעמוד על ד"ת ד"ה אית ספרים דגרסי כו' וא"ת ואמאי אוקי רב בפקדון לוקמי מתניתין כדמשמע לשון תנו ואפילו באין ציבורין וי"ל דהא כבר אשמועינן בבבא בתרא כו' לכך נראה דלא גרסינן מנכסי כו' עכ"ל וע"כ צריכין אנו לומר דלגירסא זו לא מוקמינן בפקדון דתנו משמע מתנה וכן פי' מהרש"א ולא ניחא לי' לאוקמי בברי' משום מצוה לקיים דברי המת דלא מוקמינן מתניתין כיחידאי או כתירוץ ר"ת דלא הושלש מתחילה לכך מדלא קתני תנו מנה זה במעמד שלשתן לא ניחא לי' לאוקמי' כדפי' התוס' ולכך מוקי בש"מ והשתא קשה עכ"פ קושית התוס' דלעיל דהא כבר אשמועינן בבא בתרא וצריכין אנו לומר אליבא דאמת אין כאן קושיא דאשמועינן ציבורין בעינן וזה פשוט וברור בדברי התוס' ולפ"ז הא אידך דרב דאמר חיישינן למנה קבור לא אמר זה מסברא דנפשי' אלא הוכיח כן ממתניתין דאי אפשר לאוקמי אלא בשכ"מ וע"כ תנו מנה זה גרסינן במתניתין דבעינן ציבורין דאל"כ מאי קמ"ל הא כבר אשמועינן בבב"ב והנה הרי"ף הביא בהלכותיו דהלכתא כר"ש שזורי ובחולין פסקינן בהדיא הלכה כר"ש במסוכן ובתוס' ד"ה דאומר תנו אי גרסינן גט זה אתי מתניתין כר"מ א"נ אפילו כרבנן וכגון שאין מוסרו מיד ליד כו' אבל אומר ר"ת דלא גרסינן כלל זה דע"כ לא תני זה במתני' לשום חידוש מדדייק בגמ' דאי בש"מ מאי אירי' תנו אפילו כתבו נמי כו' והנה מצינו למימר דבאמת פליגי רב זביד ורב פפא בסברת ר"ת דהא כל אחד מהנך אמוראי צריך להבין דברי רב דמוקמי למתניתין בציבורין הלא מצוה לקיים דברי המת אפי' בברי' ובבריא לא שייך מנה קבור כדכתבו התוס' וע"כ רב פפא דמוקי למתניתין אליבא דרב דסיפא מיירי דאמר מנה זה וקשה קושית התוס' מנ"ל לאוקמי בשכ"מ דילמא בבריא וטעם משום מצוה לקיים דברי המת וליכא למימר כתירוץ ר"ת דמתניתין מיירי שלא הושלש מתחילה לכך הלא לרב פפא אליבא דרב גרס זה בסיפא כקושיית מהרש"א אלא ע"כ כתירוץ ראשון דלא ניחא לי' לאוקמי מתני' כיחידאי וניחא לי' לאוקמי כרבנן דפליגי אדר"מ ולרב פפא כיון דתני זה בסיפא ע"כ רישא נמי דומיא דסיפא דאומר תן גט זה וע"כ אי אפשר לומר כפי' קמא דמפרשי התוס' דאתי מתניתין כר"מ הלא לא ניחא לרב פפא אליבא דרב לאוקמי כיחידאי אף שהוא אליבא דהלכתא ק"ו בן בנו של ק"ו לאוקמי כיחידאי שלא אליבא דהלכתא דהתם קיימא לן כרבנן דזכות הוא לעבד וע"כ צריכין אנו לומר כסברת התוס' דאתי אפי' כרבנן ואשמועינן במאי תני זה דאע"ג שהגט בעין וכו' אפ"ה לא יתנו לאחר מיתה וא"כ לא קשיא אליבא דרב פפא קושיית רב זביד דהקשה דאי בשכ"מ מאי אירי' דתני תנו ליתני כתבו דהא איצטרך לאשמועינן אפילו לרבנן שהגט בעין לא יתנו אבל אליבא דרב זביד דקשיא לי' ליתני כתבו ברישא ע"כ ניחא לי' לאוקמי אף כיחידאי כיון דהילכתא כוותי' וע"כ אליבי' אי אפשר לומר אליבא דרב כתירוץ ראשון של תוס' דלא ניחא לי' לאוקמי כיחידאי דהא רב זביד מוקי כר"ש שזורי כיון דהילכתא כוותי' א"כ לוקמי נמי כר"מ דהילכתא כוותי' דמצוה לקיים דברי המת אלא ע"כ כתירוץ ר"ת דלא ניחא לאוקמי בברי' ומשום מצוה לקיים דברי המת דלא הושלש מתחילה לכך מדלא תני תן מנה זה וע"כ ס"ל לרב זביד דרבי לא תני בסיפא זה וע"כ רישא דומיא דסיפא דברישא נמי לא תני זה ולכך הוקשה לו שפיר אי בש"מ ליתני כתבו דהא ע"כ לא גריס ברישא זה ואי אפשר לומר דתני זה משום רבותא ולפ"ז אין מקום ואי אפשר לומר דתני זה משום רבותא ולפ"ז אין מקום לקושית מהרש"א שכבר הוכחנו שתירוץ ר"ת אליבא דרב זביד דלא גריס זה לא בסיפא ולא ברישא ותירוץ ראשון של תוס' ע"כ אליבא דרב פפא והוא גריס זה בסיפא וברישא אבל אליבא דרב זביד אף שמתניתין מיירי בציבורין מ"מ לא תני זה במתניתין ודו"ק

ובזה ניחא הא דהקשו התוס' בד"ה ממאי מדקתני תנו דילמא תני תנו כרבי כו' משום דאליבא דרב זביד דמוקמי כיחידאי אליבא דהלכתא אי אפשר לומר כתירוץ ראשון של תוס' דלא ניחא לי' לאוקמי כיחידאי אלא ע"כ מוכרחים אנו לומר כתירוץ ר"ת דלעולם מצוה לקיים דברי המת אלא דמתניתין אי אפשר לאוקמי בהכי דלא הושלש מתחילה לכך א"כ הקשו התוס' שפיר כיון דאליבא דרב זביד קיימינן והוא סבר דמצוה לקיים דברי המת א"כ מאי הקשו לו ליתני כתבו דילמא אשמועינן כרבי דתנו לא הוי כשיחררו אבל בשיחרור כייפינן ליורשים משום מצוה לקיים דברי המת דעבד הוי כמו שהושלש לכך וכן כתב הר"ן בהדיא וכן צריכין אנו לומר אליבא דר"ת דאל"כ קשה עליו ש"ס ערוך בפ' השולח דהאומר פלוני' שפחתי עשו לה קורת רוח כופין ליורשים לשחרר אותה משום מצוה לקיים וקשה הא לא הושלש אלא ע"כ בעבד הוי כמו הושלש כדברי הר"ן. ובזה ניחא נמי דלא פריך המקשה ורב פפא איך מתרץ קושית רב זביד אלא אליבא דרב פפא דגריס זה במתני' וע"כ כרבנן נמי אתי ואשמועינן רבות' במאי דתני זה ולכך צריך למיתני תנו ולא כתבו אלא דרב אשי פריך בלשון דילמא דאליבא דרב זביד דניחא לי' לאוקמי אפילו כיחידאי אליבא דהלכתא ולא ניחא לי' לאוקמי בש"מ משום דקשיא לי' ליתני כתבו דילמא רבנן היא דבודאי כיחידאי שלא אליבא דהילכתא לא מוקמינן אבל כרבנן שהם רבים מוקמינן אפי' שלא אליבא דהלכתא ולכך פריך בלשון דילמא רבנן היא. וכיון שזכינו לומר דהא אידך דרב דחייש למנה קבור הוכיח דין זה ממתניתין יתירה כמו שהוכחנו מפי' התוס' א"כ שפיר אמרו והלכתא למנה קבור לא חיישינן ר"ל אליבא דהלכתא דפסקינן כר"ש שזורי וא"כ אי אפשר לאוקמי בשכ"מ דא"כ קשיא ליתני כתבו ואין לומר דבמתני' גרסינן זה וא"כ גרסינן בסיפא נמי זה א"כ לא צריכין אנו לאוקמי בש"ס אלא בברי' ומשום מצוה לקיים דברי המת דהכי הלכתא ולפי הלכתא שפיר פסקינן דלמנה קבור לא חיישינן. אך לפ"ז סוער' קושיא חזקה על הרי"ף דפסק כר"ש שזורי ומוקי למתניתין בש"מ הלא לר"ש שזורי אי אפשר לאוקמי מתניתין בש"מ משום קושיא דליתני כתבו ונראה ברור דהרי"ף הי' לו שיטה אחרת דלא ניחא ליה לפרש כפי' התוס' דתני זה אך שלא נתנו מיד ליד אלא דניחא ליה לחלק בפירושי דנהי דלא מצי הדר בי' מ"מ גט לא הוי עד דמטי לידו ואפילו לרבנן דסבירי להו דזכות הוא לה מ"מ לא הוי גט לאחר מיתה וא"כ לא קשיא ליה ליתני כתבו דהא איצטרך לאשמועינן דאמר תנו גט זה שמסר לשליח אפ"ה לא הוי גט לאחר מיתה אפילו לרבנן דסבירא להו דזכות הוא לעבד ולא ניחא ליה לאוקמי מתניתין בפקדון דתנו לא משמע פקדון ובבריא במעמד שלשתן לא ניחא לי' לאוקמי' כדכתבו התוס' דלישנא דמתניתין לא משמע הכי ומשום מצוה לקיים דברי המת לא ניחא לי' לאוקמי או כתירוץ ר"ת או כתירוץ הר"ן וניחא ליה לאוקמי בשכיב מרע אפילו באין ציבורין ולא קשיא ליה א"כ מאי קמ"ל דדברי ש"מ ככתובי' ומסורי' דמי הא כבר אשמועינן בבבא בתרא די"ל דתני הכי איידי דתני רישא בגט זה לא יתנו לאחר מיתה אפילו לרבנן קמ"ל אבל בתן מנה יתנו לאחר מיתה אפילו במנה סתם דלא חיישינן למנה קבור. ועל דרך הרי"ף דרך ג"כ רש"י דזה הכלל בכל מקום שמפרש רש"י פירוש המתניתין במקומו הוכרח רש"י לפרש שיעלה פירושו ע"פ שקלי' וטרי' בסוגיא זו אליבא דכ"ע אבל אם הש"ס מביא משנה שלא במקומו מפרש רש"י פירושו כפי שעולה אליבא דהלכתא ובשמעתי' דשקלי' וטרי' דרב זביד ורב פפא אליבא דרב וע"כ אי אפשר לומר דגרסינן זה ואתי' מתניתין אפילו כרבנן משום דמודו רבנן דאף דזכות הוא לעבד מ"מ נהי דמהני דלא מצי הרב לחזור בו מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי ליד העבד א"כ מאי פריך רב זביד אי בשכ"מ מאי אירי' תנו ליתני כתבו דילמא משום הכי תני תנו לאשמועינן דאפילו רבנן מודו דלא הוי גט לאחר מיתה לכך כתב רש"י דלא גרסינן תן גט זה ופליגי רב זביד ורב פפא בפירושא דמתני' אבל התם בדף ט' פירש"י תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה משום דדברי ש"מ ככתובים ומסורים דמי הרי דמוקי למתניתין בש"מ כדמפרש הרי"ף וע"כ אפילו באין ציבורין משום דלמנה קבור לא חיישינן ולא ניחא ליה לאוקמי' בבריא ומעמד שלשתן דלשנא דמתניתין לא משמע הכי וכן בפקדון לא ניחא לי' לאוקמי משום דתנו לשון מתנה משמע ומשום מצוה לקיים דברי המת לא ניחא ליה לאוקמי כתרוץ ר"ת והר"ן וע"כ ניחא לי'