פנים מאירות חלק א עח

טובא נפל. אבל אם נאמר שביו' המציא' נכתב שייך לומר לאלתר היכא שתברר שלא הלך כל אותו היום שום אדם שם במקום מציאת הגט אלא היא ובעלה אלא דחשש שמא כתב ולא נתן. ונפקותא מזה אי אמרי' שזמן הגט נכתב קודם מציאתו א"א למצוא לאלתר וא"כ דיוקא דדייק הא אמר תנו נותנין מיירי נמי שלא לאלתר ולכך דייק רבה שפיר הא אמר תנו נותנין אפי' לזמן מרובה, אבל מברייתא בזמן שהבעל מודה ליכא למידק מידי דהתם אף שהזמן כתיבת הגט קודם מציאתו מ"מ היכא דהבעל מודה שייך לומר לאלתר שאמר ראיתי שנפל ממנה ולא עבר אדם שם כדפי' התוספות בד"ה כאן במקום שאין השיירות מצויות ואין להקשות דא"כ פשיטא די"ל דקמ"ל דלא ניחוש לשמא כתב ליתן בניסן כו' ולכך עדיפא לרבה להקשות ממתני' יותר מברייתא דברייתא מצינו למימר הא אמר תנו נותנים לאלתר מיירי אבל ר"ז סבר היכא דהוא לאלתר מיירי שהזמן א' עם יום המציא' א"כ רישא דקתני מצא גיטי נשים מיירי נמי בענין זה ולא יחזיר דחיישי' לנמלך וכשהבעל אומר תנו נותנים אפילו מיירי נמי לאלתר דוקא אבל ברייתא דקתני בזמן שהבעל מודה א"א לומר לאלתר כיון דלדידיה מיירי שנכתב באותו יום המציא' א"כ יקשה פשיטא אלא שלא לאלתר ודייק שפיר הא בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אפי' לזמן מרובה ודייק שפיר מברייתא טפי ממתני' וא"כ בלא פירושם דלעיל לא הוי קשה מידי לרבה ולר"ז דהייתי אומר ומפר' טעם פלוגתתן כדפי'. אבל השתא דמפרשי התוספות דדייק מדקתני ונמלך ש"מ לדיוקא אתי לאשמועינן דאם אמר תנו נותני' הקשו התוספות שפיר בשלמא היכא דהדיוק הוא ממילא שפיר אי אפשר למידק יותר אלא כפי פירוש אותו בבא דתנא במתני' דדיוקא הוא ממילא כפשט' דמתני' דמיירי לזמן מרובה כן דייקינן נמי בענין זה אבל היכא דתני בבא יתירה לאשמועינן איזה דין דילמא אתי לאשמועינן כפי הדין דדוקא לאלתר מהדרינן ותירצו התוספות דזה מילתא דפשיטא הוא ולא איצטרך לאשמועינן וליכא למימר דאתי לאשמועינן דלא ניחוש לשמא כתב ליתן בניסן כו' דהא כתבו התוספות בדיבור שני מדלא פריך המקשה על הדיוקא דמתני' הך קושיא וניחוש שמא כתב ש"מ דפשיטא ליה להש"ס דבכה"ג לא חיישי' לזה משום דכל הגיטין שאינן נותנים ביום הכתיבה קלא אית לי' וזה ברור. ולפ"ז יש לומר דהרא"ש סבר דבאמת רבה לא דייק מדיוקא יתירה כמו שפירשתי לעיל טעמא דר"ז ורבה וא"כ אין אנו מוכרחים לומר בהוחזק בעיר שנאבד ונכתב דלא חיישינן דבאמת רבה מודה בזה ואין אנו צריכים לתירוץ התוספות דמיירי שראו עדים ואי משום קושיא ראשונה שבתוספות שהוכרחו לומר דדייק מדקתני ונמלך וי"ל דמעיקרא לק"מ כאשר באמת לא זכיתי להבין דבריהם דהא רבה פשיטא ליה בההו' גיטא דאישתכח בבי דינא דרב הונא דיחזיר אפילו לזמן מרובה ופשיט מסיפא דמתני' דמעשה ב"ד יחזיר ולפי' התוס' בהא ד"ה בי דינא דרב הונא דמפרשי אף שנפל מיד השליח שלא בא ליד האשה יחזיר משום דאין הבעל יכול לבטל ולפ"ז היכא דאמר תנו א"כ ליכא הך חששא דנמלך וא"כ איך אפשר לומר דאפילו אמר תנו אין נותני' דחיישינן שאין זה הגט א"כ יקשה סיפא דמעשה ב"ד יחזיר וקפשיט מיניה אפי' אם נאבד מיד השליח משום דלא חיישי' שאין זה הגט והיכא דהבעל מודה למה לא יחזיר. ודוחק לומר הא דכתבו התוספות ד"ה בי דינ' דר"ה שנפל מיד השליח היינו לפי אמת לאחר דדייק הא אמר תנו נותנים אבל לפי קושיות התוספות י"ל הא דפשיט מהאי סיפא דמעשה ב"ד דיחזיר מיירי שהי' הגט שנאבד בבי דינא דרב הונא מקויים ונפל מיד האשה הלא מ"מ איכא למידק כיון דפשיט רבה ממעשה ב"ד יחזיר אף ע"י השליח ש"מ דכיון דלא חיישי' התם שאינו שלה כך ע"י שליח לא חיישי' א"כ אף לפי האמת קשי' רישא לסיפא מ"ש דלא חיישי' גבי מעשה ב"ד דאין זה גיטה ומ"ש גבי אמר תנו חיישי' ודוק

ועוד יש לדקדק איך אפשר לומר שמדיוקא יתירה דקתני ונמלך דייק אפי' בהוחזק לבד נמי מהדרי' וקשה על פירש"י דלפירושו לא דייק רבה מבבא יתירה א"כ מנ"ל לרבה בהוחזק ואין השיירות מצויות מהדרי' ואפי' לפי' התוס' קשה לר"ז ללשנא קמא דס"ל כרבה מנ"ל לומר בהוחזק לבד מהדרי' כיון דהוא לא דייק מדיוקא יתירה וע"כ שדעת הר"ן שצידד לומר ששיירות מצויות הוא חשש יותר מהוחזק לבד וא"כ אף להני פוסקים דפסקו כר"ז לחומרא מ"מ היכא דהוחזק אין חוששין דקיל יותר משיירות מצויות. אבל הנראה לי להלכה ולמעשה היכא דהוחזקו שני יוסף ב"ש בעי' שנכתב ונאבד שם סברת הרא"ש טובה דיותר יש לחוש שעבר א' מבני עיר כו' אבל אם נאבד שלא במקום הכתיבה אף שבמקום הכתיבה הוחזק יותר כיון דאין השיירות מצויות לא חיישי' שאין זה גטו ולכך לא נקט ר"ז הוחזק לבד שמיירי שנאבד שלא במקום הכתיבה ואם אבד במקום הכתיבה סמך עצמו אק"ו משיירות מצויות שיש לחוש ולכך גם הרי"ף לא הזכיר מהך דהוחזק לבד וכן אפי' אם אבד בעיר שנכתב והוחזק וראו עדים שמזה נפל אלא שלא נטלוהו עד ששהה בכדי שיעבור אדם לא חיישי' דילמא יוסף ב"ש אחר בא לכאן כיון דאין השיירות מצויות ובזה לא קאמר הרא"ש גופא וא"כ יש תימ' על הפוסקים דסתמו דבריהם בטור א"ה סי' קל"ג ולא כתבו חילוקים אלו וה' ינחני בדרך אמת. והואיל ואתא לידן פירש"י דלא פירש דרבה דייק מדיוקא יתרה אפרש דבריו שהקשו התלמידים שדבריו אינם עולים בסוג א' כאן לפ"ק דמציעא דבפרק קמא דמציעא פירש"י משום דהוה לי' לאפלוגי בהכי ולא פי' משום מילתא דפשיטא וכאן פירש"י על הא דמשני ר"ז אמר לך מי קתני כו' דילמא אם אמר תנו נותני' כדקיימא לן לאלתר ופירש"י אבל אברייתא ודאי קשה דאי לאלתר פשיטא כו'. ונראה דרש"י מוכרח לפרש כאן בענין אחר והתם בענין אחר דהא הקשו התוס' כאן ד"ה כל מעשה ב"ד וא"ת מהך משנה תקשה לר"ז ותירצו דמוקי ליה חוץ לב"ד. ולפ"ז יש לדקדק מאי פריך שם תלמודא לחד לישנא במאי קמפלגי ותירצו דפליגי בפירושא דמתני' כל מעשה ב"ד אי בב"ד או חוץ לב"ד וקשה הלא ידע התירוץ דע"כ לר"ז חוץ לב"ד מיירי אלא ע"כ דהא יש עוד לדקדק מאי פריך במאי קמפלגי הא יש פלוגתא רחוקה בינייהו שלרבה בעי' הוחזק ושיירות מצויות ולר"ז בשיירות לבד לא מהדרי' אלא ע"כ דהמקשה הקשה קושית התוס' במאי קמפלגי בטעמא דמתניתין כל מעשה בית דין תיקשי לר"ז ותירוצו באמת כתירוץ התוס'. אך קשה מאי פריך לרבי זירא ממתניתין דמעשה בית דין דילמא ר"ז אזיל לטעמי' דמפרש רישא דמתני' כמו שפירשתי שמיירי לאלתר. וכן דיוקא דדייק הא אמר תנו נותנין מיירי לאלתר א"כ סיפא דמעשה ב"ד מיירי נמי לאלתר. וליכא להקשות פשיטא די"ל דאתי לאשמועי' דלא חיישי' לשמ' נמלך אלא ע"כ בשלמא על דיוקא ליכא לאפלוגי בהכי אבל הכא דתני בהדיא א"כ הוי ליה לאפלוגי בהכי ומדסתם דמעשה ב"ד מחזירי' ש"מ דאפי' לזמן מרובה מהדרי' וכיון דירד ר"ז לסברא זו א"כ פירש"י נמי שם לר"ז הך טעמא גופי' דדייק מברייתא יותר ממתני' אבל הכא לא פריך מידי במאי קמפלגי י"ל דס"ל להך מקשה דהאמר כן לר"ז הך דמעשה ב"ד מיירי לאלתר ואתי לאשמועי' דלא חיישי' לנמלך ולכך פירש"י בברייתא דהבעל מודה ליכא חששא כו' אי מיירי לאלתר הוה מילתא דפשיטא והתם לא רצה רש"י לפרש הך סברא די"ל דאתי לאשמועי' אף דשיירות מצויות לא חיישי' לאלתר דה"א לאלתר הוא כדי לכתוב הגט. אבל הכא פסקי' הילכתא כמ"ד לאלתר שלא ראה אדם שם או לא שהה א"כ לאלתר אף השיירות מצויות אין כאן רבותא כלל כיון דלא ראה אדם אין ריעותא בשיירות מצויות ומילתא דפשיטא היא ולכך מפרש רש"י בענין אחר וק"ל

והנה מה שהביא הרי"ף דעת דפסקו דאין לבעל פירי אלא עד שעת כתיבה כדפסקי' דמונין משעת כתיבה ולכאורה תמוה איך תלוי פלוגת' זו בפלוגת' אחרים ובחידוד התלמידים אמרתי לישב דבר זה הא כתב התוס' דף י"ח ד"ה ואנחי' בכיסתי' דהני תרי פירכי' כתבי' ואנח בכסתי' וגיטין הבאים ממדה"י לא קאי למ"ד משו' פירי. ובש"ס מקשה לשמואל יאמרו שתי נשים בחצר אחד כו' אמר ליה אביי זו זמן גיטה מוכיח עלי' וזו זמן גיטה מוכיח עלי' ופי' רש"י נשים בחצר א' של אדם א' שפירש למדה"י ומסר שני גיטין לשתי נשים בו ביום אלא שזה קדם לזה כתיבתו חדש כו' והנה בעל סברא זו שכתב הרי"ף לא ניחא ליה בפירוש רש"י דהא כיון דהולך עכשיו מדוע כתב תחילה והמתין עד עכשיו הלא לא מקדי' אינש כו' אלא דמפרש קושי' המקשה דמיירי ששלח שני גיטין ממדה"י ולאשה אח' שלח מקודם ולאשה אחרת שלח לאחר חודש אלא שהשלוחי' נתנו ביום א' יאמרו זו אסורה וזו מותרת. ותירץ אביי זו זמן גיט' מוכיח עלי' וזו זמן גיטה מוכיח עלי'. והנה למ"ד משום בת אחותו א"כ גיטין הבאים ממדה"י מותר להקדים זמן דאי משום בת אחותו קלא אית ליה ופירי אית ליה עד שעת הנתינה אבל למ"ד משום פירי אסור להקדים זמן בכוונה אף לגיטין הבאים ממדה"י דיבא לטרוף הלקוחות שלא כדין מה שמכר מזמן הקדימה עד שעת כתיבה והחתימה ולפי זה למ"ד משום פירי שפיר תירץ אביי דזה זמן גיטה מוכיח עלי' כו' דליכא למיחש דלמא מוקדם הוא דעדי' לא חתמי אשטר מוקדם דאעולה לא חתמי אבל למ"ד משום בת אחותו א"כ יאמרו שתי נשים כו' דליכא למימר זה זמן גיטה דאין זמן בגט ראי' די"ל דהקדים זמן בכוונה ועדי' חתמי להו שפיר דלא עבדי איסור' כלל אלא דאכתי איכא למיחש מהאי טעמא גופי' לא יחתמו עדי' אגט מוקדם משום שיבא מכשול איסור הבחנה שימנו משעת כתיבה

ועתה אכתוב מה שהוא תמוה דלפי האי פיסקא דמונין משעת כתיבה א"כ מאי פריך הש"ס למה תיקנו זמן בגיטין הל"ל דתיקנו זמן כדי למנות משעת כתיבה ומכח קושיא זו ישבתי קושית הר"ן על פי' רש"י שכתב הר"ן ז"ל פי' רש"י משום פירות שמזמן הגט ואילך אם ימכור הבעל פירות נכסי מלוג שלה ואם לא הי' בו זמן יהי' מונ' והולך כו' נראה מדבריו דאי לא הי' בו זמן היינו חוששין שמא ימכור לאחר גירושין ואין זה מחוור שמשעת גירושין ואילך ודאי אין לחוש שהרי האשה יכולה לברר שעת גירושין ולהוציא נכסי מלוג מידי הבעל אלא כי אמר ריש לקיש משום פירות ה"ק שמתוך שהבעל מפסיד פירות משעת חתימה צריך שיהי' בו זמן כדי שלא ימכור פירות בין חתימה לנתינה ואם מכר שתטרוף האשה עכ"ל ובודאי צריך לדקדק מי הכריח לרש"י בזה לפרש כן שימכור אחר גירושין כיון דלהא נמי צריך זמן שלא ימכור פירות בין כתיבה לנתינה אלא ע"כ דרש"י רוצה לתרץ קושית העולם שהקשו מאי פריך מפני מה תיקנו זמן בגיטין דילמא משום האי טעמא תיקנו זמן שימנה משעת כתיבה אלא ע"כ דהמקשה פריך מפני מה תיקנו זמן