פנים מאירות חלק א עז

לאחר ואמאי לא חיישינן לנפל מאחר דהא ליכא התם לתרוצי כאן כמו הכא דידעינן דמזה יוסף ב"ש נפל כו' דהא איהו גופי' מודה דמני' נפל כו' אך בתוספות ד"ה מעולם לא חתמנו כתב נמי מהרש"ל דהתוספות דהתם לא ס"ל הך שינויי' דלעיל וכתב מהרש"א שהוא דחוק ותמה על שני גדולי הדור כוותיהו אשר לדעתי דבין התוספות דהכא ודהתם מסקי אדעתי' שפיר דאין הבעל משקר דבודאי על סברא מבחוץ דאין משקר במזיד לקלקלה ואין אדם חוטא ולא לו

ואגב זה נבין דברי התוספות והפוסקים דפסקו כלישנא בתרא דר"ז דאפי' בהוחזק לבד נמי לא מהדרינן וע"כ אליבא דר"ז אפי' ידעי דמזה יוסף ב"ש נפל דהא פליג אדרבה א"כ למה לא כתבו חילוק זה אפי' ידעי דמזה יוסף ב"ש נפל לא מהדרינן ואחרי העיון אקו' שהראני ה' דרך אמת בזה ותחילה נעמיד דברי התוספות בד"ה כאן במקום שאין השיירות מצויות כו' כתבו וא"ת היכא דהוחזקו אע"ג דאין השיירות מצויות היכי מהדרי' מנא ידעי' דמשל זה נפל איך תלוי קושי' זו בתחילת דבריהם בל"ז הי' להם להקשות א"ת זה אלא נראה ברור דיש לדקדק בתחילת דבריהם דתירצו דהאי מעשה הוה ברישא כו' קשה לי לדעת הרא"ש שכתב על הא דאמרינן איכא דאמרי אע"ג שלא הוחזקו לא נהדר ופליגא דרבא כתב וז"ל ויראה דכ"ש אם הוחזקו אע"ג דאין השיירות מצויות דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם אפי' במקום שאין השיירות מצויות ממה שניחוש שבא אחר מעיר אחרת ועבר דרך שם אפילו במקום שהשיירות מצויות עכ"ל ולדעת הרא"ש דפי' דהוחזק לבד יש חשש יותר משיירות מצויות לבד א"כ מנ"ל לרבה למידק מהני מתני' דאפילו בהוחזק מהדרינן אף דההיא עובדא הזה ברישא מ"מ מנ"ל לומר דבהוחזק לבד מהדרינן דילמא ברייתא ומתני' לא קשיא דמיירי בלא הוחזק לכך מהדרינן אבל בהוחזק דגרע טפי מהשיירות מצויות. ואף דבהשיירות מצויות ס"ל דמהדרינן משום דכל מעשה ב"ד דקתני יחזיר משמע לי' אפי' מצא בב"ד והתם שיירות מצויות מ"מ מנ"ל דבהוחזק לבד דיש חשש יותר שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם מנ"ל למידק דמהדרינן. אלא נראה ברור דהא איכא למידק בתחילת דבריהם דהקשו וא"ת ואמאי לא משני איפכ' אידי ואידי במקום שהשיירות מצויות כו' והי' ניחא דהוה דומי' דמעשה ב"ד ולכאורה קשה דהא התוספות כתבו לעיל ד"ה הא אמר תנו דלרבה דייק מלשנא יתירה דקתני ונמלך ע"כ אתי לאשמועי' אפילו לזמן מרובה מהדרינן דאל"כ לשתוק מני' ולפ"ז מאי הקשו התוספות בכאן הא מהאי טעמא גופא אי אפשר לשנויי הכא דמיירי בשיירות מצויות בלא הוחזק דא"כ מאי קמ"ל הא מסיפא דכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר נשמע דאפילו בשיירות מצויות כיון דלא הוחזק מהדרינן וא"כ ע"כ מהך דיוקא דקתני ונמלך אשמועינן אפילו בהוחזק לבד נמי מהדרינן וא"כ אין מקום לקושייתם אלא ע"כ דהקשו דאם לפי סברא זו עכ"פ קשה דתחילה היה לו לשנות בשיירות מצויות ולא הוחזק דזה מסתבר יותר דמהדרינן כיון דעדיין לא ידעי' מסיפא דמיירי בשיירות מצויות ולכך תירצו דאתי לאשמועינן שפיר דהך עובדא דבסמוך הוי ברישא ואשמועינן בלא הוחזק יחזיר אפילו בשיירות מצויות דכל מעשה ב"ד שאבד בב"ד משמע ליה ואח"כ אשמועינן ע"כ מהני ונמלך לדיוקא יתירה ע"כ אפילו הוחזקו ואין השיירות מצויות נמי מהדרינן וק"ל והשתא קשה שפיר וא"ת היכ' דהוחזק אעפ"י שאין השיירות מצויות איך מהדרי' מנא ידעינן דשל זה הוא בל"ז הייתי אומר הא דתני במתני' המביא גט מיירי שאבד שלא במקום כתיבה ואפ"ה לא מהדרינן לזמן מרובה והא דדייק ממתני' מצא גיטי נשים הא אמר תנו נותנין לזמן מרובה מיירי נמי בענין זה שאבד שלא במקום כתיבה וכיון דאין השיירות מצויות אף דהוחזקו במקום הכתיבה שני יוסף ב"ש מ"מ כיון דהבעל אמר שאבדו כאן וזה ברור שאינו משקר ושוב לא חיישי' שמא בא יוסף ב"ש אחר משם ואבדו כיון דאין השיירות מצויות וכן בההי' גיטא דאישתכח בי דינא דרב הונא דהוה כתב בשווירי מתא על רכיס נהרא דפשיט רבה דיחזיר מסיפא דמתני' דמעשה ב"ד מיירי שאבדו שלא במקום הכתיבה ואע"ג דשיירות מצויות מ"מ כיון דלא הוחזקו שני יוסף ב"ש במקום כתיבה שוב לא חיישי' לשני שווירי וגם לשמא בא א' מעולם להך שווירי וכת' שם ואבד כאן כיון דאינו מוחזק במקומו. אבל היכא שאבד במקום כתיבה או שלא נזכר מקום הכתיבה וכיון דבאותו עיר שמצאו הוחזקו שני יוסף ב"ש כ"ע מודו דלא מהדרינן אף דאין השיירות מצויות דמנא ידעי' דשל זה הוא וכפי' הרא"ש באמת דיותר חיישי' שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם כו' א"כ בל"ז לא הי' מקו' לקושית התוספות דהייתי אומר דבאמת היכא שאבד במקום הכתיבה או שלא נזכר מקום הכתיבה כ"ע מודים דחוששין אפילו בהוחזק לבד והא דבעי' הכא תרווייהו שיירות מצויות והוחזק היינו היכא שלא אבדו במקום הכתיבה. אבל השתא דתירצו התוספות דההיא עובדא הוה ברישא כו' והכא אשמועינן דאם הוחזק נמי יחזיר וזה מוכרח מדיוקא יתירה דקתני ונמלך וע"כ ליכא למימר דאתי לאשמועי' בהוחזק במקום הכתיבה ומצא שלא במקום הכתיבה דלזה לא איצטרך דממילא נלמד מק"ו מהיכא דשיירות מצויות דבודאי איכא כמה יוסף ב"ש בעולם אפ"ה לא חיישי' שבא לשם וכתבו ובא להכא ואבד ק"ו לשאין השיירות מצויות דליכא לספוקי אלא על יוסף ב"ש זה דלא חיישי' שבא לכאן ואבד וא"כ מאי קמ"ל מהאי דיוקא אלא ע"כ קמ"ל הא אמר תנו נותנים אפי' מצא במקום הכתיבה כיון דאין השיירות מצויות אף דהוחזקו מהדרינן והקשו התוספות שפיר איך מהדרינן מנא ידעי' דשל זה הוא וע"ז תירצו ונ"ל כגון דידעי דמז' יוסף ב"ש נפל ולא חיישינן לשמא זה של יוסף ב"ש אחר דאין לחוש שגם אחר אבד כאן כיון דאין השיירות מצויות ע"כ כוונת דבריהם דמיירו שראו שנפל גט זה מיוסף ב"ש אחר ולא נטלו המוצאו עד שהעלימו עיניהם בכדי שיעבור אדם שם דהוי שלא לאלתר דאי לאו הכי אלא שראו שנפל ולא העלימו עיניהם מגט זה פשיטא דמהדרינן אפי' לר"ז ללשנא בתרא אלא ע"כ שמיירי שראו שנפל ממנו אך העלימו עיניהם בכדי שיעבור אדם ואח"כ נטלו משם הם או המוצאו וזה פשוט אפי' לבר בי רב דחד יומא. והשתא נבא לכתוב ביאור דברי התוספות שלא כהבנת מהרש"א דבודאי לא חיישינן לבעל שמשקר אך אינו יודע מקום הנפילה ממש אלא שידוע לו שאבדו ברחוב זה וכל אמה ואמה מוחזק לשני יוסף ב"ש שהולכים תמיד שם וא"כ מנ"ל שזה גיטו דילמא יוסף ב"ש אחר שהיה מוחזק ג"כ שם אבדו כבר מימי' קדמונים ולכך לא היה ראוי להחזיר לו. ותירצו התוספות דמיירי שראו עדי' שנפל מזה א"נ באותו מקום לא הי' יוסף ב"ש אחר ולא איבדו רק ששהו בכדי שיעבור אדם שם ואח"כ נטלו והי' החשש דילמ' יוסף ב"ש אחר עבר כאן ואבדו והגט זה הנפל מיוסף ב"ש אחר הראשון הוא נטלו הרוח או איזה אדם ולכך כתבו התוספות דלזה לא חיישי' שמא אחר אבדו כאן כיון דאין השיירות מצויות אבל היכא דלא ראו עדי' שממנו נפל אף שנאמין לדברי הבעל שאבדו דלא משקר מ"מ כיון שלא ידוע לו המקום ולא ראה מקודם שלא היה מונח שם גט אחר כיון דכל מקום ומקום מוחזק לשני יוסף ב"ש הי' להם ראוי לחוש שמא אין הגט זה שלו אלא מיוסף ב"ש אחר שאבדו כבר וזה פשוט וברור לדעתי כשמש וכן בברייתא דקתני בזמן שהבעל מודה יתנו לאשה מיירי נמי שהבעל אמר שראה שנפל מאשה אלא דלא נטלו עד שעברו שם בני אדם א"כ אף דהוחזקו כיון דאין השיירות מצויות לא חיישי' שמא יוסף בן שמעון אחר בא לכאן ואבדו כיון דאין השיירות מצויות ובזה אזדא ליה קושי' מהרש"א על מהרש"ל והשתא הא דכתבו התוספות ד"ה מעולם לא חתמנו לא צריכין אנו לומר דלא ס"ל תירוצא דלעיל די"ל ר' ירמיה רצה לתרץ אליבא דרבה ומוקי למתני' וברייתא אפילו הוחזקו ושיירות מצויות פשיט' די"ל דס"ל לתירוצא דלעיל אלא דהכא מיירי ששיירות מצויות ממילא אף דראו עדים שממנו נפל הי' ראוי לחוש אלא אי אפי' ר' ירמיה מתרץ אליבא דלישנא בתרא דר"ז מ"מ לר"ז ע"כ בהוחזק לבד נמי לא מהדרינן וע"כ פלוגתיהו אפי' ראו עדים שממנו נפל אפ"ה לא מהדרינן לר"ז והוכרח ר' ירמיה לתרץ כגון שאמרו עדים מעולם לא חתמנו אבל קשה לי דלא לישמטינהו הפוסקים לאשמועי' לר"ז בהוחזק אפילו ראו עדים דלא מהדרינן

ונראה ברור דאף הרא"ש לא קאמר דמוחזק לבד לא מהדרינן מכח כ"ש היינו היכא דהוחזק ולא ראו אבל אם ראו שממנו נפל אי אפשר לאתויי מכח כ"ש די"ל כיון שאין שיירות מצויות לא חיישי' שמא אחר בא לכאן ברגע זו ונפל ממנו בשלמא היכא דלא ראו שממנו נפל שפיר מייתינן מק"ו דיותר נ"ל שא' המצוי כאן עבר כבר וממנו נפל אבל היכא דראו עדים שממנו נפל לא מייתינן מק"ו והא דהוצרך הרא"ש להביא ראי' מק"ו אף דכ"ע מודו בזה אף לרבה היכא דהוחזק לבד דלא מהדרינן היכא דלא ראו שנפל ממנו היינו משום שלא תטעה לומר דפליגי במוחזק לבד היכא דלא ראו דלרבה מהדרי' ולר"ז דפליג עלי' בשיירות מצויות י"ל דמודה במוחזק לבד דמהדרי' לכך כתב הרא"ש ויראה דכ"ש אם הוחזק דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם. ולכך ניחא דלא הזכיר הרי"ף לא הכא ולא בבבא מציעה הך דינא דהוחזק וכן ר"ז לא הזכיר בדבריו הוחזק משום דסמכו על ק"ו אבל באמת היכא דהוחזק וראו עדי' שממנו נפל או הוחזק ומצא הגט שלא במקו' הכתיבה לא חיישינן אליבא דר"ז דדוקא שיירות מצויות נקט אבל הוחזק לא חיישינן ומהדרי'. ובר מן כל דין אין אנו צריכין לדברי התוספות לומר דפליגי רבה ור"ז בהאי היכא דהוחזק וראו עדים שממנו נפל דהא התוספות הקשו לעיל בד"ה הא אמר תנו תימ' מנ"ל למידק הא אמר תנו כו' עד ואומר ר"י דדייק מתני' ונמלך כו' ותו הקשו וא"ת מנ"ל אפילו לזמן מרובה דילמא לאלת' דוקא כדפי' לקמן ר"ז ור"ז אמאי פשיט ליה מברייתא יותר ממתני' כו' בכאן נלאו התלמידים למצוא הפתח למה לא הקשו התוספות בל"ז קושייתם והי' יותר חזקה מעכשיו שתירצו שדייק מדקתני לאלתר דנוכל לומר דקשיא לי' פשיטא ונראה לי דרך ברור בזה דהא התוספות הקשו בד"ה שני הא אמר תנו וא"ת היכי רמי ר"ז כו' וי"ל בשלמא לאלתר לא שייך לאקשויי הכי דילמא ביום שנכתב מיירי כו' ואמרתי בסברא זו פליגי רבה ור"ז ולכך אמרי' בש"ס לרבה מתני' אלימא לי' לאקשויי משום דגבי גיטי נשים מוקי רבה שזמן הגט קודם מיום המציאה הרבה ולפ"ז אי אפשר למצוא שם לאלתר דאף דתייתי האשה ראי' שבמקום מציאת הגט לא עבר אדם אותו יום אלא היא ובעלה ראובן מ"מ כו' שראובן אינו אומר תנו חיישי' לנמלך וגם חיישי' שמא מאחר ששמו כשמו נפל דאף דאותו היום לא ראו מ"מ דילמא ביומא דקמא