פנים מאירות חלק א עו

לומר הרי גיטה וכתובת' ולכך לא קי"ל כר"י דירושלמי בהא דיש לבעל פירות רק עד שעת כתיבה כיון דאילו אישתבי חייב בפירקונה יש לו נמי פירות עד שעה נתינה ותמה אני על הר"ן שכתב על דברי הרי"ף דצריך עיון דמנ"ל דלא ליפקע פירקונה בכתיבת הגט לכשיגרש' בסוף ודאי מאן דאית לי' כתיבה בפירות בפירקונה נמי פקע מההיא שעתא עכ"ל. נפלאתי משמע דבפירקונא תליא מילתא בפירות. והתוס' והר"ן בעצמו כתב בפ' נערה שנתפתתה וז"ל ואע"ג דתני פירקונה תחת פירות דמשמע פירות עיקר לאו דוקא דודאי פירקונא עיקר וא"כ שפיר כתב הרי"ף דכיון דלא פקע פירקונה מיני' עד שעת שמטא גיטה לידה ותיקנו רבנן פירות תחת פירקונה מסתמא לא הפסידו לבעל פירות עד שעת נתינה ואפשר לישב בדוחק

וכן תמיה לי על הרא"ש שרצה לדחות לדברי בעל העיטור דרצה לפסוק כמ"ד דאין לבעל פירות אלא עד שעת כתיבה מדגרסי' בפ' כל הגט דף כ"ב ע"ב ומקום הזמן דפסיק ותני לא שנא מן הנישואין ולא שנא מן האירוסין. בשלמא מן הנשואין בין למ"ד משום בת אחותו איכא ובין למ"ד משום פירי איכא אלא מן האירוסין ארוסה מי אית לה פירי א"ר עמרם הא מילתא שמעי' מיני' דעולא דאמר משום תקנת הולד ולא ידענא מאי ניהו כיון דשמעית להא דתניא האומר כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנ' אינו גט ואמר עולא מ"ט גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ה"נ שמא יאמרו גיטה קודם לבנה אלמא דעולא אית ליה טעמא דבת אחותו מדאיצטריך לפרושי טעמא משום תקנת הולד וכתב הרא"ש דלאו ראי' היא דאתי עולא לשנויי הא דשקיל וטרי הש"ס אליבא דמ"ד משום פירי לפרושי מתניתי' אליבי' ועולא פירשה אליביה אע"ג דלא סבר כוותי'. וכן דרך אמוראי' אף כשמקשה לבר פלוגתי' מתרגם לה אליבי' עכ"ל. ולדעתי אין כאן דחי' כלל דבודאי אם רב עמרם או עולא תירץ זה על קושי' הש"ס למ"ד משום פירי ארוסה מי אית לה פירי שפיר הי' אומר הרא"ש דדרך אמוראים לתרץ אף כשמקשה לבר פלוגתי' ואיהו לא ס"ל הכי אבל כיון דאמר רב עמרם הא מילתא ש"מ דעולא לאו על קושי' המקשה הש"ס אמרה רק שנה לתלמידיו פירושא דמתני' כן א"כ דייק שפיר בעל העיטור דש"מ דלית ליה טעמא דבת אחותו מדאיצטרך לפרושי טעמא דמתני' הנ"ל בלא שום קושיא פירש עולא לתלמידיו טעמא דמתני' כן. ש"מ דלית לי' טעמא דבת אחותו וגם מה שדחה ראייתו מהא דהביא ראיי' מפ' ר"ג ביבמות דף מ"ב דאמר רמי ב"ח הרי אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט ודחה הרא"ש ראייתו מפי' רש"י ור"ת אין כאן דחי' דודאי בעל העיטור לא סבר כפי' רש"י ור"ת ומפרש דרמי ב"ח דיבמות פליג אהך דפ' כל הגט ועכ"פ מוכח דלתרווייהו לית להו טעמא דבת אחותו וק"ל ודין זה הואיל ואתא לידן נימא בי' מילתא חדתא מה דתמי' לי על הר"ן בפ' כל הגט דפסק שם הרי"ף כלישנא בתרא דר"ז וז"ל והלכך לא מהדרי' גט אלא לזמן מרובה במקום שהשיירות מצויות אלא כגון דאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט א' של יוסף ב"ש כו' וכתב הר"ן יש מי שאומר דר' ירמיה ורב אשי ס"ל כלישנא בתרא דר"ז דלא בעינן תרתי אלא כל שהשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזק: א"נ הוחזק אע"פ שאין השיירות מצויות לא מהדרים ומ"ה נאדו מאוקמתי דלא משמע להו דברייתא בשאין השיירות מצויות ולא הוחזקו דא"ה פשיטא כו' לפיכך פסק הרי"ף ז"ל כלישנא בתרא דר"ז לחומרא עכ"ל וקשה לי דאי משום טעם זה פסק הרי"ף כר"ז יסתרו דבריו דע"כ איכא למידק לפי דברי הר"ן מאי קשיא לר' ירמיה ולרב אשי דנאדו מאוקמתי' דלא משמע להו דברייתא מיירי בשאין השיירות מצויות ולא הוחזקו דא"ה פשיטא דילמא רבותא גדולה קמ"ל. דלא חיישי' דילמא כתב לה בניסן ולא נתן לה עד תשרי וטרוף לקוחות שלא כדין. וע"כ אמרתי דהך י"א שכתב הר"ן המה דעת התוס' בגיטין דף כ"ז ע"א ד"ה הא אמר תנו דכתבו בסוף דבריהם וז"ל וכי פריך לקמן אדר' ירמיה מאי למימרא הוי מצי לשנויי דלא חיישינן לשמא כתב בניסן כו' אלא דעדיפא משני אפילו למ"ד אין לבעל פירות עד שעת חתימה ולכאורה קשה מנ"ל להקשות מאי למימרא דילמא אשמועי' חידוש גדול דלא חיישינן דילמא כתב ליתן בניסן כו' אלא ע"כ דהמקשה הכריח דבר זה מדרב ירמיה גופא דנאדי מאוקמתייהו ע"כ משום דסבר כלישנא בתרא דר"ז ולא ניחא לאוקמא ברייתא בהכי דא"כ פשיטא דמחזירין אם אין השיירו' מצויות ולא הוחזקו וקשה דילמא אשמועינן חידוש גדול דלא חיישי' לדלמא כת' בניסן וכו' אלא ע"כ דס"ל כמ"ד יש לבעל פירי עד שעת כתיבה ולדידי' ליכא הך חששא א"כ פריך שפיר מאי למימרא. ובזה הבנתי דברי התוס' דהא בתחילת דבריהם הקשו הא אמר תנו נותני' וא"ת אמאי לא פריך אהך מתני' ניחוש שמא כתב כו' ותירצו בשם ר"י דהכא ליכא למיחש כו' וא"כ איך כתבו בסוף דבריהם וכי פריך לקמן אר' ירמי' מאי למימר' הוה מצי לשנויי דאשמועי' דלא חיישי' לשמא כתב בניסן כו' וקשה איך אפשר לומר דהוה מצי לשנויי דאשמועי' דלא חיישי' לשמא כת' בניסן הלא ר' ירמיה אתי לתרוצי למתני' ולברייתא ועל מתני' אי אפשר לשנויי הכי דהא המקשה לא פריך על מתני' וניחוש ש"מ דפשיטא ליה דלא חיישי' התם להך חששא לשמא כת' בניסן כו' וא"כ איך כתבו התוספו' דהוי מצי לשנויי הך רבותא אלא ברור הדבר שהתוספות סברי דע"כ ר' ירמיה ס"ל כר"ז וכלשנא בתרא דאף בשיירו' מצויו' חיישינן וה"ה בהוחזק לבד והיה רחוק בעיניו לאוקמי הברייתא באין השיירות מצויות ולא הוחזק דא"כ מאי למימרא. לפ"ז ע"כ לא צריך לשנויי על מתני' דהא מתני' לא קשיא לר"ז די"ל דהא אמר תנו לאלתר דלית ליה דתני נמלך משום דיוק אלא אורחא דמילתא נקט וא"כ אין מקו' להקשות על מתניתין פשיטא דמתני' עיקר דינא אתי לאשמועינן ולא לדיוקא ועיקר תירוצו של ר' ירמיה אברייתא משום דלא ניחא ליה לאוקמיה ברייתא באין השיירו' מצויות ולא הוחזק משום דקשיא ליה פשיטא וע"כ כמ"ד דאין לבעל פירות עד שעת נתינה אלא משעת כתיבה דלאידך מ"ד דיש לבעל פירות עד שעת הנתינה הוה רבותא גדולה ולכך שפיר פירשו התוספות דהוה מצי לשנויי אליבא דר' ירמיה דאשמועינן בברייתא דלא ניחוש לשמא כתב ליתן בניסן כו' והוה רבותא גדולה דלא איצטריך לשנויי אלא אברייתא ותירצו התוספות דע"כ אתי לאשמועינן אליבא דמ"ד דאין לבעל פירות עד שעת נתינה אלא עד שעת כתיבה. והנה לדברי הר"ן יקשה על הרי"ף דפסק כמ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה והכא פסק כלישנא בתרא דר"ז משום דר' ירמיה ס"ל כוותי' וע"כ ר"י בשיטת מ"ד יש לבעל פירות עד שעת כתיבה ס"ל בלא דברי הר"ן הייתי מפרש הא דפסק הרי"ף כלישנא בתרא דר' זירא ודר' ירמיה היינו טעמא דע"כ ר' ירמיה ס"ל כלישנא בתרא דר"ז אף בשיירות מצויות לבד נמי חיישי' משום דקשיא אליבא דר' ירמיה מאי למימרא ומשנינן מהו דתימא ניחוש דילמא אתרמי שמה כשמה ועדי' כעדים וכתב הטור דמיירי שאינן מוחזקין באותו עיר שיש עדים כשם אלו וא"כ בשלמא ללשנא בתרא דר"ז דאפי' בשיירות מצויות לבד אף שלא הוחזקו שני יוסף ב"ש חיישי' משום דילמא חתמו עדים ליוסף ב"ש אחר בעולם ובא לכאן ואבד קמ"ל ר' ירמיה רבותא שפיר דאף דאמרו עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט א' ה"א דיש לחוש דילמא איתרמי עדים כעדים קמ"ל דלא חיישי' להכי אבל לרבה וללישנא קמא דר"ז דאפי' בשיירות מצויות לבד לא חיישינן כיון דלא הוחזק אף שיש בודאי בעולם יוסף ב"ש וי"ל דאלו עדים חתמו אפ"ה לא חיישינן ק"ו היכא דאמרו עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט א' ואף שהוחזק הוא כאלו לא הוחזק כיון שאמרו העדים מעולם לא חתמנו ואין עדים אחרים פה כשם עדים אלו פשיטא דלא ניחוש שיבא מעלמא גט כזה כשם איש ואשה וכשם העדים אלא ע"כ כלשנא בתרא דר"ז ס"ל ולכך פסק כלישנא בתרא דר"ז וכר' ירמיה וק"ל אבל לדברי הר"ן קשיא לי ובזה נתישב לי מה שהקשה מהרש"א על מהרש"ל בתוספות ד"ה מעולם לא חתמנו כתב מהרש"ל דהתוספות דהכא לא ס"ל הך שינויי' דלעיל דאיירי דאיכא עדי' שנפל הגט מזה הבעל עכ"ל. וכתב מהרש"א שהוא דחוק וכתב אבל הנראה דהכא ליכא לאוקמא בכה"ג שכתבו לעיל דיש עדים שנפל הגט דא"כ למה ליה למימר דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא ע"כ דהכא לר' ירמיה דלא מפליג בין שיירות מצויות ללא מצויות ע"כ דמוקי למתני' וברייתא אף בשיירות מצויות. והשתא לא מהני במה שראו עדים שנפל גט מזה הבעל כו' אבל למה שכתבתי שמוכרחים כאן לומר דר' ירמיה כלישנא בתרא דר"ז ואליבא דר"ז אפי' ראו עדים שנפל מידו חיישינן כיון שהוחזק דהתוספות לא כתבו זה לעיל אלא אליבא דרבה וכלשנא קמא דר"ז. אבל ללשנא בתרא דר"ז ע"כ אפי' אם ראו שנפל מזה חיישינן דאי לא תימא הכי במאי פליגי ולכך הוכרח לומר ר' ירמיה כאן שאמרו עדים לא חתמנו מעולם וכן י"ל דמיירי ברייתא אפי' הוחזק לבד אפ"ה פליגי ולא הייתי מחזיר אלא כשאמרו עדים מעולם לא חתמנו. אבל אין השיירות מצויות והי' מהני אם ראו עדים. אך תמהני על מהרש"ל מנ"ל דהתו' דהכא לא ס"ל הך שנויי' דלעיל דהא הך שינוייא אליבא דרבה אבל אליבא דלשנא בתרא דר"ז אפי' הוחזק שראו שנפל מידו חיישינן. וברייתא מיירי בלא הוחזק וע"ז תירץ ר' ירמיה לעולם בהוחזק מיירי אפי' ראו עדים שנפל מידו דקאמר ר"ז דלא מהימן היינו כשלא אמרו מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד אבל היכא שאמרו מהימן והקשו התוספות שפי' ותימא דא"כ אמאי מהימן ליה שהוא שלו יותר משלא היו אומרים העדים כלום שלא היה נאמן אליבא דר"ז ללשנא בתרא אפי' אם ראו שנפל מזה יוסף ב"ש לא היה מהימן אף בלא שכיחי שיירות א"כ אף שאמרו עדים מעולם לא חתמנו ואף שראו עדים שממנו נפל למה נאמין לו כיון דלא מהדרי' ליה בטביעת עין דחיישי' שהוא משקר ואחר שירדתי לעומקה של הלכה זו נפלאתי על הנך אריוותא תרי רבנן סמכי שלא ירדו לעומק דברי התוספות רש"ל ומהרש"א שהסכימו הא דכתבו התוספות בדף כ"ז ע"א ד"ה כאן במקום שאין השיירות מצויות על קושית וא"ת היכא דהוחזקו אע"ג דאין השיירות מצויות היכי מהדרי' מנ"ל דידעינן דשל זה הוא ותירצו התוספות וי"ל כגון דידעו דמזה יוסף ב"ש הוא דנפ' כו'. וכתב רש"ל וז"ל והתוספות דהכא לא סבירא להו הך תלוקא דלקמן דלא חיישינן שישקר במזיד אלא יסבור שהוא שלו ולא יעלה על לבו שמאחר נפל כו' א"כ לפ"ז לא קשה מידי מאחר דבודאי ממנו נפל שהרי אינו משקר לא חיישינן שגם אחר אבד כאן ודוק עכ"ל מהרש"ל וגם מהרש"א הסכי' עמו וכתב ובהא ניחא דלקמן בבריית' לחד לשנא דס"ל לר"ז כרבה באין השיירות מצויות אפי' הוחזקו ליכא למיחש