פנים מאירות חלק א עד

ע"כ מספקא לן א"כ איך נוציא א"א בגט זה מה דלא אתברר לן שכזכות הוא לה. ומה גם בחזרה לדתה כי משמעות הש"ס ותוס' והרי"ף דזכי ל"מ כלל ומנ"ל לחלק בזה כלל. ובאמת בגוף התשובה בפסקי' גם מהרי"א לא החליט הדין בחזרה כאשר כתב בסי' מ"ד לדעתי המנהג כן שא"צ גט אחר אם חוזרת לדתה משמע שלא החליט כן. הגם שבסי' רל"ו בתשובתיו כתב וז"ל וגם מנהג אסטרייך ואגפי' דמי שנשתמדה אשתו ורוצה לישא אשה אחרת מזכה לה גט ע"י אחר וכו' ואם תחזור בתשובה לאחר זמן מגורשת היתה בקבלה זו. ונראה לפי דעתי שכן הוא המנהג שלא להצריכה גט אחר וראשית לשונו נראה לי דכתב על מה שנהגו להחמיר לאותו שרוצה לישא אשה אחרת שמזכה גט לאשתו משום חרם ר"ג והרי חומרא דאתי לידי קולא דניחוש שאם תחזור בתשובה תצא בגט זה וצ"ל שכן באמת אין צריך גט אחר פי' מכח קושיא הנ"ל דהיא חומרא דאתי לידי קולא. א"כ ע"כ י"ל שא"צ גט אחר באמת כן י"ל פי' דבריו וא"כ ג"כ לא להחליט אף מכח קושי' הנ"ל לומר אחר דלא חששו לזה א"כ נימא דע"כ אין צריך גט אחר די"ל היפך מדבריו דהרי צריכין אנו ליתן טעם למה באסטרייך נוהגות לזכות משא"כ בריינוס. וא"ל הטעם דאדרבה דצריכה גט אחר אם תחזור והנ' בריינוס כותבים כל הגיטי' שווי' דכותבי' וכל שו' וחניכה משא"כ באיסטרייך דדוקא בגט מומר כותבי' כן ולא בשאר גיטין וע"כ בריינוס חששו שמא י"א שמגורשת בגט הנ"ל וע"כ לא נהגו בחומרא זאת כדי שלא תיפוק מכשול מיניה משא"כ באיסטרייך שגט מומר נכתב בענין אחר. וע"כ לא שייך שיחושו שיסברו שדי לה שתצא בגט זה הרי כעת לא נכתב כדין כלל דראוי לכתוב לבת ישראל אחר שיש שינוי בגט א"כ אין הוכחתה הוכחה ממהרי"א כלל. וא"ל מ"ש א"צ גט אחר היינו לומר שא"צ לכתוב לה גט אחר כיון שאין שום שינוי בגט זה אבל לעולם צריך שיגיע הגט לידה אף שהוא דוחק קצת ויסוד התשובה אינה מורה ע"כ ומ"ש ראייתו מתשובת רש"י והאגודה הנה אחר שדברי רש"י סותרים בעצמם כמ"ש הוה אמינא דלא לתלות בוקי סריקי בתשובה הנ"ל הגם מי יאמר דמר בר רב אשי חתם עליה אבל מ"מ י"ל דלקמן דמקומות מקומות שנוי כאן דודאי יש מקומות שדיני א"ה לכוף קצת לאשה לדור עמו בגייתו באמרם שרשות בעלה עלי' לכופה לכל אשר ימצא כמו בצרפת שראיתי בעיני חששות גדולות בענין הנ"ל. וכן מצאתי שם והוא בתשובה מיימוני סי' כ"ט מה שמביא בשם מהר"מ שמסיים מחמת חששא שיעבירנה מדתה ע"ש ובהכי מתיישב דתקשי דרמ"א בסי' קנ"ד הביא תשובת מהרי"ו דהביא דאין כופין המומר לגרש ובסי' ק"מ השמיט דיעה זו ועכ"נ דשם איירי במקום שידינו תקיפה על המומר לכופו לגרש וא"כ אין חשש העברתה מדתה וע"כ כתב שאין כופין משא"כ דשם איירי במקום שיש חשש הנ"ל וז"ל ובזה דיבר רש"י והאגודה דודאי שמי שמרצה את המומר ומפייסו יוכל לקבל הגט וע"כ כתב סתמא ולא הזכיר שהוא במקום אחר אלא שאף שהוא במקום אחד אם המומרת חוששה לנפשה ומסתרת עצמה בפניו. אבל במקום דאין חוששין הנ"ל כו' בזה לא עלה על דעת רש"י והאגודה מעולם להתירה עד שיבא הגט לידה ממש. וא"צ למה שמחלק כאן נשתמד מכח אונס או פתוי ע"ש

והנה עכשיו עוד נעיי' בכל דברי התשובה הנ"ל אחר אשר ישבנו סתירות הנ"ל נבאר במה שבא מהרי"א להשיג באותה התשובה שכתב לחלק דאף דא"י לחזור אפ"ה גיטה לא הוה עד דאתא לידה והשיג עליו כתבנו למעלה דנעלם ממנו הדעת בעל התשובה הזה למקום שצדיקים גמורים עומדים והוא הרי"ף דאיהו מרא דתלמודא כתבנו ובטלנו בכח כל השגות שמשיג עליו הר"ן שאין בהם כדאי לדחות דברי הרי"ף ולשנות נוסחאות המשנה ומ"ש בשם רש"י כבר כתבנו דא"צ להשגתו כי כתבנו מה שנראה לנו דלק"מ דמקומות מקומות שנוי כנ"ל. ומ"ש להשיג על מהר"מ ולחלק בין יבם בודאי שמקום לחלק אפס דמהר"ם למד דינו להתיר לא מצא מקום להתגדר וללמוד כ"א מדין הגאונים שפטרו באשה יבמה ועל האי דינא משיב רש"י ז"ל וא"כ אין לו ממי ללמוד כי בנפול היסוד נפל הבנין. אמנם מה שהביא ראיה לדבריו מן הש"ס יבמות דמביא הש"ס כמה משלים למ"ש טב למיתב ובמקומות אחרים לא הביאו. וע"כ ה"ל טעם דצריך משלים כאן יותר. ז"א דהרי"ף השמיט ג"כ כאן כל המשלים והביא רק כמו במקומות אחרים וע"כ דאין חילוק כלל ותמי' שלא ראה דברי הרי"ף ועי' בסי' נ"ד דף קמ"ט שהקשה דברי רש"י אהדדי ולא עיין בגוף התשובה של ת"ה ולא ראה מה שתי' ומ"ש שם שחוכך מכח הירושלמי שם ע"ש. והביאו תוס' שם ומפרש פי' הירושלמי שאין האשה מתגרשת לעולם עד שיגיע הגט לידה ודאי דש"ס שלנו מלא וגדוש ומבואר במקום שזכות הוא לה בודאי שמגורשת. דל"פ ר"מ ורבנן אלא גבי עבד משום דזכות הוא לו וילפי' לה מאשה ומדמינן להו להדדי. אפס הירושלמי בא רק לחלק מה שיש חילוק בין עבד לאשה דגבי אשה צריכים אנו לידע בודאי דמדעתה הוא ורוצה בכך. אמנם יהיה איך ומה שבא לרפאות שבר הירושלמי הנ"ל ע"כ פסק שם דמשוי שליח לקבלה תחילה ואח"ז להולכה יע"ש. ועוד פסק שאם אשת המומר תבעה ובקשה כמה אנשים לפייס ולשחד את המומר לפוטרה בגט אז בודאי די בקבלה לחוד. והנה רפינו את הירושלמי ועדיין לא נרפא כאשר נעלם ונשמט מהגאון הנ"ל דברי הירושלמי בפ' התקבל דאי' שם וז"ל בכל אתר את אומר התקבל כזכה הכא את אומר התקבל כהולך שנוי' היא שזכי' לאדם שלא בפניו. כלו' אבל גבי אשה ודאי חוב הוא לה וכמ"ש למעלה התיב ר' שימי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שחוזרת דהיינו שמא חזרה בה. הרי מבואר שאף שבקשה וצווחת להתגרש אפ"ה לא מתגרשת ע"י שליח קבלה דאמרי' שמא חזרה בה ושלא כדברי מהררי"א ואתפלא מאד עליו. ובשלמא שאר התשובות שהביא הגאון שמא לא חששו לדברי הירושלמי אבל איהו דטרח עצמו כדי לתקן ושלא יהא סותר דברי הירושלמי א"א לי להולמו עליו וכדי דלא להשוותו טוע' הוי אמינא דגבי מומר אם צווחה לא אמרי' שמא חזרה משא"כ גבי אחר וק"ל

ועתה אצא מתשובה ה"ל כאשר ביררתי דבריו מתחילה ועד סוף בעזה"י אבא אל העין הרואה מ"ש רמ"א בש"ע שהעתיק בסי' ק"מ דבריו ונבא להביא הדברים ולחוורם וללבנם לדינא. ואח"ז בעזה"י נבא לנ"ד הנה במ"ש רמ"א והעתיק דברי התשובה זאת שבאם ידענו שהאשה מהדרת אחר הגט מנא ליה דשינה לשון הת"ה וכתב לשון המהדרת כו' דהיינו שידעינן שבשעה שנתקבל הגט מיד המומר אז היתה האשה מהדרת אחר הגט אז מהני. אמנם ממה שכתב וי"מ גם בזה והוא הר"ן בתשובה ומשמע דעד כאן לא איירי אלא בשמעו ממנה פ"א. אבל אם בשעת מעשה אנו רואין שהאשה מהדרת ליקח הגט ממנו בודאי ליכא מאן דפליג. ונ"ל שכיון להאי ירושלמי דחשש אם אין אנו רואין בשעת מעשה הידור ממנה ומעתה אנו חוששין אז שמא חזרה בה אבל במקום דליכא חשש הנ"ל ודאי כיון דראינו שזכות הוא לה שפיר מתגרשת מיד. דא"ל דס"ל כדעת הרי"ף דגבי שחרור גופא ל"מ רק שאין הרב יכול לחזור אבל אם בשעת מעשה אנו רואין שחפצה בהגט תקרא ודאי דמתגרשת ומעתה דין הנ"ל תלוי לרי"ף וסייעתו אף אם זכות הי' לה שידענו בודאי אינו מועיל כ"א שאינו יכול לחזור בו הבעל אבל לא שתהי' מגורשת בה מיד. אבל לדעת התוס' וסייעתם מהני להתגרש בו מיד כשמזכה לה הגט. אמנם כ"ז אם ידעינן שזכות הוא לאשה אבל במקום שנוכל לומר דחוב הוא לה כמו בנ"ד שחזרה בה אז צ"ל דתלי בזה אם נימא נאסרת על בעלה אז לדעת התוס' שפיר מתגרשת כנ"ל. אבל לדעת הפוסקים הנ"ל דלא נאסרה על בעלה א"כ אמרינן דלאו זכות הוא לה ודלא כמו שהביא בס' ב"ש דלעולם במקום שנאסרה על בעלה עדיף ומהני יותר הזיכוי וע"כ הרמ"א בסי' א' פסק ותני דמומרת בעלה מזכה לה הגט בלי חולק כלל. דשם באותו ענין מיירי רק לתקנת ר"ג אז ודאי מועיל לתקנתו דהגט הוא רק חומרא בעלמא ולא לפוטרה מבעלה כלל. משא"כ בסי' ק"מ דשם מיירי בדיני גיטין להועיל ולפטור האשה הביא דעת החולקים וק"ל ובמחילה מב"ש הנ"ל מה שדחק עצמו וק"ל. והנה בדין הלזה גבי מומרת אם נאסרת ע"י בעלה מחלוקת ישינה היא והביאם מהרמ"א לעיל סי' ז' בהג"ה דיש אוסרין אותה והביאם מהרי"ק וכן נמצא בהגהות המרדכי ושיש מתירין אותה לבעלה. ובח"מ כתב לתמי' בעיניו על המתירין אותה לבעלה ע"ש ובעיני יפלא יותר על האוסרים למה דהרי אנו אוסרי' מדמין אותה לשבוי' שיש עדים שנשבה והרי בש"ס במתניתין הנ"ל באר היטב מפרש רש"י והרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים דמותרת היינו לכהן. וממילא משמע דאם היו עדים אסורה לכהן והיינו להנשא לכתחילה כמבואר שם א"ל שבאו עדי טומאה אז תצא. ומבואר דדוקא עדי טומאה אבל לא מפקינן לה מכהן אפי' בדאיכא עדי סתירה וכ"ש לאסור על בעלה ישראל וע"כ תמי' מה שהעתיק רמ"א לעיל דצריך להיות לה ע"א כשבויה דגבי שבוי' לא שייך זה אלא לכהן ולכתחילה כנ"ל דכללא הוא דאין אשה נאסרת על בעלה אלא ע"י קינוי וסתירה אבל כל המתירי' בלי קינוי לא אסרי לה אבעלה כלל. והא דסבירא להו לאיזה פוסקים דאשה שנחבשה ע"י נפשות אסורה אפי' לבעלה ישראל. הרי המחבר לא הביא דעות אלו כלל. ועכ"פ צ"ל דדעת הפוסקים אלו מאחר דהיא נחבשה ע"י נפשות אז הוי לי' כבירור דנתרצית להם וכמ"ש בגמ'. ואף דרמ"א העתיק חיישינן ובאמת לשון רש"י בש"ס ג"כ דחיישינן שמא נתרצית להם. וצ"ל הואיל ונוהגות בה מנהג הפקר חיישי'. ובאמת לשון נראה לומר דאיירי בשודאי בעינינו שנהגו בה פריצות ומנהג הפק' ע"כ אי' לחשוש חששא הנ"ל. דאל"כ איך יעלה על דעת לאסור אשה לבעלה ע"י משום חששה שמא נתרצית להם ולשון מותרת לבעלה ואסורה לבעלה ולא נקט שמותרת ואסורה ע"כ הונח להם דלא לכהונה מיירי כ"א לישראל וע"כ הטעם משום דראינו שנהגו בה מנהג הפקר וע"כ אנו אומרים שהיתה מופקרת ואסורה לבעלה. וא"כ היכא דלא ראינו שנהגו בה מנהג הפקר ודאי אין מקום לאסור אשה משום יחוד וסתירה בלי קינוי וא"כ האשה זאת הרי היתה מותרת לבעלה וא"כ לא שייך כלל לומר דזכות הוא לה ואף גם אם ירצה הבעל לחזור יכול לחזור בה כיון דלאו זכות הוא לה דמשום זכות דאנו אומרים מנ"ל שרוצה להפקיר עצמה וא"כ דעתה על בעלה עוד לשוב אל אישה כיון שאינה נאסרת

אמנם מהרש"ק כתב טעם לאסור אותה גבי מומרת אחרי שאנו יודעין דיצרה דע"ז תקפה דהיינו נתבטל ונשאר יצרה דעבירה א"כ כיון דמומר לע"ז הוה מומר לכל התורה כולה ע"כ אנו חוששי' לה לאוסרה: על בעלה. ואשר יוקשה דממ"נ אם נאסור אותה מטעם דמומר לע"ז הוא מומר לכל התורה א"כ למה מחלק אם נשתמד בעלה עמה וחזרו