פנים מאירות חלק א עג

הואיל והיא אסורה עליו ע"כ מים גנובי' ימתקו וא"כ י"ל דלא ניחא לה בגירושין אלא דיש לישב וק"ל עכ"פ טעם דניחא לה הוא מטעם משום דמזנה עם העכו"ם וזה שייך כשאין דעתה לחזור. אבל כשאנו רואים שחזרה לדתה אמרי' כמו גבי שבוי' דמסיק בש"ס דמנטרה נפשה מכ"ש בזאת אחרי שרואין שחזרה וא"כ נימא למפרע לא להוי גיטה שלא מדעתה ע"כ הוכיח מדברי רמ"א דאף אחר שחזרה לדתה א"צ גט אחר. וע"כ ס"ל מגורשת בודאי מיד מסברא זאת דמנטרה נפשה כנ"ל אף דרש"י פי' בש"ס וכן מבואר שם בפ' החולץ ל"ה ע"א דהיינו דמשמשת במוך וא"כ מנ"ל לומר סברא זאת גבי גיורת וגבי שבוי' דמנטרא נפשה ללכת אחר יצרה ולשמור עצמה מזנות וא"כ ה"ה במומרת אף דדעתה לחזור שמא אפ"ה תקפה יצרה עלי' ומזנה. וע"כ אפ"ה זכות הוא לה הגט. ז"א דנ"ל מוכח כן מש"ס כתובות דף ל"ו דאי' שם דמקשה לר"י גיורא אשבוי' ומשני גיורית אשבוי' קא רמי' גיורת לא מנטרה נפשה. ואח"ז רמי שבוי' אשבוי' כו' אשתיק א"ל מידי שמיע לך בהא אמר ליה הכי אמר רב ששת בשראוה שנבעלה. ופריך א"ה מ"ט דר' יוסי אמר רבה קסבר ר"י אשה מזנה משמשת במוך כו'. ומקשו תוס' תי' לר"י דמשמע משום דאוקימנא כשראוה שנבעלה הוא דקשיא ליה מ"ט הא בלא"ה נמי תקשי ליה ברייתא דר"י דלקמן וכו' ומסוגיא נראה דזה המקשה בעצמו מייתי לה ומיהו י"ס דגריס בסמוך אמר ליה אביי וכו' ולפי גי' הנ"ל א"ש ע"ש. והנה יקשה איך כתבו דלפי גי' הנ"ל ניחא הא בגוף הברייתא עצמה בלא ברייתא דאנוסה ומפותה ג"כ יקשה מהמקשה א"ה מ"ט דר"י דאף אי נימא דלא ראינו שנבעלה ג"כ יקשה מ"ט דר"י דמתיר דהרי המקשה לא ידע עדיין מסברא הנ"ל דאשה מזנה משמשת במוך ועכ"נ דהא דר"י מתיר ס"ל דמנטרא נפשה דגיורות ושבויות לא מזני כלל. ואף דשפחה נמי תני שם י"ל דס"ד בשפחה נמי דשמע' ממרא נמי ס"ל כיון דשמע' דמשחרר לה מנטרה נפשה מלזנות. וע"כ פריך כדמשני בשראוה שנבעלה א"כ מאי טעמא דר"י וע"כ מסיק דאף בראוה שנבעלה אפ"ה ס"ל לר"י דמנטרה נפשה כל שאפשר לה להיות נזהר. אבל בלא ראוה ודאי דלר"י מנטרא נפשה מלזנות כלל. והא דרבא מפרש טעמא דר' יוסי בפ' החולץ שם משום דמשמשת במוך היינו לבתר דאוקי רב ששת דהיינו בראוה שנבעלה. ואפ"ה ר"י מתיר ע"כ אוקי לי' מטעם הנ"ל. והנה למה דכללינן דר"י ור' יוסי הלכה כר"י כמו שמבואר בהרי"ף שם בפ' ד' אחין וא"כ ודאי פשיטא לן דמנטרא נפשה גיורת ושבוי' וא"כ כיון דלא מחזקינן להו באסור דזנות מכ"ש אם אמרי' כן לקולא ושא"צ ג"ח. א"כ כ"ש להחמיר דתיפוק בגיטה בשזיכה לה הבעל דנימא דניחא לה אחר שעינינו רואות דשבה אל עמה ואל מולדתה אז אמרי' בודאי דלבה לשמי' הי' ויצרה תקפה עלה לפי שעה ואח"ז חזרה בהו אלא שלא היתה יכולה לצאת ועל כן הי' משמרת עצמה מלזנות. ואין לומר כיון דאיתרע חזקתה פעם א' א"כ נימא דאף דעתה אנו רואין ששבה מ"מ קמתה לה בחזקת מזנה. ודי לה בזכוי גט ז"א דהא קי"ל בכל בדיקות דאזלי' בתר תחילה וסוף וכן מבואר בש"ס בכורות דף ל"ח גבי דבדקינן לה שמונים יום רק תחילה וסוף וכן מבואר בש"ס יבמות דף פ' בסריס אדם דמשני כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישי'. ואם לחשך אדם לומר ולפקפק ולחלק דבשלמא התם לא מצינו שום חילוק בינתים ע"כ אמרינן דלא אמרי' דאשתני. משא"כ בנ"ד כיון דראינו ביעותא בינתיי' א"כ לא מהדרי' אותה לחזקת' ואמרי' דחוששי' וניחא לה בגיטה הנ"ל. ז"א אחר דאנו רואי' כשהיה לה זמן להימלט יצאתה מנפשה ושבה לא גרע ומה שהביא הב"י בסי' קי"ט בי"ד אותן המומרי' שבין הגוים עושים כמעשיהם ובין היהודים אומר שהוא יהודי ואינו שותה יי"נ ואף דאינן נאמנין על שאר איסורי' עכ"פ אין חוששי' להם מכ"ש בנדון האשה הנ"ל שחזרה שאין לנו להקל לצאת בגט ע"י זיכוי ולומר דניחא לה לאשה הנ"ל משום דמזנה. דא' מעשרה ק"ו הוא. דשם לא יצאו ולא חזרו לדתם אפ"ה כיון שבין יהודי' אומר שהוא יהודי אמרינן מה שבין הגוים משנה עצמו עמהם. הוא מחמת שא"י לצאת מכ"ש כאן שחזרה ושבה לדתה ועינינו הרואות דנימא הזמן שהיתה עמהם היתה חפצה לצאת וק"ל. אלא דראייתו ממה שכתב רמ"א בסי' ק"ו דאפי' חזרה לדתה א"צ גט אחר משמע מסברא הנ"ל אפי' לא הגיע הגט לידה היא מגורשת ע"פ הדין עכ"ל רום מעלתו. ובאמת שכ"כ רמ"א בסי' ק"מ ודבריו לקוחי' מן מהרי"א בפסקי' וכתבי'. והנה מ"ש בת"ה בפסקים הנ"ל בגופא דדינא בסי' ר"מ בענין הנהוג באיסטרייך במי שהמירה אשתו שמזכה לה גט אחר כשירצה לישא אשה. אבל בריינוס לא קפדי ונושאי' נשים אחרות דס"ל דאהני לא תקון הגאון עכ"ל. בסי' הנ"ל מבואר דהיינו הגירושין הנ"ל הוא לתועלתו ליקח אשה אחרת ולא הזכיר אם חזרה איך דינה אלא שבסי' מ"ד כתב ז"ל מי שנתן גט לאשתו מומרת כשרצה לישה אשה אחרת כמנהג אסטריך ואגפי'. וכדכתב בא"ז לפי דעתו ממנהג שא"צ גט אחר אם חוזרת לדת יהודים כו'. מורי הגאון כתב בספרו זה הדין עכ"צ. א"כ פירש כאן שבחזרה א"צ גט אחר ומזה סייע לי רום מעלתו דכיון דע"י דנפקא ע"י זיכוי הגט א"כ אין צריך המתנה תשעים יום מעתה כי כן חלפו הימים מיום שנמסר הגט ליד המקבלו. אמנם כתבי' אלו הוא תמיהת השכל דבר שאין הדעת שיכול לסובלו להוציא האשה בגט אשר לא בא לידה ולומר דניחא לה מה שעינינו הרואות בארובות השמים דניחא הי' לה אלולי לא לקח הבעל אשה אחרת. וצריכין אנו לדון בגוף הדין הלזה ואח"ז נבא לעיי' בנדון שלפנינו. והנה לפי מ"ש כאן בפסקיו כמו שהעתקנו לא החליט לדינא שא"צ גט אחר לאחר שחזרה. אמנם בגוף הדין עצמו אם מהני לזכות לה גט כלל. לכאורה בש"ס גיטין בפ"ק דף י"ג ע"א דאי' שם האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתן לאחר מיתה וכו' וכתב רש"י דתנו גרסי' ולא גרסי' תן דא"כ שמסרם לשליח בחייו א"כ למה לא נחלקו חכמים בדבר. פי' דרבנן ס"ל במתני' הקודם באומר תן דבגיטי נשים יכול לחזור דחוב הוא משא"כ בשחרורי עבדים דזכות הוא לו וא"כ למה לא פליגי רבנן גבי שחרור וע"כ דכאן לא מסר לשליח אלא שא' תנו שהם ימסרו לשליח ולא נתן הגט ביד השליח. וכ"כ התוס' ג"כ והנה בתשובת ת"ה בסי' ר"ל הביא שם רש"י דס"ל ז"ל לא יתנו לאחר המיתה אפי' לרבנן דאית להו זכות לעבד וזכין לאדם שלא בפניו. נהי דלהכי לא מצי למהדר וזכי מיהו מודו דכל כמה דלא מטי הגט לידו אינו משוחרר. וכתב בשם התוס' דהתוס' השיגו על רש"י דודאי אין חלוק כיון דלא מצי חזר בי' פשיטא דזכי לאלתר ע"ש. והנה לפי מה דאיתא ברש"י שלפנינו ע"כ רש"י לא ס"ל חלוקא הנ"ל דא"כ למ"ל לרש"י למחוק גי' הספרים תן דלקמן לרבנן כיון דס"ל דלא זכי עד דמטא לידי' ואם כן ע"כ לא יתנו לאחר מיתה אחר דאין גט לאחר מיתה א"כ ה"ה לשחרור דילפי' להו מהדדי. וגם מן הסברא אין מקום לחלק כיון דלסברא הנ"ל אינו מועיל זכי או תן רק שלא יחזיר אבל לא להיות זוכה א"כ מה לי גט האשה או שיחרור וע"כ דלא ס"ל לרש"י חלוק הנ"ל. וע"כ אתפלא מאד על מ"ש בתשובה הנ"ל. והיותר תמוה בעיני אשר דחה דרך הזה בשתי ידיו ורגליו לא מצא מקום לדברים אלו. והרי מי לנו גדול כהרי"ף בעל תלמוד' שהרי"ף מחלק חלוק א' הנ"ל ליישב קושיי' רש"י הנ"ל וניחא לי' בזה דלא מהני תנו כ"א לענין שלא יחזיר ולא שישוחרר מיד. ע"ש והביא ראיה דאשכחן זכי' בכה"ג מהולך מנה לפלוני שאני חייב לו שחייב באחריותו ואפ"ה אם בא לחזור אינו חוזר ובאמת אתפלא על ראיית הרי"ף שאינה ראיה כלל דודאי זכות הוא להלה לקבל מעותיו כשיגיע לידו אבל להיות פטור מיד בבא ליד איש המקבל הנ"ל מאן לימא לן דזכות הוא לו שמא אינו רוצה שיהא מעותיו ביד הנ"ל וא"כ ארכבינן ליה אתרי רכשי שיהיה חייב באחריות ואז הוא טובה להמקבל ואין יכול לחזור משא"כ בשחרור דודאי טובתו היא מיד בהגיע השטר לידו דהיינו ליד מי שחייב שיהי' ודעת הרי"ף רמה מדעתינו. ובאמת הר"ן משיג עליו להוכיח מצדי צדדים שאין חילוק כלל. אמנם אין ברשותינו כח לדחות דברי הרי"ף כי ראייתו שהביא מפ' התקבל לי כו' גבי אשה דמשמע דמגורשת מיד זה ודאי ל"ק מאחר דהיא עשתה שליח והוא אמר תן לה א"כ בזה ליכא פקפוק דיד השליח כידה ומתגרשת מיד בבא ליד השליח. וראייתו ממה שקונה עצמו ע"י אחרים בשטר ומשמע דלענין שחרור גמור תנן זה לא קשיא מידי כיון דא"י לחזור בו א"כ אף אם נאבד השטר כיון דאין לו בו קנין הגוף כלל ע"כ כופין אותו לשחררו. וא"כ ע"כ נחשב כמשוחרר וע"כ בזה נמי מיושב מה שמביא מפ' השולח באומר עשיתי פלוני ב"ח והוא אומר לא עשתני חיישי' שמא זיכה ע"י אחר. היינו נמי שאלו זכהו ע"י אחר הי' כמשוחרר אחרי דכייפי' לרבו כנ"ל וע"כ גבי תרומה נמי דעכ"פ לישא בת חשבינן ליה כמשוחרר לכל דבר. אלא ישראל וכדומה עד שיגיע גט שחרור לידי' ש"כ לפענ"ד נדחו כל השגותיו על הרי"ף וא"צ להגיה כל הספרים לגרו' תנו גט זה ושחרור זה וא"כ מעיני יפלא איך הגאון מהרא"י הנ"ל לא שם לבו לדברי הרי"ף שהוא המפרש הראשון ובכל הנוסחאות גט זה דמשמע שלא כדברי רש"י ותוס' דלא נקיט גיטה בידיה דהרי זה קאמר ותנו ל"ד הוא וא"כ מהנראה לדעת הרי"ף דסבירא לי' דמתני' איירי בנתן הגט לידה ואפ"ה לא זכתה האשה ומדנקט להו בחדא בבא משמע דמדמי להו בחד ענין וכמו דגבי גט שחרור איירי כשהוא זכות לדבריו נראה לי דהמחבר בהאי בבא אשה אף גם במקום דזכות הוא לה אם כשיש לה יבם או גבי מומר אפ"ה באשה אמרינן טב למיתב טן דו וחשבינן לה לעולם כחובה משא"כ גבי עבדי וע"כ פליגי רבנן ור"מ נמי באשה ושחרור להורות דכ"ע גבי אשה אין חילוק כלל ולעולם חשבינן דחוב הוא לאשה בלי פלוג מדמחלקי רבנן בין אשה ועבד ולא מחלקי בין אשה גופה בין אם יש לה יבם קטן או בעלה מומר או מוכה שחי' וע"כ באשה אין חילוק כלל דלעולם אמרי' טב למיתב טן דו. ואם יקשה לך א"כ מה מבעי' ליה בש"ס ס"פ האשה שלום ביש לה יבם קטן או קטטה בינה לבין כו' אם אמרינן זכות הוא לה או לא הרי ע"כ הוכחנו שלכך סידר במתני' אשה ושחרור להדדי לו' אף במקום שיכולים לומר זכות גבי אשה אפ"ה לא אמרי' דזכות הוא לה די"ל דבלאו הכי תקשה דלמה סידר מסדר הש"ס האי איבעי' בש"ס יבמות ס"פ הנ"ל שלא במקומה כלל. וסידור מקום האבעי' הנ"ל היה כיון כאן על המתני' במקום פלוגתא הנ"ל גבי אשה אי אמרינן חוב או זכות הוא לה. ועכ"נ דהש"ס ודאי דס"ד דגבי אשה אם נימא לעולם חוב הוא לה אלא ממה שמסיק שם במתני' בשני הבבות דחולצת ולא מתייבמת א"כ ע"כ הונח לש"ס דלאו כללא היא זו דלעולם חוב הוא לה. וע"כ הדר ומבעי' ליה ופשיט לה באמת מגופא דמתני' הנ"ל דלעולם לאו כללא הוא וק"ל. וא"כ