פנים מאירות חלק א סד

לנשותיהם כיון שלא הזכיר משח"ז כלום אך בנדון דידן שחילק כל נכסיו במתנת ברי' מעכשיו לאחר מותו וכשיתנו לכל אחד מתנתו לא ישאר בנכסיו כלום א"כ יש להסתפק אם גובי' ממתנות אלו או לא ולכאורה נראה דאין שח"ז גובה מאלו מתנות דהא כתב רמ"א בח"מ סי' רפ"א דהכותב לבתו שתקח לאחר מותו כחצי חלק זכר דינו כירושה דעלמא וב"ח וכתובה קודמין למתנה זו וכל ימי חיי הנותן יכול למכור הנכסים אע"פ שכתב מהיום ולאחר מיתה עכ"ל וכיון דיכול למכור ה"ה דיכול ליתן במתנה ואינם יכולים לגבות ממתנה זו ואף שיש לפקפק כיון דכותבין בנוסח שח"ז שלנו שיהי' החוב זה חל שעה אחת קודם מיתה וא"כ י"ל הא דיכול למכור היינו מכירה גמורה בחיים וכן להקנות במתנה באחד מהדרכים שהמתנה ניקנית בחייו אבל הכא שכתב מהיום ולאחר מיתה א"כ בעלי שח"ז קודמים כמו שכתובה נגבית ממתנת שכיב מרע דפסק בח"מ סי' רנ"ב דאפילו לכתובת בנין דכרין ולמזון אשה מוציאין מיד אלו שנתן להם שהרי במיתתו נתחייבו הנכסים בכתובה ובמזונות ואלו שנתן להם לא יקנו אלא לאחר מיתה ופי' הסמ"ע בשם הרשב"ם דטעמא דתיקנו שיחול שיעבוד של כתובה מיד בשעה שהוא גוסס ואינו עוד בר קיימא משא"כ מתנתו שנתן השכיב מרע או ברי' בעצמו שיקנו לאחר מותו אדם חביב לעצמו וגומר בדעתו שלא יחולו קנינים אלו עד אחר יציאת נשמתו א"כ בנדון דידן נמי כיון דהוא נתן מעכשיו ולאחר מותו ובשח"ז נתחייב שעה אחת קודם מותו אבל כד דייקת שפיר אף לפי נוסח זה אינם יכולים לגבות ממתנה זו דהא הטעם שיכול למכור וליתן כל ימי חיי הנותן משום כיון דהתנה דהיורשים יכולים לסלק חוב זה בחצי חלק ירושתה וכי היכי דהיורשים אינם יכולים למחות בידו שיתן או שימכור משלו ה"נ חתניו אינם יכולים למחות כיון דממעט חלק ירושתם דהא כתב הסמ"ע בסימן רפ"א על הא דכתב רמ"א מיהו נראה לי דמה שנוהגים עכשיו לכתוב ש"ח לבתו ולהתנות שאם יתן לבתו חלק חצי זכר דפטור מן החוב צריך ליתן לה בכל אשר לו כיון דעוקר הוא החוב וכתב הסמ"ע וז"ל ומיהו ג"כ דינו כירושה שגובין תחילה ב"ח וכתובה מנכסיו כיון דנפטרו מחוב בחלק חצי זכר עכ"ל א"כ הכא נמי כיון דנפטרו מתוב בחלק חצי זכר ע"כ עיקר חיובו של שח"ז שיקח כחלק חצי זכר וכי היכי דאין היורשים יכולים למחות ביד אביהם שיתן מתנות מנכסיו ה"ה חתניו נמי אינם יכולים למחות ואינם גובי' ממתנה זו אבל אחרי העיון נראה ברור דצריכין היורשים לקיים תנאי אביהם או ליתן להם החוב או חצי חלקם דהא פסק הב"י בא"ה סי' ק' דאין כתובה נגבית ממתנות ברי' וכתב רמ"א די"א דווקא שנתן לאחרים אבל אם נתן ליורשים במתנת ברי' אשה גובה כתובה מהם דכל מה שנתן ליורשיו אלא כירושה והאשה גובה כתובה משם מי שצוה לתת מנכסיו לאחר מותו כך אע"פ שצוה כך כשהי' ברי' אשה גובה כתובתה משם דאינו אלא במתנה ש"מ דגובה כתובה משם הרי להדי' דאפי' במתנות בריא מעכשיו ולאלתר אפ"ה אם נתן ליורשיו אינו אלא כירושה ואף שבחלקת מחוקק כתוב דלהלכה אמר ולא למעשה וכתב עליו הבית שמואל ואיני יודע מנ"ל עכ"ל ולדעתי משום הכי כתב דלהלכה אמר ולא למעשה משום דבדרכי משה הניח דבר זה בצ"ע דלאחר שכתב האי דינא בשם מהר"ם דהנותן מתנה לבנו הראוי ליורשו לא הוי מתנה להפקיע מידי כתובה דכל מתנה שאדם נותן ליורשיו הוי כמו ירושה בעלמא עכ"ל וכן הוא בהגהות מיימוני פי"ו דאישות וכ"כ מהרא"י סי' ס' וכ"כ מהרי"ו סי' רנ"ו ובמרדכי פ' מי שמת דף רנ"ו תשובת מהר"ם על אחד שנתן מעות לחבירו כשהי' בריא א"ל אל תתנם לבני עד שישא אשה ומת ופסק דאשה גובה כתובה מהן כיון דלא זיכה לו בחייו אלא כשישא אשה ובההיא שעתא כבר מת ראובן א"א לזכות בנכסים אלא מכח מצוה לקיים דברי המת וכל מתנה שאדם רוצה לזכות בה מכח מצוה לקיים דברי המת או מכח מתנת ש"מ או מצוה מחמת מיתה אשה גובה כתובה מהן עכ"ל וצ"ע דמשמע דאם זיכה לו מחיים מפקיע מידי כתובה וזה סותר דבריו ס"פ נערה עד כאן לשון דרכי משה ואפשר משום זה כתב בעל חלקת מחוקק דלהלכה אמר ולא למעשה ואי לאו דמסתפינא הוי אמינא הא דכתב המרדכי בפ' נערה בשם הר"ם דהנותן מתנה לבנו לא הוי מתנה להפקיע כתובה והוי כירושה מיירי בכי האי גוונא שכתב לו מהיום ולאחר מיתה וסובר כיון שהזכיר לאחר מיתה הוי כמצוה מחמת מיתה וכמו שכתב המרדכי בפ' י"נ בשם מור"ם נשאל לר"ם אם יש לאדם בן עני ורוצה ליתן לו עתה כדי לסלקו לאחר זמן מירושתו והשיב כו' עד כיון שמצוה ואומר פלוני בני יטול לאחר מותי אין לך מצוה מחמת מיתה גדולה מזה עכ"ל א"כ מפרש הך דנערה נמי בענין זה דהא למד הך דינא מדאמרינן שם דף מ"ט ע"ב באושא התקינו הכותב כל נכסיו לבנו הוא ואשתו ניזונין מהם ופירש"י אפילו אמר מעכשיו ולא מן הדין אלא תקנת חכמים הוא סוף דבר מתנה שאדם נותן ליורשיו הוי כמו ירושה בעלמא אע"ג דקמבעי' לי אי הילכת' כתקנ' אושא או לא ומסיק דלית הילכתא הכי י"ל דלא מבעי' לי' אלא בחייו משום דמצי טרח לדידיה ולדידה ואהא פשיט דלית הילכתא כוותי' עכ"ל ובגמ' מותבינן על הא דא' ריש לקיש באושא התקינו הכותב כל נכסיו לבנו הוא ואשתו ניזונין מהם מתקיף לה ר' זירא גדולה מזו אמרו אלמנתו ניזונת מנכסיו הוא ואשתו מבעי' דשלח רבין באיגריתה מי שמת והניח אלמנה ובת נישאת הבת אלמנתן ניזונית מנכסיו הוא ואשתו מבעי' ופי' רש"י אע"פ שהוא מת והנכסים נשתעבדו ללוקח דרבנן כגון בעל בנכסי אשתו וק"ל אין מוציאין למזון אשה מנכסים משועבדי' אפ"ה היכא דליכא למיחש לתיקון עולם כגון כי האי לוקח שלא הוציא מעות שווי' רבנן כיורש ואמרו תזון אלמנה מנכסי בעלה הוא ואשתו שהוא קיים ואילו בניו הם ולא הוציא מעות מבעי' ע"כ ואם איתא דהך מיירי במתנת בריא לגמרי בקנין א"כ מאי פריך גדולה מזו אמרו דילמא התם הוי לוקח דרבנן כדפי' רש"י ע"כ הם אמרו והם אמרו שהאלמנה תיזון מהני נכסי' דליכא למיחש לתיקון עולם אבל במתנת בריא שהי' דאורייתא איך אפשר ללמוד מזה דהם יזונו ממה שכבר נתנו אלא ע"כ דמיירי בענין זה שנתן מעכשיו ולאחר מותו ולא הי' שם קנין אלא דזכה הבן משום דהזכיר מיתה הוי כמצוה מחמת מיתה וקנה הבן מדרבנן לאחר מיתה ושפיר יש ללמוד מהך דאלמנה ובת כי היכי דהתם הפקיעו רבנן שיעבוד דלוקח דרבנן בשביל אלמנתו הכי נמי פשיטא דהפקיעו מקבלי מתנה דרבנן בשביל עצמו דאם אין לו מזונות דניזון מנכסיו ורשות בידו למכרו ממכר עולם אבל היכא דקנו מיני' דהוי מתנה דאורייתא והקנו לבניו מיד לא עלה על דעתו לומר שיזונו מנכסיו אבל מי יבא אחר הכרעת רמ"א דאפילו במתנת ברי' היכא דנותן לבניו הוי כירושה וק"ו בנדן דידן דכתב מעכשיו ולאחר מיתה דהוי כמתנת שכיב מרע דהוי כירושה אצל בניו א"כ בודאי היכא דנתן במתנת שכ"מ לאחר כי היכי דמפקיע מידי יורשיו ה"נ מפקיע מידי שח"ז אבל הכא שחילק כל נכסיו לבניו וריבה לאחד ומיעט לאחד אף שכל אחד קנה נגד חבירו מ"מ יכולים חתניו לומר כיון דגם עכשיו ג"כ אתם נוטלים בתורת ירושה א"כ או תשלמו לנו החוב שחייב לנו אביכם או תקיימו תנאו ליתן לנו חצי חלק ירושה שלכם וא"כ יכולים חתניו לומר דמתנה שנתן לנשותיהם הי' חוץ מחוב שח"ז כיון שלא נזכר בתוך הצוואה שנתן להם עבור שח"ז שלהם וכדכתיבנא ובפרש שיש אומדנ' שלא עשה אלא להבריח ומבואר בח"מ ס"ס צ"ט כל מי שבא להפקיע תקנות חכמים בערמה ובתחבולה חייבים חכמי הדור לבטל כוונתו אע"פ שאין כאן ראי' רק אומדנות המוכיחות הטיב ואפילו אם השליש ביד אחר ליתן לבניו ומת כתב המרדכי בפ' מי שמת דגובה כתובה ומביא ראיה מפ' יש נוחלין דפריך השתא ירושה דאורייתא אלמנתו ניזונת מהן מתנות ש"מ דרבנן לא כש"כ ועוד מביא ראיה מפ"ק דגיטין דתנן האומר תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה ודייק בגמ' במאי עסקינן אילימא בברי' כי צבורין מאי הוי והא לא משך והקשו התוס' מאי פריך לשני משום מצוה לקיים דברי המת ותירץ ר"ת דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא כשהושלש מתחילה לכך מ"מ נשמע מיניה דאפילו דהיכא דהושלש לכך אם אמר תנו מנה זו לפלוני ומת קודם שבא לידו לא זכה בחייו אלא לאחר מותו משום מצוה לקיים דברי המת וכבר קדמתו שיעבוד כתובה עכ"ל וא"כ ק"ו במתנה זו שנתן לחתניו דהוי דאורייתא בקנין שגובה ממתנות אלו שנתן לבניו

ועתה אמרתי להשיב להחכם השואל דבר דבור על אופנו באשר שראיתי שהוא מאוהבי האמת וכל אמת אמת תפסי' להאי בכן מילתא אלבשייהו יקירא בדבר שכתב מכ"ת שבידו להוסיף כתובה לאשתו ואף שעי"ז מתמעט שח"ז כמבואר בתשובה שארית יוסף וכתב מכ"ת שבמרדכי אשר לפנינו לא נמצא כן הנה אף שאין בידי תשובה הנ"ל מ"מ נראה שמכ"ת רצה לדמות מדפסק הר"ם בשאלמנה נוטלת כתובה שלא יטלו מקבלי מתנה חלקם אלא מן הנכסים הנותרים כו' לא זו העיר ולא זו הדרך ודברי ש"י ברירין שהביא ראיה מדכתב המרדכי שרשאי ליתן מתנה כל ימי חייו כשם שאין היורשים יכולים למחות בידו כן מקבל מתנה זה שכתב לו שיטול כאחד מן היורשים והוא במרדכי דפוס קראקא דף צ"ד ע"ג סוף פ' יש נוחלין ומה שרצה מכ"ת לדמות הוא במרדכי דף צ"ג ע"ד ואינו מוכרח כ"כ נדון שלפנינו דהתם עכ"פ מקבל מתנה הוי כיורש והכא שעשה כתובה אחר המתנה רוצה לבטל המתנה לגמרי ונתן חלק ליורשיו וכדפסק המרדכי שם שהרי לא כתב לו מהיום ולאחר מיתה חלק ה' או ו' שבה כו' עד אבל עכשיו שאמר תטול חלק כאחד מיורשי ובמתנה שנתן לאחרים נתמעט כל אחד מן היורשים א"כ שפיר למד בעל שארית יוסף דיכול להוסיף כתובה לאשתו דהא עי"ז מתמעט חלק היורש וזה ברור ומוכח מדברי המרדכי דאם נתן לאחר במתנה ברי' מהיום ולאחר מיתה הוי כמתנה בריא ואין אשה גובה כתובה מהם וכן משמע אפילו אם נתן לאחד מבניו מתנה בדרך זה אבל בא"ה סי' ק' ובח"מ סי' רנ"ב משמע דכתובה גובה ממתנה זו כל שכתב מהיום ולאחר מיתה דכתובה ומזונות תיקנו חכמים שיחול שיעבודן בעוד שהוא גוסס יע"ש בסמ"ע וגם מה שרצה בכ"ת להמליץ דנראה דבר זה כמערים ואיתא בש"ע בא"ה סי' ק"ח שאסור להערים כו' וא"כ ה"נ אם הי' נראה להו דכוונתו הי' להערים לא יתמעט עי"ז חלקם משח"ז ומביא בשם בעל נחלת שבעה דאם נותן מתנה שלא בדרך ערמה מ"מ קיים השח"ז במה שנשאר לו וכאן לא רצה לקיים כלל התחייבות של שח"ז ועוד בנוסח שח"ז שלנו כותבי' קבלתי עלי בח"ח ובש"ד כו' א"כ מכח חומר זה אינו יכול להבריח כו' משמע מלשונו דתחילת ראייתו דאם הוא כמערים אף דלא כתב בשח"ז שקיבל בח"ח ובשד"א שלא ליתן מתנה לשום אדם מ"מ אם כמערים