פנים מאירות חלק א סג

ולבניו הזכרים ריבה לזה ומיעט לזה והיו לו בנות הרבה ונתן לכל אחת מתנה ולשונו מבואר בתוך הצוואה וז"ל לבתי פלוני יתנו חמשים זהו' ולבתי פלוני יתנו חמשים זהו' באופן שאין רשות לבעלה על אותן חמשים זהו' לבתי שרל חמשים זהו' וסוף לשון הצוואה ז"ל יהי' לכתב זה כל יפוי כח המועיל ע"פ תיקון חז"ל הן במתנות ברי' בקנין הן במתנות שכ"מ מעכשיו ולאחר מותי ועל כל הנ"ל קנינו אנחנו עדים ח"מ בק"ג א"ס וקנין זה לא יהי' להורע כחו רק להוסיף כח לבל יפול דבר ארצה עכ"ל הצוואה והנה היו לחתניו לוקחי בנותיו שח"ז כמנהג מדינתינו ובניו הזכרים הנ"ל רצו להחזיק כל א' במתנה שנתן לו אביו וליתן מתנה קטנה שנתן אביהם לאחיותיהם ובזה רוצים לדחות בעלי אחיותיהם משטר חצי זכר כי לא ישאר שום ממון אחר המתנה לגבות שח"ז ובעלי אחיות הנ"ל טענו שאין יכולת בידם להפקיע שח"ז שלהם ורצו לירד לדין עם היורשים הנ"ל ומקודם שנרד לעומק דין זה צריך אני להעתיק מה ששלח אלי אחד מן החכמים ראש ב"ד מק"ק צילץ הרבני המופלג מהר"ר שלום וזה תורף האגרת

את דברי קדשו המוביל ע"י הבחור כ' שמואל האירו אל עבר פני וצהלה ושמחה הי' באהלי אפדני שזכיתי לראות אגרתו אגרת הקודש שיחד אלי הדיבור בדרך חיבה וביותר על אשר שם בפיו חידוש נפלא בא"ח סי' תרע"א בדברי ר"י הלוי בוודאי מקום הניחו לרום כ"ת מחכמי עילאי להתגדר בו אשר כל אנשי חיל לא מצאו ידם להבין דברי חכמים וחידותם כמוהו ירבה בישראל ועל עומק לבבו הטהור והתורה הנפלאה הייתי משתאה ואמרתי אשרי עין ראתה כל אלה כי אינו דומה השומע מפי רב וחזיתי' לר"מ מאחוריו ואלמלא חזיתיה מקמי' כו' מי יתן לי נגרא דפרזלא אחריו ארוצה לשמוע דברי עתיק יומין דמפומי' הקודש מפיק מרגניתא וצולל במים אדירים והנה באמת יראתי לגשת אל הקודש רק אחר הקידה והשתחווים כבן לוי אחוי קידה בפשוט ידים ורגלים מלא קומתי אפיל ארצה ובודאי מקום גדולתו ענותנותו לא ישים עלי חטאה עד שאבא לפניו במגלת ספר ובקשתי שאל יהי' לפניו לטורח ולמשא כי ההכרח לא ישובח ולא יגונה כאשר זה יומים שהגיעוני ג"י הני תרי אחי ובקשו ממני לייחד דברי להוד רום מעלתו בדבר העזבון של חמיו המנוח מה' מרדכי כי מדאגה מדבריו פן יתחלקו העזבון בלי שום ידיעת ב"ד ויצא נקי מנכסיו ועזבון של חמיו באשר לפי הנשמע עשה ר"מ הנ"ל צוואה וחלק כל אשר לו לאשתו עשה כתובה קודם מותו מסך ששה מאות זהובים ריינש וכל המטלטלי' והשאר לבניו הזכרים ולחתנו ציוה ליתן לכל אחד רק חמשים זהובים ריינש והנה באשר שיש לגיסי שח"ז הן אמת מה שהוסיף כתובה לאשתו וע"י זה נתמעטו חלקם מחצי זכר יכול ורשאי לעשות כמבואר בתשובת שארית יוסף סי' ל"ז א' שעשה כתובה אשתו סמוך למיתתו סך מסוים וטען חתנו שיתן לו מקדם השח"ז פודם גביות כתובה הגדולה ופסק הדין עם היורשים דהא יכול ליתן מתלתו סמוך למיתתו ואין בכח בניו למחות בו וה"ה חתנו דדינו כחצי זכר וראי' ממרדכי פ' י"ב וז"ל כתב הר"ם על ראובן שנתן מתנה לחתנו בכתב שיטול חלק כאחד מן היורשים וכתוב בו בשטר מתנה זו מהיום ולאחר מיתה וכו' עד וראובן זה יכול ליתן מתנה כל ימי חייו אע"פ שכתוב בו גופו מהיום שהרי לא כתוב בו חלק ה' או ו' שבה דאז לא הי' יכול ליתן לאחרים ולמעט חלקו אבל עכשיו שאמר תטול כחלק אחד מיורשים והמתנה שנתן לאחרים נתמעט באחד מן היורשים א"כ נתמעט נמי חלק החתן שהרי לא נתן לו אלא חלק אחד מן היורשים והנה באמת במרדכי אשר לפנינו לא נמצא כן ממש אבל עכ"פ הדין עמו דראיות המרדכי מגמ' דב"ב דף קכ"ח ע"ב א"ר ובנכסים של עכשיו ובבנים הבאים לאחר מכאן פסק הר"ם כשאלמנה נוטלת כתובה שלא יטול המקבל מתנה חלקו אלא מן הנכסי' הנותרים ולא מצי למימר הואיל דמתנתו מתנת ברי' שאמר לחתנו יטול כאחד מבנים הזכרים וכתובה אינה נגבית ממתנות ברי' וא"כ לא יתמעט חלקו של מתנה בשביל הכתובה זה ליתא אלא דלעולם לא יטול מקבל מתנה יותר מן היורשים שהרי מסיק ובבנים הבאים לאחרי כן ואם היו מעוטים ונתרבו לא אזלינן בתר השתא ויטול חלק גדול אלא בתר שעת חלוקה פי' רשב"ם דמסתמא לא נתכוון למעט הבנים א"כ מזה מוכח דיכול להוסיף כתובה לאשתו אף שנתמעט ע"י זה חוב של שח"ז אעפ"כ נראה דבר זה כמערים ואיתא בש"ע בא"ה סי' ק"ח שאסור להערים ליתן במתנה אח"כ לבניו כדי שלא יגרע למקבל מתנה וא"כ ה"נ הי' נראה לב"ד הרמה דכוונתו הי' להערים לא יתמעט ע"י זה חלקם משח"ז ובעל נ"ש דף ע' ע"ג הוכיח מלשון שו"ת מהרי"ל סי' צ"ב אבל אם נותן מתנה שלא בדרך ערמה מ"מ מקיים השח"ז במה שנשאר לו וכאן לא רצה לקיים כלל התחייבות של שח"ז רק בדרך ירושה ומתנה של צוואה נדב ליתן לכל אחד לחתנו חמשים זהו' ועוד כמו דבעל שארית יוסף חולק על המרדכי בנוסח שח"ז שאנו כותבים וכו' כן ה"נ בנוסח שטח"ז שלנו כמבואר בדברי מהר"י כ"ץ בסי' ס"ב וז"ל ג"כ קבלתי עלי בח"ח ובשד"א ובת"כ בפועל ע"ד רבי' ובפרט על דעת החתן וכו' שלא אתן שטר לשום אדם בעולם כדי להבריח אז להפקי' וכו' א"כ מכח חומר זה אינו יכול להבריח אף דקי"ל בשבועה אי עביד מהני לתוס' ריש תמורה ד"ה הא זה לדעת אביי דסבר כל מה דעביד מהני אבל רבא חולק וסבר דלא מהני וא"כ הוכחת המרדכי הנ"ל ממה דאמר רבא שם בב"ב דף קכ"ח וא"כ אף דרשאי להוסיף הכתובה אף שנתמעט עי"ז שח"ז אבל עכ"פ סובר רבא דאם עביד איסור לא מהני מעשיו ובנוסח שלנו של שח"ז הגדיל החומר בת"כ בפ"מ ובשד"א בפועל א"כ לא מהני מעשיו ואף שלדעת הב"ח והש"ך הוי ספיקא דדינא כדאי' בח"מ סי' ר"ח והמוצי' מחבירו וכו' וכהיום הכל סגור וחתום מקציני הקהל יצו ועכ"פ הבאים כב"ח עם שח"ז שלהם יקראו בזה מחזקים בספיקא דדינא לומר קים לי' כהא דלא מהני ואי"ל אף דכותבים הסופרים הכי מ"מ אנן סהדי דלא נעשה בת"כ בפועל ובשד"א הא הסמ"ע בח"מ סי' ע"ג ס"ק י"ח הכריע אם כתוב בשטר דנשבע בפועל לא יוכל לומר שלא נשבע בפועל מדכתב כן בשטר גם בי"ד סי' רל"ב בש"ך סי' קכ"ו ואמר ליה דהא אנן סהדי שלא עשה בפועל מ"מ הוא עשה קנין בפועל ואי' בחושן משפט סי' ס"א סעיף ה' כל דבר שנהגו במדינה לכתוב וכו' וכל מה שמקנה בסודר לכתוב בשטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה וכו' וכאן לפי הנשמע הרהר הר"ם כן בחייו ואמר בפה מלא לחתניו להבריח התחייבות שלהם בשח"ז על ידי צוואה ואפשר שידוע כן גם כן לאנשי קהילתו ואיך יתקיים מחשבתו בוודאי בזה אף שעביד לא מהני מעשיו דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן של השח"ז ואע"פ דמבואר בא"ה סי' קי"ג סעיף ב' בהג"ה שאם הניח מטלטלי' וקרקעות ויש שז"ז וב"ח יכולים היורשים לשלם לב"ח מטלטלי' כדי שלא יטול השח"ז ממקרקעות היינו הטעם לפי דהא ג"כ האב הי' יכול לפרוע לב"ח במטלטלי' ואין בטל בזה תק' ח"ז דהא ג"כ אין בו חיוב על הקרקעות ומ"מ לא נתבטל אבל באופן זה הוי כדמיון דנתכוון לבטל ודומה קצת לדין דמבואר בח"מ סי' מ"ב ס"ט בדבר שהשטר בטל לגמרי יעויין שם א"כ ה"נ יעשה כל אדם כן ויתבטל תקח"ז ובפרט לדעת מהרי"ק שרש י"ג דשח"ז הוא כדין ש"ח הגם דרמ"א בח"מ סי' רפ"א לא פסק כן ועכ"פ מודים הכל דאין יכול להבריח וא"כ אליבא דכ"ע אף דהאלמנה תטול הכתוב' אם נעשה בתוקף הצוואה דמהני אליבא דהילכת' מ"מ מה שירשו הבנים זכרים יהי' ג"כ לחתניו כחצי זכר בכן אהו' אדוני מ"ו בוודאי לפניו נגלו כל הראשונים והאחרונים וכל השאלות ותשובות ולפום ריהטא אי אפשר לי לעיין במילתא דא כי בר בי רב דחד יומא אני בדבר זה שהיא שעה עוברת וכדי שלא אצא חלק מלאתי רצון גיסי ומה מאוד בקשתי לפני רום הדרת תפארתו הלא בידו הדת והדין דין תורה ותוקף להציל לעשוק מיד עושקו וה' ירים כסאו וממשלתו כמעלות הסולם כ"ד קופה הנדרסת מוכן לשמשו

הקטן אברהם שלום בהמנוח כהר"ר אברהם סג"ל זלה"ה

שאלה לד

הנה קודם שאשיב לדברי החכם צריך אני לברר גוף הדין ראשון אם צוואה זו יש לה חיזוק נראה לית דין צריך חשש כיון שנעשה בקנין כמבואר בדברי העדים א"כ קנו מקבלי מתנה דלא מבעי' לדעת מהר"ם הביאו המרדכי דאף בריא שיצוה ליתן לבניו מהיום לאחר מיתה דהוי מצוה מחמת מיתה קנה אם מת ודווקא אם כתוב זמן בשטר או כתוב מהיום א"כ קנו מקבלי מתנה דכיון דכתוב מעכשיו ולאחר מותי אלא אפילו לדעת החולקין והביאם הב"י ס"ס ר"ן מ"מ היכא דקנו ממנו מודו דמהני וע"פ זה פסק רמ"א בש"ע ס"ס רנ"ז בברי' שכתב מהיום ולאחר מיתה שצריך קנין וא"כ בצואה זו שנזכר שקנו העדים ממנו בעוד שהיה בריא דמהני אליבא דכ"ע עי' בתשובות רמ"א סי' צ"ה ס"ה אכן יש לפקפק דחתניו יכולים לומר שנתן לבנותיו מתנה חוץ משח"ז דהא אמרינן בש"ס והובא בטח"מ סי' רנ"ג שכיב מרע שאמר תנו ר' זוז לבעל חובי כראוי לו נוטל ק"ק זוז עודף על החוב ואף דהתם הטעם משום דאמר כראוי לו ודרשינן לישנא יתירה דלטפויי' קמכוון מ"מ נראה דווקא היכא דהזכיר תנו לב"ח אז דווקא אם אמר כראוי לו אבל היכא דלא נזכר לבעל חוב אלא אמר סתם תנו לפלוני ק"ק זוז אף שהי' חייב לזה לזה מ"מ נראה פשוט דלא בחובו אמר לו ונוטלן יותר על חובו וכן מצאתי סברא זו בהגהת מרדכי סוף ב"ב וז"ל ומיהו יש לחלק דילמא שאני התם דאמר בחובו דמשמע טפי שרצה לומר דווקא בחובו אם לא משום דאמר כראוי לו ותדע דאמרינן בפ' אלמנה ניזונת משל דר' יוסי למה הדבר דומה לשכיב מרע שאמר תנו ר' זוז לפלוני ב"ח אם רצה ב"ח נוטלן במתנה והשתא קשיין אהדדי ההיא דיש נוחלין וההיא דאלמנה ניזונת אלא ההיא דאלמנה לא מיירי שאמר לפלוני ב"ח אלא כגון שאמר תנו ר' זוז לפלוני ותו לא והא דנקט ב"ח מגיד לך התלמוד דמיירי כגון שהוא ב"ח ולא מפני שאומר כן וגרסינן התם ב"ח בוי"ו ולא בעל חובי ביו"ד עכ"ל והתוס' בפ' אלמנה ניזוני' דף צ"ו ע"ב ד"ה רצה וז"ל ונראה דאי הוי גריס התם לבעל חובי הוי ניחא דודאי כי לא אמר לפלוני אלא דקאמר לבעל חובי משמע דבחובו קאמר שיתנו לו אם לא אמר כראוי לו ויש ספרים שכתוב בהם כך ולא כתוב בהן לפלוני אבל היכא דכתוב לפלוני בעל חובי ניכר מהלשון שיתנו לו ודבר זה תלוי בסברא עכ"ל וא"כ פשיטא היכא שלא זכר כלל ב"ח אלא לפלוני שהוא מתנה יתר על החוב וא"כ אם הי' נשאר ביד היורשים נכסים חוץ ממתנות שחלק אביהם בזה היו יכולים לתבוע שח"ז שלהם חוץ מן המתנה שנתן חמיהם