פנים מאירות חלק א סב

דין והקשה הת"י וז"ל הגע עצמך אם עבר ודן מי לא הוי דינו דין דכולי האי ודאי לא החמירו בשבות שלהם וכן הביאו הרי"ף והרא"ש אכולה בבי דהאי מתניתין הירושלמי וכולן שעשו בין אנוסין בין שוגגין בין מוטעין מה שעשו עשוי ואני לא זכיתי להבין דבריו דגם הרמב"ם הביא ההיא דאין מגביהין תרומה בשבת ואם תיקן במזיד לא יאכל ובין כך וכך תיקן הפירות הרי להדיא דאינו אסור אלא להנות ממעשיו בשבת זה אבל לאחר השבת מותר להנות דמ"מ הפירות ניתקנו וכן הקונה קנין בשבת קנה משום דנהנה אחר שבת וכן הדין שדינו דין ונהנה אחר שבת ואין ענינו לביקור הבכור דאסור להנות ממנו ביו"ט ואחר יו"ט מבוקר ואין צריך ביקור חכם עוד וזה פשוט וברור

ובזה מיושב נמי קושית התוס' בכירה דף מ"ג הא דאמרי הש"ס דטבל מוכן הוא דאם עבר ותיקנו מתוקן ולא הוי בכלל ביטל כלי מהיכנו אינו ר"ל שמותר למתקן עצמו אלא כיון דעבר ותיקנו הוי פירות מתוקנים אף שהוא לא יאכל מ"מ לאחרים מותרי' לאכול ולכך לא חשיב ביטל כלי מהיכנו אף דאסור לטלטל וכן גבי בכור הא דאמר ר"ש אין זה מן המוכן דהוי ליה כמתקנו דווקא למי שניתר בשבילו אבל לאחרים מותר אפי' ביו"ט לר"ש אך עדיין לא נח דעתי בדברי הרמב"ם שפסק דאם בישל בלא ע"ת לשבת דמותר משום דלא איפשטא האבעי' וספיקא דרבנן לקולא א"כ גבי מעשר בשבת ולית ליה פירא אחרינא היה לו לפסוק ג"כ לקולא דמותר לו לאכול ובשלמא גבי טבילה דלעולם אסור להנות משום דאפשר בשאלה אף דלית לי' מאני אחרינ' אבל גבי מעשר למה לא פסק לקולא היכא דאין לו פירא אחרינ' וכן ההיא דבכור מיירי בדיש לו בישרא אחרינ' אבל אם אין לו אפשר אף לר"ש מותר והרמב"ם לא ביאר האי דינא דבכור דאם עבר וביקרו מה דינו

ועתה נשובה אל הראשונים לדברי ר"ת דפסק בש"ע כוותי' הוכחנו דאם נפרץ לר"ה בשבת אם ניתקן אפילו במזיד מותר כיון דאין עושה במחיצה זו רה"י דהא בלא מחיצה נמי הוי רה"י דאורייתא ולא בא אלא להתיר הטילטול שנפרצה למקום האסור לה אבל אם עשה במחיצה מלאכה דאורייתא מודה ר"ת דבמזיד אסור להנות מן המלאכה הזו ודומה לאיסור מלאכה שנתבאר בטור או"ח סי' שי"ח ולא פליגי ר"ת ורש"י אלא היכא שאינו עושה במחיצה זו מלאכה דאורייתא אלא אהל עראי דלר"ת גם בזה אם הי' מחיצה קודם שבת ונפלה דמותר ולרש"י אסור אבל היכא שאינו אלא תוס' אהל כמו דופן רביעית דסוכה לרש"י ומן הצד לענין שבת אינו איסור כלל אף שבא להתיר ולר"ת אסור ואם כן לרבינו תם דאם לא הניח הקנה מערב שבת אסור ליתן בשבת ואפילו בדעבד אסור לטלטל אבל אם הי' בשבת ונפל והחזירו אפילו במזיד יש להתיר אכן כל זה נראה דאם נעשה ע"י ישראל אבל לומר לגוי לעשות נראה במקום מצוה כי האי יש לסמוך על דעת המקילין דאפילו במלאכה גמורה להדליק לו נר בסעודת שבת דמותר ק"ו כאן אף שכתב המג"א דאסור לומר לעכו"ם שיבנה בה"כ נראה דווקא מלאכה גמורה ועוד דלא התירו שבות רחוקה אבל כאן אינה מלאכה גמורה והוי שבות דשבות במקום מצוה וגם הוי שבות קרובה דכמה מכשולות באים באיסור טילטול אנשים עמי הארצות ונשים ונערים כולם בלי ספק שנכשלי' באיסור טילטול שיש להתיר וכבר פסק בש"ע בא"ח סי' ש"ז להתיר שבות דשבות במקום מצוה אף שקצת חולקים מ"מ בנדון דידן לרש"י אין כאן שום איסור אפילו ע"י ישראל עצמו במחיצה מן הצד אף היכא שבא להתיר א"כ בשעת הדחק יש לסמוך עליו ובפרט כי גדול איסור המכשיל' יש לסמוך אדעת מקילין ופשיטא אם נפל בשבת דמותר לומר לעכו"ם להניח הקנה ע"ג עמודים וכן אם נפסק החבל מותר לומר לעכו"ם שיקשור ע"י עניבה והוי כמחיצה הנעשית מאליה בהיתר דהוי מחיצה ואף שהרמב"ם כתב דאם עשאה הגוי לדעת ישראל אסור לטלטל היינו שלא במקום מצוה אבל בנדון דידן שלא יכשלו רבים הוי שפיר שבות דשבות לדבר מצוה ולרש"י אפילו שבות אין בו והמיקל בדבר זה יש לו על מי שיסמוך עליו בשעת הדחק הנפעל"ד כתבתי גם יצא לנו מדברינו אלה הוראה ברורה כשמש דאם עישר ותרם בשבת במזיד דאם אין לו פירות אחרות דמותרים אף לו דספיק' דרבנן אזלינן לקולא ואפילו אם יש לו פירות אחרות מ"מ דווקא לדידי' קנסינן אבל לאחרים מותר אפילו בשבת ואם שכח להפריש חלה והפריש בשבת אם אין לו פת אחר מותר לו לאכול ואם יש לו אסור לו עד מוצאי שבת ולאחרים מותר אפילו בשבת וכן אם טבל כלים חדשים אסורים לו במזיד עד מוצאי שבת ולאחרים מותרים להשתמש אפילו בשבת כ"נ ברור בעזרת ה' וה' ינחנו ויורינו וילמדנו תורת אמת

שאלה לא

או"ח סי' קס"א סי"ב יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים אלא במים בלבד וי"א שהיין כשר לנ"י ובהג"ה וי"א דוקא יין לבן אבל אדום לא ויש מי שאומר שכל מי פירות ראויים לנ"י בשעת הדחק וכתב מג"א וז"ל וצ"ע דלע"ד מאן דמכשירין ביין מכשירין נמי בשאר מי פירות ולמה עשה ג' מחלוקת עכ"ל וע"כ כוונתו להקשות על המחבר הב"י שכתב תחילה די"א שהיין כשר משמע אפילו יין אדום וע"כ לא ס"ל כהאי תירוצא שתירץ המרדכי על הא דקשי' להו איך יין כשר לנ"י הלא קפדינן בנ"י אחזות' וניחא ליה דביין לבן מיירי אבל כל מי פירות שאין להם מראה מים פסולים לנ"י אבל הרא"ש כתב משמע מפי' רש"י דכל מי פירות ראוים לנ"י ותימא דבפ' כל הבשר אמרינן דקפדינן אמנא וחזותא אלמא אפילו מראה מים בעי ומי פירות אפילו מראה מים אין בו ושמא יש לחלק דמים שנשתנו מראיהן גרועים ממי פירות שעומדים במראיתם ושם מים עליהם עכ"ל א"כ לפירוש הרא"ש מאן דמכשיר אפילו ביין אדום מכשיר אפילו בכל מי פירות וא"כ הקשה המג"א שפיר על המחבר תש"ע למה עשה ג' מחלוקות אבל לדעת המרדכי שהביא רמ"א באמת הוא ג' מחלוקות ונפלאתי על רמ"א איך כתב על דברי הרא"ש דכ"ש דמותר ליטול הידי' בשעת הדחק בשכר או במי דבש המבושלים דעיקרן מים הא לדברי הרא"ש גריעו יותר מים שנשתנו ממי פירות שעומדים במראיתם ולדברי המרדכי כל מי פירות אפילו יין אדום פסול וכ"ש שכר ושאר משקים שנשתנו ובאמת פליאה נשגבה על דעת הפוסקים שמכשירים מי פירות לנ"י הלא תלמוד ערוך הוא בזבחים דף כ"ב ע"א אמר ריש לקיש כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לריבעית אינו משלים ופרש"י לרביעית של נ"י ופריך למעוטי מאי ואסקינן א"ר פפא למעוטי נתן סאה ונטל סאה דתנן מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות נתן סאה ונטל סאה הרי זה כשר ופרש"י למעוטי הנך דתנן גבי מקוה פעמים מעלין ופעמים אין מעלין מי פירות וכל משקה שאינו מים ותמד משהחמיץ וכו' ודכוותיה בנ"י לא משלמי שאם היתה בו רביעית מים ונתן ממינים הללו לתוכו רובע רביעית ונטל כנגדה פסולה דלא חשיב שיעור זוטרא דרביעית לבטלינהו עכ"ל הרי להדיא דמי פירות לא חשיבי אפי' להצטרף בהדי רביעית מים כשרים איך יעלה על דעת ליטול מהם לידים ויותר הי' מסתבר' כדעת הראב"ד דההיא דפ' ג' שאכלו דקאמר יין עד שלא נתן לתוכו מים נוטלים לידים לאו לנ"י לסעודה איירי אלא לנקיות בעלמא או כדעת המרדכי דביין לבן מיירי כדי שלא יקשה לנו סתמא דהש"ס אהדדי אבל במי פירות תלמוד ערוך דאין נוטלין והגאוני' בעצמם מחלו על כבודם היכא דמצינו בפי' ראי' מן הש"ס היפוך דבריהם וגם נפלאתי על דברי המג"א שכתב על דברי רמ"א דמותר ליטול הידים משכר הואיל ועיקרן מים וכתב המג"א וכן משמע בעירובין דף כ"ט ע"ב בתוס' דיש להם דין מים לפסול המקוה בג' לוגין ואין להם דין מי פירות ואע"ג דנשתנו מראיתן נ"ל כיון דאשתני לעילוי לא מיפסלי בהכי עכ"ל תמה אני על גברא רבה ויקירא כמותו איך למד דין נ"י מדין מקוה דהתם מים שאובין פוסלין אפילו מי צבע חוץ ממי פירות שאין פוסלין ולכך תמד עד שלא החמיץ כיון דעיקרא מים דינו כמים שאובי' אבל משהחמיץ דנשתנה לעלוי הוי בכלל מי פירות ואינו פוסל המקוה אבל לענין נ"י דקפדינן אחזותא דודאי מי צבע פסולים לנ"י ה"נ שכר ואפילו נשתנה לעלוי וראוי לקרותו מי פירות פשיטא פסולים דהא מי פירות אפילו לרביעית אינו משלים ואיך יעלה על דעת ליטול מהם לידים ובודאי כבודם במקומו מונח והוראה זו לא דסמכא הוא ואין ליטול במי פירות או משקה הנשתנה ממראית המים ועי' פ"ז דמקואות משנה ב' וספ"ק דחולין במתניתין תמד עד שלא החמיץ דוק ותשכח

שאלה לב

או"ח סי' ש"ז כתב הטור יכול לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר כיון שהיום יכול לילך ע"י בורגנין פי' סוכות שומרים בכל אחת מובלעת בתוך ע' אמה כו' יש לעיין בהוראה זו דהא אמרינן בפרק ב' דעירובין דף כ"א אין בורגנין לא בבבל ולא בשאר ארצות בבבל לא דשכיחי מיא בשאר ארצות לא דשכיחי גנבי וכן א"ל רבא חסדא למר ברי' דרב הונא אמרי קא אתיתון מבורגנין לבי כלשתא דדניאל תלתא פרסי בשבתא הא אין בורגנין בבבל ופי' רבינו יונתן דשכיחי גנבי וגנבי להו בלילה כל מה שבתוך הבורגני' נמצא שאינה עשוים לדירת קבע וכן הביא הרי"ף לפסק הלכה והכסף משנה ריש פ' כ"ח ד"ה שבת הביא דברי הרשב"א הבורגנין אינן נמדדין עם העיר מפני שהן עראי מפני הגנבי' ומפני הגשמים ותמה עליו המ"מ דא"כ למה אמרו אין בורגנין בבבל הלא אפילו בשאר ארצות אין בורגנין עכ"ל. וכתב הכ"מ ואני אומר לנוסחא דידן בגמ' ניחא להרשב"א דמסיים בה ולא בשאר ארצות משום דשכיחי גנבי והאי ברייתא דבורגנין איכא לאוקמי באתר' דלא שכיחי גנבי עכ"ל וכן הביא הב"י בא"ח סי' שצ"ח וא"כ לפי הרוב הגירות תלמוד' דילן אין היתר בארצות אלו לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך וכן הבורגנין אינן נחשבין כעיר אפילו אם הם בתוך ע' אמה ושיריים ודוחק לומר הואיל ויכול לילך ע"י בורגני' אם לא היו גנבי שכיחי דהא עכ"פ היום אף אם היו בורגנין לא הי' יכול לילך

שאלה לג

מעשה בקהלתנו בעשיר אחד ששבק חיים לכל חי וקודם מותו זמן רב בעוד שהי' בריא עשה צוואה לבניו וחלק כל נכסיו לאשתו