פנים מאירות חלק א סא

שנראה כמתקן כיון דמביא הש"ס תירוצא דרבא בתר דאמרו תניא כוותיה דר' ביבי ש"מ דרבא אינו חולק על ברייתא זו ולא בעי לפרושי טעמא די"ט אלא דבעי לאפלוגי על טעמא דרבה ומפרש בשבת דאין טובלין משום שנראה כמתקן ואפילו אם נטמא כלי בשבת אסור לטובלו ואפילו בולד הטומאה אלא דבי"ט היה ראוי להתיר דהא אפילו מכשירי אוכל נפש דאי אפשר לעשותן מאתמול מותר לעשות בי"ט ובתיקון כל דהו כי האי לא הי' ראוי לגזור אפילו אם היו יכולין לעשות מאתמול משום סרך מלאכה אלא דעיקר טעמא משום דרב ביבי דתניא כוותי' ולפ"ז דוקא בי"ט אם נטמא באב הטומאה טובלין וכן אפילו בעי"ט אם נטמא בולד הטומאה משום דכהנים זריזין הם אבל בשבת אפילו אם נטמא בשבת או בולד הטומאה אפילו בשבת אין טובלין ולכך פסק הרמב"ם בסתם בפ' כ"ג מה' שבת דאסור להטביל כלים טמאים בשבת מפני שהוא כמתקן כלי ולא חילק בין שנטמא קודם שבת או בשבת או בולד הטומאה דלעולם אין טובלין אבל בהלכות יו"ט פסק כר' ביבי דלא פליג עליה רבא כלל ולכך כתב כלי שנטמא בעי"ט אין טובלין אותו ביו"ט גזירה שמא ישהא אותו בטומאתו וכלי שנטמא בולד הטומאה בעיו"ט מטבילין אותו ביו"ט לפי שהוא טהור מן התורה ור"ל ואינה מצוי' בישראל אלא בכהנים וכהנים זריזין הן או מטעמא דכתב המ"מ כיון דולד הטומאה לאו דאורייתא לא גזרינן בי' שמא ישהא כיון שטהור הוא מן התורה אין קפידא בשהייה אבל לעולם בשבת אפילו בטומאה דרבנן נמי אסור לטבול דמחזי כמתקן ובזה נתישב לי קושיא גדולה דהא דתנן בפ' ה' דביצה כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבים עליו בי"ט וחשיב משום שבות לא עולין באילן כו' ומשום רשות לא דנין וכו' ומשום מצוה אין מקדישין ואין מגביהין תרומה ומעשר כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת ופי' הת"י דכל אלו השבותין לענין י"ט איתנו בי' מדרשא ואם איתא לדברי הט"ז דמה דאסור בי"ט לטבול אסור בשבת ומה דמותר בי"ט מותר בשבת א"כ אמאי לא חשיב טבילת כלים בהדי הנך דרשות או דשבות אלא ע"כ ברור הדבר דהאי טבילת כלים ביו"ט לאו משום סרך מלאכה ולא מקרי שבות כלל אלא דגזרו שלא ישהא בטומאה ויבא לידי תקלה אבל בשבת אפילו בולד הטומאה אסור לטבול ואף שטהור מדאורייתא מ"מ מתקן הוא ותדע דהא טבל מדרבנן דאמרינן בפ' מפנין דף קכ"ח דטבל דרבנן הוי מוקצה ואי היה מותר לתקנו מאי מוקצה שייך בי' ואפילו בדמאי דלא הוי אפילו ודאי דבריהם אלא ספק דבריהם כמו דאיתא בשבת דף כ"ג דמפרישין אותו בין השמשות ש"מ בשבת גופי' לא וכן במתניתין דג' דברים צריך אדם לומר בע"ש כו' אבל מעשרין את הדמאי משמע דווקא בין השמשות ולא בשבת וטבל מדרבנן אפילו בין השמשות נמי לא דחשיב תיקון וקתני לעיל אין מטבילין את הכלים דומי' דאין מעשרין את הודאי ע"כ מיירי אפילו בטבל דרבנן ה"נ דאין טובלין מיירי אפילו בטומאה דרבנן דמ"מ חשיב תיקון ואף אם נימא דיש לחלק בין טבל דרבנן לטומאה דרבנן משום דלא חשיב כ"כ תיקון שראוי לחולין ואפילו בכהן שאין לו חולין מ"מ ראוי לטמאים אחרים ולישראל משא"כ בטבל מ"מ מוכח שפיר דטבילת כלים חדשים אף שהם מדרבנן מ"מ הוי תיקון ואסור בשבת ויו"ט. ולפ"ז שגג הט"ז בסי' שכ"ג בכמה שגגות ראשון מה שתמה על הרא"ש שכתב דהילכתא כרבה לגבי ר' יוסף וכתב הט"ז דאין זו קושיא דהכא ר' ביבי נמי פליג על רבה כבר כתבנו דרב ביבי לא פליג ארבה אלא דיהיב טעמא לגבי י"ט וגם מה דכתב דאנו מתירין להטביל ולד הטומאה בשבת כיון שהוא מדרבנן וה"ה בכלים חדשים שהוא מדרבנן ואנן כבר הוכחנו בראיות ברורות דבשבת נמי אסור לטבול אפילו בולד הטומאה ובי"ט טעמא אחרינא איכא משום שמא ישהה וגבי טומאה דרבנן לא גזרו אבל בשבת הוי תיקון ופשיטא בכלים חדשים דהוי תיקון אף שהוא מדרבנן דומי' דטבל מדרבנן דאסור לתקנו וגם מ"ש שנראה לו דגם הרמב"ם ס"ל להתיר בכלים חדשים מדכתב בפ' כ"ג דשבת אסור לטבול כלים טמאים בשבת מפני שהוא מתקן כלי מדנקט כלים טמאים משמע טמאים גמורים באב הטומאה דזה הוי מתקן גמור משא"כ בכלים חדשים שהטבילה מדרבנן זה בכלל מ"ש בפ"ד מה' יו"ט דנטמא הכלי בולד הטומאה מטבילין אותו לפי שהוא טהור מן התורה וא"כ ה"נ ה"ה בכלים חדשים דמותר עכ"ל ולפע"ד אין זה כוונת הרמב"ם כלל ועיקר טעמו דביו"ט אין איסור בטבילת כלים משום סרך מלאכה אלא גזירה שמא ישהה ולכך בולד הטומא' אפשר דלא חששו אף דישהא מ"מ לא יכשל באיסור תורה או מטעם דכהנים זריזין אבל בשבת אפילו בולד הטומאה אסור לטבול משום דמחזי כמתקן ואם נפרש הטעם ביו"ט דולד הטומאה לא גזרו דאתו לשהוי משום דכהנים זריזין א"כ בטבילת כלים חדשים יש לאסור אפילו ביו"ט וע"כ הרמב"ם דכתב סתם אין טובלין כלים בשבת בסתם משמע בכל טומאה מיירי אפילו בטומאה דרבנן ובחנם הניף ידו על רש"ל רבן של בני הגולה דהיו נהירין לי' שבילי דכולא תלמודא ויפה דיקדק מדברי הרמב"ם דנקט טעמא דאין מטבילין משום דמתקן מנא א"כ ה"ה בכלים חדשים אף דהם דרבנן מ"מ הוי כמתקן בשבת ודומה ממש לאין מעשרין אפילו טבל מדרבנן ה"ה בהני כלים

ובזה ניחא לי שנתחבטו גאוני עולם בע"פ שחל בשבת ושכח להפריש חלה בע"ש מלחם חמץ דאין להם תקנה והביא המג"א דין זה בה' יו"ט סימן תק"ו סק"ח ואם איתא לדברי הט"ז דטבילת כלים חדשים שהם מדרבנן לא חשיב תיקון כלל א"כ אמאי נתחבטו בזה הא חלת חוץ לארץ הוא מדרבנן ואף דאין מפרישין אפילו חלת ח"ל ביו"ט היינו היכא דאפשר בלא הפרשה משום דאוכלין על המשוייר אבל היכא דלא אפשר כנדון דלעיל היה היתר גמור להפריש וליתן לכהן קטן לאוכלה ושמעתי שרגשו ורעשו בהוראה זו בעת אסיפת הרועי' עדרי הצאן בהתווע' יערסלוב כל רבני ארץ אלא ודאי דאף בתיקון דרבנן אסור לתקן בשבת ויו"ט ועוד עדיפא מיניה נשמע דאם עבר ועישר אפילו בטבל דרבנן אסור להנות בשבת דאפילו בדרבנן קנסו במזיד כדמוכח בפ' הניזקין דף נ"ד ע"א ובפ' כירה דף מ"ג ע"א דאמרינן טבל מוכן הוא אצל שבת וכתבו התוס' אע"פ שאסור לטלטל כדתנן בפ' מפנין מ"מ לא חשיב מבטל כלי מהיכנו וקשה לרשב"א דלישנא דקאמר הכא דאם עבר משמע במזיד והא אמרינן דהמעשר בשבת במזיד לא יאכל וכתבו דנראה כגון דלית לי' פירא אחרינ' דאמרי בביצה בפרק י"ט דאפילו במזיד יאכל אך הקשו מ"ש דהכא אמר דאם עבר ותיקנו מתוקן ובביצה פ' אין צדין גבי בכור לר"ש דאמר אין רואין מומין ביו"ט אמרי דאם עבר וביקרו אינו מבוקר ומדלא ניחא להו לאוקמי האי בטבל דרבנן ולכך בדעבד הוי מתוקן משום דלא הוי תיקון כ"כ אלא ע"כ פשוט וברור דאין לחלק בין טבל דרבנן לדאורייתא דלעולם במזיד לא יאכל ונראה מדהניחו התוס' בקושיא מהא דבכור ש"מ דליתא להאי תירוצא דמשני הש"ס בביצה דף י"ז ע"ב דבעי הש"ס ליפשוט דאם עבר ובישל בלא עירוב תבשילין דאסור מהא דתנן המעשר פירותיו בשבת במזיד לא יאכל ודחי הש"ס לא צריכא דאית לי' פירא אחרינא אינו לפי האמת אלא דיחוי קאמר הש"ס דנוכל לומר דהתם מיירי דאית לי' פירא אבל לא ברירא לן האי לודאי דא"כ נידוק לאידך גיסא טעמא דאית ליה פירא הא לית ליה פירא מותר אף במזיד א"כ נפשטי' איבעיין אלא ע"כ דלא ברירא לן האי די"ל דאפילו אין לו פירא אחרינ' אפ"ה לא יאכל ומ"מ נראה כי היכי דגבי עירוב תבשילין דבעיין לא איפשוט קי"ל לקולא במילי דרבנן א"כ גבי מעשר אם לית ליה פירא אחרינא מותר להנות נשמע מזה בע"פ שחל בשבת והפריש חלה מלחם חמץ בדעבד אם לית ליה שאר לחם דמותר לאכול דבמילי דרבנן אזלינן לקולא אך מדברי הרמב"ם בפ' כ"ג מהל' שבת שכתב סתם אסור להטביל כלים טמאין בשבת ואם הטביל במזיד לא ישתמש בהם וכן אין מגביהין תרומות ומעשרות מפני שנראה כמתקן ואם הגביה תרומות ומעשרות בשוגג יאכל במזיד לא יאכל משמע שאינו מחלק בין אית לי' פירא ובין לית לי' פירא ובין טומאה דאורייתא לדרבנן דלעולם הוי כמתקן כלי ולא יאכל במזיד וראיתי שהרמב"ם בפ"ו מהל' שבת פסק כר' יהודא דס"ל בהמבשל בשבת בשוגג דבו ביום לא יאכלו אחרים ובמזיד לא יאכל הוא עולמי' אבל אחרים אוכלים אבל במעשר ומטביל לא כתב אלא סתם שלא יאכל משמע דווקא בשבת אבל למוצאי שבת מותר לו מיד וכי היכי דהאי מזיד קיל לגבי עצמו באחר שבת כן קיל האי מזיד בשבת גופא לאחרים דמותרים מיד וטעמא רבה אית בי' דהא בבישל בשבת דרב הוי מורה לתלמידיו כר"מ וכי דריש בפירקא דרש כר"י משום דנפישי עמי הארצות ולא יזלזלו באיסור שבת והרבה פוסקים ס"ל דהילכתא כר"מ ואף דאנן מחמרינן כר"י דווקא באיסור שבת אבל לא באיסור דרבנן דלא קנסו אלא לו לבד ואף דר"מ סבר דבמזיד לא יאכלו אף לאחרים בו ביום מ"מ כי היכי דנחית חד דרגא לר"י דמותר לאכול במוצאי שבת אף לו ה"ה דנחית חד דרגא במזיד לר"מ דשרי לאחרים וכן נראה מדברי הגמ' דביצה הנ"ל דבעי תחילה ליפשוט מסתם דמתניתין המעשר פירותיו וכן המטביל כליו ודחי לי' הש"ס דאית לי' פירא אחרינ' ובתר הכי קאמר ת"ש המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ודחי לי' הש"ס איסורא דשבת שאני ופרש"י דבישול אב מלאכה ולא דחי במשניות דלעיל כך דאיסור שבת שאני אלא ע"כ דהתם לא הוי אלא כעובר אאיסור' דרבנן בעלמא דלא קנסו אלא לו לבד וכמו שפסק הטור י"ד בסי' צ"ט בשם הרמב"ם גבי אין מבטלין איסור דאורייתא או דרבנן דאם עבר וביטל במזיד אסור למבטל עצמו וכן למי שנתבטל בשבילו ולשאר כל אדם מותר ה"נ דכוותיה וזה פשוט וברור וראיתי שהמג"א כתב בסי' של"ט סק"ד דאם הפריש תרומה דינן כמבשל בשבת וכן כתב בסי' שכ"ג גבי טבילת כלים דלדעת דאסרו אם הטביל דינו כמו בישול בשבת משמע דבעי לדמויי לגמרי לבישול בשבת אבל כבר הוכחנו בראיות ברורות כשמש דאינו דינו לגמרי כמבשל דהכא אליבא דכ"ע אף במזיד לא קנסו אלא לו ולא לאחרים והט"ז נתחבט בי"ד דאם אומר מותר אי הוי שוגג לדין זה והארכנו במקום אחר דאומר מותר הוי שוגג ומסוגיא דאיירינן לעיל נמי מוכח כן דתני' חזרו ונקשרו בין שוגגין ובין מזידין בין אנוסין בין מוטעין ופי' שוגגין שגגת שבת או שגגת מלאכה ומוטעין מתעסקין בדבר אחר לקושרו ונקשר זה ש"מ דשגגת מלאכה שהי' סבר שהוא מותר הוי שגגה והט"ז מביא ג"כ ראיה זו מפ' כלל גדול ומדברים אלו נתישבה לי מה שהקשה הת"י בפ' ג' דביצה משנה ד' דאמר ר"ש כל שאין מומו ניכר מבעוד יום אין זה מן המוכן ופי' ר"ע לאו משום מוקצה אסר ליה דהא לית ליה לר"ש מוקצה אלא מפני שמתירו ביו"ט ה"ל כמתקן ונראה כדן