פנים מאירות חלק א ס

ופי' הוא לומר דזקיפת המטה אזקיפת המטה נמי לא קשיא הא דקתני לא יזקוף דזקיף ופריס כי אורחא שאין עושין בתחילה אהל עראי והא דקתני זוקף ופורס כשפורס תחילה ואח"כ זוקף כדרך מדורה בי"ט מלמעלה למטה וכן פורס כו' ונפלאתי על דברים אלו דהא בין לפירש"י ובין לפי' התוס' אי מיירי בדופן שלישית אף שאין עושה איסור בעשיית הדופן מ"מ לפירש"י כיון דלא הוו מתחילה אלא ב' דפנות נעשה עכשיו אהל ולהתוספות משום דבא להכשיר הסוכה אף שאין בעשיית המחיצה שום איסור וע"כ הא דנקט בברייתא זוקף את המטה ופורס עלי' סדין לא קאי לענין הכשר סוכה אלא אמחיצה למת קאי ושם הדין כן כמו גבי מדורה בי"ט אבל היאך כתב לתרץ הברייתות בתירוץ זה דהא ברייתא דקתני ולא יזקוף את המטה אפילו אם עושה דרך היתר כמו פוריא בי"ט מ"מ אסור כאן משום דדופן שלישית בא להתיר הסוכה או להצטרף בהדי שנים ומשוי אהל לפירש"י ולא יכולתי לישב דבריו עד שמצאתי מה שכתב בעל מגדל עוז בהלכות סוכה מה שכתב הרמב"ם דעושה אדם לחבירו דופן לסוכה בי"ט והוא שיעשה שלא לדעת ולא חילק הרמב"ם בין דופן ג' לדופן רביעית והראב"ד השיג עליו וכתב במ"ע לישבו דהרמב"ם סבר הא דאמרינן בש"ס אלא אדם אאדם קשיא כלומר שאין לחלק בו כמו גבי כלים בין דופן שלישית לרביעית שהאדם יש לו דעת ויצטרך ללכת משם ולא יסבול לעמוד שם כמו הכלים שמתבטלין ועומדים שם לדעת המעמידן ופרקינן אדם אאדם נמי לא קשיא כאן לדעת כאן שלא לדעת אלמא לא חילוק התם התלמוד באדם בין דופן ג' לדופן ד' עכ"ל א"כ י"ל דלמד בעל המאור כי היכי דפלגינן באדם במחיצה ד' ע"כ נייד הש"ס מהאי אוקימתא דחילוק בין דופן ג' לדופן ד' כיון דבחד בבא נשנה אדם וכלים וע"כ בחדא מחתא מחתינהו ולכך רצה לחלק בדופן רביעי בין אם נתן מלמעלה למטה או לא ולולי פי' זה אי אפשר לי לעמוד על דבריו אבל כבר דחה הרב המגיד שלא עלה זה בכוונת הרמב"ם מעולם וגם אף לפי' המ"ע מודה הרמב"ם דכלים אכלים קמה האי אקומתא לחלק בין דופן ג' לד'

וגם ראיתי שהט"ז הקשה על פי' הר' יונתן שכתב הטעם דכשלא ידעו שלשם מחיצה העמידה שם הוי מחיצה שנעשה בשוגג אבל לדעת הוי כמחיצה הנעשה במזיד ולא הוי מחיצה אלא להחמיר עכ"ל והקשה הט"ז דמ"מ העושה את המחיצה הוא יודע ובמזיד הוא מה לנו שאדם שהועמד אינו יודע והלא אותו אדם הוא דומה לעצים ואבנים והקפידה התלמוד על העושה מחיצה במזיד ואני לא זכיתי להבין קושיא זו דהא רש"י מפרש בשלא לדעת מותר דאין דרך בנין בכך כיון שאדם הולך תמיד אנה ואנה ולא יעמוד שם ולכך אין איסור על המצוה לעשות מחיצה כזו אבל בלדעת כיון שאדם מרוצה לעמוד שם הוי כדרך בנין ואסור והר"י סבר דמחיצה הבא להתיר אסור משום עשיי' אהל וכן כתוב בהדי' בעירובין דף צ"ד בההוא חצר דנפל גודא דביני וביני וא"כ שפיר כתב בלדעת הוי כמחיצה שנעשה במזיד דלא הוי מחיצה אלא לחומרא והט"ז הביא קצת דברי רש"י ולא ידעתי מאי דקשיא לי' על טעמיה דהר"י הנ"ל

ועתה נשובה לדעת ר"ת דר"ת אזיל לשיטתו דס"ל דמחיצה מן הצד היכא שבא להתיר נמי יש בו משום אהל ולכך מוקי להאי ברייתא דמחצלת הפרוסה בר"ה דמיירי שהי' מחצלת פרוסה בין שתי חצרות ואסור לעשות מחיצה להתיר דיורין לכתחילה ובדעבד אפילו במזיד חזרו להתירן הראשון ודר"נ א' שמואל בעלמא איתמר ולא אסיפא דברייתא אלא בעלמא היכא שע"י המחיצה נעשה רה"י ובדברי ר"ת נתחבטו גדולי חקרי לב ה"ה הרב הב"י והב"ח והט"ז והמג"א והפי' המחוור שאין כאן מחלוקת בין הר"ן ובין הרא"ש בפי' ר"ת אלא דעיקר קפידא דר"ת היכא שע"י מחיצה נעשית רה"י בזה אסור במזיד לטלטל אפילו אם היו מחיצות בר"ה ונפלו וחזרו במזיד בשבת כיון שע"י המחיצות נעשה תיקון גדול קנסו שלא לטלטל אבל אם נפרצה מחיצה אחת לר"ה ונשארו ג' מחיצות דהוי רה"י מן התורה ואינו אסור בטילטול אלא מדרבנן נראה דאפילו במזיד מותר לטלטל והתוס' והרא"ש לא מפרשי אלא היכא שעירבו שנים אבל אם עירבו אחד ונגללו המחצלאות ר"ל דופן אחד לר"ה נפרץ וגם הדפנות שהיו מפסיקי' ביניהם נאסרו כולן דכולן חשובות כחצר אחד שנפרצה במלואה לר"ה ואף שהיא רה"י מן התורה מ"מ מדרבנן אסור לטלטל ולכך כיון שהי' שם מחיצה וחזרה בשבת אפילו במזיד מותר לטלטל אבל אם נפרצה החצר משני רוחות לר"ה דהוי ר"ה גמור ונעשה המחיצה בשבת במזיד אסור לטלטל והטור והש"ע דנקטי בסי' שס"ב כגון ב' או ג' שהקיפו במחצלאות סביבותיהם בר"ה להבדיל וגם ביניהם במחצלאות ועירבו יחד מותרים לטלטל מזה לזה נגללו נאסרו חזרו ונפרסו אפילו במזיד חזרו להתירן הראשון מוכרחים אנו לומר האי נגללו נאסרו דנקט לאו נגללו כל המחצלאות עד שנעשה המקום ר"ה גמור דזה לא התיר ר"ת במזידין אלא נגללו מיירי שנגללו המחצלאות המפסיקות בין החצירות וגם נגלל דופן חיצון לר"ה והוי כולם כחצר אחד שנפרצה במלואה לר"ה דאסורי' לטלטל מדרבנן וכיון דבלא מחיצות אלו הוי רה"י לכך חזרו ונפרסו אפילו במזיד חזרו להתירן הראשון אבל אם נשארו מחיצות החיצונות ולא נגללו אלא מחיצות המפסיקות ביניהם והם עירבו שנים אפילו נגללו בחול ונפרסו בשבת דמחיצה לא בא אלא לסלק דיורין הוי שפיר מחיצה אפילו במזיד ובנפלה בשבת לא צריכין אנו למחיצות אלו כלל כדיורין הבאים בשבת דקי"ל דשבת הואיל והותרה הותרה לענין זה וכן נראה מדברי המג"א ונפלאתי על בעלי התוספות מאי דוחקם לפרש דברי ר"ת בעירבו שנים ומחיצה הנעשית לא בא אלא לסלק דיורין וקשיא להו הלא דיורים הבאים בשבת אינם אוסרים והניחו בצ"ע ולמה לא פירשו דברי ר"ת כמו שפרשתי כיון דעיקר טעמא דר"ת משום שע"י מחיצה נעשה רה"י משמע אי הי' בלאו הכי רה"י כמו חצר שנפרצה לר"ה דע"י מחיצה זו אינו מתיר אלא תיקון דרבנן דמותר אף במזיד ודר"נ איירי היכא שע"י מחיצה זו נעשה רה"י כגון שלא היו אלא שתי מחיצות והוסיף שנים אז אסור במזיד לטלטל וברייתא דקתני נגללו נאסרו פירושו כמו שפירשתי וע"כ צריכין אנו לומר שכל מה שכתבו התוס' שמיירי במחיצה המחלקת דיורין הם דברי ר"ת עצמו ולדברי ר"ת צריכין אנו לומר אף שנפלו בחול כמו שכתב המג"א

והשתא שבררנו בעזרת ה' דעת הטור והש"ע לדעת ר"ת נראה דאף לר"ת דאם היה מחיצה ונפלה בשבת ועשאה במזיד דמותר לטלטל דווקא במחיצה שאינו עושה איסור כהאי דפריסות המחצלאות ובקושר הספינה מיירי בקשר שאינו של קיימא או דרך עניבה אבל אם עשה במחיצה מלאכה דאורייתא נראה דאף ר"ת מודה דאסור לטלטל דראוי כאן לקנוס שלא יהנה ממעשה שבת ובאמת הי' נראה לדעת הפוסקים דסבירא להו בטבילת כלים הטעם משום דמחזי כמתקן מנא ואם טבל במזיד לא ישתמש בהם כנזכר במשנה בפ"ב דתרומות ודווקא בטומאה דאורייתא אבל בטומאה דרבנן מותר להטביל א"כ הי' נראה דאפילו לא הי' מחיצה לפני שבת ועשה בשבת אף שבא להתיר טילטול דרבנן הי' שרי ואינו אסור אלא א"כ בא להתיר טילטול דאורייתא כגון לעשות מר"ה רה"י ולכאורה יקשה דהא אם אינו איסור מצד המחיצה אלא מצד שבאה להתיר טילטול דרבנן אסור לעשות לכתחילה ולמה מותר להטביל כלים לטהר טומאה דרבנן ובאמת דבר זה דמותר להטביל כלים בשבת לטהר טומאה מדרבנן לא מצאתי בפירוש בשום פוסק רק בט"ז בא"ח סי' שכ"ג אבל לא נראה לי האי פיסקא לדינא ומה אעשה שמוכרח אני להשיב על הגדולים אבל תורה היא וצריך אני לכתוב מקור דין זה בביצה דף י"ח ע"א אמרינן דכ"ע מיהת כלי בשבת לא מאי טעמא אמר רבה גזירה שמא יעבירנו ד"א בר"ה ופריך התינח שבת י"ט מא"ל ומשני גזירה י"ט אטו שבת איתיביה כלי שנטמא בעי"ט ופירש"י באב הטומאה אין מטבילין אותו בי"ט בי"ט מטבילין אותו בי"ט ואם איתא נגזור די"ט אטו דערב י"ט ומשני משום דטומאה בי"ט לא שכיחי לא גזרו רבנן איתיביה כלי שנטמא באב הטומאה ופירש"י בעי"ט מיירי אין מטבילין בי"ט בולד הטומאה מטבילין בי"ט ואם איתא נגזור הא אטו הא ומשני דולד הטומאה לא שייך אלא גבי כהנים דשני עושה שלישי בתרומה וכהנים זריזין הם ופירש"י ולא אתי למשרי ר' יוסף אמר גזירה משום סחיטה וגזרינן כלים דלאו בני סחיטה אטו כלים דבני סחיטה איתיביה כל הני תיובתא ושני ליה כדשנינן רב ביבי אמר גזירה שמא ישהא תניא כוותי' דרב ביבי כלי שנטמא מערב י"ט אין מטבילין אותו בי"ט גזירה שמא ישהה רבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי א"ה אדם נמי אדם נראה כמיקר ע"כ הסוגי' וכתב הרמב"ם בפ' כ"ג מה' שבת אסור להטביל כלים טמאים בשבת מפני שהוא כמתקן כלי נראה שהוא סובר טעמא דרבא דטעמא דטבילת כלים משום דנראה כמתקן כלי ובפ"ד די"ט כתב כלי שנטמא בערב י"ט אין מטבילין אותו בי"ט גזירה שמא ישהה אותו בטומאתו ויש לדקדק למה לא כתב האי טעמא דמתקן גבי י"ט דהא כ"ע אית להו הך ברייתא ולא פליגי אלא בטעמא ועוד לפי' הר"ן דמפרש הא דאמר רב ביבי גזירה שמא ישהא פי' הר"ן אי שרית לאטבולינהו בי"ט או בשבת משהה להו בטומאתם עד י"ט שהוא פנוי ומתוך כך אתי לידי תקלה להשתמש בהן בטומאתן עכ"ל משמע להר"ן דרב ביבי בעי לומר טעמא גם על שבת ולפ"ז יקשה גם על הרמב"ם אי מפרש טעם זה בי"ט למה לא מפרש טעם זה בשבת דישהא בטומאתם עד שבת שהוא פנוי אלא נראה דהרמב"ם מפרש דלא כפי' הר"ן דרב ביבי בא ליתן טעם גם על שבת אלא דרב ביבי בא לשנויי הא דפריך הש"ס תינח שבת י"ט מא"ל ומשני ר' ביבי דבאמת בי"ט לא שייך הך גזירה דרבה אלא גזירה שמא ישהא משום שהוא פנוי ולכך לא פריך על רב ביבי הני תיובתא דפריך לרבה לר"י משום דלא גזר אלא מטעם שהוא מרויח בשהייתן שאינו מבטל שום זמן אבל בשבת לא שייך האי גזירה דבשביל זמן מועט לא חיישינן שיבא לידי תקלה וע"כ לרב ביבי אית ליה טעמא אחרינא גם בשבת או משום שמא יעבירנו וע"כ ברייתא דקתני כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין בי"ט ובולד הטומאה מטבילין לפי' ר"י דכתבו התוס' דנטמאו בי"ט מיירי וליכא הך חששא ומטבילין ולפי' רש"י דבעי"ט מיירי מ"מ לא גזרינן בולד הטומאה דכהנים זריזין הם אבל בשבת בין שנטמא בשבת בין שנטמא קודם שבת אין טובלין אפילו בולד הטומאה משום גזירה דרבה דרב ביבי אית לי' נמי גזירה דרבה אלא ביו"ט ס"ל דלא גזרינן משום ליתא דשבת אלא משום שלא ישהה וכיון דתניא כוותי' דרב ביבי הילכתא כוותי' מיהו הרמב"ם סבר הא דאמר רבא מפני