פנים מאירות חלק א נט

זה צריך ביאור רחב ונציעה לפניך תחילה דברי הגמ' ומחלוקות הפוסקים ראשונים ואחרונים דאיתא בפ' הזורק דף ק"א ע"ב ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו בין שוגגין ובין מזידין בין אונסין ובין מוטעין חזרו להתירן ראשון וכן מחצלאות הפרוסות בר"ה מערבין ומטלטלין מזו לזו נגללו נאסרו חזרו ונפרסו בין שוגגין ובין מזידין כו' חזרו להתירן הראשון שכל מחיצה שנעשה בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה איני והאמר ר' נחמן לא שנו אלא לזרוק אבל לטלטל אסור ומשני כי איתמר דר"נ אמזיד איתמר ע"כ ונחלקו רש"י ור"ת דרש"י מפרש אמזיד איתמר ומשום קנסא ודקתני במתניתין חזרו להתירן ראשון אשוגגין ואונסין ומוטעין קאי וכי קתני מזידין אשמה מחיצה קאי ולזרוק כר' נחמן עכ"ל והתוס' כתבו בשם ר"ת דחזרו להתירן ראשון ואפילו אמזידין קאי ור"נ דאמר במזיד לא הוי מחיצה לטלטל היינו שע"י מחיצה נעשה ר"הי ומחצלאות הפרוסות ברה"י איירי שיש מחצלאות מפסיקות בין שתי חצרות נגללו נאסרו שהרי הן כחצר אחת והם עירבו שנים חזרו ונפרסו חזרו להתירן הראשון ומטלטלין אלו לכאן ואלו לכאן וכתבו וההיא דכל הגגות כותל שבין שתי חצירות שנפל דאיכא דשרי התם לטלטל עד עיקר המחיצה לא דמי להכא דהתם מיירי שלא הי' אלא בית אחד בחצר זה ואחד בחצר זה אבל הכא כשיש רבים כאן וכאן אמרינן נגללו נאסרו וצ"ע בשמעתי' דדיורין הבאין בשבת דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה עכ"ל ומדדחקו התוס' לחלק בין ההיא דכל הגגות להכא וגם הניחו בצ"ע הא דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה ע"כ סבירא להו אליבא דר"ת דלא מיירי שנפלו המחיצות לצד ר"ה דא"כ לא קשיא כלל מההיא דכל הגגות ומההיא דדיורין הבאין בשבת אלא ע"כ דסבירא לי' דר"ת לא אמר חזרו להתירן ראשון אמזידין קאי היינו דווקא היכא דלא נעשה רשות היחיד במחיצה זו אלא להתיר דיורין וכן הבין הרב הב"י בדברי הרא"ש ומדברי הר"ן לא נראה כן אלא אפילו אם נפנו המחיצות לצד רה"ר ונעשית ע"י מחיצה זו רה"י אפילו הכי שרי ר"ת כיון שכבר הי' בשבת והאחרונים הרבו דברים ונתחבטו לישב שאין ביניהם מחלוקת בפי' ר"ת וקודם שנרד לעיין בדבריהם צריכין אנו להעמיד תחילה לפרש מי הכריחו לרש"י לפרש כפירושו ולא כפי' ר"ת אלא נראה ברור דרש"י ור"ת כל אחד ואחד אזיל לשיטתו דאיתא בעירובין דף מ"ד ע"א דרמי הש"ס ברייתות אהדדי דתנן גבי סוכה נפל דופנה לא יעמיד בה אדם ובהמה וכלים ולא יזקוף את המטה לפרוס עליה סדין לפי שאין עושין אוהל עראי בתחילה בי"ט ואצ"ל בשבת ותניא אחריתא עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה וישן ויזקוף את המטה ויפרוס עליה סדין כדי שלא תפול חמה על המת ועל האוכלין וקשיין אהדדי ובעי לאוקמי באוקמתי טובא עד דמסיק אלא כלים אכלים לא קשיא הא בדופן שלישית הא בדופן רביעית דיקא נמי דקתני נפלה דופנה ש"מ ופירש"י בדופן שלישית בשתי דפנות אין קרוי אוהל וכי עביד בה דופן שלישית משוי ליה אהל ומודו רבנן דאין עושין אהל עראי בתחילה והא דקתני מותר בדופן רביעית דבלאו הכי הוי אהל והאי תוספת בעלמא הוא ורבנן לטעמיהו דאמרי מוסיפין אהל בשבת עכ"ל ותו פריך הש"ס תינח כלים אכלים אלא אדם אאדם קשיא ופירש"י דבשלמא מטה אמטה איכא לתרוצי כדאמרת דהא דתני ויזקוף את המטה בדופן רביעית קאמר דהא קתני שלא תפול חמה על המת אלמא לאו לאכשורי סוכה אתי אלא אדם הא קתני כדי שיאכל וישתה אלמא למיפק בי' חובת סוכה אוקמי' התם אלמא דופן שלישי הוי חסירה עכ"ל ומשני הש"ס אדם אאדם נמי לא קשיא כאן לדעת וכאן שלא לדעת ופירש"י שלא לדעת מותר דמשום עשיית אהל ליכא למימר דאין דרך בנין בכך אבל כלים דרך בנין בכך הילכך דופן ג' אסור ופריך והא דר' נחמיה לדעת הוי ר"ל דאמרינן לעיל דר' נחמי' משכיה ליה שמעתא ויצא חוץ לתחום וציוה ר"נ לר' חסדא לעשות לו מחיצה של בני אדם ויכנוס לתוך העיר ומשני שלא מדעת הוי ופריך ר' חסדא מיהו לדעת הוי ומשני ר"ח שלא מן המנין הוי ע"כ השיטה וכתבו התוס' ד"ה פקק החלון דרש"י ס"ל דמן הצד לא שייך איסור אהל והביא ראי' מפ' כל הגגות דרב ושמואל הוי יתבי בחצר נפל גודא דביני ביני אמר שמואל נגודו לי' גלימא ופריך לשמואל למה ליה למעבד הכי הא אמר מטלטל עד מקום המחיצה משמע שאם הי' שמואל אוסר לטלטל כרב לא היה קשה מידי איך שרי למעבד הכי אלמא לא חשיב אהל בדפנות מן הצד ובפ"ק דסוכה דף ט"ז ע"ב גבי עובדא דשכחו ולא הביאו ס"ת מערב שבת למחר פרסו סדינין ע"ג עמודין והביאו ס"ת ופריך פרסו לכתחילה מי שרי והאמר מר הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחילה בשבת רש"י לא גריס לה אלא פרסו ס"ד פירוש איך הביאו דרך ר"ה ומשני אלא שמצאו סדינים פרוסין ור"ת כתב שאין נראה למחוק הספרים אלא דאף מן הצד שייך עשיית אהל היכא שהמחיצה מועלת להתיר אבל היכא דשרי לטלטל לא הוי אלא כתוספת אהל כמו דופן רביעי של סוכה עכ"ל ולפ"ז לרש"י דס"ל דאין בעשיית מחיצות מן הצד איסור משום אהל אפילו במקום שמועלת להתיר כההיא דסוכה א"כ אי אפשר לו לפרש כפר"ת דשמה מחיצה אפילו אמזידין היכא שאינו עושה רה"י אלא להתיר הדיורין דלפי פירש"י אין כאן עשיי' איסור במחיצה כזו דאפילו לכתחילה מותר לעשות ולא שייך לומר שוגגין או מזידין אלא ע"כ מיירי שנפלו כל המחיצות ונעשה המקום רה"י ונפרסו ד' מחיצות ובעשיית ג' מחיצות או ד' י"ל דמודה רש"י דהוי אסור משום אהל כמו גבי סוכה ואין לומר דגבי סוכה טעמא משום סכך שיש למעלה לכך במחיצה שלישית הוי אהל דא"כ אמאי אסור בלדעת במחיצה של בני אדם גבי מעשה דר' נחמיה אלא ע"כ דמודה רש"י בג' מחיצות ופשיטא בד' הוי אהל ובמעשה דר"נ היו צריכין להקיף ד' מחיצות כמו שהי' נתון בדיר וסהר דמהלך כולה ולכך אסור בלדעת ובפ"ק דסוכה מיירי שלא היו צריכין לחילוק רשוית לסלק הדיורין ובלאו הכי הי' שם רה"י ולכך לא חשיב אהל דלא היו צריכין אלא שני מחיצות ואף אם באנו לומר דלפי' זה יקשה מאי דוחקי' דרש"י למחוק הספרים הי' לו לפרש דמיירי שר"ה היה מפסיק בין הע"ת ובין בה"כ וס"ד דמקשה שהיו שם מחיצות ועירבו ונפלו המחיצות ור"ה הי' מפסיק ביניהם ולכך פירסו סדינים על גבי עמודים ופריך המקשה שפיר פרסו ס"ד הא אמר מר הכל מודים דאין עושין אוהל ארעי וזה אסור לרש"י היכא שעושה דופן ג' לשתי דפנות ופשיטא בשתי דפנות לשתי דפנות אלא ע"כ דלרש"י אין שום איסור אוהל אפילו בג' וד' מחיצות והא דאסור בסוכה בדופן שלישית משום דיש סכך על גבי דפנות ולכך חשיב דופן ג' כעשיית אהל עראי והא דאסור לעשות מחיצה של בני אדם גבי מעשה דר' נחמי' י"ל דגזרו חכמים שלא יזלזלו באיסור שבת מ"מ תיתי מהי תיתי אי אפשר לפרש כפי' ר"ת שהמחיצה המפסקת ביניהם נפלה דהא מחיצה כזו בלי בנין רק בפריסות המחצלות אין איסור לרש"י פשיטא אם נימא לרש"י אף בעשיית ד' מחיצות אין איסור אהל אלא אפילו אם נימא היכא דמשלים דופן ג' לב' דפנות דהוי אוהל מ"מ בהאי מחיצה שבין שתי חצירות אין כאן איסור אהל אלא ע"כ מוכרחים אנו לומר לרש"י או דנפלו כל המחיצות ונעשה ר"ה וא"כ מה לי אם לא הי' קודם שבת או הי' סוף סוף עושה אהל בשבת ופשיטא אם נימא דאפילו בד' מחיצות לא חשיב אהל לרש"י בלי גג ומותר לכתחילה לעשות מחיצה כזו לא שייך לומר שוגגין ומזידין אלא ע"כ דמיירי שעשו איסור מלאכה במחיצה זו או שקשרו בקשר של קיימא המחצלת או שאר מלאכה א"כ מזיד דר"נ במאי מוקמית לה לכך מוכרח רש"י לפרש דר' נחמן אסיפא דברייתא קאי דלענין טילטול לעולם אסור משום קנס עולה מזה לרש"י ודעמי' אם נימא במחיצה מן הצד אפי' אם עושה ג' או ד' מחיצות לא הוי אהל ואפי' אם בא להתיר טילטול כמו בפ"ק דסוכה גבי ס"ת א"כ בנד"ד אין כאן איסור כלל כיון דצורת הפתח משום מחיצה ואם הי' קנה זה מוכן מאתמול הי' מותר לעשות אפי' ע"י ישראל דאין כאן שום איסור ופשיטא ע"י גוי דמותר ופשיטא היכא דנפל הקנה מהעמודים בשבת דמותר להניחו ולהחזירו אכן צריך לי עיון לרש"י אם עשה מחיצה ג' במזיד גבי סוכה אם יוצא בסוכה זו אם נימא דהעמידו דבריהם אפילו במקום מצוה בשב ואל תעשה א"ד דדווקא גבי שבת גזרו שלא לטלטל ע"י מחיצה זו אבל לענין סוכה הוי מחיצה ויותר מסתבר לומר דיוצא בסוכה זו דהא לחומרא הוי מחיצה אפילו במזיד וה"נ לענין סוכה דאי לא הוי מחיצה פעמים שלא יהי' לו סוכה אחרת ויתבטל מצות סוכה ויבא מזה קולא אלא ודאי דווקא לטלטל אסור שלא יהנה ממעשיו אבל בסוכה מצות לאו להנות ניתנו אלא לעול כעבדים המקבלים מצות המלך ולכך סתמו הפוסקים גבי סוכה ולא כתבו אלא שאסור לעשות מחיצה ג' ע"י כלים בי"ט ולא כתבו בדעבד אם יוצא ידי סוכה זו או לא אלא ע"כ פשוט וברור דלענין סוכה יוצא בדיעבד ונראה הא דצריך רש"י בסוף עירובין דף ק"ב גבי הא דאמר רב וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו לפרש דלאו אהל דלא קביע התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא ואף לדבריו אין כאן איסור אהל במחיצה מן הצד די"ל דמיירי בוילון שלפני שער החצר ויש במשקוף רוחב טפח וכשנותן וילון הוי כמו דופן שלישית דסוכה ויהי' חשוב אוהל קמ"ל דאפ"ה לא חשיב אהל משום דלא קביעי ובזה אזדא לי' ספיקא דת"ה שהביא הב"י באו"ח סי' שט"ו בפרוכת לפני ארון הקודש דמספקא לי' כיון דקביע י"ל דאסור אבל לדברינו בארון הקודש שכבר יש לו ג' מחיצות ולא הוי זה אלא תוספת אהל הוי כמו דופן רביעי לסוכה דשרי אליבא דכ"ע וא"כ אפילו אין דלתות לארון הקודש נמי מותר בלי שום פיקפוק דהוי ממש כמו רוח רביעית של סוכה דשרי אליבא דכ"ע והרב הב"י רצה להמציא חילוק אחר לדעת רש"י משום דכיון דכולה נע ונד ברוח מצוי' מקרי לא קביעי אבל אם קבעו למעלה ולמטה זמן הצדדים בענין שאין מזיזין אותו ממקומו הוי מיתסר משום בנין ומשום דסתם וילון אין קובעין אותו כ"כ ולכך שרי עכ"ל ולי נראה דאי אפשר לחלק בזה לדעת רש"י דא"כ בסוכה בדופן שלישית דצריך לעשות מחיצה שעומד עכ"פ ברוח מצוי' כמו שנזכר ר"ס שס"ב וא"כ למה מפרש רש"י דבשתי דפנות אין כאן אהל וכי עביד דופן שלישית משוי ליה אהל תיפוק לי' בלא טעמא דאהל נמי אסור כיון דקביע מיתסר משום בנין אלא ע"כ דאין דרך בנין בכך ונפלאתי מה היו צריכין לדון על הפרוכת לפני ארון הקודש דבודאי לא גרע מרוח רביעית בסוכה דע"כ אף בדקביע מיירי דומי' דרוח ג' ומותר אליבא דכ"ע וראיתי בהמאור הגדול פי' על הרי"ף הא דאמרו כלים אכלים לא קשיא הא בדופן ג' כו' אדם אאדם לא קשיא כאן לדעת כאן שלא לדעת