פנים מאירות חלק א נח

לנתוקי ללאוי דהא איצטרך בשביל לאו דלא תעשון אבל עכשיו דלא אתי מתניתין כר"ש אלא כרבנן ורבנן לית להו הך ילפותא כלל דלא תעשון כהבנת העולם א"כ פריך שפיר ולילקי דאין לומר דהוי לאו שבכללות דמדאיצטרך לנתוקי גבי מח"ז דז' ימים ש"מ אף שהוא לאו שבכללות מ"מ לוקין עליו כך הייתי אומר בל"ז אבל עכשיו קשה קושיות התימא מאי פריך הכי מדר' אפוטריקי שהוא אליבא דר"ש ולדידי' מלקין וצ"ל ע"כ דלדיד' באמת הוי גילגל כחוץ ואין בו לאו כלל בפנים א"כ הדרא קושית הקיצור או הסתירה לדוכתא ודוק

שאלה כח

כתב הט"ז בסי' ק"ד בשם ת"ה הארוך מיהו לאו דווקא בשרצים המבדילים ולישנא דמבדילים הוא ש"ס ערוך במעילה דף ט"ז מסקנת הש"ס בחייהם בכזית ובמיתתן שוה וטומאתן בכעדשה ודווקא בשרצים המבדילין ופי' רש"י בהנך דכתיב והבדלתם בהנך ח' שרצים שבתורה שמובדלין משאר שרצים וחמורין לענין טומא' יותר מן האחרים ובהנך אמר קרא דאכילה בכעדשה אבל בשאר שרצים הטהורים לא וכן פי' רש"י בחולין דף קכ"א ע"ב ואפשר כיון דלוקין בכעדשה בשרצים לכך חשיב כברי' ולכך כתב רמ"א דווקא בשרץ יש לחוש אם נשאר שם אבל בשאר איסורין אין לחוש אף דחצי שיעור אסור מן התורה לא חשיבי ובטלי משא"כ בהנך ח' שרצים והא דתפסו התוספות על פי' רש"י ביבמות דף קי"ד דלא תאכלום כי שקץ הם להזהי' הגדולים על הקטנים וקאמר בגמר' וצריכא דאי אשמועינן שקצים משום דאיסורן במשהו וכתבו התוספו' פי' בקונטרס איסורן בכעדשה ולא דק דבהדי' אמרינן במעילה דשרצים לוקין עליהם בכזית דאכילה כתיב בהו ואמרינן נמי בפ' בתר' דמכות ריסק ט' נמלים ואחד חי והשלים לכזית אלא יש לפרש דאיסורין במשהו דלוקה על נמלה משום דהוי ברי' עכ"ל היינו משום דהאי קרא לא תאכלום כי שקץ הם כתיב בשאר שרצים ולא בח' שרצים המבדילים ולכך כתבו שפיר דלא דק דבשאר שרצים בעינן כזית דווקא למלקות אבל בע"ז דף ס"ח גבי עכבר שהוא מח' שרצים שפי' פ' רש"י דשיעורו בכעדשה למלקות וק"ל ועיין בזבחים דף ק"ו ע"ב בתוספות ד"ה מה לשרצים שהשיגו על רש"י שם שפי' שאפי' בשרצים טהורים איסורין במשהו דלא דק

שאלה כט

גביות עדות ק"ק ברודא

במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנ' כמר שלמה הכהן והעיד בת"ע בעונש אליו"ע בזה"ל וויא איך בין גיוועזין בשבי' אצל המורדי' איז איין פריץ גיקומן אונ האט גיזאגט איז רעכט אז דאס דיא יהודים גישעהט ווייל זיא גיין מיט דען טייטשן אז וויא בייא דעם שלאק ריטשין זענין אויך יהודים געוועזין אונ דער יוסף וואס בייא מיר האט גיוואוינט איז אום גיקומן דער בייא וויא דער פריץ דאס האט דער ציילט איז ווידר איין פריץ מפרייא שטאט קומין אונ האט גיזאגט דער סאלימן וואס אוס קומין איזט צו פרעסטיג וועגין דעם זהב וואס גיקויפט איז גיווארין זיין איינציגער זון וואס ער האט גיהאט דער בייא מיר האט גיוואוינט דען האב איך מציל גיוועזין אונ האב אים מיין משרת מוסר גיוועזין אין זיינע הענט אריין אונ איך בין נאהר אוועק פון אין גריטין קעגין ג' או ד' אמות איז מיין משרת פון פערד ארונטער גשטיגן אונ האט גיוואלט דיא הרוגים וויזיטירען איז מיד איין מורד איבער דעם יהודי קומן אונ האט אים גיקעפט וויא איך דאס גיזעהן האב בין איך ברוגז גיווארין איבער דעם מורד ווייל ער האט אים ממית גיוועזין אבער ער האט אים צו האקט גאר פעליגט דאס איך מיין טאג קיין זא איין הורג גיזעהן האב כל הנ"ל האבין הגוים צו מיר גיזאגט לפי תומם כל זה העיד כמ' שלמה כהן הנ"ל בעונש הנ"ל היום יום ג' חשון תס"ט לפ"ק וכל זה ידוע לנו מה שהזכיר הערל את יהודים סאלימון שנהרג בדבר הזהב מה שקנה לפני איזה שנים שעברו זה הי' ר' שלמה בר"ן ב"ב מקהלתינו ברודא שנהרג והוא הי' אביו של ליב והי' בן יחידו וליב הנ"ל הוא בעלה של האשה שרה בת הר"ר משה ז"ל והוא היה דר בפרייא שטאט וגם הי' אצל השלאק של ריטשאן ולא להתיר לה העוגין באנו בעדות זו רק להציע לפני גאוני' ורבנים כל הנ"ל נעשה ביום הנ"ל

הקטן שלמה זלמן בהר"ר יעקב מקראקא

ונא' מרדכי מארקיל בהר"ר ישראל ניסן ז"ל

ונא' אהרן במהור"ר פסח שליט"א מריינוש

הנה הואיל ושקדו חכמים על תקנות עגונות אמרתי להיות סניף וחיבור לטהרה לרבני איתני ארץ שקדמוני כבר בהיתר האשה הזאת והנה כל ימי רישא בתר גופי' גריר אחרי הראשונים הרי"ף והרמב"ם והרב הב"י ומה לנו לגרומי גרמי משו"ת האחרונים ניכול בישרא שמינא משלחן הערוך לפנינו מהרב הב"י נ"ע ובעד הראשון יש לפקפק בעדותו שאמר שדין צדק נעשה ליהודים בשביל שהולכים עם חיל הקיסר לתוך המלחמה להחזיק ידם ויפ' עשו המורדי' שהמיתו אותם י"ל שכוונתו כדי לאיים שלא ילכו היהודים עם חיל הקיסר להחזיק ידם במאכל ומשתה כיון שגם הפריץ הזה הי' אחד מן המורדים ומן העבדים המתפרצי' על אדוניהם וכה"ג אינו עדותו כלל כדאיתא בס"פ האשה בתרא ההיא עובדא דאמר גוי קטיל אספסת' ושדי לחיותא בשבתא ואי לא קטלינא לך שקטלי לפלוני כו' ובעינן למיפשט מנכרי שהי' מוכר פירות כו' ואמר של ערלה הן אינו נאמן שלא אמר אלא להשביח מקחו ופי' רש"י ה"נ לא נתכוון נכרי זה אלא לאיים עליו וא"כ בנדון דידן נמי כיון שהפריץ הראשון אמר שיפה עשו המורדי' שהרגו ליהודים בשביל שהולכים עם חיל הקיסר והוא היה מן המורדים י"ל שלאיים אמר כן שלא ילכו מעתה היהודים עם חיל הקיסר להחזיק ידם במלחמה ודמי קצת להא דאמרינן בפ' כל הגט דף כ"ח דערכאות של גוים לא מהימני ומבואר בש"ע ס"ס י"ד ודווקא במידי דשייכי בהו ופי' רש"י שהיא תפארת להם שהרגו כדין עבדי לאחזוקי שקרייהו ובנדון דידן נמי דהוא שבח להם שנצחו המלחמ' והרגו ליהודים ולפי דבריהם כדין עשו וא"כ עבדי לאחזוקי שקרייהו ובר מכל דין אין כאן עדות מן הפריץ הראשון דהא כתב הב"י בשם רבינו ירוחם דאין מל"ת נאמן אלא דווקא במקום שעד אחד ישראל או אשה נאמנים אבל במלחמה וכיוצא בדברים שאין עד אחד נאמן אין גוי נאמן במל"ת וכיון שבנדון דידן הי' מלחמה א"כ אין הגוי נאמן במל"ת אלא אם אמר קברתיו ובפרט שכמה גדולי בעלי הוראה הרי"ף והרמב"ם והרשב"א סביר' להו דאף בשאר מל"ת בעינן וקברתיו א"כ אין שום היתר לאשת ר' יוסף שהעיד הפריץ הראשון שנהרג במלחמה אבל בעדות הפריץ השני שהעיד לפי תומו אין שייכים כל החששות האלו שכתבנו דהא משמע מדברי העד שבא הפריץ השני לאחר שגמר הפריץ ראשון דבריו ולא שמע דברי הפריץ הראשון ממ"ש שיפה עשו ליהודים שהולכים לחיל הקיסר אלא שמע ענין סיפור המלחמה ואמר זה לפי תומו תו לא חיישינן שגם הוא מתכוין להטיל אימה על יהודים דודאי מן הסתם לא חיישינן שמתכוין להטיל אימה דהא ע"כ הך עובדא דאספסתא דאמר נכרי קטיל אספסתא בשבת' ושדי לחיותא ואי לא קטילנא לך כדקטלינא לפלוני דאמרי לי' בשיל לי קדירה בשבתא ולא בשיל לי וקטלתי' ולא התירו אשתו של זה משום דאמר להטיל אימה על זה ישראל משמע אם אמר סתם לפי תומו אני קטלתי' לפלוני דאמרית לי' בשיל לי קדירה ולא בשיל וקטלתי' הי' נאמן ולא אמרינן שלהטיל אימה מתכון ה"נ דכוותי' דמן הסתם אין אנו אומרים שלהטיל אימה נתכון וגם דילמא מחזיקי שקרייהו שהרגו בדין דהא מספר שהי' כועס על הרצחן שהרגו ולא חשיב בעיניו תפארת ועוד דאם שאר גוים מל"ת ואומרים שנדון בערכאות נאמנים וה"נ בנ"ד שהוא בעצמו לא הרגו אלא אמר שאחר הרגו הוא נאמן אלא דאכתי לא פלטינן מהך ספיקא דעד אחד במלחמה דאינו נאמן מ"מ נראה היכא שהעיד דבר הברור למיתה הסכימו הפוסקים דאפילו בשעת מלחמה נאמן ובנד"ד שאמר שראיתי שמורד אחד התיז ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושים וגם עשה בו כמה חבורות ופצעים בודאי דבר הברור הוא למיתה ועוד דהא טעמא דמלחמה משום דאמרי בדדמי כדאמרינן ריש פ' האשה זימנין דמחו לי' בגירא או ברומחא וסברי ודאי מת ואיכא דעביד סמתרי' וחיה וכתבו התוס' והיא יראה לעמוד עד שימות לפי שזורקין חיצים ואבני בלסטראות במלחמה ואינם מתכונין על מי שיפול אבל לקמן גבי נפלו עלינו ליסטים נאמנת לומר נהרג א"כ ה"נ כיון שזה הי' לאחר שנצחו המורדי' המלחמה וכנראה מדבריו שהלכו לחפש ממון אצל החללים משמע שכבר היו בטוחים ולא יראו מיראת אויב מסביב והוא מעיד שאחד מן המורדים המית אותו נאמן ועוד דהרבה פוסקים סביר' להו והביאם הב"י בשם המרדכי וז"ל סברות הלב היא דלא שייכא אותו אבעי' דעד אחד במלחמה בגוי שמספר מעשה לפי תומו ואינו אומר אחר הנדמה כי אם כאשר ראה והביא רמ"א דיש מקילין בזה ובנד"ד שאמר שראה שהתיז ראשו בסייף בודאי אליבא דכ"ע כיון דדבר הברור למית' הוא מעיד לא בעינן קברתיו וכיון שידוע לב"ד צדק שזה שהגיד הפרוץ ששמו שלמן שנהרג בשביל קניות הזהב הי' אביו של ר' ליב ולא הי' איש אחר ששמו כך שנהרג בכפר הנ"ל וזה שנהרג במלחמה הי' באותו עת במלחמה והי' בן יחידו של האיש שלאמן הנקרא ר' שלמה והוי כשמו ושם עירו בכן איתתא שרה שרי' להתנסבא לכל גבר דתיצביין ואני סניף וחיבור לרבנים שקדמוני בהיתר אשה זו ועי' בתשובת רמ"א סי' ק"א: נאום מאיר חונה בק"ק פרוסטיץ

שאלה ל

נשאלתי עיר שהי' מוקפת גדר ונפרצה הגדר יותר מעשר והיה דרכם להניח קנה ארוך מעמוד זה לעמוד זה להתיר הפירצה בצ"ה ופעם אחת שכחו להניח הקנה זה קודם שבת ושאלו אם מותר להניח קנה זה בשבת ע"י ישראל או ע"י גוי או לא וגם אם נפל קנה זה מהעמודים בשבת אם מותר להחזירו בשבת או לא תשובה דין