פנים מאירות חלק א נז

גופי' ולא נצטרך לאפוקי' מפשטי' כלל משנאמר דקאי על כבישת ש"ש וגם מה שכתב מר שבהכי ניחא תמיהת התוס' בהמקבל גם מביא מר ראי' מפ' הזהב ולפי ע"ד לא קרב זה לזה דגבי לא תעשה לאו דגזל מיותר מוקמינן ואמרינן היינו גזל היינו עושק אבל גבי עשה פשיטא דגזל הוא בפני עצמו ועושק הוא בפני עצמו גם מה שתמה מר על הרב בכמ"ה פ"א מהלכות גזילה שמפרש דברי הרמב"ם דכתב אסור לגזלו היינו מדרבנן וכתב מר דאין זה הכרח דאכתי איכא למימר דאף דליכא לאו איסור עשה איכא וגם הוכיח מהך שמעתתא דהמקבל דאמרינן חד למישרי עושקו וחד למישרי גזלו וקסבר גזל גוי מותר מוכח דלמ"ד גזל גוי אסור היינו מדאורייתא דאי מדרבנן מאי קאמר קסבר גזל גוי מותר דמשמע דווקא הני תנאי סברי גזל גוי מותר הא הנך תנאי דהגוזל סברי דגזל גוי אסור ואי ס"ד דמדרבנן הוא דקאסרי הא לכולהי תנאי מצי קאי רעיך למעוטי גוי דבדאורייתא עכ"ל ואני אומר דע"כ הרמב"ם אליבא דכ"ע מפרש דהך קרא ואכלת אסמכת' בעלמא הוא ואינו אסור אלא מדרבנן ולפי"ז י"ל דסבירא ליה להרמב"ם דהנך תנאי דהמקבל ודהגוזל לא פליגי אהדדי אלא דהם אמרו באיסור גזל דרבנן והני תנאי דהמקבל אמרו מדאורייתא והא דאמרו בש"ס קסברי גזל גוי מותר לאו לדיוקא אמרו דאיכא תנאי דפליגי דסברי גזל גוי אסור מן התורה אלא קושטא דמילתא אמרו וקסברי גזל גוי מותר מדאורייתא אבל מדרבנן מודו דאסור מסמך קרא דואכלת כל זה פשוט לפי דברי הכ"מ בדברי הרמב"ם

ומה שכתב מר וז"ל ובהכי ניחא מה שהקשה להרב בכ"מ אמאי דכתב הרמב"ם אסור לעושקו הא בעושק רעיך כתיב ולדידי ניחא דאף דליכא לאו דלא תעשוק מ"מ איכא איסור דואכלת את כל העמים או מדאיצטרך קרא למישרי אבידתו ש"מ דאף עושקו אסור עכ"ל ולי תמוהים דבריו דלמה אמרו חדא למישרי עושקו וחדא למישרי גזלו לוקמי תרווייהו אעושק וחדא אתי למעוטי מלאו ואידך אתי למעוטי מאיסור עשה וחישב ואכלת לדרשא אתי אלא ודאי מרעיך לגמרי ממעטינן ובאמת בעיקר הקושיא שהקשה הרב הכ"מ נראה לי דע"כ להרמב"ם דסבירא ליה גזל גוי אסור מן התורה וע"כ אליבא דהרמב"ם אי אפשר לומר חדא למישרי גזלו וא"כ חד רעיך מיותר וצ"ל דרעיך לאו דווקא כמו שאמרו בגמרא ואי רעהו דווקא כו' ואי רעהו לאו דווקא אפילו דישראל כי נגח דנכרי נחייב ומסקינן עמד וימודד וכתבו התוס' משמע דווקא בענין זה שנגח שור שלנו שור שלהם ולמ"ד בפרק בתרא גזל גוי אסור ניחא אבל למ"ד מותר קשה הרי למ"ד גזל גוי אסור רעהו לאו דווקא וא"כ אחיך נמי לאו דווקא ובזה פליגי תנאי דלמ"ד גזל גוי אסור סבר רעיך ואחיך לאו דווקא או אתי לשום דרשה והנך תנאי דסברי גזל גוי מותר סברי רעיך דווקא וחשב ואכל' לדרשה אחריתא אתי וכל זה לדעת דגזל גוי מן התורה אסור והכ"מ סבר שאף למ"ד דאסור גזל גוי אינו אלא מדרבנן ולכך קשיא לי' נמי מעושק אבל רוב הפוסקים ומשמעות הש"ס שאסור מדאורייתא ומה שהשיב מר על ספר בית יעקב יפה כיון ובודאי כד ניים ושכיב אמר להאי מילתא וה' ינחנו בדרך אמת ויצילנו משגיאה

ואגב דאיירינן בלאוי ועשה נבאר בעזרת ה' מה שחדשתי לתלמידים בחולין דף פ"א תוספות ד"ה שחיטה שאינה ראויה כו' ועוד דבהדיא תנן בפ' בתרא דזבחים או"ב ומחוסר זמן רבי שמעון אומר הרי הן בלא תעשה ועובר בלאו דלא תשחטו וכתב מהר"ם מלובלין וז"ל ואע"ג דגם לפי דברי התוספות לפי המסקנא אין מלקות באו"ב בקדשים מטעם התראת ספק מ"מ יש בו לאו שאין לוקין עליו אבל לפי רש"י דהוי שחיטה שאינה ראוי' מטעם מחוסר זמן אין בו לא תעש' כלל אבל מ"מ יש לתמו' על דברי התוספות דהא שם בזבחים מבואר דהאי לא תעשה דקאמר ר"ש הוא לאו דלא תעשון ואיירי שם בשוחט או"ב בחוץ וא"כ אין מכאן שום סתירה לרש"י דלעולם איכא למימר לר"ש דאית לי' שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה אפילו אי איסור או"ב נוהג בקדשים אפ"ה אין בו מלקות משום דשחיטה שאינה ראוי' מטעם מחוסר זמן והאי לא תעשה דקאמר ר"ש בזבחים הוא לא תעשה דלא תעשון כו' ע"ש בתוספת ביאור ונכנס לדחוקים גדולים עד שלפי דבריו קשים דברי התוספות להולמן

ואני אומר שאחרי העיון אין שום צד קושי' על התוספות דהתוספות כתבו לעיל שגזירת הכתוב הוא כיון דליכא פסול אחרינא כמו שחוטי חוץ ולכאורה יש לדקדק דילמא הכא הוי פסול אחרינא דמחוסר זמן ויש בו עשה או לאו דלא ירצה א"כ הוי פסול אחרינא ולא הוי שחיטה ראויה אלא ע"כ צריכין אנו לומר דאיסור מחוסר זמן לא בא אלא בשביל איסור דאו"ב א"כ לא הוי פסול אחרינא בשלמא אם הי' זה פסול אחר דרך משל אם שחט בנה תוך ז' ללידה בקדשים או הוי שחיטה שאינה ראוי' דמחוסר זמן תוך ז' ללידה אינו תלוי באיסור או"ב אבל האי מחוסר זמן דאתי מכח איסור או"ב חשיבא חד פסול ומביאים התוספות ראי' לזה דבהדיא תנן בפ' בתרא דזבחים דלר"ש אם שחט או"ב בחוץ הוי בלא תעשה דלא תעשון וע"כ כיון דאינו חייב כרת א"כ נוהג איסור או"ב בשחיטת השני בחוץ וגם עובר על לאו דלא תעשון כמו גבי גילגל דהוי מחוסר זמן לגבי שילה וקאמר לא תעשון והכי נמי או"ב אף שהיום אינו ראוי בפנים כיון שהוא ראוי למחר הוי בכלל לא תעשון וקשה אמאי חייב לר"ש מלקות נימא דהוי שחיטה שאינה ראוי' מכח איסור או"ב אלא ע"כ כיון דהאי לא תעשון דמוקמי' במחוסר זמן אי אפשר למוקמי אלא מכח איסור או"ב הוי חדא פסולא וגזירת הכתוב הוא דלילקי וא"כ ה"נ בפנים דכוותי' וא"כ אף לפי המסקנא דכתבו התוספות דה"נ אינו לוקה מכח התראה ספק אבל התם דמיירי בחוץ דחייב על שחיטה אף בלא זריקה אין כאן התראת ספק ואף בפנים י"ל לר"ש דלקי דחייב על שחיטה מיד דומי' דחוץ וזה ברירין דברי התוספות ודו"ק

וזה אשר אמרתי לחדד התלמידי' דלפי דברי ר"ת דלא גרס הכא ופסול אלא אמאי סופג את הארבעי' יש להקשות קיצור בדברי המקשה דפריך ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן בלא דברי ר"ת הייתי אומר דהך בבא קדשים בפנים אתי כר"ש ומשום או"ב לא לקי כפי' רש"י אך משום לאו דמחוסר זמן דלא תעשון והמקשה פריך שאפילו פסול לא יהי' כפי' רש"י אבל השתא לפר"ת דהמקשה פריך אמאי סופג את הארבעי' ומזה מוכח דלא כר"ש קשה קושיות התוספות לימא לנפשי' דלעולם כר"ש ובאמת הא דלקי משום מח"ז אלא ע"כ צריך אתה לומר כתירוץ התוספות דלא חשיב מלקות אלא באו"ב בשני ויש לדקדק א"כ מאי פריך המקשה ולילקי נמי הא ידע התירוץ אלא ע"כ דזה ברור למקשה דשני שילקה בשביל לאו אחד בודאי לא דאנן באותו ואת בנו קיימינן אלא דקשה לו דליחשב נמי לאו אחר אבל זה פשיטא לי' דבמתניתין אי אפשר בשום צד לומר דשני לוקה מלאו אחר א"כ נסתר תירוץ דלעיל וקשה קיצור הנ"ל בל"ז הייתי אומר דע"כ צריכין אנו למידק דר' זירא אמר דהכתוב נתקו לעשה ולכאורה מ"ט דת"ק דלית לי' הך דר' זירא אלא י"ל דהוא סבר דילמא במחוסר זמן דשבעה ימים נתקו לעשה אבל האי דמחוסר זמן דאו"ב כיון דהוא פסול ילפינן לאו דלי' מלא ירצה שהוא לאו גמור ור' זירא סבר כיון דהאי כשר לאחר זמן ופסול תוך זמן אינו בלאו ה"ה כל פסולי היום וכשרים לאחר זמן אינם בלאו וכשתנקוט כלל זה בידך יהי' עולה סוגי' דשמעתא הטיב דהא כתבו התוספות דף פ' הנח למחוסר זמן בשם הר"ש מוורדין דאין עשה מנתק שני לאוין וסוגיא דסוף זבחים דיליף ר"ש דמקריב מחוסר זמן בחוץ הוא בלא תעשה נוכל לומר בשני דרכים דרך אחד דהאי גילגל חשיב פנים ולקי מלקינן הן בחוץ הן בפנים במחוסר זמן ורבנן לית להו הך דר"ש כלל ולתירוצא דרב נחמן שם דגילגל לגבי שילה חוץ הוי מודה ר"ש דמחוסר זמן אין בו לא תעשה דלא תעשון והשתא אמינא תירוץ מספיק על קיצור דבאמת המקשה ידע מסברא דנתקו לעשה ובאמת ה"נ סבר דפליגי רבנן על ר"ש דלר"ש הוי גילגל בחוץ לגבי שילה ואין בפני' לאו דלא תעשון רק לאו דלא ירצה והכתוב ניתקו לעשה אבל לרבנן דלית להו לאו בשוחט מחוסר זמן בחוץ דסבירי להו דגילגל הוי פנים ומני' ילפינן עוד לאו בפנים והוי תרי לאוין ואין עשה מנתק תרי לאווין ובל"ז הייתי אומ' דמתניתין אתי כר"ש דשוחט קדשים שחיטה ראוי' היא ושני לוקה משו' לאו דאו"ב מגזירת הכתוב כפי' התוספות ולית בי' אלא חד לאו ונתקו הכתוב לעשה אבל השתא דמתניתין לא אתי כר"ש וע"כ כרבנן דלי' להו לאו במחוסר זמן מבחוץ וע"כ צריכין אנו לומר דהאי גילגל חשוב פנים וא"כ פריך המקשה שפיר ולילקי נמי משום מחוסר זמן דאין לומר דנתקו לעשה דהא אית בי' נמי לאו דלא ירצה הוי תרי לאוין ואין עשה מנתק תרי לאוין ור' זירא סבירא ליה כתירוץ התוספות דאף תרי לאוין מנתק כיון דרחוקים זה מזה או י"ל דר' זירא סבר ומוקי להאי קרא דלא תעשון לדרשא אחריתא כהבנת כל העולם בפלוגתא דר"ש ורבנן א"כ לית בי' אלא חד לאו ולפ"ז תירץ שפיר דנתקו לעשה כך הייתי אומר בל"ז אבל השתא קשה סתירה בדברי המקשן קושית התימא דמאי פריך ולילקי משום מחוסר זמן תיפוק לי' דהוי לאו שבכללות דאין לוקין עליו בל"ז ר"ל בלא קיצור הייתי אומר סברא דלעיל דת"ק פליג עם ר' זירא דאף דנתקו לעשה דווקא במחוסר זמן דימים אבל במחוסר זמן דאו"ב שפיר ילפינן אזהרה שלו מלא ירצה דאין לומר דהוי לאו שבכללות דהייתי אומר דאיצטרך התורה לנתוקי ללאו להך מחוסר זמן דז' ימים ש"מ דבכל הני לאוין אף שהם בכלל לוקין עליו דאי אין לוקין אמאי איצטרך לנתוקי דאין לוקין תיפוק לי' דכולי לאוי אין לוקין ור' זירא סבר דכל מחוסר זמן נתקו מלאו דאין לוקין ואפשר שאר פסולין דהם בכלל לא ירצה לוקין עליהם אבל השתא קשה הקיצור שלי וע"כ צריך אתה לומר דהמקשה פריך לרבנן דפליגי על ר"ש ומוקי להאי קרא לא תעשון במחוסר זמן בפנים דגילגל פנים הוי וא"כ הוי לאו בכל מח"ז הן באו"ב הן במח"ז דשבעה ימים וא"כ איצטרך לנתוקי להאי לאו דלא ילקה דהייתי אומר שהוא לאו בפני עצמו וא"כ מאי פריך מלאו דלא ירצה דזה אף דלא נתקי ללאו לא מלקינן על האי לאו דהוא לאו שבכללות דאין לומר מדאיצטרך לנתוקי גבי מח"ז הלא איצטרך לנתוקי משום דלרבנן כתיב לאו בפני עצמו לא תעשון וגילגל פני' הוי וא"כ הוא דבר והיפוכו כל דברי בלא קושית התימה ד"ה יום להרצאה הייתי אומר תירוץ על קיצור וסתירה בדרך זה דהא דרבנן הפליגי על ר"ש ל"ל כלל הך ילפותא דלא תעשון וא"כ בל"ז הייתי אומ' כתירוץ ראשון שם בזבחים דאית לי' לר"ש לאו במח"ז בפנים אלא דאין לוקין מטעם דניתקו לעשה דאין לומר דהוי ליה תרי לאוין דלא ירצה דהייתי אומר דזה לאו שבכללות דאין לומר דהוי תרי לאוין מדאיצטרך