פנים מאירות חלק א נו

גמור אפילו ב"ד שלמטה מכין אותו עד שתצא נפשו ופי' מהרש"א בח"א דהכי מוכח בפ' הכונס דדין שמים חמיר טפי מדיני אדם דכמה דברים חשיב שם דחייב בדיני שמים ופטור מדיני אדם ולפ"ז חמור דין שמים גבי עשה א"כ מאי פריך הש"ס ביומא תשובה מכפרת על עשה ועל לא תעשה השתא על לא תעשה מכפרת אעשה מבעי' ומאי קושיא הא עשה חמורה בדיני אדם שמכין אותו עד שתצא נפשו וק"ו שחמור יותר מדין שמים ואי אפשר ללמוד עשה מלא תעשה ורש"י בכתובות דף פ"ו ע"ב פי' מכין אותו עד שתצא נפשו קודם שעבר על העשה ויש בידו לקיים ולפ"ז י"ל לאחר שעבר על העשה אין מענישין אותו בב"ד של מטה כלל וגם דין שמים נמי קיל לאחר שעבר על העשה יותר מהעובר על לא תעשה ולפ"ז י"ל דאף על עשה גמור שאל אם ענשיתו ואין ראיה מב"ד של מטה דמכין אותו עד שתצא נפשו דשם מיירי קודם שעבר על העשה כדי לקיים אבל לאחר שעבר על העשה אין ב"ד מענישין אותו ושאל למלאכא אם ענשיתו על העשה בידי שמים שדינו חמור מדיני אדם דומי' דרב קטינא שכבר ביטל מצות ציצית והשיב לו בעידן ריתחא ענשינן

וראיתי בתשובת בית יעקב סי' קי"ג דף פ"ג שפילפל ג"כ בסוגיא זו ואגב עיון ראיתי מה שתמה על הרמ"ה שהביא בטור י"ד סי' קס"א וז"ל והרמ"ה כתב דאפילו פחות משוה פרוטה אסור מן התורה אבל אין מוציאין אותו בדייני' עד שיהי' בו ש"פ עכ"ל וקשיא לי מהא דאמרינן בפ' א"נ א' רבא למה לי דכתב רחמנא לאו בריבית לאו בגזל לאו באונאה וצריכא דאי כתב רחמנא לאו בגזל משום דבע"כ כו' ע"ש ולדברי הרמ"ה קשה דה"ל למימר דאי אשמועינן גזל ה"א דווקא שוה פרוטה דאם אינו שוה פרוטה אינו גזל מ"ה כתב רחמנא לאו בריבית לחייב אפילו פחות משוה פרוטה עכ"ל הרב הנ"ל ונכנס לדחוקי' ולדעתי אין כאן קושיא כלל דאף גזל אסור מן התורה אפילו פחות משוה פרוטה אלא שלא ניתן לתבוע ואין מוציאין בדיינים כמו גבי רבית ומצאתי בהדי' כדברי בדברי הב"ח סי' שמ"ח וז"ל אסור לגנוב אפי' כל שהוא הכי משמע מפ' ד' מיתות דף ע"ז דקאמר רב פפא לא נצרכא אלא לפחות משוה פרוטה דגוי בישראל אסור דאע"ג דישראל מחיל לי' בתר הכי מ"מ צערא בשעתא אית לי' הילכך גזל הוא ופירש"י דישראל בישראל נמי אסור דכתיב לא תגזול והשיב את הגזילה אמידי דהשבון קרי גזל ואידך לא ותו אמרינן התם אהא דקאמר ליכא מידעם דלישראל שרי ולגוי אסור והרי פחות משוה פרוטה ומשני התם משום דלאו בני מחילה נינהו ופי' רש"י שאף ישראל נצטווה על הגזל אלא דפחות משוה פרוטה אינו נחשב גזל בעיניהם שעוברים על מדתם שרחמנים הם ומוחלים על דבר קל אבל ב"נ אכזרים הם עכ"ל אלמא דאסור דין תורה לגזול ולגנוב אפילו כל שהוא וכן פסק הרמב"ם פ"א מה' גניבה והסמ"ג לאוין סי' קנ"ה עכ"ל הב"ח הרי להדי' דאף בגוזל פחות משוה פרוטה אסור מן התורה כמו ריבית

וגם רצה לישב דברי התוס' דכתבו לאו דלא תחמוד בלא דמי משמע להו וא"ת תיפוק לי' מלא תגזול וי"ל לעבור עליו בשני לאוין והוא סותר מ"ש משמם דלא מוקמינן בגזל לעבור בשני לאוין משום דניתק לעשה וכתב ויש לישב דבריהם כיון דלא תגזול לפי המסקנ' בגמ' קאי אכובש ש"ש א"כ מ"ש התוס' בדף ה' וא"ת תיפוק לי' מלא תגזול נמי כוונתם אכובש ש"ש וי"ל דלא תחמוד בלא דמי הוא בכלל כובש ש"ש ותירצו לעבור עליו בשני לאוין משום דאי קאי אכובש ש"ש לקי אשני לאוין עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריהם בלא תחמוד שהוא בלא דמי לא לקינן עלה ולמה כתבה לעבור בשני לאוין הלא לא מוקמינן בשני לאוין כיון דאין לוקי' עלי' ואין לומר שכוונתו שמוקמינן האי לאו אכובש ש"ש זה פשיטא אי אפשר לומר שהרי בפ' המקבל קחשיב חמשה לאוין ולא חשיב האי לאו דלא תחמוד ובר מכל דין אי אפשר לומר דקושית התוס' תיפוק לי' מלא תגזול ר"ל כבישת ש"ש דהא גזל ממש אי אפשר ללמוד מכובש ש"ש דהא הש"ס בפ' המקבל עושה צריכותא דליכא למילף מהדדי וכן מוכח מסוגיא זו בפ' איזהו נשך דקאמר למה לי לאו בגזל תיפוק לי' מריבית ואונאה ולא קאמר דנילף מכובש ש"ש אלא ע"כ דליכא למילף מהדדי כדקאמר התם הש"ס משום דטרח אבל הכא לא טרח עי' פי' רש"י שם וגם מה שרצה להשיב על מהרש"א מתוס' דחולין וז"ל ולפ"ד מהרש"א קשה למה כתבו התוס' דאיכא חד עשה הא איכא תרי עשה חדא דוהשיב את הגזילה ואת העושק אשר עשק אלא הדבר ברור דעושק לאו עשה דהיינו גזל אלא דקרא כתיב כפל לשון וטעם הכפל הוא תמיהת התוס' בפ' המקבל עכ"ל ולא ירד לעומק הענין דאף לפי דבריו דאיכא תרי עשה דאדרב' דאם עושק לאו גזל לא מצינו בגזל אלא עשה אחת אבל אי עושק היינו גזל הוי בגזל שני עשה דומי' דוישלחו מן המחנה ומחוץ למחנה תשלחום דהוי תרי עשה על ענין אחר כמו שכתבו התוס' בזבחים דף קי"ד ודבריו מגומגמים מאוד והרצתי דברים אלו לפני מחותני הגאון מוהר"ר הירש אב"ד מאמשטרדם והאריך בתשובתו וכבר נדפסה תשובתו בספרו שו"ת וגם הגאון מהפורסם מוה' אברהם ר"מ ברודא האריך והעתיק בדברים אלו והנראה לפע"ד כתבתי

שאלה כז

וזה את אשר השבתי למחותני הגאון מהור"ר צבי נר"ו

דברי פה קדשו דמר הגיעיני ביום שמחת תורה ונתמלא ביתי אורה וכהיו' סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים תפוחי זהב ממשכיות החמדה גנוזה אצלי ולילה כיום יאיר לי להשתעשע בדבריו ומה מאוד חביבים ועריבים עלי דברי פה קדשו ובאתי להשיב מפני הכבוד ראשון שכתב מר שדברי מהרש"ל תמוהים בעיניו ומביא ראי' שכבר מצינו שני לאוין מפורשין בגוים לא תתעמר בה וגם לטעמיה דמהרש"ל תקשי לנפשי' הא איהו גופי' ס"ל דהנך דרשות דואכלת את כל העמים דרשות גמורות נינה וכו' לפי עניות דעתי אין כאן קושיא דבודאי מודה מהרש"ל שיש מצות שנצטווינו על הגוים וזה הוא מגזירת הכתוב וכן ואכלת כל העמים נמי מגזירת הכתוב לעבור בעשה בגזל גוי ותמיהת מהרש"ל על הרמב"ם שכתב שעובר בלאו שיענש ישראל בעונש לאו בשביל גוי זה לא מצינו בסתם כי התורה בכללה ובפרטה לישראל נאמרה ולא לגוים שיענשו ישראל עליהם בסתם אם לא היכא דגלי קרא בהדיא

גם מה שכתב מר וז"ל ואף למ"ד גזל גוי מותר נמי הוי תיובתא כו' ואי כסברת מהרש"ל רעיך למה לי הא ממילא ידעינן עכ"ל ולפי ע"ד אין כאן אפילו ריח קושיא דהא כתבו התוס' בפ' הגוזל דף קי"ד ע"ב ד"ה שלא ימשכנו דלהני תנאי דסברי גזל גוי מותר מוקמי להאי קרא לדרשא אחריתא א"כ איצטרך רעיך שלא נימא שיש עכ"פ איסר עשה בגזל גוי מקרא דוחשב או מקרא דואכלת וקמ"ל שהוא היתר גמור וכן מצאתי שתירצו התוס' תירוץ זה ריש איזהו נשך ד"ה לעבור עליו בשני לאוין והקשו היכי ס"ד לאסור גזל גוי הא גזל בישראל גופי' לא ידענא אלא מריבית ואונאה וריבית ואונאה שרי בגוי ותירצו דה"א לאסור גזל גוי מקרא דואכלת עכ"ל א"כ למהרש"ל נמי אין כאן קושיא וזה פשוט וברור

ומה שרצה מר לישב תמיהת הרב המגיד על הרמב"ם וכתב מר שנ"ל ברור שדעת הרמב"ם שפשוטו של מקרא הוא לכנות גזל החוטף בחזקה הן אמת שכך עלתה במחשבה לפני אבל מאוד חוכך אני בדבר זה דאף דנימא דמילת גזל סובל פי' זה מ"מ לענין מנין מצות אי אפשר לחשוב זה למצוה בפני עצמה כיון דאמרי' דלגופי' לא איצטריך דנלמד מריבית ואונאה ומוקמינן להאי קרא לכבישת ש"ש ואיך ימנה זה במנין הלאוין וזה עיקר תמיהת הרב המגיד והסמ"ג מנה גזל ועושק לשני לאוין וכתב ממש כלשון הרמב"ם ומסיים אע"פ שפשוטו של מקרא כך הוא מ"מ א' רבא בפ' המקבל זהו עושק זהו גזל כו' לפי ענין זה לאו אחד הוא ונמנה תחתיו הא גרסינן בפרק חלק א' רבא כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו דלא יהי' כקרח ועדתו עכ"ל ובודאי לא נעלם מעיני הסמ"ג דאין מקרא יוצא מידי פשוטו אלא ודאי כיון דלרבא גזל ועושק חדא מילתא היא וגזל ילפינן מריבית ואונאה וכיון דעקר לגמרי ואי אפשר למנות גזל ללאו בפני עצמו במנין הלאוין דמשני לאוין ריבית ואונאה בלבד ידעינן איסור גזל ומה שמביא מר ראי' דרבא גופי' ס"ל בפ' כיצד א"א דאין מקרא יוצא מידי פשוטו לא ידעתי למה נשבת מזכרו מה דמבעי' להש"ס בפ' ראשון דיבמות דף י"א ע"ב דמבעי' לן התם אליבא דרבנן אע"ג דאמרי רבנן טומאה בסוטה הוא דכתיב אין מקרא יוצא מידי פשוטו או דילמא כיון דעקר עקר איכא דאמרי אליבא דרבנן לא תיבעי לך כיון דעקר עקר כו' הרי אף דאין מקרא יוצא מידי פשוטו מוסכם מכל הני מילי היכא שסובל פי' הפשוט ואף שמקרא אחד יוצא לכמה טעמים וכפטיש יפוצץ סלע מ"מ גם הפשוט הוא אמת אבל היכא שאינו סובל פי' הפשוט ע"כ מודים כיון דעקר עקר ועד כאן לא מבעי' לי' הכא ללישנא קמא אליבא דרבנן אלא די"ל דסובל פי' הפשוט טומאה במחזיר גרושתו כמו לר"י בן קיפר לפי האמת ולאיכא דאמרי פשוט הוא כיון דלא מסתברא לרבנן למקרי טומאה לנשוי גרושה כיון דבעילתה היתר הוא כדכתבו התוס' ד"ה לרבות סוטה א"כ פשוט להו כיון דאיתעקר איתעקר ואף היכא דילפינן בג"ש א"כ אע"ג דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתי ג"ש אפיקתא לגמרי מפשטיה דקיום על שם אחיו בנחלה ולא לשם המת ואף דשם סובל פי' הפשוט לקרות לו בשם אחיו אפ"ה אפיקתי' ג"ש לגמרי ק"ו היכא דאי אפשר לומר כפי' הפשוט דגזל כבר נלמד מריבית ואונאה ומוקמינן באם אין ענין לכובש ש"ש דאפיקתי' לגמרי ולא יעלה על דעת לחשוב זה למצות לא תעשה בפני עצמו וכ"ע מודו כיון דאיתעקר איתעקר

ומה שתמה מר על דברי התוס' שכתבו אבל כי מוקמינן אכובש ש"ש לקי שפיר והקשה מר הא הוי לי' לאו שאין בו מעשה ואני אומר דאין זה נכנס בגדר לאו שאין בו מעשה דלאו זה יכול לבוא לידי מעשה דשכיר זה תובע שכירתו ורוצה ליקח מבעל הבית כסף או שוה כסף כפי שכירתו אלא שבעה"ב דוחהו ואינו מניחו אם רוצה ליקח דבר משלו ואף שהיכא דדוחה אותו בלך ושוב אפשר דכבישת ממון זה חשוב למעשה וגם מה שרצה מר לישב קושית התוס' לא זכיתי להבין דאף לפי סברתו דמר קושית התוס' במקומה עומדת דיותר מסתבר לאוקמי בגזל