פנים מאירות חלק א נה

אפשר לגזול כעין ויגזול את החנית בשום צד אבל באמת לא נתחור לי ענין זה לפי פשט הסוגי' שהרי בכתוב לא מצינו כי אם פסוק אחד מלא תגזול ואוקמינהו בפ' איזה נשך בכובש ש"ש דגזל גמור מביניא דריבית ואונאה אתי' וא"כ איך לעשות מצות חלוקות וצ"ע עכ"ל ולפי מה שפרשתי הסוגיא באיזה נשך אין כאן קושיא דבאמת רבא סבר דעושק נמי היינו גזל ולא נכתב אלא לעבור בגזל שני לאוין אלא דקשיא ליה הכא לאו יתירא בגזל למה לי ומוקי לי' באם אין ענין לכובש ש"ש וי"ל דמוקי לקרא דלא תעשוק דקאי על כבישת שכר שכיר ולאו דגזל במקומו עומד וא"כ שפיר מחלק לשני לאוין והוי גזל דומיא דויגזול את החנית ועושק הוא כבישת שכר שכיר שבא לידו בהיתר באם אין ענין ומיניה נלמוד לכל ממון שבא לידו בהיתר כגון פקדון או הלואה והוא כובשו וע"כ רבא לית ליה הא דעובר בשכר שכיר לאו דלא תגזול. וקצת ראיה לדברי דבמנין מצות עשה קחשיב שחייב אדם להחזיר הגזילה לעשה ולא חשיב נמי עושק אלא דהתם עושק הוא גזל ולא כתבי' רחמנא אלא לנתוקי להני תרי לאוין כדכתיבנא לעיל ולכך לא הוי אלא עשה אחת. ובסמ"ג ראיתי שמנה גזל ועושק לשני לא תעשה וכתב בגזל ועושק כמ"ש הרמב"ם ומסיים אע"פ שפשוטו כך הוא מ"מ אמר רבא בפ' המקבל זהו עושק זהו גזל ולהכי אפקי' רחמנא בתרי לישני לעבור עליו בשני לאוין לפי ענין זה לאו אחד הוא ונמנה תחתיו הא דגרסינן בפ' חלק א' רבא כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו לא יהי' כקרח וכעדתו עכ"ל ולפי מה שכתבתי לא קשיא כלל דאף לרבא דסבר שעושק הוא גזל מ"מ קשיא למה לי למכתב לאו יתירה בגזל כמו בריבית ומוקי לי' באם אין ענין לכובש שכר שכיר ותרי לאוין בגזל ממילא ידעינן מריבית ואונאה א"כ הוי גזל ועושק שני מצות אך אי קשיא לי הא קשיא לי לפי פי' זה בכובש שכר שכיר אינו עובר על לאו דגזל א"כ למה פסק הרמב"ם שעובר בחמשה לאוין וקחשיב לאו דגזל בינייהו ובאמת הסמ"ג בסי' קפ"א חשיב לא תלין פעולת שכיר ללא תעשה וסיים כל הכובש שכר שכיר עובר בארבע אזהרות ועשה משום לא תעשוק ומשום לא תגזול ומשום לא תלין ומשום לא תבוא עליו השמש ומשום ביומו תתן שכרו ולא זכיתי להבין כוונתו למה חשיב ד' אזהרות הלא בש"ס מנה חמשה לאוין ואין לומר דלא תעשוק הנאמר בקדושים מוקי לי' בגזל לעבור בשני לאוין מריבית ואונאה ולאו דגזל מוקי לי' בכובש שכר שכיר והא דחשיב לא תעשוק היינו לא תעשוק שכר עני ואביון דא"כ למה לי' לדחוק אליבא דרבא דמני כל המחזיק במחלוקת הוי לי' למימר דלרבא ניחא דהוא סבר שעושק היינו גזל ולא חילקן אלא לעבור עליו בשני לאוין אלא דקשי' לי לאו יתירה למה אלא ע"כ דלא תגזול קאי על כבישת שכר שכיר ולא תעשוק קאי על גזל והוי שפיר מצות חלוקות ובר מכל דין הוא דוחק גדול לאוקמי גזל גופי' לכובש ש"ש ועושק על גזל דיותר מסתבר' לאוקמי לאו דגזל על גזל ועושק באם אין ענין על כבישת שכר שכיר וגם קשיא לי טובא ולא יכולתי לירד לסוף דעתו למה קשיא לי' לדרבא ולא קשיא לי' אליבא דכ"ע דע"כ לאו בגזל מיותר וצריך לאוקמי אכובש ש"ש וגזל נלמד ממילא מריבית ואונאה וא"כ איך נעשו מצות חלוקות כקושיות הרב המגיד על הרמב"ם וגם למה מנה ד' לאוין וראיתי בפירש"י לא תעשוק שכר עני ואביון והלא כבר נאמר אלא לעבור על האביון בשתי לאוין ועל העשיר כבר הוזהר לא תעשוק את רעיך נמצא בעשיר אינו עובר אלא בד' לאוין אבל מ"מ קשה למה לא חשיב שבעני עובר בחמשה לאוין ועוד אליבא דרבא מני לאו כל המחזיק במחלוקת וקשה דהא אר"א כל הקורא לאברהם אברם עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד שמך אברם לימני' נמי בשס"ה לאוין אלא ע"כ דהני קראי אסמכתא בעלמא נינהו ולא מלקינן עליהו

ומה מאוד נפלאתי על הרמב"ם שכתב בפ' י"א מצות עשה ליתן שכר השכיר בזמנו ואם איחרו לאחר זמן עובר בלא תעשה ולא תבוא עליו השמש ואין לוקין עליו שהרי הוא חייב לשלם וקשה שהרי לפי דעת הב"ח והסמ"ע דלאו זה נאמר אף דאמר המתן לי ומחר אתן ואף שאינו עושקו ואינו גוזלו עובר על לאו זה א"כ אליבייהו לא הוי ניתק לעשה דלא ניתן לתשלומין וא"כ למה כתב שאין לוקין עליו וצ"ע

וגם ראיתי מה שכתבו התוס' ריש בב"מ דף ה' ד"ה לא תחמוד בלא דמי משמע וא"ת תיפוק לי' מלא תגזול וי"ל לעבור עליו בשני לאוין ורבים נתקשו בזה דהא כתבו התוס' ריש איזהו נשך דלא מוקמינן בלאו יתירה אגזל משום דלא לקי ורצו לישב שמה שכתבו התוס' בלא תחמוד לעבור בשני לאוין דאינשי טעו בהכי אבל לפי האמת אי אפשר לאוקמי' בתרי לאוין דלא מוקמינן בלאו יתירה היכא דניתק לעשה תמי' לי איך אפשר לומר שהתוס' תירצו לעבור בשני לאוין שאינשי טעו בזה אבל לא לפי האמת שהרי אחר תירוץ זה הקשו התוס' שם וא"ת והא כי יהיב דמי נמי חמסן הוא וחמסן פסול לעדות ותירצו דחמסן לא פסול מדאורייתא וחמסן דקרא דלא יהיב דמי ואי לפי דבריהם דאינשי טעו בהכי אבל באמת לא תחמוד אף בדמי א"כ פסול מן התורה אלא פשוט בעיני שהתוס' כתבו זה לאמת כמו שכתבו בסנהדרין לחד תירוצא ולא קשיא הא כתבו ריש איזהו נשך דלא מוקמינן בלאו יתירה אגזל משום דניתק לעשה נראה דאין כאן קושיא דהתם מקשו התוס' דמוקמינן אכובש ש"ש משום דבענינא דשכיר כתיב ע"ז מקשו התוס' דטפי הוי לי' לאוקמי' אגזל גופי' ותירצו דיותר מסתבר לאוקמי' אכובש ש"ש דנכתב באותו ענין משנוקמי' אגזל כיון דלא לקי אבל באמת אי לא הי' שכר שכיר בזה הענין יותר מסתברא לאוקמי בגזל בלאו יתירה אף דאין לוקין משנוקמי' על לאו אחר דלא נכתב בהאי ענינא כלל ולפ"ז ניחא בלא תחמוד דמיותר לגמרי ויותר מסתבר' לאוקמי' על לא תחמוד גופי' שעובר בשני לאוין משנוקמי' על לאו דלא כתיב בהאי ענינא ועוד נראה דאף דגזל ניתק לעשה אבל לא תחמוד לא ניתק דאף שמחזיר הגזל מ"מ עובר על לא תחמוד דהחומד מביא לידי גזל ואמרתי דבר זה אתי כתנאי דפליגי אביי ורבא בסנהדרין אי בעינן רשע דחמס דאביי סבר מומר להכעיס פסול דלא בעינן רשע דחמס ורבא מכשיר דרשע דחמס בעינן נראה דפליגי בזה אי לא תחמוד בלא דמי משמע דאם האמת כן הוא א"כ חמסן דיהיב דמי אינו פסול מן התורה וחמסן דקרא היינו גזלן שנוטל בלא דמים כמו שכתבו התוס' א"כ קרא דעד חמס מיירי בלא דמי וא"כ דווקא היכא דנחשד על דמי' הוא דפסול אבל אם אינו נחשד על דמים כשר להעיד אבל אביי סבר כתירוץ שני של תוספות דלא תחמוד לפי האמת אף בדמי אסור וא"כ חמסן אף דיהיב דמי פסול מן התורה א"כ עד חמס אף שאינו חשוד על ממון פסול ולכך לא בעינן רשע דחמס ר"ל שנחשד על דמי ומשומד להכעיס פסול ולי נראה לישב קושיות התוס' במאי דקשיא להו בלאו דלא תחמוד אי בלא דמי תיפוק לי' מלא תגזול ונראה לומר דאיצטריך לא תחמוד על קרקע דעל קרקע לא קאי בלאו דגזל דקרקע אינה נגזלת אבל קאי בלאו דלא תחמוד

והואיל ואתא לידן נימא בי' מילתא דתמי' לי טובא דפסק המחבר בש"ע בחו"מ סי' ל"ד סעיף יו"ד דמלוה בריבית קצוצה פסול מדאורייתא וקשה לי הא אמרינן בסוף פרק ד' ראש השנה הא דחשיב שם אלו הפסולין המשחק בקוביא ומלוה בריבית ופירש"י מלוה בריבית לאו גזלן דאורייתא להיפסלים משום אל תשת עד חמס דהא מנפשי' יהיב ליה והתוס' כתבו דאפילו בריבית קצוצה נמי לא משמע לאינשי איסורא כשנותן לו מדעתו עכ"ל א"כ היה להם להזכיר חילוק זה וביותר תמי' לי על הב"י דהסכים דהערב והעדים כשרים מטעם דלא תשימון עליו נשך לאינשי משמע להו במלוה ולא בעדים וערב וכן כתב הש"ך והסמ"ע בס"ק נ"ב ולפי דברי התוס' כיון דהלוה בריבית נמי לא משמע לי' לאינשי לאיסור יש להכשיר גם מלוה בריבית ועכ"פ גבי ערב ועדים הי' להם לפסול מדרבנן ומסתימת הפוסקים משמע דאף מדרבנן העדים כשרים ועוד אי סבירי להו כהנך תירוצי היכא דטעו אינשי וסברי דלא עבדי איסור' אף דהאמת אינו כן לא פסלי א"כ מאי דוחקי' דסמ"ע לפרש גבי חמסן דלא תחמוד בלא דמי משמע וכתבו התוס' שכן האמת דהא לפום האי סברא לא קשיא כלל קושיות התוס' בסנהדרין דף כ"ב ע"ב ד"ה מעיקרא כיון דטעי הכי שוב לא פסלי מדאורייתא ואמרתי ליישב מה שתמה הרב הב"י על המשרים נ"ב ח"ד דחמסן פסול דאורייתא וכתב הב"י וז"ל ולא יכולתי לישב לסברא זו הא דתני הוסיפו עליהם החמסנים עכ"ל ולי נראה דסברא זו הוא תירוץ השני של התוס' דמן התורה חמסן אף כי יהיב דמי היכא דלא מפייס לבעלים ושקיל בע"כ פסול ומעיקרא הוו מפייסי ולבסוף דחזו דשקלו בע"כ גזרו עליהם ר"ל שגזרו על כל החמסנין אף היכא דמפייסי ולעולם היכא דלא מפייס אף דשקיל בדמים נקרא חמסן ופסול מן התורה. והרמב"ם בפ"א דגזל חלק לאוין דגזל וכובש ש"ש לשני לאוין ותמה עליו הרב המגיד ואומר שהרי בשמעתי' מבואר דלא תגזול ולא תעשוק קאי אכובש ש"ש ואיך חלקן הרמב"ם לשני מצות לא תעשה ולפום ריהטא היה נראה לומר הא דחשיב לאו דגזל ולאו דעושק בשני לא תעשה משום דסבר כיון דילפינן מבינייהו דריבית ואונאה לאו דגזל ונכתב לאו דעושק בלשון גזל ש"מ אף דמוקמינן אכובש ש"ש מ"מ הוי כמו שנכתב לא תעשה אף גבי גזל כן נראה לי לישב דעת הרמב"ם אבל הוא דוחק

ונראה לי להביא ראי' דהתוס' סברי דעושק ש"ש לא הוי ניתק לעשה דכתבו בחגיגה דף ה' גבי הא דאמר ר' חנינא כל העושה דבר עבירה ומתחרט בו מוחלין לו מיד שנאמר ולא יראוני הא יראוני מוחלין להם מיד וכתבו התוס' גבי עושק שכר שכיר כתיב דהוי לי' לא תעשה ופליגי דר' ישמעאל בפ' בתרא דיומא דאמר תשובה תולה ויו"כ מכפר ואיכא ברייתא אחרת דאמרה על עשה ולא תעשה תשובה מכפרת עכ"ל ואי ס"ד דהוי לא תעשה שניתק לעשה הא גם ר"י מודה בזה דהא לכולהו תנאי התם הוי לא תעשה הניתק לעשה שוה לעשה אלא ע"כ דסברי דעושק שכר שכיר לא הוי ניתק לעשה ולא כר"י דדוחק לומר דר"י סבר דאף לא תעשה הניתק לעשה לא מכפרת תשובה דהא עולה לכ"ע מכפרת על הלאו הניתק לעשה כמו שאיתא ביומא דף ל"ו ע"א ואמרינן בזבחים דעולה דורון היא משום דאי בלא תשובה הוי זבח רשעים תועבה ואי דעביד תשובה והא תניא עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו נשמע מכל זה דליכא למ"ד שמחלק בין תשובה דעשה לתשובה דלאו הניתק לעשה

וראיתי להזכיר מה דתמי' לי הא דאמרינן במנחות דף מ"א דא' רב קטינא למלאכא ענשיתו אעשה א"ל בזמן דאיכא ריתח' ענשינן ופי' התוס' ענשיתו לקנות טלית המחויב אם אין לו אבל אעשה