פנים מאירות חלק א נד

בקדושים דכתיב לא תעשוק והתוס' כתבו ד"ה לעבור עליו בשני לאוין וא"ת ולוקמי' בגזל גופיה ולעבור עליו בשני לאוין וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אין ענין לקי שפיר והקשה מ"ו הגאון מהרש"א הא עושק נמי לאו הניתק לעשה דכתיב והשיב את הגזילה או את העושק ונכנס בדחוקים יעוין שם ואני ראיתי גירסא בילקוט פ' קדושים דגרס ולוקמי' בריבית ואונאה וגזל ומתרץ דבר הלמד מענינו ובאמת גירסא זו דחוקה דיותר יש לאוקמי' בגזל גופי' דמיירי בי' קרא משנוקמי' בשכר שכיר דכתיב בענינא ולכאורה נ"ל לישב קושית מהרש"א דלא דמי כלל לגזל דהא כל אזהרות הנאמרים בכובש שכר שכיר דאמרינן שעובר בחמשה לאוין מיירי אף שמשלם אח"כ שכרו כיון שעבר על ביומו תתן שכרו וא"כ אף במשלם אין זה תיקונו של לאו ולא דמי לגזל שמתקן הלאו ודמי להא שהביא הב"י בטח"מ סי' ע"ה בשם תלמידי רשב"א בדין הטוען לחבירו מנה של ריבית יש לי בידך והלה אומר לא הד"ם וכתב בריבית ליכא למימר משום ספק מלוה שיש לו עליו הלוהו ברבית דריבית לא אפשר בחזרה דלא מתקן לאויה בהכי ה"נ לא תקן לאוי' בהכי דעיקר הלאו שלא שילם לו בזמנו וכן מצאתי כיוצא בזה בתוס' דכתובות דף ל"ב ע"ב ד"ה שלא השם דלא תענה וכאשר זמם כיון שנכתבו רחוקים זה מזה לא הוי לאו הניתק לעשה ולא דמי ללאו דגזילה דחשיב לי' ניתק לעשה בפ"ק דמכות ובשלוח הקן אע"ג דעשה דגזילה לא כתיב אצל הלאו דלא תגזול דהתם ודאי ע"כ הוא ניתק לעשה שעוקר הגזילה מתחת ידו אבל קרא דועשיתם לו כאשר זמם אינו עוקר הלאו דלא תענה הילכך לא חשבינן ליה ניתק לעשה כיון שלא נכתב אחריו סמוך לו עכ"ל א"כ בעושק נמי הכי כיון שרחוקי' זה מזה לא הוי ניתק לעשה ולא דמי ללאו דגזל שמתקן הלאו שעוקר הגזילה מתחת ידו אבל גבי עושק כיון שלא שילם לו בזמנו כבר עבר וכיון דרחוקי' זה מזה לא חשיב ניתק לעשה דבשלמא אם היו קרובים זה לזה הוי ניתק לעשה אף שאינו מתקן הלאו כמו גבי לא תותירו ממנו עד בוקר דאי לאו דסמכה לעשה לא הי' חשיב ניתק לעשה אלא משום דסמכה הוי ניתק א"כ בעושק נמי לא חשיב ניתק לעשה די"ל דהתורה ריבתה עליו כמה לאוין אם מאחר שכירתו אף שדעתו לשלם אחר זמן וכן משמע בעיר שושן בח"מ סי' של"ט יעויין שם וכן נראה מדעת התוס' בחגיגה כאשר אכתוב אי"ה אכן הסמ"ע בסי' של"ט השיב על הע"ש וכתב בלאו דלא תבוא עובר מיד שעבר זמנו אף שדעתו לשלם לו אבל שאר לאוין דחשיב בש"ס אינו עובר אלא א"כ אין דעתו לשלם לו כלל וכן כתב הב"ח ומדפריך הכא מלא תעשוק שכר עני ואביון א"כ ש"מ שמיירי שרוצה לגזול שכר שכיר לגמרי וכשמחזיר לו מתקן לאוי' בהכי א"כ הדרא קושית מהרש"א לדוכתה הא עושק נמי ניתק לעשה

ולישב זה נקדים מה דאמר רבא בפ' המקבל דף קי"א וז"ל רבא אמר זה הוא עושק זה הוא גזל ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין וכתבו התוס' ולמה חלקן כו' לאו משום דכתיב גזל ועשק ששינה בלשון דייק אלא משום דכתיב תרי לאוין תימא בשלמא הכא חילקן כדי לעבור עליו בשני לאוין אבל גבי אשם גזילות למה נכתבו שניהם או בגזל או עשק עכ"ל ובאמת תחילת דבריהם יש לפרש כפשוטו דלא ניחא להו לפרש מדשינה בלשון דייק רבא דכתבו התוס' ריש איזהו נשך ד"ה למה חילקן וא"ת למה שינה בלשון וכו' וי"ל כיון שהוצרך שני לאוין אורחא דקרא לכתוב לשון משונה שהוא נאה יותר עכ"ל א"כ אזלו לשיטתם דלא דייק רבא מדשינה בלשון דאורחא דקרא לכתוב בלשון משונה אלא ע"כ מדכתיב תרי לאוין וזה פשוט וברור ולפום רהיטא נראה לישב תמיהת התוס' דאמרינן בפ' הזהב דף מ"ח מהדר' לעושק ולא לתשומת יד הוי סייעת' לריש לקיש דכסף אינו קונה ואף שכתבו שם התוס' ד"ה תשומת יד ה"נ לא הי' צריך להחזיר לעושק ובשביל שום דרש אהדרי' זה כתבו לפי מאי דס"ד אבל לפי האמת דמרבינן תשומת יד אלא מדבהדי' לא אהדרי' ע"כ דומי' דפקדון הדרי' א"כ איצטרך להדר עשק שנרב' דווקא היכא שנטלה ממנו וחזר והפקידו ללמד דמשיכה דווקא קונה ולא כסף וע"ש במהרש"א שפי' כן

ועוד נראה לישב תמיהת התוס' וצריך אני להקדים מה שכתבו התוס' בחולין ובזבחים כי לדבר זה הערני בלומדי עם בני ישיבתי בחולין דף פ' ע"ב אמרינן אם שחט קדשים אותו ואת בנו לוקה משום אותו ואת בנו ופריך ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן ותירץ ר' זירא הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה מ"ט דאמר קרא מיום השמיני והלאה ירצה מיום השמיני אין מעיקרא לא ולאו הבא מכלל עשה עשה ופירש"י האי עשה ע"כ אחר הלאו הוא דהלאו הוא תוך שבעה והעשה אח"כ וכתבו התוס' משמע שרוצה לפרש כמו שאר ניתק לעשה שבש"ס והקשו התוס' מסוגי' דזבחים דף קי"ד דאמר ר"ש אותו ואת בנו ומחוסר זמן בלא תעשה בחוץ ומפרש טעמא בגמ' מקרא דלא תעשו ככל אשר אנחנו עושים וגו' איש כל הישר בעיניו א"ל משה כשתבאו לא"י ותקריבו חובות לא תקריבו בו אלא כל הישר דרך ישרות וגילגל לגבי שילה מחוסר זמן הוא ואמר רחמנא לא תעשון ופריך אי הכי מלקי נמי לילקי אלמא א"ר זירא הכתוב נתקו לעשה ומשני כי אמרי' לרבנן אבל לר"ש מלקינן נמי עלי' ולפי' הקונטרס כי היכי דלא ירצה הוי ניתק לעשה ה"נ לא תעשון וא"כ מאי פריך והר"ר שמואל מוורדו"ן דון היה אומר דהכי פריך כיון דאית בי' נמי לאו דלא תעשון לילקי דלא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוין כדאמרינן במס' תמורה דלא אתי עשה דוהיה הוא ותמורתו ועוקר תרי לאוין דלא יחליפנו ולא ימיר והקשו התוס' על תירוץ זה מהא דאמרינן דלא לקי אלאו דלא תגזול משום דניתק לעשה דוהשיב הגזילה אשר גזל אע"ג דאיכא נמי לאו דלא תעשוק דאמר רבא בפ' המקבל היינו עשק היינו גזל ולמה כתבן בשני שמות לעבור עליו בשני לאוין ועוד הקשו מפ' בתרא דמכות דחשיב לא יטמאו את מחניהם ניתק לעשה אי לאו משום דקדמו עשה אע"ג דאיכא נמי לאו דואל המקדש לא תבוא ומיהו התם איכא למימר משום דאיכא תרי עשה וישלחו מן המחנה מחוץ למחנה תשלחום אבל מהא דגזל קשיא להו ורצו לחלק דדווקא התם גבי תמורה שסמוך שני הלואין אצל העשה לומר שאין העשה מנתקה אבל היכא דלא כתיבי שני הלאווין אצל העשה הוי ניתק לעשה יעוין שם ולי נראה לישב תירוץ של ר' שמואל מוור"דין דלעולם אין העשה מנתק תרי לאווין ואי משום דקשיא להו מהא דגזל דהוי תרי לאוין ואין העשה מנתק תרי לאוין זה אינו קושיא כיון דלרבא גזל ועושק חד הוא א"כ גבי עשה דכתיב והשיב את הגזילה או את העשק נמי חדא מילתא נינהו וקאי הכל על גזל והוי נמי בגזל שני עשה ושני עשה מנתקי תרי לאוין כמו שכתבו גבי וישלחו מן המחנה ומחוץ למחנה תשלחום דהוי תרי עשה דמנתקי תרי לאוין לא יטמאו את מחניהם ואל המקדש לא תבוא ה"נ דכוותי' ובזה מיושב קושיות התוס' בפ' המקבל שהניחו בתימא גבי אשם גזילות למה חילקן דלפי מה שכתבתי לא קשה מידי דלכך הוכרח לחלק שם ולכתוב תרי עשה כדי לנתק תרי לאוין ובזה מיושב קושית מהרש"א אך תחילה נפרש סוגי' דשמעת' שם דהא ע"כ לדברי רבא שם דאמר אלא אמר רבא אי אתה מוציא לא נשך בלא תרבית ולא תרבית בלא נשך ולא חילקן הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין ולפ"ז מאי דקשי' לרבא בתר הכי למה לי דכתב רחמנא לאו ברבית ע"כ קושייתו רק על לאו יתירה דעל שני לאוין אי אפשר לומר דלישתוק וליליף מגזל ואנאה דהתם אינו אלא לאו אחד אלא ע"כ על לאו יתירה קא קשיא ליה לרבא וגם מוכרחים אנו לומר הא דמשני הש"ס בכובש שכר שכיר לעבור עליו בשני לאוין לא נחית הש"ס הכא למנות כל מנין הלאוין שיש בכובש שכר שכי' דהא בפ' המקבל מני הש"ס חמשה לאוין אלא ע"כ דהכא לא נחית למנין הלאוין אלא מתרץ דלאו דגזל קאי נמי על כובש שכר שכיר ולעבור עליו גם בלאו דגזל

ולפי"ז נוכל לומר דהכי מפרשא שיטת הש"ס דבאמת רבא לטעמי' דסביר' ליה היינו גזל היינו עושק ולמה חילקן לעבור עליו בשני לאוין גבי גזל וגם נכתבו גבי אשם גזילות תרי עשה לנתוקי להני תרי לאוין אלא דקא קשיא לי' לרבא הכא על לאו יתירה למה לי כמו גבי ריבית והכי קאמר למה לי למכתב לאו יתירה גבי גזל לעבור עליו בשני לאוין לישתוק מחד לאו ואנא ידענא תרי לאוין מריבית ואונאה ואף שיהיו תרי לאוין ינתקו תרי עשה ומתרץ אין ה"נ דלא הוי צריך בגזל לאו יתירה אלא דמוקמינן בכובש שכר שכיר באם אין ענין ופריך כובש ש"ש בהדיא כתוב לא תעשוק שכר עני ואביון דלא הי' יכול להקשות מפסוק דקדושים דכתיב לא תעשוק דרבא סבר דהאי לא תעשוק היינו גזל ולא קאי אכבישת שכר שכיר לכך פריך מהאי קרא דכתיב בהדיא לא תעשוק שכר עני ואביון ופריך ולוקמי' בריבית ואונאה ולעבור עליו בשני לאוין וע"כ בריבית איכא ג' לאוין אלא דלאו יתירה קחשיב קרי ליה שני לאוין ומשני דבר הלמד מענינו ובענינ' דשכיר כתיב ר"ל דכתיב בפ' קדושים לא תעשוק את רעיך ולא תגזול ולא תלין פעולת שכיר ולא כפירש"י דמפרש קרא קמא דכתיב לא תעשוק וכל עשק כבישת שכר שכיר דהא רבא מפרש דעשק נמי גזל הוא כן נראה לי ברור ובזה ניחא נמי פי' התוס' דמפרשי הא דלא מוקמינן האי לאו יתירה אגזל ויעבור בגזל בשלשה לאוין י"ל לפי פירושי דפירשתי לעיל ומתרצים דגזל הוא לאו הניתק לעשה משום דתרי עשה ודאי מנתקי תרי לאוין וה"ה ג' וע"כ משום דאין לוקין עלי' דא"כ למה לי תרי עשה ולכך לא מוקמינן בלאוי יתירה אבל בכובש שכר שכיר לקי שפיר דלא הוי ניתק לעשה ואי משום דכתיב והשיב את הגזילה או את העושק הא רבא סבר דעושק הוא גזל וא"כ לא מנתק אלא לאוי דגזל אבל לאוין דעושק שכר שכיר לא מנתק. ועפי"ז רציתי לישב מ"ש הרמב"ם ריש הלכות גזילה וז"ל כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגזול ואין לוקין על לאו זה שהרי הכתיב נתקו לעשה אי זה גזל הלוקח ממון אדם בחזקה כגון שחטף מידו מטלטלים או שנכנס לרשותו שלא ברצונו ונטל משם כלים כו' כענין שנאמר ויגזול החנית מיד המצרי איזה עושק זה שבא ממון חבירו לתוך ידו ברצון הבעלים וכיון שתבעהו כבש הממון אצלו בחזקה ולא החזירו כגון שהי' לו ביד חבירו הלואה או שכירות והוא תובעו ואינו יכול להוציא ממנו מפני שהוא אלם וקשה על זה נאמר לא תעשוק את רעיך וכתב הרב המגיד וז"ל איזה גזל כו' לפי דעת הרב הסוגיא שבפ' המקבל דאסקינן התם זהו עושק זהו גזל ולמה חילקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין פי' בעושק וגזל האמורים גבי שכירות דלעיל מיני' אמר כל הכובש ש"ש עובר בחמשה שמות משום בל תגזול ומשום בל תעשוק וגבי שכירות אי