פנים מאירות חלק א נג

דף ו' ע"א א"ר חנין בר רבא מבוי שנפרץ מצידו בעשר מראשו בד' ופריך מ"ש מצידו בעשר דאמר פתחא הוא מראשו נמי נימא פיתחא הוא א' רב הונא ברי' דר"י כגון שנפרץ בקרן זויות דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי ורב הונא אמר אחד זה ואחד זה בד' ופריך לר' חנין בר רבא מההיא מבוי עקום דע"כ בעשר מיירי ואמר רב תורתו כמפולש אלמא פירצת מבוי מצדו בד' ומשני ר' חנן בר רבא שאני התם דקא בקעי בה רבים ופריך מכלל דרב הונא סבר אע"ג דלא בקעי בה רבים מ"ש מדרב אמי ורבי אסי פירש"י דאמרינן לעיל אם יש שם פס ד' מתיר פירצה עד עשר אלמא פירצת מבוי מצידו בעשר ומשני התם איכא גדודי הכא דליכא גידודי ע"כ הסוגי' וכתב הרא"ש דאיכא פלוגתא בין רבוות' הילכת' כמאן וכתב והרי"ף הביא דברי רב אמי ורב אסי ולא הביא דברי ר' חנין בר רבא ודברי בר הונא דפליגי במילתיה דרב אמי ורב אסי מכלל דס"ל דפרצת מבוי בעשר אפילו כי ליכא גידודי וכיון דבשל סופרים הוא עבדינן לקולא ופירצת מבוי ביו"ד כל היכא דלא בקעי בה רבי' עכ"ל הרא"ש ורבינו הטור סתם בא"ח סי' שס"ה כדעת הרי"ף שהביא הרא"ש וכתב הב"י ומ"מ יש לתמוה שסתם וכתב שאם נפרץ בראשו פרצתו בד' ולא חילק בין אם נפרץ בקרן זויות ועוד יש לתמוה דמשמע דע"כ צ"ל דנפרץ בראשו שלא בקרן זויות אינו בארבע וכמו שכתבו שם התוס' דאל"כ פליגא אדרב יהודא דאמר מבוי שהוא רחב ט"ו מרחיק שתי אמות ועושה פס ג' אמות והשתא הוי פרצה שתי אמות ויש בו ד' ואפילו למ"ד מצדו בד' מודה דבראשו אינו בד', אלא ע"כ הוא בקרן זוית ומאחר שרבינו כתב ההיא דר' יהודה היאך כתב סתם דפרצת מבוי מראשו בארבע וראיתי במג"א בא"ח שרצה לישב קושיות אלו וז"ל ונ"ל לתרץ כיון דמסקינן דבבקעי בה רבים תליא מילתא א"כ בראשו אסור אפילו שלא בקרן זוית דהא בקעי בה רבים היינו שהיא במקום נקי ושלא במקום נקי אלא מקום מטונף אז מיקרי לא בקעי בה רבים וזה פשוט דבראשו שהוא סמוך לפתח אין שם מקום מטונף דודאי אין אדם עושה פתח במקום שאינו נקי ע"כ הוי כמצידו דבקעי בה רבים ואסור ונפלאתי על הגאון הנ"ל דלפ"ד דמסתמא בראשו אין שם מקום מטונף והוי כבקעי בה רבים א"כ מאי פריך הש"ס מ"ש מצידו בעשר דאמרינן פתחא הוא מראשו נמי נימא פתחא הוא ומאי קושיא דהא ע"כ בעשר בצידו ע"כ במקום דלא בקעי בה רבים אבל במקום דבקעי בה רבים הוא בד' וא"כ אין ענין לנפרץ בראשו דהתם מסתמא בקעי בה רבים ופירצו בד' אלא ע"כ פשוט וברור כי היכי למ"ד דמצדו בד' היכא דליכא גידודי מ"מ מודה דבראשו אינו בד' אפילו במקום דליכא גידודי כמו שמשמע מפשיטות לישנא דהב"י וע"כ צריכין אנו לומר דבראשו אין הפירצה ממעטת להתיקון משום דלא שבקי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא א"כ ה"נ אף שהוא במקום דרבי' בוקעים שוה למקום שאין רבים בוקעים משום דלא שבקי פיתחא רבה ועיילי בפיתחא זוטא ולעולם אין רבים בוקעים בהאי פיתחא זוט' וכן משמע מדברי התוס' ד"ה אחד זה ואחד זה בד' פי' אם נפרץ בקרן זוית אבל אם נפרץ מראשו בלא קרן זוית לא הוי בד' דלא פליגי אדרב יהודא דאמר לקמן מבוי שהוא רחב ט"ו אמה מרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמות ומצידו דהוי בד' משום למעט בהילוכו אבל כשנפרצה בראשו אינו ממעט דלא שבקי פיתחא רבה ועיילי בפיתחא זוטא נשמע מזה אף רב הונא דמחמיר בצדו בד' היכא דליכא גידודי אפ"ה מתיר בראשו בד' אפילו היכא דליכא גידודי משום דלא שביק פיתחא רבה כו' ה"ה לרב חנין בר רבא דאית לי' מצדו בד' היכא דבקעי בה רבים אבל מראשו אפילו בקעי בה רבים ומסתמ' בקעי בה רבים כיון דבראשו הוא מ"מ הוי כמו שאין בוקעין בו רבים משום דלא שביק פיתחא רבה וכו' וא"כ אין בוקעין בו רבי' מיקרי וזה הוא קושית המקשה מ"ש בצידו בעשר היכא דלא בקעי בה רבי' בראשו נמי נימא פיתחא הוא דמסתמ' לא בקעי בה רבים דלא שביק אינש פיתחא רבה ועייל בפיתחא זוטא ונהוי נמי בעשר ומשני דנפרץ בקרן זוית דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי וכי היכי דאם נפרץ מצידו כלפי ראשו דאם אין בה פס ד' פחות משלש' מתיר ג' אינו מתיר ולא חשיב כפתח וחיישינן שרבי' יבקעו בו ויבטלו התיקון המבוי משום דקא ממעט בהילוכו כדאמרינן דף י' ע"ב ה"נ אם עביד בקרן זוית ממעט בהילוכו וחיישינן דשביק פתחא רבה ועייל בזוטא והוי כרבים בוקעי' בו ולכך פוסל בד' אבל אם נפרץ מראשו אין רבי' בוקעין בו כלל משום דלא שביק כו' א"כ אינו פוסל בד' אלא בעשר והרא"ש והב"י דכתבו בש"ע חילוקא דרבים בוקעין בו אינו אלא בנפרץ מצידו אבל בראשו אין לחלק בכך דלעולם לא הוי רבים בוקעי' בו משום דלא שביק וק"ל וגם ראיתי שהט"ז רוצה לישב קושית התוספות דהקשו מההיא דאמר רב יהודה מבוי שרחב ט"ו אמה שעושה פס ג' ומרחיק ב' כתב תמהתי שאין זה הוכחה דכאן אנו באים ליפסול הפירצה מצד שנתבטל הפתח שעשה מתחיל' באותו צד כיון שעכשיו נעשה הפירצה במקום שהיה סתום משא"כ לעיל שעש' מתחילה בהיתר הרחקה ב' אמות ואין שייך שם ביטול פתח כי כן הוי מתחילה עכ"ל ואני תמה לתמיהתו דהא בדף י' ע"ב דפריך על הא דרב יהודה וליחוש דילמא שביק פיתחא רבה ועייל בפיתחא זוטא ומשני רב אדא בר מתנה חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן ופריך מ"ש מדרב אמי ורב אסי דאמרי במבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו בג' טפחים ומשני התם קא ממעט בהילוכא וקמבטלי לפתח קמא ואם איתא לדברי הט"ז מעיקרא לא קשיא מידי דיש חילוק היכא שעכשיו נעשה פירצה במקום סתום אבל לעיל עשה מתחילה בהיתר הרחקה ב' אמות אלא ע"כ דאין לדברי' אלו שורש ועיקר וגם הרמב"ם לא הזכיר אפילו בנפרץ מן הצד האי חילוק' דרבי' בוקעי' בו וכתב הרב המגיד בפ' י"ז מה' שבת דין י"ז וז"ל שאותה מימרא שהזכיר' שנפרץ בקרן זוית וכו' חולק' על הא דרב אמי ורב אסי וכל סוגיא דאיתא התם ליתא לענין הילכתא עכ"ל ולכאורה יש לדקדק מה ראה הרמב"ם לומר כך דליתא אליבא דהילכתא נראה דדקדק מהא סוגיא דאיתא התם דף ה' ע"ב דאם מעמיד פס ד' בראשו של מבוי צריך לחי אחר להתירו קאמר רב הונא ברי' דר"י לא אמרן אלא במבוי שמונה אבל במבוי שבעה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ויליף ק"ו מחצר ופריך מה לחצר שכן פירצתו בעשר תאמר במבוי שפירצתו בד' ומשני קסבר רב הונא ברי' רב יהושיע מבוי נמי פרצתו בעשר ואם איתא הא דמתיר פרצתו בעשר דווקא היכא דלא בקעי בה רבים אבל אי בקעי בה רבים פירצתו בד' אכתי תקשי דמה לחצר שכן פרצתו בעשר אפילו אם בקעו בו רבים כמו שפסק הרמב"ם פי' י"ז דין י"ח דחצר שרבים בוקעין בו ונכנסין בזו ויוצאין בזו הרי היא רשות היחיד גמורה וכן פסק הרי"ף ובזה מיושב מה שהניח הרב רבינו יהונתן בצ"ע על רב אלפס שלא הביא מילתי' דרב חנן דמודה היכא דבעי בה רבים בארבע אבל לדברינו ניחא דהא רב אלפס פסק כרב הונא ברי' דרב יהושיע וכרב אשי דבמבוי שמונה נמי ניתר בפס ד' מטעם עומד מרובה על הפרוץ מטעם ק"ו מחצר ואם איתא דהא מן הצד בד' היכא דבקעי בה רבים א"כ אכתי איכא למיפרך דמה לחצר שכן פירצותיו בעשר אפילו במקום דבקעי בי' רבים משא"כ במבוי אלא ע"כ דלא פלוג דאפילו מן הצד ובקעי בו רבים פרצותיו בעשר סבירא להו א"כ בנדון דידן ברור הדבר אליבא דכ"ע דאפילו במבוי הרחב ט"ו אמה אם הי' עושה פס ד' והעמידו רחוק מכותל ב' אמות דלא נתבטל הפתח שנשאר עשרה אמות ואינו צריך אלא תיקון לחי בצד הכותל כדכתבו התוס' וכן כתב המג"א בסי' שס"ד סי' ל"ד אבל בנדון דידן אפילו תיקון אינו צריך דהא האי צורת הפתח חשיב כמחיצ' וניתר בעומד מרובה על הפרוץ ואינו צריך שום תיקון אחר וראי' לזה דצ"ה חשיב כעומד דאמרינן התם דף י"א ע"א לימא מסייע לי' דלא מהני צורת הפתח בעומד מרובה על הפרוץ דתנן דפנות הללו שרובן פתחי' וחלונות מותר ובלבד שיהי' עומד מרובה על הפרוץ שרובן ס"ד ופירש"י דרובן פתחים וחלונות הוי פרוץ מרובה והיכי מצי למיתני ובלבד שיהי' עומד מרובה ושני אלא אימא שריבה בהם פתחים וחלונות ובלבד שיהי' עומד מרובה על הפרוץ ופירש"י אלמא עומד מרובה על הפרוץ בעינן ומשני רב כהנא כי תניא ההיא בפיתחא שמאי ופירש"י פיתחה שמאי פתחי' שאין להם תיקרה שאין כלום למעלה מן הפתח אלא כל הכותל חלק כפתח עד ראשו וצ"ה שאמרו קנה מכאן וקנה על גביהם וא"כ פשוט וברור היכא דאית לי' צורת הפתח אפילו בד' כתלים הוי כעומד להאי אוקמת' וכן פסקו התוס' והרא"ש אלא אפי' לדעת הרמב"ם דס"ל דאם הי' פרוץ מרובה על העומד לא מהני צורת הפתח הא כתב הרב המגיד דאפילו לדעת רבינו יש צ"ה שמועילה אפילו בפרוץ מרובה כגון ברוח שלישית כמבואר פי' ולא בא רבינו להזכיר כאן אלא המחיצה שבעצמה בלאו חברתה היא מחיצה וכן כתב הרמב"ם בפ' י"ז דין י"ד דצ"ה מהני אפילו אם המבוי רוחב מאה אמה א"כ ה"ה בנדון דידן דאין צריך תיקון אחר וכן הורתי הלכה למעשה ולפי מה שכתבנו דדעת הרי"ף והרמב"ם דלית להו האי חילוקא דבקעי בה רבים אנו סומכי' בעיר שמוקפת גדר שנפרץ בה פירצה פחות י' דאין אנו צריכין שום תיקון ולדברי הש"ע בסי' שס"ג לא מצינו ידינו ורגלנו דכל שלא ניפרץ למקום מטונף או מקולקל בטיט הוי כבקעי בה רבים והי' צריך תיקון אפילו לא נפרץ רק ד' טפחים ודוחק לומר דמבואות שלנו הוי כדין חצר לגמרי המג"א החמיר בזה ואין איש משגיח בזה אם לא שנימא דסמכינן ארי"ף והרמב"ם דלא חילקו בזה ועוד נראה לומר דהרי"ף והרמב"ם לא מפרשי הא דאמרי במקום דלא בקעי בה רבים היינו מקום הטינופת כפירש"י אלא דבקעי בה רבים שדרך רבים לילך בדרך זה כמו מבוי עקום אבל במבוי מן הצד אין דרך רבים לבקוע בו ואף במקום שאינו מטונף הוי כאין רבים בוקעין בה מ"מ לחוש לכל הדעות היה ראוי לתקן פירצות גדרות העיר אפילו פחות מעשרה הנלפע"ד כתבתי

שאלה כו

גרסינן ריש פ' איזהו נשך אמר רבא למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל תיתי מריבית ואונאה אמרי הכי נמי אלא לאו בגזל למה לי לכובש שכר שכיר כובש שכר שכיר בהדיא כתיב לא תעשוק שכר עני ואביון לעבור עליו בשני לאוין ולוקמא ברבית ואונאה ולעבור עליו בשני לאוין דבר הלמד מענינו ובענינא דשכיר כתיב ופירש"י ובענינא דשכיר כתיב לאו דגזל לא תעשוק ולא תגזול וכל עושק כבישת שכר שכיר הוא ויש לדקדק לפי' רש"י למה פריך הש"ס שכר שכיר בהדיא כתיב לא תעשוק שכר עני ואביון שהוא במשנה תורה ולא פריך מהאי קרא דתורת כהנים