פנים מאירות חלק א נב

בע"א דף ס"ב ואני אומר דמש"ס אין כאן קושי' לא"ח דהתם מיירי שקיבל חטים בשכר סתם יינם ולכך אף אפרן אסור משום דכולם שכר סתם יינם הוא משא"כ בחרצנים וזגים ודורדייא שאינם גוף האיסור אלא סתם יינם נבלע בהם ולכך לאחר יב"ח או בתוך יב"ח כשנשרף כלה היין לגמרי ולכך אפרן מותר וכן מוכח מהגהות אשרי פ' אין מעמידין שרצה רבינו אפרים להתיר פת שנתחמץ בשמרים אע"פ שיש בשמרים טעם יין הואיל ואין בעיסה טעם יין ומה שנתחמצה לאו מחמת היין אלא מחמת השמרים דמי פירות אין מחמיצין אף דלא קי"ל כרבינו אפרים מ"מ השמרים אינם גוף של איסור וזה ברור ואף אם נימא שהם גוף האיסור אין ללמוד מהם לאיסור הנבלע בתוך דופני הכלי והבאתי כמה ראיות ומה שכתב מר שהחוש מכחישו והביא ראי' מסברת התוס' בשילהי ע"ז ד"ה בת יומא ואני אומר דאין זה סתירה כלל לדברי דבוודאי לענין הטעם לשבח דבר הנבלע נפגם מהר יותר מאיסור שהוא בעין וטעם הבלוע פוגם אפילו בלילה אחת אבל לענין יבשות שיאבד הבלוע ויהי' כעפר הוא בהיפך שדבר גוש של איסור בימים מועטים מתייבש ויהי' כעץ ודבר הנבלע עומד ימים רבים דהא ע"כ גם מר מודה לזה דאיסור הגוש מתיבש לפעמים בשני חדשים וטעם הנבלע אסור כל יב"ח משום נ"ט לפגם וכי היכי דצדד מר לחלק בתוך יב"ח כך נחלוק אף לאחר יב"ח דלעולם טעם פגום יש בו וגם הבאתי ראי' מכלי חרס ונתר והדרייני אף שלא נשכח מזכרי ומדעתי שהתם כמו שמכניס בכד ובחבית מ"מ הבאתי ראי' כי היכי דהכא משתמר מה שבתוך הכלי לימים ושנים ואף שבדבר הגוש מתייבש מהר וא"כ בדבר שהוא לפגם נמי אי אפשר ללמוד משאר איסורים כגון בחרצנים אחר יב"ח שנעשה כעץ שהתם האויר מיבש אותו לגמרי אבל לדבר שנבלע בכלי אם רביעית משקי' פגומים נבלעו בכלי ע"י דופני הכלי עומד ימים רבים. ומה שכתב מר על אותן המפרשים שתמהו על הרא"ם שאינו מכיר אותם ואני לא עיינתי תחלה בדברי הרא"ם גופי' אך ראיתי בספר שפתי חכמים שכתב זה בשם דברי דוד וכמדומה שהוא הספר שחיבר הט"ז על פירש"י ומר כיון יפה להלכה שדברי הרא"ם כדברי התוס' דמפרשים דמריקה ושטיפה הי' אחר שנעשה נותר ושמחתי מאוד בדבר זה מ"מ אין תמיה כ"כ על המפרשים שדבר זה תלוי בגירסת הספרים דלספרים בפ' דם חטאת דף צ"ז ע"א בדברי רבנן ממתין להם עד זמן אכילה א"כ י"ל דמריקה ושטיפה היה קודם שנעשה נותר כדי שלא יביאו קדשים לבית הפסול ואי גרסינן ממתין להם כל זמן אכילה והדר עביד מריקה ושטיפה משמע הטעם משום שכבר נעשה נותר ודברי התוס' שם ד"ה ממתין להם תמוהים הם שכתבו וז"ל ועוד יש קצת לדקדק מדקאמר לעיל לר' טרפון כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו ואם קודם שנעשה נותר עביד מריקה ושטיפה ה"נ ליעבד דכי בשיל בי' שלמים אתמול כשבא היום והוזקק למריקה ושטיפה אי בשיל ביה שלמים דהאידנא קודם מריקה ושטיפה ליתסרו אלא ודאי לא חייב הכתוב עד אחר שנעשה נותר עכ"ל ולכאורה דבריהם תמוהים דהא ע"כ צריכין אנו לומר הא דא' ר"ט כל יום נעשה גיעול לחבירו אי מיירי דיש בהם בנותן טעם הרי הקלין נאכלין כחמורין ואי אין בהם בנ"ט ונתבטל טעם נותר מותר לאכול כזמן קלים ולפ"ז י"ל דטעם מריקה ושטיפה קודם שיהי' נותר כדי שלא יביא קדשים לבית הפסול ומ"מ אין כאן קושיא לר"ט דהכי קאמר דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו ומותר לבשל בהם שלמים דאי יש בהם בנותן טעם נאכל כחמור שבהם ואי אין בהם בנ"ט ומותר לאכול כזמן קלים מ"מ תיתי מהי תיתי אינו מביא קדשים לבית הפסול ולעולם מריקה ושטיפה בכלי שלא יביא הקדשים לבית הפסול ודוחק לומר דס"ל דסתם מתניתין רבי היא ומודה רבי דצריך תחילה הגעלה ומריקה ושטיפה לאחר הגעלה מגזירת הכתוב ואם בישול בו מקודם נאסר התבשיל דא"כ תקשי להו אפילו אם נימא דמריקה ושטיפה אחר שנעשה נותר מ"מ לאחר שיפלוט האיסור בעינן מריקה ושטיפה וקודם מריקה ושטיפה אין לבשל בו א"כ מאי מהני דאמרו כל יום נעשה גיעול לחבירו ועוד דכבר כתבו בתחילת דבריהם דהטעם משום שלא יביא קדשים לבית הפסול וע"כ צריכין אנו לומר דלכך נקטו דיש קצת לדקדק אבל באמת אין זה דיקדוק גדול כ"כ ובזה מיושב נמי קושית התוס' י"ט על הב"ט ע"ש

ובמה שכתב מר שטעו בדבר שתינוקות יודעים בו לא זכיתי להבין כוונתו שאף שזה ברור שלדברי הרא"ם שבירה ומריקה לאחר שנעשה נותר מ"מ ברור אצלי שמפרש שהטעם שהצריכה תורה מריקה בשביל שלא יתן טעם בהיתר אח"כ דאי טעמא דהך שבירה שצריך לאבדו כמו שריפת נותר א"כ התחלת קושייתו אינו על פירש"י דמאי קשיא לי' דליהשינהו עד לאחר עמוד השחר דלמחר השני דילמא מצותו היא מיד דזה במקום שריפה נותר הוא ושם מצותו מיד מדבעינן קרא דאין שורפי' קדשים ביו"ט ש"מ דשריפה נותר מיד ה"נ שבירת כ"ח ומריקה שהיא במקום שריפה שתהי' מיד אלא ע"כ דמפרש הטעם משום שלא יבלע בהיתר אח"כ וכן משמע מפירש"י בזבחים דף צ"ה ד"ה ר"ש מתיר וא"ת הרי בלוע נעשה נותר ופולטו בהיתר כו' משמע נמי דהטעם משום שלא יבלע בהיתר וכמדומה לי שגם מר לא עיין בהרא"ם

ואחר שעיינתי בדברי הרא"ם שהקשה תחילה וא"ת מפני מה הצריכה התורה שבירה ומריקה והלא לא נעשית בליעתן נותר אלא בבוקר כדכתיב לא יניח ממנו עד בוקר כו' וי"ל דלמ"ד לינת הלילה פוגמת בין בשל בה בלילה ובין לא בשל בה כל זמן שלא עברה בה כל הלילה נ"ט לשבח היא וכיון דבעמוד השחר דלמחר פגומה ונותר באין כאחד ולא קדמה פגומה לאיסור נותר הוי כמו נ"ט לשבח וצריכי' שבירה ומריקה ואח"כ הקשה וא"ת לישהינהו לאחר עמוד השחר דלמחר כו' ולפ"ז יש ללמוד באם נשרה בכלי איסור ג' מעת לעת נאסר ההיתר כיון דהפגימה והבליעה באים כאחד הוי כנ"ט לשבח והט"ז והש"ך בסי' ק"ה לא כתבו כן ומצאתי אח"כ במג"א בהלכות פסח שהרגיש ג"כ בזה על הגאונים הנ"ל ומה שרצה מר להשיב על טענותי מההיא דכלי חרס אינו יוצא מידי דופנו לעולם והשיב מר דטענתי אינה טענה דזו אינה יציאה אלא שבתוך דופנו נפגם טעמו ונעשת כעפרא בעלמ' עכ"ל לא זכיתי להבין דבריו דהא דאמרינן אינו יוצא מידי דופנו פי' על האיסור הנבלע שאינו יוצא ולדברי מר כיון שנעשה היתר ע"י שנתייבש ונעשה כעפר הרי יצא שפיר מידי דופנו גם מה שרצה מר לישב על הא דאמר רב קדירות בפסח ישברו ולא קתני לישהינהו אחר י"ב חדש משום דממיל' משמע מהאי דחרצנים וזגים ודורדייא ואני כבר כתבתי שאי אפשר ללמוד מהתם ובר מכל דין הלא קי"ל להלכה דחרצני' וזגים אינם מותרים אלא לאחר שתמדן ואי אפשר לדחות סברת ר"ת בגילת' דחיטת' ובמה שכתב כיון שבתוך יב"ח מותר בדעבד אין להתיר לכתחילה אחר יב"ח כו' עד בטלה גם הטענה מחרסן דזב וזבה משום דהתם לאו בטעמ' תליא מילתא לא ידעתי פי' הלא כתבתי והבאתי ראי' דהזוב מטמא לח ואינו מטמא יבש ואי לפי דברי מר שכבר נעשה כעפר א"כ לא יטמא חרסן אחר יב"ח אלא ע"כ דמשקה פגום הנבלע בכלי עומד בלחלוחית ימים רבים ולא נעשה כעפר ומה שכתב דבליעת חרצנים וזגים אף שהם בצונן בליעתן מרובה מכל הבולעי' שהן ע"י חמין תדע שעושין מהן תמד תוך יב"ח ולא יעלה על לב אדם לעשות תמד בכלי שנתבשל בו יין עכ"ל ואני אומר דאין כאן תשובה דבכלי הטעם פגום אבל הכא נשאר תמצית היין בחרצנים וזגים שלא נסחט כראוי ובדורדיי' גוף היין מעורב בו ואיתא לקיוהא דפירא בעיני' אלא לאחר יב"ח כלה כל לחלוחית היין והיתר גמור הוא אבל בדבר הבלוע בתוך דופני הכלי אין בו כח ליתן טעם במים אף שהוא ב"י וק"ו היכא שהוא פגום ולכך אין עושין בהם תמד אבל י"ל דהטעם הנבלע בו שמור בתוך דופני הכלי לעולם אף שהוא לפגם

ומה שפיקפק מר מדברי הרשב"א בהשגתו על הרמב"ן בההיא דכלי נתר באמרו שאין זה לשון עולמית דאדרבה טהרה עולמית יש להן ועוד דמסתברא דאלו הי' להם טהרה ביישון אף בהגעלה או בחזרה כבשונות מותרים עכ"ל וכתב מר וז"ל ואני תמה דאטו הרמב"ן פליג על טהרת חזרת כבשונות כו' ואני אומר דלא עלה על דעת הרשב"א שהרמב"ן פליג על טהרת חזרת כבשונות אלא דתחילה הוקשה לו דאין זה לשון עולמית כיון שמותר ביישון לאחר יב"ח ואדרבה טהרת עולמית יש להן ר"ל ביישון אלא שאין לו טהרת יומים ר"ל לא ביום ע"י ציר ולא בג' ימים ע"י עירוי וכתב דמסתברא דאלו הי' להם טהרה ביישון אף בהגעלה או בחזרת כבשונות מותרים מיד וא"כ היכי פסיק ואמר אין להם טהרה עכ"ל וכוונת הרשב"א במאי דכתב ועוד מסתברא ר"ל אף דנימא דלא קשי' מלישנא דנקט אין להם טהרה דלעולם דמהני טהרה ביישין והא דנקט אין להם טהרה עולמית היינו בתיקון הכשר עירוי אבל במה שהוא ממילא יש להם טהרה ודחה סברא זו דאלו הי' להם טהרה ביישון אף בהגעלה היו מותרים דהרשב"א ס"ל דהגעלה מהני כמו יישון כמו שפסק גבי כלי חרס וכתב או בחזרת כבשונות ר"ל אליבא דכ"ע דמהני ואיך אפשר לומר דטהרה עולמית קאי על פעולת אדם דהא ע"כ חזרת כבשונות יש להם טהרה אלא ע"כ טהרה עולמית קאי אפילו על התירא דממילא שאינו מהני יישון וה"ה הגעלה אבל חזרת כבשונות לא עלה על דעת הרשב"א לפקפק בה דמהני בכל כלי חרס וזה פשוט וברור אצלי ולפי דברי הרשב"א שפסק בש"ע כוותי' שהגעלה מהני בכלי חרס אף שמכניסו לקיום כמו יישון ובכלי איסור לא מהני הגעלה בכלי חרס כיון שבליעתן ע"י חמין ובזה תשובה וראי' גדולה שאין ללמוד שאר איסורין הנבלע ע"י חמין מהכשר כלי יין ומה שרצה מר להחזיק קושייתו על ר"ת מ"מ אומר אני שאין זה כדאי לדחות דברי ר"ת ואם אמנם שאין אני כדאי להכריע וקטנו עבה ממתני מ"מ לפי קוצר השגתי ובינתי כתבתי הנראה לפי ע"ד ואוזן מילין תבחן וחיך אוכל יטעם לו אם הוא לפגם או לשבח כ"ר אלה הכותב בנחיצה. אהובו כנפשו מחותנו מאיר חבק"ק פרוסטיץ

שאלה כה

בשידלאווצי היה מבוי של יהודים פתוח לשוק של גוים ובכלות המבוי העמידו כמו שער כדינו עם צורת הפתח אך שהי' השער מופלג משני צדי המבוי יותר מד' טפחים ורבים היו יכולים לכנוס בפרצה מצד זה ומצד זה ונשאלתי אם סגי למבוי תיקון זה או צריך תיקון אחר במקום צדי הפרצות ואמרתי לברר דין זה וצריכין אנו תחילה להעמיד על האי פיסקא במבוי שנפרץ מראשו דאיתא בפ"ק דעירובין