פנים מאירות חלק א נ

לפגם אסור הא כמ"ד נ"ט לפגם מותר ואם איתא דלאחר י"ב חודש אין בו טעם כלל א"כ לישני הא והא כמ"ד נותן טעם לפגם אסור אלא הא דתני' מותר בדיעבד מיירי לאחר י"ב חודש שכלה לגמרי הטעם והוי כעפר אלא ברור הדבר כשמש שכל מה שנבלע בתוך דופן הכלי ע"י חמין משתמר ימים הרבה אלא שטעמו פגום ואין ללמוד מאיסור גוש שנעשה כעפר לאחר י"ב חודש או מחמץ שחרכו שנעשה כעץ בעלמא ואף בבשר שנתייבש נעשה כעץ ואין בו איסור בשר בחלב מטעם דשלי' בי' אוירא ומיבש הלחלוחית לגמרי והוי כעץ יבש שאין בו טעם כלל משא"כ מה שבלוע בדופני הקדירה דופן הקדירה מעמידו ימים ושנים רבים ואין כח לאויר עולם ליבשו וזה מוכרח מחוש שכל כלי ישן אינו בולע אף לאחר ימים ושנים ובי"נ שאני דכלה טעם היין לגמרי משום דבלע ע"י צונן ומה מאוד נפלאתי שהקשה מר בעצמו קושיא עצומה וז"ל ואין להשיב דילמא שאני י"נ דבליעותו בצונן ודחה מר בדחי' בעלמא שהרי אף הזגים וחרצני' אנו מתירי' לאחר י"ב חודש וכן דורדיי' וכו' ולא זכיתי להבין במאי דחה מר קושייתו מזגי' ומחרצנים הלא הם ג"כ נבלעי' ע"י צונן וכבר דחה הרשב"א ראי' הרמב"ן שרצה להתיר כלי נתר אחר י"ב חודש מחרצנים וכתב דהתם נעשה כעץ וכעפרא אבל בכלי נבלע הרבה וק"ו שנאמ' כן מה שנבלע ע"י בישול

והא דהשיב מר על דודי מ"ו הגאון בעל הש"ך שכתב הא דמקלינן ביי"נ משום דתשמישו בצונן היינו בדלא אשתהי בהו חמרא מעת לעת אבל באישתהי מעת לעת דינו כמבושל וכתב עליו מר במחילת כבודו לא דק דמוכח בגמר' דקנקני' של עכו"ם וחביתי דחמרא מכניסי' בהם יין לקיום ימים ושנים ואעפ"כ אין דינו כמבושל ממש עכ"ל ומה מאוד נפלאתי על דברי מר שהסתיר דברי הש"ך ולא כתב מראה מקומו וכמדומה לי שבאותו עת שכתב מר לא עיין בש"ך ואלו עיין בו לא שוי אותו לטועה הלא אפילו בר בי רב דחד יומא לא יטעה בדבר זה שזה פשוט שכל מה שאמרו חכמים בהכשר כלי י"נ אפילו במכניסו לקיום מיירי אלא דקשי' לי' דאם ידוע שנשתמש מעת לעת הא קי"ל כבו' כמבושל ורצה הוא לומר דאף דבמכניסו לקיום מיירי בש"ס מ"מ אינו ברור לנו שנשמתש מעת לעת וכתב בעצמו בסי' קל"ו סק"ט ואפשר דהיכא דידוע שעמד בו מעת לעת כ"ע מודו לר"ת דאע"ג דחביו' וכלים שמכניסי' לקיום דרך הוא לעמוד בו מעת לעת מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וסת' יינם הוא מדרבנן והי"ל ספק' מדרבנן לקולא ועוד דביי"נ מקלינן טובא בכמה דוכתי ועוד דאיכא כאן ספיקא טובא דילמא לא נתן בהם יין כל עיקר או נתן יין מבושל אבל בידוע שעמד בו מעת לעת הרי נעשה כבוש וכבר נתבאר בסי' ס"ט וצ"ט דכבישה אוסר' כל הכלי וכן בדין כיון דכבוש הרי הוא כמבושל וכן בסי' קל"ה ס"ק ל"ג לאחר שכתב חידוש דינו כתב מיהו עדיין צ"ע שאפשר לומר שאפילו ידוע שעמד בו מעת לעת וכדמשמע מסתימ' פשט דברי הפוסקי' מ"מ כיון דלא נאסר אלא ע"י צונן אמרינן בי' כבכ"פ ומהני לי' מילוי ועירוי וגם י"ל דקים להו דע"י מילוי ועירוי נקל שטעם היין שנבלע על ידי צונן וכתב ומ"מ נראה דשאר איסורין שנבלעו בצונן ע"י כבישה לא. מהני הכשר מילוי ועירוי ולא אמרו כן אלא בהיין שהמים שממלאי' ומערין בכלי מקלישי' טעם היין משא"כ בשאר איסורין עכ"ל הרי להדיא דלא נעלם מעיני הש"ך הא דאמרו הכשר בחביתי דחמר' שמיירי בכלים המכניסים לקיום אלא דקשיא לי' הלא כבוש כמבושל ובכלי איסור שנתבשל לא מהני הכשר זה ורצה תחילה לומר דהש"ס מיירי בסתם ומ"מ מידי ספק לא יצאו ואף שאח"כ לא ניחא לי' בזה כמו שכתב בעצמו שמפשט דברי הפוסקים מיירי אף שידוע שנשתמש בו מעת לעת והוכרח לחלק בין י"נ לשאר איסורי' הרי שחילק אף בשאר איסורי' הנבלעים ע"י צונן דלא מהני הכשר מה שמהני גבי י"נ ק"ו אם הנבלע ע"י חמין שאמרו בגמרא בפירוש דלא דמי חמץ לי"נ מפני שנבלע בחמין בלע טפי א"כ פשיטא דאי אפשר לנו ללמוד היתר להתיר אחר י"ב חודש אף בדעבד לדידן דנותן טעם לפגם אסור וזה ברור ופשוט אצלי ומשמע מסתימ' כל הפוסקים דכבוש אוסר כל הכלי וכן מוכח מדברי הרא"ש בפ' אין מעמידין דנשאל כמה ישהה יין בקנקן ויאסור והשיב יראה שצריך להשהות מעת לעת והכי אמרינן בחולין בפ' כל הבשר בשר בחלב חידוש הוא דאי תרו כולא יומא בחלבא שרי וכי בשיל לי' אסור ומאי חידושי' כל איסור שבתורה נמי אי תרי כולא יומא איסור והיתר בהדדי שרי דצונן לא פליט ולא בלע ואי בשיל לי' אסור אלא ודאי כל שאר איסורין אי תרי לי' יום שלם מעת לעת אסורין כמו בבישול והיינו כבוש דתנן בכל דוכתא שהוא כמבושל אבל בבשר בחלב חידוש הוא דדרך בישול אסרה תורה דווקא עכ"ל הרי להדי' דסבר הרא"ש שפולט ובולע כמו בישול וע"כ לא מצינו היתר הכשר כלים בשאר איסורי' כמו ביי"נ אלא דברי הש"ך ברירין בטעמן וחלילה לנו להקל בדבר שלא נמצא מפורש בש"ס להתיר ואדרבא יש ראי' ברורה כשמש לאיסור וגם מה שהשיב מר על דברי ר"ת שאוסר שמרי עכו"ם לאחר י"ב חודש מטעם דס"ל ז"ל שלא מיקרי דורדייא אלא בשנתן להם מים אבל בלא מים לא מיקרי דורדיי' והקשה מר מפ"ק דמגילה דאמרי לי' לאחשורוש זיל לגבי עמון ומואב דיתבי כחמר' דיתיב על דורדיי' הרי בפירוש דנקראי' דורדיי' אף שעדיין לא נמשך מעל גביהם היין עכ"ל ואני לא זכיתי להבין דבריו דכת' הרא"ש דר"ת נחלק על ר"א ואמר דהני דורדייא דחמרא דשרי בתר י"ב חודש מיירי שנתמדו במים ונ' דבימיהם היו רגילין לתמוד השמרי' כדמוכח בפ' המוכר פירות וכן בפ' אלו עוברין ובלשון התלמוד קורא לשמרי' שלא נתמדו אדריא והתוספות כתבו שנק' שמרים כדאיתא בפ' המפקיד עכ"ל ואי ס"ד דס"ל לר"ת דדורדייא אינו כולל אלא שמרי' שנתמדו מה לו להביא ראי' שבימיה' היו רגילי' לתמוד השמרי' תיפוק לי' דע"כ דורדיי' פי' שנתמדו אלא ע"כ דדורדייא סובל שני הפירושי' י"ל שלא נתמדו וי"ל שנתמדו אלא שמילת אדריא או שמרים אינו כולל אלא פי' זה שלא נתמדו ור"ת רוצה לדחו' ראי' של ר"א דמיירי שנתמדו אך מנ"ל לחלק בכך דילמא כפשטא דמיירי בשלא נתמדו ולזה מוכרח להביא ראי' שבימיהם היו רגילין לתמוד השמרי' ומסתמ' מיירי הש"ס מאותן דורדיי' שרגילין היו בימיהם אבל באמת דורדיי' סובל פי' שמרים שלא נתמדו ולפ"ז אין כאן תיובתא מהא דמגלה לר"ת וזה פשוט וברור אצלי ומ"מ אין מזה ראי' כלל אף לר"א דסובר אף שלא נתמדו הוי כעפרא לאחר י"ב חודש דווקא שם דשלט אוירא ומיבש טעם היין לגמרי והוי כעפרא אבל במה דבולע הקדירה ע"י אש עומד הטעם ימים ושנים רבות אלא שהוא לפגם דאי אפשר ליתן מדת חכמי' לשעורין ודברי הגאון המפורסם הרב מהר"ר נפתלי כ"ץ שכתב שהטעם לאחר י"ב חודש בטל כעפרא דארע' והוא לכל הדעות ישן י"ב חודש הוא חשיב כהגעל' ברותחין ולכמה דעות ומשמעות הישון עדיף מהגעלה ואיך עולה על דעת לחדש דבר מעתה לאסור המותר ולפי זה צריך לאסור כל הקדירות אף בהגעלה ואין להם תקנה עכ"ל ולא זכיתי להבין דברים אלו כלל איך דימה ללמוד איסור מי"נ הלא חליטת מי זיתי' או הנחתן תחת הצינור שמימיו מקלחין שמהני גבי י"נ תוך י"ב חודש ובאיסור הנבלע ע"י חמין אין פוצה פה להתיר ע"י חליט' זתים או הנחתן תחת הצינור שמימיו מקלחין כי סתמא תנן הלוקח כלי תשמיש מן הנכרי להגעיל יגעיל וע"כ צריכין אנו לומר בשביל שבלע ע"י חמין בלע טפי וכבכ"פ וא"כ איך אפשר ללמוד בכלי הנאסר ע"י חמין שמהני יישון י"ב חודש כמו גבי יין נסך שנבלע ע"י צונן וכן מוכרחי' אנו לומר שאליבא דכ"ע קיל י"נ בדין זה דהא קמבעי' לאנשי גינזק לר"ע קנקני' של גוים אסורי' או מותרים ובוודאי לא נעלם מהם דין גיעול נכרים שאמר' רחמנ' להכשיר בכלי מדין אלא דבר פשוט להם דהתם נשתמש בחמין מיירי ולכך צריך להגעילן אך על קנקני' מבעי' להו דתשמישן בצונן ופשט דלאחר יב"ח מותרין ואיך אפשר ללמוד לכלי שנשתמש בו חמין דבלע טפי ועוד לא הבנתי במה שכתב וז"ל א"כ לפ"ז צריך לאסור כל הקדירות אף בהגעלה איך תלוי הגעלה ביישון הלא בהגעלה כ"ע מודים דמהני בכל איסורי' דזה כלל גדול כבכ"פ אלא דבי"נ מהני נמי ישון וכדומ' לזה ישב הט"ז בסי' קל"ח ס"ק דבמקום ששייך הגעלה אז היא עדיפא מעירוי ולכך לא מהני עירוי בשאר כלים הנבלעים ע"י איסור ע"י יישון אלא בכלי חרס דלא שייך הגעלה כלל מטעם דהתורה העידה עליו והיינו דרך בישול אבל עירוי מהני דשולט בכל הכלי אבל בשאר כלים שטבעם שהגעלתם שולטת בכולה אז ודאי היא עדיפא מעירוי שהגעל' שולט ברותחין ועירוי שולט בצונן עכ"ל הרי להדי' דאין למידין דין הכשר שאר כלים להכשר י"נ שבליעתן ע"י צונן והדרן עלן בדין הראשון אף שיש לבעל דין לחלוק מ"מ יפה דימה מר לנשחטה הותרה ואין מחזיקין ריעותא אפילו אם היא בדקה אחר הלב למצוא ולא מצאה אם אפשר לתלות בנפיל' כי הכא תלינן דלעול' תלינן בדבר המצוי ויש קצת ראי' לזה מדתנן כל דבר שבחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך הטומאה היכן היא וחכ"א בודק עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה ופי' רש"י גל טמא שנתערב עם שני גלין טהורין וסברי חכמים שחופר עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה ואם לא מצא תולין ואומרי' בא עורב ונטלה בא עכבר ונטלה וא"כ אף שוודאי טומאה היתה כיון שלא מצאה תול' שאכלו' העכברי' ונטלה העורב אף שאין העכב' והעורב לפנינו ק"ו בנדון דידן שהחתול עומד ומצפה ולא נראה שום רושם מיסמו' או נימוק בתרנגולת שמסתמ', לא מחזקינן ריעותא ואמרינן שהי' לה לב כמו בשאר נבראים אלא שנפל בפתיחת הבטן ואכלה החתול ואלו הוינא התם הייתי אוכל משופרא דשופרא אבל במאי שהתיר מר נותן טעם לפגם אחר י"ב חודש בזה אין אני תוקע עצמי לדבר הלכה ומי שמור' לאיסור אין מן המתמיהי' אדרב' מוכח בפשיטות בכל הש"ס שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ואין ללמוד דבר הנבלע ע"י חמין מיי"נ כלל וכלל וזה פשוט וברור אצלי ואלהים ינחיני בדרך אמת כ"ד אהובו מחותנו מאיר חו' בק"ק פרוסטיץ

שאלה כד

תשובה מה שהשבתי למחותני הגאון מוה' צבי זצ"ל על מה שרצה להחזיק דבריו הראשונים וכבר נדפסו דבריו בתשובתו

הנה שתיתי בצמא את דבריו ומה מאוד חביבים ועריבים עלי דבריו ונכנסתי לפרדס רימונים לטייל ארוכות וקצרות וקצרתי במקום שהי' ראוי להאריך. ראשון באמרי שלפעמים אנו רואים נקובה הוושט מעבר אל עבר אף שהיא נבלה מ"מ הם חיות לפי שעה ושמינות ובריאות