פנים מאירות חלק א מד

קורא בשם זה ועוד שכתבו התוספות וז"ל והא דאמרינן בהמגרש כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין כן משמע אפילו לכתחילה א"צ לכתוב שניהם ותירצו דנקיי הדעת שבירושלים היו שמותיהן ידועין וליכא לעז א"נ כשהשמות דומין זה לזה שהכנוי דומה לשם לכתחילה כשר אף בכנוי עכ"ל וא"כ לא מבעי' לתירץ הראשון דהיכא דשמותיהן ידועין מותר לכתחילה לכתוב אף הכנוי ק"ו כאן דשם ישראל ידוע ועיקר הכירא בישראל בעינן ואפילו לתירוץ שני דהיכא דשמותיהן דומין זה לזה הוא דכשר לכתחילה לכתוב הכנוי לבד ונראה דתירוץ זה עיקר לדינא דהא לתירוצא קמא קשה הא רובו הוי קרי לה מרים ובודאי ידוע הי' שם זה לרוב ואפ"ה צריך למכתוב לכתחילה מרים דמתקרי' שרה לפי ר"ח אלא ע"כ תירוץ שני עיקר וכן כתוב בפסקי תוספו' לתירוץ שני לדינא ופרוסטיץ הוא דומה לשם פראסניטץ ובפוזנא פאזנני התיר הלבוש שאם נכתב רק פוזנן אפילו קודם שניתן הגט אין צריך לכתוב גט אחר אף שלכתחילה כותבים פוזנני התם משום דכל הגוי' קורין העיר בשם זה אבל הכא מיעוט' דמיעוט' קורין כן ומוטב שלא לכתוב כלל משנכתוב בלישנא דאיכא למטעי בי' או לכתוב ושום דאית לה ולשנות נוסח הגט דאין אנו נוהגי' לכתוב בגט ושום כתיקון ר"ת ועוד דזה דומה למה שכתב רמ"א דאם ב' לשונות קרובים זה לזה ושם שקורין לו ישראל הוא קיצור הלשון כגון עיר שקורין לה הרעדיש וישראל קורין רעדיש אין כותבי' רק שם ישראל ה"נ דכוותי' דשם פרוסטיץ הוא קיצור השם ולא דמי לקאזמיר דמתקרי' קאזמירוז דהתם כתבו הפוסקים הטעם כיון שקורין בזי"ן בסוף הוי כשם אחר אבל בנדון דידן אין מדלגי' אלא באמצע אות אחת ועוד דלא קורין אלא מעוטי דמיעוטי ואין לחוש לשם זה כלל ובשם הנהרות אין זה מעכב כלל וכן כתב הב"י בסי' קכ"ח וז"ל דמן הדין לא הי' צריך להזכיר הנהר כדאשכחן בהאי גיטא דאשתכח בנהרדעא והוי כתוב בי' בצד קלוניא מתא והיו בהם נהרות ולא הזכירם ואין כותבים שם הנהר אלא משום סימן שלא לטעות בעיר אחרת ששמה כשמה וסיים בשם רבינו שמחה אם הנהר קטן וכותבי' באותו עיר על מי מעינות כמו נהר אומ"כך שיש כמה תשמישי' עליו כביסה צביעה ורחיים ואפ"ה כוללה במי מעינות עכ"ל וכן כתב הר"ן שלא הזכירו הראשונים שם הנהרו' בטופסי גטין שלהם אלא לרווחא דמילתא א"כ בנדון דידן כיון דאין שם להנהר אלא טיי"ך בלשון אשכנז אין להזכירו כלל אך כיון שמשתמישן מן הבארות ומן הנהר כמעט בשניהם בשוה יש לכתוב שניהם מתא דיתבא על מי מעינו' ומי בארות וכן נראה לי ברור וציויתי לסד' פה הגט כפי אשר כתבנו וגירש לאשתו הנ"ל ושבק חיים לכל חי: והרצתי דברים אלו לפני הגאון הגדול המפורסם, מהר"ר גבריאל נר"ו

שאלה יט

תשובה מה שהשיב לי הגאון המפורסם בדורו כבוד מהור"ר גבריאל אב"ד דק"ק נ"ש והמדינה

הנה מרוב טרדות אשר סבבוני כתרוני הדרכוני והלמוני לא נתנוני השב רוחי לבלעות רוקי רוק הנראה לעינים עין כל רואה בארובות גלל כן נפל ונשכח ממני אשר העיר אזני בלימודים למודי ה' באיזה שאלה בעסקי גטין אשר חידש רום מעלתו ונפל ברברבי ספק וסיפוק בידו הגדולה בענין כתיבת שם ותואר קהלתו מקום קדשו בשם שקורין פרוסטיץ ונדמה בלשונם פראסטיאווע איך לכתוב בגט והנה באמת הדין מבואר כמ"ש רום מעלתו בסי' רכ"ח בעיר שיש לה שני שמות אחד בישראל ואחד בלשונם שכותבין של ישראל עיקר והנה בפסקי' סי' רמ"ב כתוב בפשיטות באיש ואשה שיש להם שמות בישראל ובגוים דודאי כתבינן עיקר השם של ישראל משא"כ בעיירות ונהרות כתב דצריך לדקדק אם לכתוב שניהם ולא ביאר הטעם למה ויש מקום לחלק ביניהם ובמהרי"ק סי' ק"ו יע"ש כתב טעם החלוקה ביניהם שכתב שם של ישראל ודאי אין להזכיר שם של גוים משא"כ בעיר אין קפידא יע"ש וע"ז כתב דאין חילוק והוכחתו אשר הביא שם אין מוכרח להמעיין שם אמנם לי היה נראה מקום חלוק ביניהם דהרי מחולקים הפוסקים ומהרי"ק עצמו כתב גבי שנוי השם שנשתנה שמו דכתב על הפוסקים דיש לכתוב שם השני עיקר וכתב מהרי"ק שורש צ"ח דדווקא בשנוי שמו מחמת חולי דנעשה כבריה חדשה ע"י שנוי הנ"ל משא"כ בשנוי השם שלא מחמת חולי אין השני עוקר את השם הראשון אף אם נשתקע שם הראשון והנה א"כ לדידי' בשנוי השם שלא מחמת חולי לא אמרינן לשווי' שם השני עיקר כ"א השם הראשון הוא עיקר וא"כ חילוק גדול יש בין שנוי שם איש ואשה השם שיש להם ביהדות הוא ודאי שם הראשון ואח"כ שנוי השם בגוים הוא שם השני א"כ ע"כ השם הראשון הוא עיקר משא"כ בשם של עיירות בודאי שם של גוים הוא שם הראשון ועל כן מן הראוי הוא להיות שם גוים עיקר ובאמת לפי דברי רמ"א דפסק דאין חילוק ולעולם כותבין השם השני לעיקר השם א"כ היה נראה להיפך דגבי שם איש ואשה שיש להם שם בגוים ראוי להחזיק שם השני לעיקר ולהיפך גבי עיירות אמנם לדעת הת"ה דפשיטא ליה גבי איש ואשה ונסתפק גבי שם העיר ונהר היה נראה דס"ל לחלק בין שנוי מחמת חולי וע"כ נסתפק גבי עיר ונהר ואף גם דהיה מקום לחלוק בשנוי הנ"ל דשם הוא שנוי השם לכ"ע משא"כ כאן דשנוי הוא רק לגוים ודמי קצת להא דאמרינן בש"ס היו לו שני שמות אחד ביהודא ואחד בגליל דצריך לכתוב בכל מקום אשר שם השם אותו מקום הוא עיקר יהי' איך שיהיה וזה נראה לדמות למה שנחלקו הפוסקים בדין הנ"ל וא"כ לדעת פוסקים דבשנוי השם שלא מחמת חולי השם הראשון הוא עיקר אף דקורין לו בשם השני אפ"ה הראשון הוא עיקר א"כ גבי עיירות יש לכתוב שם הגוים עיקר ואח"כ שם יהדות אלא דמהרי"ק דהוא פסק דבשלא מחמת חולי הראשון עיקר ואפ"ה פסק דגם בעיירות ונהרות אזלינן בתר שם יהדות והוא עיקר וע"כ דס"ל דעיקר הטעם הוא דכל מה שאנו כותבים סימנים היינו משום שיהי' מוכח מתוך הגט ומבורר מי הוא המגרש דלא נסתפק בו אנן והכל משום ישראל וע"כ הכל תלוי בשם שאנו קובעים אמנם נ"ל ראי' שלא כדברי מהרי"ק ושלעולם אזלינן בתר שם השני אף בלא חולי דהנה הת"י בפ' שלח לך מפרש אקרא דע"כ קראו שמו נחל אשכול על אודות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל מפרש הת"י על עסק עוברתא דקציא מתמן בני ישראל והוי חמרא נטיף מיניה כנחלא וקשה מי דחקו לפרש טעם ופי' על מלת נחל שמא בעצמו הקרקע והשדה היה נחל או שמא היה נקרא נחל שהרי הכתוב רוצה רק ליתן טעם על מלת אשכול אלא ע"כ שהוקשה להמתרגם אם הי' מקודם נחל נקרא ועתה הוסיפו שם אשכול א"כ היה להם לקרות שם השני עיקר ולקרותו אשכול נחל וע"כ מפרש דהיה נקרא אשכול ע"ש האשכול שכרתו ונטיף מיניה נחל וא"כ היה נחל שם השני וע"כ הקדימו אותו השם וא"כ בכל השנוים ראוי להקדים שם השני וא"כ ראוי להקדים בשם של עיירות שם של ישראל שהוא השם השני ולכתוב דמתקרי' על שם של גוים וזה פשוט ונהוג אפס מה שנסתפק שמיעוט הגוי' כשרוצי' לדבר בל' אשכנז קורין אותו פראסניטץ ומוסיפין נו"ן בהמל' ורצה לדמו' למ"ש בפסקי' בענין רעדיש והרעדיש זה לא דמי להמעיין בגוף התשובה שכתב שהטעם שדרכן של בהמ"יים מאריכין המלה בה"א משמע מלה דווקא מה שדרכה להאריך משא"כ שאר אותיות מיקרי מגוף המלה וכאן אות נו"ן הוא אות מן המבטא גופא ודאי לא שייך הארכה בזה וכ"כ מהרי"ק שורש ק"ו ג"כ לענין שכותבים קייר ואנו כותבי' ייר להכשיר מטעם שבלט"יין היו"ד והק' הם אחד משמע במקום דיש חלוקה ביניהם אז היה צריך לכותבו אמנם אחרי שמבואר חבל נביאים וכל הפוסקים דמקלים בכנוי דא"צ לכתוב כל הכנוים רק ביהוד' וגליל אחר שאין שם זה ידוע כלל בגליל משא"כ כשיש לו שני שמות במקום אחד וכבר הכשיר מהר"ם פדואה בנהר שיש לו שני שמות וכתב רק שם אחד וא"כ ה"ה בעיירות ומכ"שכ אם כבר נכתבו שני שמות היותר מובהקים ודאי דיש להתיר בדעבד בלי פיקפוק בעולם הקטן גבריאל מקראקא

עוד באתי להזכיר הלכה משמו של הגאון מהר"ג הנ"ל באחד שבא לקהלתינו ונשא אשה על אשתו בלי הגיד כי בורח הוא מחמת מרדין ושינה שמו ושם אביו ואח"כ הוכרח לגרש אשתו ופסק הגאון הנ"ל שלא לכתוב אלא שמו לבד והכנוי' ולא להזכיר שם אביו כלל והאריך מאוד בתשובה וטעמו ונימוקו עמו

שאלה כ

תשובה זו השבתי להגאון מהר"ר גבריאל על נדון הנ"ל

הנה כתבו דמר קבלתי וראיתי וקריתי וטעמתי כטעם צפיחית בדבש מתוק לחכי סברות ישרות הבנויות ע"פ שכלו הצח והזך אך מה שכתב מר בשם פוסקים בס' רמ"ב שכתבו בפשיטות באיש ואשה שיש להם שמות בישראל ובגוים דודאי כתבינן עיקר השם של ישראל משא"כ בעיירות ונהרות דצריך לדקדק אם לכתוב שניהם ולא ביאר הטעם למה יש מקום לחלוק ורצה מר להמציא חלוקה לדעת הפוסקים בשנוי השם שלא מחמת חולי דשם ראשון עיקר א"כ באיש ואשה שיש להם שמות בישראל ובגוים דשם ישראל ראשון הוא עיקר משא"כ בעיירות דשם גוים הוא ראשון כו' וסיים לדברי רמ"א דלעולם כותבי' שם השני עיקר א"כ הי' נראה להיפך דגבי שם איש ואשה מן הראוי להקדי' שם הגוי' ולהיפך גבי עיירות ואני אדון ולא אבין דבר זה דלשון הפוסקים בסי' רמ"ב לא משמע כלל שנסתפק בשם עיירות להקדים שם הגוים אלא מלשונו משמע דפשיטא ליה בשם איש ואשה שאין צריך לכתוב אלא שם יהדות לבד ובשם עיירות נסתפק אם סגי בשם יהדות לבד או דצריך לכתוב שניהם וזה בכלל מה שאמרו בש"ס מרים וכל שום דאית לה דכותבין עיקר השם תחילה ועל שם הטפל כותבי' דמתקרי' לדע' ר"ת אבל מעולם לא עלה על דעת שום פוסק להסתפק בזה להקדי' שם הגוי' ודברי הפוסקים אלו בנוי ע"פ התוספות והרא"ש דכתבו דגבי מומר אין צריך לכתוב אלא שם יהדות בגט שהוא עיקר וכל ישראל קורין אותו בשם זה ור"ת כתב חלילה להזכיר שם נכרי בתורת משה וישראל והביא ראי' מדאמרי בתוספתא גר ששינה שמו לנכרי' וגירש בו כשר וה"ה במשומד דשם יהדות כשר לכתחילה