פנים מאירות חלק א מב

ריעות' משום דהעמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך הוי כתרתי לריעותא וכן חביות שהי' בודק להיות מפריש עליו תרומה ואח"כ נמצא חומץ דמחזקינן ריעות' למפרע משום דהעמד טבל על חזקתו אבל היכא דליכא למימר העמד על חזקת איסור וגם לית לי' ריעותא מגופה וגם ליכא למימר חסר ואתי לא מחזקינן ריעותי' למפרע וכן בגבינות כיון דאי אפשר לומר טריף ואתי לא מחזקינן ריעותא למפרע וכן ראיתי במרדכי שכתב בשם רבינו יוסף קול צוף להכשיר גבינ' מטעם הנ"ל והט"ז הביא ריש סי' א' דברי ר"י הנ"ל שהי' רוצה להטריף הגבינ' מטעם דאפשר לומר טריף ואתי וטעות נפל לפניו דבהדי' איתא במרדכי כמו שכתבתי

וא"כ בנידון דידן לא הי' לנו להחזיק ריעותא לומר שנפלה החטה מקודם בעת שהי' שרוי הבשר במים כיון דליכא למימר נפל ואתי וגם איכא חזקת היתר ולית לי' ריעות' מגופה אין ראוי להחזיק איסור אכן איכא לדמויי להא דתנן בפ"ק דנדה דף נ' ע"ב איתמר קופה שנשתמשו בה טהרות בזויות זו ונמצא שרץ בזויות אחרת חזקי' אמר טהרות הראשונות טהורות רבי יוחנן אמר טהרות הראשונות טמאות ופריך והא בית שמאי וב"ה מודי בקופה דטהרות הראשונות טמאות ומשנינן כי מודי ב"ש וב"ה בקופה שיש לה שולי' ופי' רש"י והוא הוציאן דרך הפה הלכך אם שרץ היה בה לא ראוהו ולא יצא כי פליגי חזקי' ורי' בקופה שאין לה שולי' ופריך אין לה שוליים מ"ט דר' יוחנן ופי' רש"י הא ודאי אלו הוי התם בשעת טהרות הוי נפיק בהדייהו ומשנינן אין לה שוליים ויש לה אוגני' ואיכא למימר אוגנים עיכבוהו ותו רמינן מהא דתני' המדלה עשרה דליים מים בזה אחר זה ונמצא שרץ באחד מהן הוא טמא וכולן טהורין ואמר ריש לקיש משום ר' ינאי לא שנו אלא שאין לה אוגנים אבל יש לה אוגנים כולם טמאים לימא חזקי' לית לי' דר' ינאי ומשנינן מיא שריקי פירי לא שריקי ופי' רש"י מיא שריקי ואין צריך להפוך הדלי על פניו כשהוא מערה ואיכא למימר אוגנים עכבוהו לשרץ אבל פירי לא שירקי וכשעירה טהרות ממנה הפכה כולה על פניה הילכך אי הוי שרץ עם טהרות הוי שריק ונפיל אי נמי מיא לא קפיד עלייהו פירי קפיד עלייהו והופך על פניה לערות כולה ואי איתא דהוי שרץ לא אשתייר ולפ"ז יש ללמוד דהכא בשריות הבשר במים ואח"כ נמצא בכלי חטה בפסח כיון דלא עירו המים מתוך הכלי דומה לקופה שיש לה שולים וכי היכי דשם מחזקינן ששרץ הי' מקודם וטהרות הראשונות טמאות ה"נ בחטה זו ועוד יש ללמוד דין חדש היכי שנושאים מים בקופות שיש להם כסוי למעלה בכדי שלא ישפכו המים בשעת שנושאין ויש נקב קטן ששופכי' ממנה לחביות גדול בבית ואם נשאו בכלי זה מים בפסח ושפכו לחביות ואח"כ מצאו שם חמץ או חטה שגם המים שבתוך החביות אסורים

ועוד איכא שם שנוי' אחרינא דמשנינן כי מודי שמאי והילל בקופה שאינו בדוקה הילכך אין להעמידה על חזקת טהרה כי פליגי חזקי ור"י בקופה בדוקה ולפי האי תירוצא היכא שבדקו הכלי ולא הי' בה שום חמץ וגם בדקו להמים וראו שלא הי' בהם חטה קודם שנתנו הבשר יש להתיר דהלכה כחזקי' נגד ר"י ועוד איתא שם שינוי' אחרינא ואי בעית אימא כי מודו שמאי והילל בזויות קופה כי פליגי חזקיהו ור' יוחנן בזויות בית והכי קאמר קופה שנשתמשו בה טהרות בזויות זו וטלטלהו בזויות אחר' חזקי' סבר לא מחזקינן טומאה ממקום למקום ור"י סבר מחזקינן ופריך ומי מחזקינן והתנן נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצא מת ר"מ מטהר וחכמים מטמאין שכל הטמאות כשעת מציאתן ותני עלה כשעת מציאתן ובמקום מציאתן והנה בנד"ד שמצאו חטה במים ששרו בה בשר ואסרו הגאונים רבינו משולם ורבינו שמואל וסמכו על הך מתניתן שכל הטומאות כשעת מציאתן א"כ דן מיני' ומינה דווקא כשעת מציאתן ובמקום מציאתן אבל אם טלטלוהו הכלי למקום אחר ומצאו שם גרעין של תבואה לא מחזקינן איסור ממקום למקום ועוד דאף חכמים מודי דאם ראוהו חי מבערב דטהור א"כ אף לפיסקא דהגאונים היכא דבדקו להכלי וגם להמים קודם שנתנו לכלי ולא הי' נראה שום חמץ ואח"כ מצאו חטה או חמץ לא מחזקינן איסור' למפרע בר מכל דין נפלאתי על הגאונים הכ"ל הלוא כתבו התוס' ריש נדה וז"ל וא"ת מ"ש בנגע באחד בלילה דמטמאין רבנן אף בר"ה כדמוכח בתוספתא היכא דלא ראוהו חי מבערב משום דכל הטומאות כשעת מציאתן ואשה נמי אמרינן לקמן כיון דשכיחי בה דמים כאינו בדוקה דמי ואמאי מטהרינן בחולין אף ברה"י ותירצו דלקמן בנגע באחד מיירי בקדשים וכן קופה דפריך הילל לשמאי איירי בקדשים דאי לאו הכי תקשי לנפשי' וכן פלוגתא דחזקי' ור"י המדלה עשרה דליים מיירי במים שנעשו על טהרת קודש וכן כתבו התוס' דף ד' ע"א ד"ה שכל הטומאות כשעת מציאתן דדווקא לקדשים והא דמחט שנמצא מלאה חולדה דטהורה דכל הטומאות כשעת מציאתן אפילו להקל לאו משום דהוי כשעת מציאתן דאורייתא אלא דמוקמי טהרות אחזקתן הרי להדי' דהא דכל הטומאות כשעת מציאתן לאו דאורייתא אלא דחכמים עשו סייג לקדשי' ולא גמרינן מיני' לחולין וליכא למילוף מכל הנך ברייתא לחולין לאחזוקי איסורא למפרע היכא דליכא חזקה לאיסור' ועוד לא גרע חמץ במשהו דהוי דרבנן מככר על גבי הדף ומדף טמא מונח תחתיו אע"פ שאם נפלה אי אפשר אלא א"כ נגעה טהורה שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלה ואפילו במקום מדרון וראוי הככר ליפול ואם נפלה נגע בבגד אפילו הכי טהורה ולא מחזקינן טומאה ממקום למקום דנימא מעל מדף נפל ונתגללה לכאן ואקשינן מהך לר"י ומשנינן התם כדקתני טעמא שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלה ואי בעית אימא הכא בטומאה דרבנן דיקא נמי דקתני מדף כדכתב עלה נדף פי' טומאה קלה ופי' התוס' דאפילו אין לתלות באדם טהור כמו בנפילה לפי שהנפילה קרובה לודאי כמו שסבר המקשה אתי שפיר דאיירי בטומאה דרבנן וא"כ לית דין צריך בשש וחשש היכי שנטלו הכלי ממקום למקום דלא מחזקינן איסורא

וכן מצאתי אח"כ בספר פרי חדש בהל' פסח סי' תס"ז סי' י"ב אכן תמוהים לי דבריו שהביא מעשה דרוקח שמצאו בדלי מים חתיכה אחת חמץ ולא נודע כשלקחו מים מן הדלי אם הי' בו חמץ או לא ובשלו בו והתרנו התבשיל אך מים שבדלי נאסרו כי גוי שמביא מים שמא נתן בו אותו שעה חמץ והנה הט"ז נתקשה בהבנת דברים אלו וכתב שיש כאן טעות סופר וצ"ל כשלקחו מים מן הבאר כו' ונכנס לדחוקים עי' בס' קי"ד והפרי חדש כתב מ"ש שהגוי המביא מים אינו ליתן טעם לאסור המים שבדלי אלא יהיב טעמו להתיר התבשיל לפי שנאמר שאח"כ השליך הגוי החמץ ולא הי' באותו שעה שלקחו ממנו לתבשיל וזה פשוט וע"כ צריכין אנו לומר שלא לקחו מן המים שבדלי לאחר שהביא גוי מים אלא שהענין הי' שהי' מים בדלי ולקחו משם מים לתבשיל ואח"כ הביא הגוי מים באותו דלי ומצאו חמץ בדלי וע"ז כתב שהתבשיל מותר כי אנו תולי' שהגוי נתן לתוכו דזה הוי כמו ממקום למקום דאנו תולין השתא הוא דנפל ואף לר"י דסבר תולין מ"מ מודה היכא דאיכא אדם אמרינן שאדם נטלה גבי מדף וה"נ כתב רוקח שהגוי נתנו ולפ"ז נפלאתי על פרי חדש שכתב שהמרדכי פליג על זה שהביא בשם הגאונים לאסור בשר ששרוי במים ולעניות דעתי אין כאן פלוגתא שהמרדכי מיירי בשעת מציאתן ובמקום מציאתן אבל מעשה דרוקח ברור הדבר כשמש שמיירי ממקום למקום שלקחו תחילה מים מן הדלי ואח"כ הביא הגוי בדלי מים ולכך לא מחזקינן ריעותא למפרע אליבא דכ"ע אפילו לר"י דפליג אחזקי' משום דאיכי למיתלי באדם שנתנו לשם וכן תמה אני שכתב על דברי הב"ח דכתב דלא קי"ל כהרשב"א להתיר משום דכאן נמצא וכאן הית' היכא דליכא אלא חד ספיקא וכתב הפרי חדש במחילה מכבודו נראה דדבריו סותרים אהדדי שהרי לעיל כתב שכשנמצא חטה במצה אחת המצות שנילושו מאותו עיסה שרינן להו ואמרינן כאן נמצא כאן היתה והתם ליכא אלא חד ספיקא עכ"ל ולדעתי לא דק בדברי הב"ח שהתם מיירי שחלקו העיסה למצות הרבה ונתנם לאחרים ונשארה אחת בידו ומצאו החטה באותו מצה שנתן לאחרים בזה הוי כמקום למקום לא מחזקינן איסור' אבל אם נמצא במצה שנשאר בידו בזה כל המצות אסורים וחילוק זה מבואר בהדי' במגן אברהם סי' קי"ו וא"כ אין סותרים דבריו אהדדי ודבריו בררו מללו והשתא נכתוב בקיצור כל הדינים המסתעפים מפילפול זה

א בכל ספק איסור הנולד לנו לא סמכינן אחזקה להתיר אכן בספק שנסתפק לנו להחזיק ריעתא למפרע לא מחזקינן ריעותא למפרע אלא היכי דאיכא למימר חסר ואתי או שיש ריעותא מגופי' כמו אשה שהי' עלולה לראות דם או שיש חזקת איסור כמו בהמה שבחי' בחזקת איסור עומדת ואעפ"י שבדק סכין ואח"כ מצא פגום מחזקינן ריעותא למפרע לומר דילמא בעור נפגם וא"כ בחטה שנמצאת במים ששרו בו הבשר אין לנו להחזיק ריעותא לומר שהיתה מקודם בעודו הבשר במים ואף לדעת הגאונים שרצו לדמות דין זה למתניתן דתני כל הטומאות כשעת מציאתן נראה דאין הנידון דומיא לראי' דילמא דווקא בטומאה דאורייתא אבל בדרבנן לא מחמרינן כולה האי לאחזוקי ריעותא היכא דאיכא חזקת כשרות כמו שכתבו התוס' בעירובין בטומאה דרבנן אף שמטמא ר"י מספק מ"מ אם נגע בטהרות מודה ר' יוסי דלא מטמאינן ואי משום שיש לו עיקר מדאורייתא כבר פסק הרמב"ם כר"מ בטומאה דרבנן וא"כ ממילא נסתר התירץ זה בש"ס ועוד דהא כתבו התוס' דהך מתניתן כל הטומאות כשעת מציאתן אינו אלא לקדשים ולא הוי דאורייתא לאחזוקי איסור' ולא ילפינן חולין מיני' וא"כ נפל היסוד שרצו הנך גאונים לבנות עליו בנין ולדעתי אין זה אלא השחתות ממון של ישראל

ב אם בדקו המים קודם שנתנו הבשר ולא ראו שום חמץ או חטה ואח"כ כשהוציאו הבשר לאחר שעה מצאו בו החטה דמותר הבשר לכ"ע אף לדעת הגאונים דדן מיני' ומינה דהא באחד שנגע באחד בלילה דמטמאין רבנן משום דכל הטומאות כשעת מציאתן דווקא כשלא ראוהו חי מבערב אבל ראוהו חי מודי דטהור ובקופה בדוקה סבר חזקי' דטהרות הראשונות טהורות ואף ברה"י מטהר כדכתבו התוס' ד"ה כי פליגי חזקי' ה"נ דכוותי' דהילכתא כחזקי' נגד ר"י

ג אם נטלו המי שרי' למקום אחר לשפוך ומצאו שם הגרעין של תבואה הבשר מותר אליבא דכ"ע ולית דין צריך חשש ובשש

ד היכא שנושאים מים בדליים שיש להם כסוי למעלה שלא ישפכו המים ושפכו מים מן הדלי הזה למקום אחר ואח"כ מצאו חמץ בדלי הזה כל המים אסורים לדעת הני גאונים שרצו ללמוד לאסור אם נתנו בשר במים ואח"כ נמצאת חיטה במי שריה אכן לפי מה שכתבנו בשם התוס'