פנים מאירות חלק א מא

ש"מ דסבירי להו דרוב מעשיהם מקולקלים א"כ פריך שפיר דא"כ סיפא נמי ליפלוגי אר"מ ולפ"ז אף שסברא זאת לא קאי לפי האמת אליבא דרבנן משום קושית המקשה דא"כ סיפא נמי אלא ע"כ דצריך לומר דרבנן אכולהי מילתא פליגי וע"כ מספקא להו אי מעשיהם מקולקלים או לא אבל אליבא דר"מ דפוטר מכסוי ומאו"ב לא קשיא כלום וניחא סבר' דלעיל דגזר דילמא אתי למיכל א"כ מאי פריך בשלומא רבנן לחומרא אלא ר"מ מ"ט כיון דידע המקשה מסברא דרוב מעשיהם מקולקלי' ובסברא זו הי' ניחא אליבא דרבנן אם הי' מודים גם בסיפא וא"כ לר"מ דס"ל דפטור מכיסוי ומאו"ב לא קשיא כלל דמצינו לומר דהטעם משום גזירה דילמא אתי למיכל ואין לומר דהמתרץ גילה סברא זו דרוב מעשיהם מקולקלי' ודילמא אתי למיכל דהא ע"כ לפי קושיות התימא צריכן אנו לומר דהמקשה ידע מסברא דרוב מקולקלים וא"כ לא פריך מידי אליבא דר"מ ונתקשו בזה כל בני ישיבה וכל בר בי' רב ואמרתי לישב דבר זה דהא ע"כ אליבא דהאמת רבנן פליגי ארישא נמי ע"כ מספקא לי' לרבנן אי רוב מעשיהם מתוקנים או רוב מעשיהם מקולקלים כדכתבו התוס' ד"ה מ"ט דר"מ אך מצינו למימר דמסופקים אי רוב מעשיהם מתוקנים או מחצה על מחצה ומצטריף מחצה מקולקלים לחזקת איסור והוי רוב מקולקלים ומיעוט מתוקנים וכן מצאתי אחר זה במהרש"א דה"ה דהוי מצי למימר הך ספיקא לרבנן ולפ"ז מצינו למימר דלעולם המקשה לא ידע כלל מסברת דרוב מעשיהם מקולקלים ואי משום קושיות התוס' דמאי פריך סיפא נמי י"ל דסברת המקשה דאי לאו דמחצה על מחצה דמצטרף המחצה מקולקלין לחזקת איסור דהוי כמו רוב מקולקלין לא היו פוטרים מלכסות ולכך פריך שפיר סיפא נמי ואף דלא קאי לפום קושטא דמילתא דרבנן אכולה מילת' פליגי וע"כ צריכין אנו לומר דמספקי להו אי רוב מעשיהם מתוקנים או מחצה על מחצה מ"מ פריך דלר"מ מ"ט בשלומא רבנן לחומרא דמספקי להו אי רוב מעשיהם מתוקנים או מחצה על מחצה אלא לר"מ אף דנימא דס"ל דמחצה מתוקנים ומחצה מקולקלים ומצטרף המחצה דמקולקלים לחזקת איסור והוי רוב מקולקלים מ"מ ר"מ חייש למיעוטא והוי ספק איסורא וראוי להחמיר לכסות ושלא לשחוט דאין לומר משום גזירה דמה לי איסור זה או איסור או"ב וכסוי הדם ותירץ לו המתרץ סברא חדשה מה שלא ידע המקשה מחייב הי' ר"מ משום שחיטתן משום נבילה משום דרוב מעשיהם מקולקלים וע"כ מצטרף החזקה להדי רוב והוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא ולזה לא חייש ר"מ כדפי' התוס' סוף ד"ה מ"ט דר"מ ופריך המקשה מאי אירי' רוב אפילו מיעוטא נמי דסבר מדמטהר ר"מ גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ואי ס"ד דמיעוט עם החזקה משוי לרובא למיעוט קשה מ"ט מטהר ר"מ גבי תינוק הלוא ר"מ חייש למיעוטא אלא ע"כ דהמיעוט עם החזקה משוי לרוב למיעוטא דמיעוטא א"כ ה"נ הכא ומתרץ לעולם דמיעוט עם החזקה לא משוי לרוב אלא למיעוט ובטומאה הוי ספק טומאה לטהר כדפירשו התוס' אבל בספק איסור כיון דר"מ חייש למיעוטא לא משוי מיעוטא וחזקה לרובא אלא למיעוטא וכיון דרוב הי' מתוקנים ונעשה מיעוט ור"מ חייש למיעוט' וא"כ לחייב בכסוי ולכך צ"ל דרוב מעשיהם מקולקלים ומצטרף חזקה לרוב והוי מיעוטא דמתוקנים מיעוט דמיעוט' ולזה לא חייש ר"מ והשתא לא הוי דבר זה לא תיובתא ולא סייעתא והתוס' פירש הכי דתינוק הוי כאין בו דעת לשאול ובקדושין פירשו דאף ר"מ סבר דתינוק כיש בו דעת לשאול והא דמרעי לי' מיעוטא וחזקה שאין זה רוב חשוב אלא רוב גרוע ולפי דבריהם הדרא הוכחתי לדוכתא דאם מיעוטא וחזקה מרעי לרוב שאינו גמור ק"ו שמחצה וחזקה מרעי לאידך מחצה ויהי' מותרי' לשחוט אחריהם זה אינו דע"כ הכא אי אפשר לומר כן דא"כ מאי פריך מתינוק ארוב מתוקנים דילמא הכא הי' רוב גמור ולכך לא הי' מרעי המיעוט וחזקה לרוב אלא כמחצה על מחצה אלא ע"כ דהמקשה הבין דאף גבי תינוק הוי רוב גמור ולכך איצטריך לשנוי גבי ספק טומאה דווקא מטהר ר"מ משום דתינוק אין בו דעת לשאול כדפי' התוס' הכא ולכך לא פירשו הכא כמו בקדושין וק"ל ומפולפול זה נתחדש לי ת"ל שני דינים מחודשים

ראשון מה שכתב בש"ע ביו"ד סי' כ"ח סי' כ' אם נמצא ספק טריפה מכסה בלא ברכה וה"ה לכל פיסול שהוא מחמת ספק כגון ההיא דחיישינן שמא בעור נפגמה עי' בש"ך שהביא בשם הב"ח שהשיג על דין זה ודקדק ממה שכתב בס"ס י"ח הרי זה נבילה ודחה הש"ך דבריו וכתב וז"ל גם מה שחילק בין ספק טריפה לספק בשחיטה. לא נהירא כלל והכי מוכח להדי' בש"ס פ' כסוי הדם גבי שחיטת חש"ו דאי לאו דרוב מעשיהם מקולקלים אזלינן לחומרא להצריך כסוי מספק ע"ש ולפע"ד נראה דשפיר דק הב"ח דהתם דאי לאו דרוב מעשיהם מקולקלים אזלינן לחומרא משום דאף דנימא דרוב מעשיהם מתוקנים ואף גם דסמכינן מיעוטא לחזקה שבהמה בחזקת שאינ' נשחט' עומדת ואיתרע לה רוב מ"מ כיון דר"מ חייש למעוט' ושמא יפה שחטו ולא הי' מותר לשחוט אחריהם וכן מחוייב בכסוי ולכך מצריך התם לומר דרוב מעשיהם מקולקלים ואיכא רובא וחזקה והוי מיעוט דמתוקנין מיעוטא דמיעוטא ולא חייש ר"מ למיעוטא דמיעוטא ולכך מחייב ר"מ על שחיטתן משום נבילה מלקות ופטור מכסוי ומאו"ב אבל היכא דנמצא סכין פגומה לא שייך רוב או מיעוט אלא דאזלינן בתר חזקה דבהמה דאנן פסקינן כר' הונא ואמרינן בש"ס בשלומא רב הונא כשמעתן ופי' רש"י משום דסבר בהמה בחזקת איסור עומדת וזו נולד ספק בשחיטה ולדידן דמי ממש למקוה שנמדד ונמצא חסר דאמרינן דכל הטהרות שנעשו על גביו טמאות ודאי ושורפין תרומה וע"כ משום דהעמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך הוי כתרתי לריעות' וה"נ הוי כתרתי לריעות' והוי נבילה ודאי ושפיר כתב הב"ח דספק בשחיטה בסכין פגומה אין צריך לכסות משום ספק וכן אמרינן בדף ט' א' שמואל הטבח צריך שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה לא בדק מאי ר"א אומר טריפה במתניתא תני נבילה במאי קמפלגי בדרב הונא דא' רב הונא בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת ש"מ למ"ד דהוי נבילה מטמאה טומאת ודאי כל זמן שלא נתברר שנשחטה שחיטה הגונה

ועוד דין שני סי' י"ז וכן חרש שוטה וקטן ששחטו כו' ופטורים מכסוי וכתב הש"ך בש"ס משמע דאינו רשאי לכסות כיון דרוב מעשיהם מקולקלים והוי כנבילה גמורה וכשיכסה אתי למימר שחיטה מעליותא היא ואתי למיכל משחיטתן כן משמע בתוס' שם ד"ה סיפא וכ"כ הב"ח עכ"ל ואני תמה על הגדולים דסוגי' הש"ס לא משמע כוותייהו והתוס' לא כתבו שם אלא לפי סברת המקשה דפריך ורבנן מ"ש דלא פליגי ברישא וע"כ משום דרוב מעשיהם מקולקלים לכך לא נחמיר לכסות משום שלא יבוא מכשול להתיר באכילה א"כ גבי אותו ואת בנו נמי לודי לר"מ מהאי טעמא דבא לימלך מאי איכא למימר אלא ע"כ מדפליגי ש"מ דמספקי לרבנן אי רוב מעשיהם מקולקלים או מתוקנים כדכתבו התוס' בתר הכי ד"ה מ"מ ש"מ לפום קושטא דמילתא לא קאי הך סברא קמייתא תדע מדפריך בשלומא רבנן לחומרא אלא ר"מ מ"ט וקשה מאי פריך מר"מ דהא הסברא שסבר המקשה אליבא דרבנן ניחא לר"מ דס"ל דפטור מכסוי ומאו"ב משום דלא אתי למיכל אלא ע"כ לפום קושטא דמילתא לא קאי הך סברא דגזרינן דילמא אתי למיכל דומה לזה מצינו גבי כוי דאין מכסין דמו ביו"ט אמרינן בביצה דף ח' ע"ב הטעם משום התרת חלבו ופריך אי הכי אפילו בחול נמי ומשני אמרי לנקר חצירו הוא צריך ופריך שחט באשפה מאי איכא למימר בא לימלך מאי איכא למימר אלא בחול מספיקא אמרי לי' רבנן זיל טרח וכסי ולא אתי להתיר חלבו וכיון דק"ל דבחול צריך לכסות ולא חיישינן להתרת חלבו אלא דאמרי מספיקא אמרי לי' רבנן זיל טרח א"כ ה"נ לא גזרינן דילמא אתי למיכל דיאמרו מספיקא אמרי רבנן זיל טרח וכסי ואין כאן איסור לכסות לפי מסקנ' בש"ס כן נראה ברור ועוד מצאתי ראיה לדברי שהביא הב"י בטור א"ה סי' ג' בשם הרב המגיד דבתרומה דאוריית' אף דתרי ותרי נינהו לא אמרינן אוקי מילתא אחזקה באיסור דאורייתא ע"ש

הדרן למילתא קמייתא שהוכחנו משיטת הש"ס דבספק איסור לא אזלינן בתר חזקה לקולא ולא ילפינן חזקה מקרא אלא בכי האי גוונא שאין אנו מחזיקין איסור כמו בנגע שאינו חוששין לומר דילמ' אדנפיק בציר להו שיעורי' ה"נ גבי זאב שנטל בני מעי' לא מחזקינן ריעות' לומר דילמא במקום נקב נקב וכן בריאה שניקבה היכא דמשמשא ידא דטבחא בכי האי גוונא לא מחזקינן ריעותא וכן הא דסוקלין ושורפין על חזקה ושבנה כרוך אחריה אין אנו מחזיקן ריעות' דילמא היא הרגילתו אלא סומכין על חזקה שסתם בן כרוך אחר האם וכן כשהוחזקה נדה בשכנותי' דבעלה לוקה עליו דלא חיישינן דילמא משקרא ומוקמינן אחזקה אבל כל היכא שנולד לנו הספק לעולם לא סמכינן אחזקה להתיר וא"כ בספק דרוסה לא סמכינן אחזקה להעמידה כמו שהיתה מקודם כיון דעל ואף ששתק ואינהו מקרקרין הוי ספק הנולד לנו ואין סומכין על החזקה ולא קשיא לקושיות התוס' בחולין דף מ"ג מההיא דפ"ד אחין דהתם רבה בעי למימר ואזיל לטעמא דמוקי לההיא דר"מ דמחמיר בספק עירוב בשני כתי עדים ואיכא כת דמפקא מחזקי' אבל בלאו הכי משמע דאזלינן בתר חזקה אף באיסור דאורייתא וכן רב דסבר דלא חיישינן לספק דרוסה וגבי ארי שנכנס לבין השוורי' ונמצא ציפורן על גבו של אחד מהן ואמרינן איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי מילתא אחזקי' אבל אנן לא קי"ל כהך וגם ממקומו מוכרע דלא אזלינן בשאר ספיקא בתר חזקה מדקאמר איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי מילתא אחזקי' הוי לי' ספק דרוסה ורב לטעמי' דאמר אין חוששין לספק דרוסה וקשה למה ליה למימר ורב לטעמי' הלוא די לנו בטעם זה דאוקי מילתא אחזקה אלא ע"כ בכל ספק איסור שנולד לפנינו אין סומכין על חזקה אלא דהכ' מהני חזקה משום דרב לטעמי' דאין חושש לספק דרוסה דאף דעל הדורס מ"מ צריכן אנו לחוש ולומר שדרס ולכך כיון דאיכא חזקה לא מפקינן מחזקתה אבל בשאר ספק כגון ספק ניקב הריאה מחיים או אחר שחיטה וליכא דבר למיתלי לא אזלינן בתר חזקה ואף אנן בספק דרוסה לא סמכינן אחזקה משום דמצוי הוא ושכיח וא"כ אין אנו צריכן לחילוקים של התוס' היכא שנולד הספק בשעת איסור אלא בכל ספק איסור שנולד לנו לא אזלינן בספקא להקל אכן בדבר דאנן צריכן לחוש בריעותא למפרע כגון באשה שראתה דם דמטמא ב"ה למפרע משום כיון דמגופי' קחזי ועלולה היא לכך אין לה חזקת טהרה וכן בכל מקום דליבא למימר חסר ואתי לא מחזקינן ריעותא למפרע ובמקוה הוא דמחזקינן