פנים מאירות חלק א מ

ועוד יש לי להביא ראי' דלא סמכינן אחזקה בספיקא דאורייתא גבי ספק עירוב תנן בעירובין דף ל"ה ע"ב תני תרומה נטמאת להודיעך כוחו דר"מ דאע"ג דאיכא למימר העמדנו על חזקתה אפילו הכי לא אמרינן חזקה לקולא ופריך וסבר ר"מ ספיקא לחומרא והתנן טמא שירד לטבול כו' אבל בטומא' קלה שהוא מדרבנן ספק טבל ספק לא טבל ספיקו טהור וסתם משנה ר"מ ומשני קסבר ר"מ תחומין דאורייתא אלמא בספיקו דאורייתא לא סמכינן אחזקה ועד כאן לא פליג ר' יוסי עליו אלא דסבר תחומין דרבנן אבל בספק דאורייתא מודה לר"מ דלא אמרינן חזקה לקולא ואף שכתבתי בתחילת דברי דשאני גבי עירוב דאיכא נמי חזקה לחומרא דהעמד אדם על חזקת תחום ביתו ואימא לא עירב מ"מ כד דייקת שפיר בסוגי' הש"ס מוכח להדיא דחזקה שלא עירב לא חשיב לה הש"ס חזקה מדפריך ורמי דאורייתא אדאורייתא לר"מ דתנן נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצא מת ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאים שכל הטמאות כשעת מציאתן ואי ס"ד דחזקה שלא עירב חשיב הש"ס חזקה א"כ מאי פריך לר"מ דילמא שאני מתניתן דאיכא חזקה אחרת כנגדה משא"כ גבי נגע באחד בלילה והתוס' הרגישו בקושיא זו וכתבו ואי הוי אמרינן חזקה שלא עירב לא חשיב לי' הש"ס חזקה אתי שפיר ומיהו דחקו לפרש הא דמשני הש"ס רבה ור"י דאמרי תרווייהו הכי בשני כתי עדים עסקינן אחת אומרת מבעוד יום נטמאה ואחת אומרת משחשיכה דניחא לי' לשנויי אפילו סבר ר"מ עירובי תחומין דרבנן דהשתא לא מצי לשנויי דמתניתן מחמיר ר"מ משום דאיכא חזקה לחומרא כיון דאיכא נמי חזקה לקולא הוי עירוב ספיק' דרבנן ולקולא מ"ה מוקי מתניתן בשני כתי עדים דלא שייך למימר הכי כיון דאיכא כת דמפקת לי' מחזקתה עכ"ל ונפלאתי על דבריהם דאיך אפשר לומר דניחא לי' לשנויי דסבר ר"מ עירובי תחומין דרבנן ומשום הכי מחמיר במתניתין גבי עירוב משום כיון דאיכא כת דמפקא לי' מחזקתה וקשה מה בכך לו יהי' שלא הי' חזקה כלל להתיר אלא לאיסור כמו גבי טומאה דרבנן דליכא חזקה כלל לקולא אלא לחומרא ואפ"ה סבר ר"מ ספיקו טהור ולמה יחמיר בספק עירוב דלו יהי' שלא הי' חזקה לקולא מעולם אלא לחומרא אפ"ה מקיל ר"מ בשלומא אי אמרינן דרב' ור"י בעי לשנויי על הא דסבר ר"מ תחומין דאורייתא ניחא דלעולם דאזלינן בתר חזקה בספק איסור דאורייתא ושאני הכי דכת אחת מפקיע מחזקתה לכך לא אזלינן בתר חזקתה אבל אי נימא דבעי לשנויי דסבר ר"מ תחומין דרבנן ובדרבנן מקיל ר"מ אפילו אי ליכא רק חזקה לחומרא א"כ אפי' אי נימא דהך כת מפקא מידי חזקה מ"מ לו יהי' שלא הי' לה חזקה כלל לקולא אלא לחומרא מ"מ מיקל ר"מ גבי טומאה דרבנן ועוד קשיא לי דרבא דמתרץ התם תרי חזקה לקולא והכי חדא חזקה לקולא ואי ס"ד דחשיב להש"ס חזקה דשלא עירב חזקה למה לי' למימר הכא חדא חזקה לקולא עדיפא מיני' הוי לי' למימר הכא ליכא חזקה כלל אף דיש חזקה לקולא יש חזקה לחומרא כנגדה ואין כאן חזקה כלל והוי ספיקא ואזלינן לחומרא אבל גבי נגע באחד בלילה איכא חזקה לקולא אזלינן בתרה אלא נראה ברור דרבא לטעמא דסבר בפ' הזרוע על הא דהקשו לו אביי מספק חלה ספק איסור' לחומרא ולא אזלינן בתר חזקה ולכך מהדר לשנויי דהתם בשביל תרי חזקה לקולא לכך מקיל ר"מ אבל הכא בעירוב דסבר ר"מ עירובי תחומין דאורייתא חדא חזקה לקולא וגבי איסור לא אמרי' חזקה לקולא ורבא לטעמו דסבר בפ' ד' אחין דפריך הש"ס אלו גבי גירושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו לא קתני ומפרש רבה טעמא משום דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אל תאסרנה מספק משום דסבר דאזלינן בתר חזקה אפילו בספק איסור ע"כ ניחא ליה הכא לומר גבי ספק נגע באחד בלילה אף שספק איסור דאורייתא ספקו טהור אף בלא טעמא דאיכא תרי חזקה לקולא אלא אף מחדא חזקה אבל גבי עירוב הואיל וכת אחת מפקא מידי חזקה לא אזלינן בתרה אבל רבא לא ניחא לי' בהא דסבר כל ספק איסור לא אזלינן בתר חזקה והוכרח לתרץ דהכא משום תרתי חזקה לקולא ובפ' ד' אחין נמי אסיק אביי ורבא דלא סמכינן אחזקה זו להתירה בלא חליצה והא דמפרש רש"י בעירובין על הא דרמינן ר' יוסי דמחמיר בספק טומאה אדר"י דמקיל בספק עירוב ומשני רבא שאני גבי טומאה דאמרינן העמד טמא על חזקתו ופריך נימא העמד מקוה על חזקתו ומשני במקוה שלא נמדד ופירש"י דהכא איכא חזקה לחומרא ולקולא ליכא אבל במתניתן איכא חזקה לקולא ולחומרא דהעמד אדם על חזקת תחום ביתו ולא עירב והוי ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא וצריכין אנו למידק מי הכריחו לרש"י לדבר זה כיון דלא נזכר זה בש"ס דהעמד אדם על תחום ביתו דילמא הדברים כפשטן דהכא במתניתין איכא חזקה לקולא ולכך מקיל ר"י אבל בטומאה דרבנן מחמיר משום דאיכ' חזקה לחומרא אלא נראה ברור דזה הכריחו לרש"י לפרש כן מדפריך אדרבא נימא העמד מקוה על חזקתו וקשה מאי פריך דילמא האמת כן הוא כיון דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואיכא למימר העמד מקוה על חזקתו מוקמינן חזקה נגד חזקה והוי ספיקא ומחמיר אפילו באיסור דרבנן אבל במתניתין דמקיל בעירוב דרבנן משום דחזקת היתר מסייע לי' אלא ע"כ מדפריך המקשה הכי ש"מ דסבירי לי' לבעל המקשה דבמתניתין נמי איכא חזקה לחומרא נגד חזקה לקולא ואפ"ה מקיל ר"י א"כ גבי טומאה דרבנן נמי נימא העמד מקוה על חזקתה ולמה מחמיר ר"י והוכרח לשנוי דמיירי במקוה שלא נמדד וא"כ אין כאן אלא חזקה לחומרא אבל במתניתן איכא חזקה לקולא ולחומרא הוי ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא וכל זה אליבא דר' יוסי אבל אליבא דר"מ דאפילו בספק טומאה דרבנן דאיכא חזקה לאיסור' מקיל ק"ו גבי עירוב דאף אם נימא דאין כאן חזקה לקולא כלל אלא חזקה זו העמד אדם על תחום ביתו הי' ראוי להקל ולמה מחמיר ר"מ גבי ספק עירוב אלא ע"כ דסבר ר"מ עירובי תחומין דאורייתא וכיון דרמי דאורייתא אדאורייתא ע"כ לא חשיב לבעל הש"ס חזקה שלא עירב חזקה ולכך איצטרך רבא לשנויי התם איכא תרי חזקה לקולא הכא במתניתן חדא חזקה לקולא נשמע מזה דדבר ברור בספק איסור דאוריית' לא אזלינן בתר חזקה לקולא

ויש לי עיון גדול בסוגי' זו על הא דפריך ורמי דאוריית' אדאורייתא דמטהר ר"מ בנגע באחד בלילה ומאי קושיא הא הביאו התוס' הכא ובסוטה הך תוס' דמסיים מפני שהוא ספק טומאה בר"ה וא"כ מאי פריך לר"מ דמחמיר בספק עירוב דאוריית' הא איסור מטומאה לא ילפינן דהתם הילכתא גמירא לה וכן משני בחולין דף מ"ג ע"ב דלא ילפינן איסור מספק טומאה בר"ה משום דהתם הילכתא גמירי לה וכן בפ' כסוי הדם דף פ"ו ע"ב אמרינן אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר ואף לדברי התוס' שפירשו דכל היכא דאיכא חזקה לא ילפינן מסוטה היינו בשני נזירי' משום דלא אפשר למידמיי' לסוטה דאחד בודאי טהור אבל בספק נגע ילפינן מסוטה ואף שיש חזקה מ"מ כיון דילפינן מסוטה לטהר אפי' במקום דליכא חזקת טהרה ברה"ר א"כ ק"ו שנטהר היכא דאיכא חזקה ולפ"ז מאי פריך מאיסור אספק טומאה דילמא גבי ספק אסור דאוריית' לא אזלינן לקולא בתר חזקה אבל בספק טומאה בר"ה אפילו במקום דליכא חזקה אזלינן לקולא ק"ו במקום דאיכא חזקה ולכך מטהר ר"מ שם וצריך עיון ועוד תמי' לי על הש"ך שפסק בסי' ק"י בדיני ס"ס בספק איסור דרבנן שיש לו חזקת איסור לא אזלינן לקולא והיינו כר"י דהכא דפליג אדר"מ וקשה לי הא הרמב"ם בהל' מקואות פ' עשירי פסק כר"מ דאפי' באיסור דרבנן כמו גבי טומאה דאין לו חזקת טהרה אזלינן לקולא מפני שמצינו סתם משנה בטהרות פרק ד' משנה י"א אף שבדבר שהוא אב הטומאה מבואר שם שספיקו טמא היינו משום חומרא דאב הטומאה ולא ילפינן מיני' לשאר איסור דרבנן והשתא אמינא דנפל גם היסוד מה שרצו לפסוק לחומרא באיסור דרבנן היכא דאית לי' עיקר מדאוריית' הא זה אינו אלא אליב' דר"י וכיון דאין הלכה כר"י בזה אלא כר"מ א"כ אפילו היכי דעיקר דאוריית' כיון דאיסורא דרבנן אזלינן לקולא ובקושיא דלעיל מה שהקשתי יש לישב דאף דספק טומאה בר"ה טהור מ"מ כל הטומאות כשעת מציאתן נמי הילכתא היא ומשנה היא בפ' ג' דטהרות משנה ה' וסתם משנה ר"מ ולמה פליג ר"מ בפ' ה' משנה ז' גבי נגע באחד בלילה אלא ע"כ דסמיך אחזקה לקולא א"כ גבי עירוב נמי נימא הכי כנ"ל לישב בדוחק

ועוד יש להביא ראי' מפ' כסוי הדם דף פ"ו דפוטר ר"מ מכסוי אם שחטו חש"ו וכן מותר לשחוט אחריהם אותו ואת בנו ופריך בשלומא רבנן לחומרא אלא ר"מ מ"ט א"ר יעקב א"ר יוחנן מחייב הי' ר"מ על שחיטתן משום נבילה מ"ט א"ר אמי הואיל ורוב מעשיהם מקולקלין א"ל רב פפא לר' הונא ברי' דר' יהושיע מאי אירי' רוב אפילו מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא דתנן תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאין מפני שדרכו של תינוק לטפח ואמרינן מ"ט דר"מ קסבר ר"מ רוב תינוקת מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא ומשני אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר ופי' רש"י הילכך אי לאו דרוב מעשיהן מקולקלין דאיכא רובא וחזקה לא הי' מתיר לשחוט אחריהן דר' מאיר חייש למיעוטא ושמא יפה שחטו עכ"ל ואם איתא שבכל ספק איסור אם יש חזקה לקולא סמכינן עלי' א"כ נהי דאף דרוב מתוקנים ליכא למימר משום דמיעוטא דמתוקני' דמצטרפי להדי' חזקה עושה לרוב כאלו הוי מחצה על מחצה כדכתבו התוס' ד"ה סמוך מיעוטא מ"מ נימא מחצה מתוקנים ומחצה מקולקלי' והוי כשאר ספק איסור ואיכא חזקה דבהמה שהיא עומדת בחזקת איסור ומותר לשחוט אחרים אותו ואת בנו אלא ע"כ דלא סמכינן באיסורא על חזקה עד שיהי' הרוב וחזקה ורוב לחוד לא סגי דר"מ חייש למיעוטא מיהו זה אפשר לדחות כיון דר"מ חייש למעוטא מדרבנן להחזיק איסור נגד הרוב ורוב עדיף מחזקה ק"ו שחייש למיעוט' נגד חזקה ולכך בעינן רוב בהדי' חזקה שיהי' המיעוט מיעוט' דמיעוטא וכן העלתי בלימוד הישיבה

בתוס' ד"ה סיפא נמי כו' תימא משום גזירה דילמא אתי למיכל נבילה יש לי להתיר לאו דאותו ואת בנו כו' בכאן מקשן העולם דהא ע"כ רבנן דמודה לר"מ ברישא משום הך גזירה וא"כ טעמא דר"מ נמי משום גזירה וא"כ קשיא נמי לר"מ גבי אותו ואת בנו מ"ט מה לי לאו דאו"ב או לאו דנבילה וע"כ לפי תירוץ התוס' דהמקשה פריך לרבנן דמודו לר"מ ברישא וע"כ הטעם משום דרוב מעשיהם מקולקלי' דאי לאו הכי לא הי' פטורים מלכסות ש"מ כיון דמודי דפטור מלכסות