פנים מאירות חלק א לט

ד' ט' ע"ב ד"ה התם הילכתא גמירי דלא ילפינן מסוטה היכא דאיכא חזקה לטהרה משום דאזלינן בתר חזקה וכן כתבו בע"ז דף ל"ז ע"ב ובנזיר דף נ"ז ע"א ד"ה באומר ראיתי וז"ל ואע"ג דפרק קמא דחולין למאי דקס"ד קאמר התם הילכתא גמירי לה ומשמע התם דספק טומאה ברשות הרבים לאו משום חזקה אלא דגמיר מסוטה במסקנא לא קאי הכי עכ"ל

קשה לי דהא לבתר מסקנא פריך בפ' אלו טריפות דף מ"ג ע"ב על הא דאמר עולא אין חוששין לספק דרוסה ופריך מ"ש מספק טומאה ברה"י דספיקו טמא ומשני ולטעמיך נידמייא לספק טומא' בר"ה דספיקו טהור אלא התם הילכתא גמירי מסוטה ופי' רש"י ואין טעם בדבר בין לענין טומאה ובין לענין טהרה לא גמרינן מינה ולפי דברי התוספו' קושי' במקומה עומדת לידמייא לר"ה דספקו טהור ואוקמי אחזק' ה"נ בדרוסה ובישב לה קוץ וליכא למימר דהמקשה פריך ולטעמיך לידמייא לספק טומאה בר"ה אלא ע"כ הילכתא גמיר' לה אפילו בדליכא חזקת טהרה וק"ו בדאיכא חזקת טהרה אבל בעלמא י"ל דלא אזלינן בתר חזקה זה אינו דהא ע"כ התוספו' הקשו דהאי דאחד משנים שנטמא בר"ה לא אפשר למילף מסוטה והטעם משום דאזלינן בתר חזקה וא"כ הדרא קושיו' המקשה לדוכת' נידמייא לספק טומאה בר"ה היכא דאחד משנים נטמא אלא ע"כ בכל ספק איסור טומאה לא אזלינן בתר חזקה להקל וכן נראה מגירסת רש"י בנדה דכתב רש"י ד"ה כגון ספק לא נגע ל"ג דהתם לאו משום חזקה הוה דהא ספק טומאה בר"ה טהור דהיינו ספק נגע הילכתא גמירי לה עכ"ל הרי להדיא דלאו משום חזקה מטהרינן בספק נגע ובזה מיושב נמי מה שהקשו התוס' בפ' המדיר דף פ"ה ע"ב דפליגי רבנן על ר"י בספק בהרת קודם לשער לבן דסברי שהוא טמא והקשה ר"ת מ"ט דרבנן אמאי לא אזלינן בתר חזקה דהא ילפינן דאזלינן בתר חזקה מקרא בפ"ק דחולין ותירץ שנזקק לטומאה איירי ולית לי' חזקת טהרה וכתבו וכן משמע בשלהי נזיר ולי נראה דבשלהי נזיר מוכח להדי' דבכל ספק לא אזלינן בתר חזקה דאמרינן התם דף ס"ה ע"ב כל ספק נגעים בתחילה טהור עד שלא ניזקק לטומאה משניזקק לטומאה ספק טמא ואמרינן מנא הני מילי א"ר יהודה א"ר אמר קרא לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחילה אי הכי אפילו משניזקק לטומאה נמי ספיקו טהור אלא כי איתמר דר' יהודה א"ר אהא אתמר אם בהרת קודמת לשער לבן כו' ספק טמא ור' יהושיע אמר כיהה מאי כיהה א"ר יהודא א"ר כיהה וטיהר דאמר קרא לטהרו או לטמאו ע"כ והנה ר"ת מפרש ע"פ תירוצו שתירץ בכתובות מפרש נמי הכי הסוגי' ומפרש הא דפריך המקשה אי הכי אפילו משנזקק לטומא' נמי דהא לא איצטרך קרא לעד שלא נזקק דתיפוק לי' דאוקי אחזקתי' אלא נזקק לטומאה והא דמתרץ אלא אי אתמר דרב יהודה אדר' יהושיע איתמר דמטהר אפילו נזקק לטומאה אבל מתניתן נאמר בין נזקק בין לא נזקק מסברא דאוקמי' אחזקתי' ע"כ דברי ר"ת ולכל מעיין יראה עין בעין שפירושו דחוק חדא דלישנא דנקט אפילו משנזקק לטומאה נמי ראוי לטהר מהאי קרא משמע תרווייהו ילפינן לטהר מהאי קרא ולדידי' צריכן אנו לומר דפריך דלא איצטרך קרא לעד שלא נזקק לטומאה ועוד קשיא דלסברתו וכי לא ידע המקשה סברתו דאזלינן בתר חזקה וא"כ מאי פריך מנ"המ דהא אין צריך לימוד על מתניתן כיון דאזלינן בתר חזקה ועוד לדידי' כיון דגלי קרא דמטהרין בספק בהרת אף משנזקק לטומאה א"כ למה לא ילפינן כל ספק נגעי' מיני' דאף משנזקק לטומאה יהי' טהור אלא ע"כ דבכל ספק לא אזלינן בתר חזקה ופריך שפיר המקשה על מתניתן מנ"המ ורצה ללמוד מקרא דלטהרו ולטמאו ופריך המקשה כיון דבכל ספק איסור וטומאה לא אזלינן בתר חזקה וטהרינן מכח גזירת הכתוב א"כ אפילו משנזקק לטומאה נמי נטהרה דלא פלוג ותירץ אלא אי איתמר אדר' יהושיע איתמר והתם מטהרינן מגזירת הכתוב ואפשר אפילו משנזקק לטומאה דלעולם ספק בהרת טהור אבל במתניתן טעמא אחרינא איכא דמפרש פ"ה ד' נגעי' משנה דכל ספק נגעי' כו' כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע בין באיש אחד בין בשני אנשים טהור ופי' ר"ע מברטנור' דמטהרין מגזירת הכתוב דכתיב ואם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אותו את הנגע הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הנגע שיש בו ספק ומשנזקק לטומאה טמא נמי ילפינן מקרא דכתיב וטהרו הכהן את הודאי הוא מטה' ואינו מטהר את הספק וא"כ מוכח להדי' אי לאו קראי לא סמכינן אחזק' הן לטהר בודאי או לטמאו בודאי ואין להקשות לדבריהם דסברי דילפינן דאזלינן בתר חזקה אפילו במקום דאיכא ריעותא מהא דתניא בעל תוספות י"ט בפ' ה' דנגעי' הא דאיצטרך קרא לטהרו ספק בהרת משום דאיתרע חזקה משום דדרך השער לבא שחור ומחמת הנגע נתלבן והוא מהתוספות דנדה וקשה מה בכך הא ילפינן דאזלינן בתר חזקה אפילו אם נולד ריעותא אכן עיינתי בתוספות דנדה דף י"ט ע"א ולא קשיא לי מידי דהם פירשו דע"כ ר"י סבר בעלמא בכל התורה דאזלינן בתר חזקה אפילו במקום דאיכא ריעות' דאי לא אזיל לא הוי מוקי קרא דלטהרו אספק בהרת קדמ' דשכיח הרבה ואיכא ריעותא טפי אלא הוי מוקי לי' לדרשא אחריתא כרבנן עכ"ל נשמע מזה דהם למדו דאף דאזלינן בתר חזקה אפילו במקום דאיכא ריעות' מ"מ היכא דשכיח הרבה איכא ריעות' טפי לא אזלינן בתר חזקה אי לא דגלי לן קרא וזה דלא כפי' ר"ת אכן לדברינו אין אנו צריכי' לדחוקי' אלו ויתפרשו הדברים כפשטן דבכל מקום שנולד הספק לא אזלינן בתר חזקה לטהרו בודאי וכן ההיא דשני נזירים אי לאו דגמרינן מסוטה לא הוי מטהרינן להו מספיקא בשביל חזקה והא דהקשו התוספו' דאי אפשר למילף מסוטה אלא דבר שיכול להיות כמו סוטה וזה ודאי שלא נטמאו שניהם לדעתי אין זה קושיא דהא בלאו הכי אי אפשר לאידמויי לסוטה אפילו בספק שנגע באחד בליל' ואינו יודע אם חי אם מת למחר עמד ומצא מת דמטהר ר"מ משום שספק ר"ה טהור וילפינן מסוטה אע"ג דלא דמי לסוטה דהכי ודאי מגע וספק שרץ וסוטה ודאי שרץ וספק מגע כגון בועל הוא השרץ וספק אם בועל וקושיא זו הקשו התוספו' בסוטה דף כ"ח ע"ב והקשו ומ"ש דמטהרין דבר שאין בו דעת לשאול הואיל ולא דמי לסוטה ובכי האי גוונא לא מטהרין ותירצו דהכי הילכתא גמירא לה עכ"ל אלמא דדווקא לענין דעת לשאול הוא דבעינן דומי' דסוטה ולא בשאר דברים כיון דמצינו דספק טומאה בר"ה טהור מטהרינן כל ספק אף שאינו דומה לספק סוטה

ומה שהקשו על הא דמשני באומר ראיתי טומאה שנזרקה בניכם ואכתי מאי תירץ דהשתא הוי ליה ספק טומאה ברה"י והוי לי' ודאי טמא כדמוכח בריש נדה גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דקאמר ר"ש ברשות היחיד תולין ופריך הש"ס ואי מסוטה גמרינן לה אמאי תולין וא"כ תרווייהו ליתי קרבן טומאה ולא קרבן טהרה כמו מעיקרא דס"ד דהוי ר"ה דפריך ליתי קרבן טהרה ומזה הוכיחו דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות כמו סוטה ואני לא זכיתי להבין דבריהם מעיקר' כלל דהא ע"כ רבנן דמטמאין טומאה ודאי גבי מקו' בין בר"ה בין ברה"י ור"ש מטהר לגמרי ברה"ר וברה"י סבר תולין ואמרי' דשניהם לא למדו אלא מסוטה רבנן סברי כי סוטה מה סוטה ספק ועשה כודאי ה"נ ספק ועשה כוודאי ובר"ה דמטמאו משום דאיכא תרתי לריעותא כודאי טומאה דמי ור"ש יליף לגמרי מסוטה לטהר ברה"ר אף במקום דאיכא תרתי לריעותא וברה"י סבר תולין דהוי ספק טומאה ולא דמי לסוטה דהוי כודאי משום דסוטה יש רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה הכא מאי רגלים לדבר איכא הרי להדיא אליבא דר"ש דסבר דאף גבי מקוה מטהר בר"ה לגמרי וברה"י סבר תולין משום דלא דמי לסוטה דהתם רגלים לדבר איכא ואפילו לרבנן דמטמאין גבי מקוה שחסר בטומאה ודאי היינו משום דאיכא תרתי לריעות' ואפילו רה"ר דמי לסוטה ברה"י דהוי רגלים לדבר וטמאה ודאי אבל היכא דליכא תרתי לריעותא כמו גבי שני נזירים שאמר אחד שראיתי טומאה נזרקה בניכם שאינו אלא ספק בזה מודים רבנן אף ברה"י אי אפשר לטמאות כודאי דלא דמי לסוטה דהתם רגלים לדבר אבל היכא דליכא רגלים לדבר וליכא תרתי לריעותא בזה כ"ע מודים דבר"ה טהור לגמרי דילפינן מסוטה וברה"י תולין דאינו דומה כלל לסוטה משום דהתם רגלים לדבר וזה ברור ופשוט וא"כ גבי שני נזירים דס"ד מעיקרא דהוי תלתא והוי רה"ר פריך שפיר דקרבן טומאה לא ליתי אבל בתר דמשני דהוי כרה"י א"כ הוי כספק טומאה ולכך מייתי קרבן טומאה וטהרה ובר מכל זה דבריהם תמוהים דלדבריהם דההיא דשני נזירים ליכא למילף מסוטה משום דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות כמותה וא"כ מה לי ברה"י ומה לי בר"ה וכיון דבר"ה מטהרין משום דמוקמינן אחזק' ברה"י נמי נוקמי אחזקי' ולא ליתו אלא קרבן טהרה והרגיש בקושיא זו הגאון מהרש"א ונכנס לדחוקי' ובלימוד הישיבה הארכתי וכתבתי ישוב לקושיא זו וע"פ דברים אלו מיושב נמי קושיות התוס' בסוטה דף כ"ט ע"ב ד"ה מכאן אמרו בר"ה טהור והקשו וז"ל ותימא למאי איצטרך הילכתא נימא העמד טהור על חזקתו ואימר לא נטמא והכי אמרינן בהדי' בריש מסכת נדה דר"ש גמר לה מספק טומאה בר"ה ואמרו רבנן הכא השתא התם גברא בחזקת טהרה קאי מספיקא לא מחתינן לי' טומאה עכ"ל

ונראה דראיית' שהביאו מריש נדה מדאמרו רבנן התם גברא בחזקת טהרה קאי מספיקא לא מחתינן טומאה משמע דאזלינן בתר חזקה והנה כד דייקת שפיר אין משם ראי' כלל דהתם אמרינן לרבנן אי מסוטה אימא כי סוטה מה סוטה ברה"ר טהור אף ה"נ בר"ה טהור ומשני הכא השתא התם משום סתירה וסתירה בר"ה ליכא הכא משום חסר מה לי חסר בר"ה ומה לי חסר ברה"י וכ"ת הא כל ספק טומאה בר"ה טהור כיון דאיכא תרתי לריעותא העמד טמא על חזקתו ומקוה חסר לפניך כודאי טומאה דמי הרי להדי' דילפי' רבנן לטהר ברה"ר מסוטה אלא גבי מקוה מטמאין משום דהוי תרתי לריעותא ובתר דמשני ואיבעית אימא היינו טעמא דר"ש דיליף סוף טומאה מתחילת טומאה מה תחילת טומאה ספק נגע ספק לא נגע בר"ה טהור אף סוף טומאה נמי על זה מהדרינן לתרוצי אליבא דרבנן ואמרינן ורבנן הכי השתא התם גבי תחילת טומאה גברא בחזקת טהרה קאי מספיקא לא מחתינן לי' לטומאה ר"ל לטמא כודאי אלא ילפינן מסוטה כמו כל ספק ברה"ר אבל הכי גברא בחזקת טומאה מספק לא מפקינן לי' טומאתו וי"ל דהוי כתרתי לריעות' ומטמא אותו בודאי וא"כ אין ראי' כלל שבשביל החזקה לחוד לטהר היכא שנולד הספק: