פנים מאירות חלק א לח

דאף אם נימא כהך תירוצא דלא אזלינן לקולא היכא דעיקר איסורא מדאורייתא מ"מ נראה דלא דמי כלל להך דהתם אין כאן חזקה לקולא משום דהעמיד טמא על חזקתו ובחזקת מקוה הרי חסר לפניך וכיון דאיכא למימר חסר ואתי והוי כתרתי לריעות' כדאמרינן ריש נדה או דמיירי במקוה שלא נמדר כדמשני בתר הכי ולכך מחמיר ר' יוסי ובספק עירוב אי עיקרו דאורייתא ראוי נמי להחמיר ואף דיש חזקה לתרומה זו שעירב בה דקודם לזה היתה טהורה מ"מ איכא חזקה נמי כנגדה העמיד אדם על חזקת תחום ביתו ואזדא לה חזקה והי' ראוי להחמיר ולכך משני תחומין דרבנן אבל בנידן דידן אף אם נימא דהוי כספק איסור דאורייתא מ"מ ניזיל בתר חזקה דהא כתבו התוספות שם ד"ה מקו' שלא נמרד דבטהרות מודה ר"י שאם נגע טמא זה בטהרות דלא מטמאינן וכן איתא במסכ' מקוואות דקתני ר"י מטמא שספק ליטמא טמא לטמא אחרי' טהור ש"מ משום דמוקמינן טהרות אחזקי' ולפי גירסת ספרי' שלנו פשיט' יש להתיר בנדון דידן דקתני התם בפ' ב' דמקוואות על הך טומאה דרבנן ור"י מטמא שר"י אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בפסולו עד שיודע שטהור אבל ספקו ליטמא ולטמא טהור ופי' הרמב"ם בפי' המשנה שם ואמנם ספק דברי סופרים שטהרו חכמים שיפול הספק בהטמאו או בטמא זולתו ואז יהי' ספיקו טהור כמו אם יסופק אם אכל אוכלין טמאין אם לא ספיקו טהור או יסופק ג"כ אם זה האוכל אוכלין טמאין אם נגע בככר של תרומה אם לא נגע כי הככר טהור וא"כ בנדון דידן נמי נימא הכי בודאי לענין עיקר איסור משהו אף שהו' מדרבנן מחמירין אנו בפסח שצריך לשרוף התבשיל משום דעיקר איסוריה דאורייתא ובי"ט אחרון כיון די"ט אחרון דרבנן לא מחמרינן כולי האי ומותר להשהותו אבל היכא דספק אם יש כאן איסור משהו אי לא אין כאן טעם וריח להחמיר ואף אם נימא דהרמב"ם סבר כיון דאליב' דר"י דמטמא לאדם אם נגע אח"כ בטהרות נמי טמאין מ"מ אין כאן ראי' לאסור לנדון דידן דבשלמא התם אף במקוה שנמדד תחילה כיון דנמצא חסר הוי כתרתי לריעותא אבל הכא הוי כמו ששוחט בסכין ונמצאת פגומה דאמרינן סכין איתרע בהמה לא איתרע' ואף דאמרינן בריש סוגי' משום דעצם ודאי פוגם הלא מבואר שם בסוגי' דלמסקנ' לא קאי הך סברא וכן כתב מהרש"א וז"ל עצם ודאי פוגם לחד תירוצא של התוספות ניחא אפילו לפי המסקנא דתלינן בעצם דמפרקת טפי מהעור אבל לא לאינך תירוצים וכן משמע מפי' רש"י דליכא סברא למיתלי בעצם המפרקת יותר מבעור אלא דבכל גוונא תלינן לקולא צ"ל דהאי טעמ' דקאמר עצם ודאי פוגם עור ספק לא קיימא לפי המסקנ' אלא טעמא דרב חסדא הרי שחוטה לפניך וסכין אתרעי בהמה לא איתרעי ודוק עכ"ל מהרש"א וכן העלתי בלימוד הישיבה וא"כ ע"כ לא מדמינן הך למקוה שנמדד ונמצא חסר דשאני התם דאיכא למימר חסר ואתאי וא"כ הוי כתרתי לריעות' אבל הכא גבי סכין ליכא למימר הכי א"כ אמרינן סכין איתרעי בהמה לא איתרעי א"כ בנדון דידן נמי נימא הכי כיון דליכא למימר חסר ואתי ואיכא למימר השתא הוא נפל החטה וא"כ מים נתרעו בשר לא נתרע ואף לתירוץ שכתבו התוספות דהוי כמו ספק ספיקא הכא נמי הוי כמו ס"ס דילמא השתא הוא דנפל ואת"ל מקודם בעוד הבשר במים מ"מ דילמא לא נתחמצה דלאו כל הבקועות מחמצו' אלא קרובות להחמיץ ואף אם נתחמצה החטה דילמא לא יהבי טעמא בצונן ואפילו משהו ליכא

ואף שאנן לא פסקינן כר' חסדא אלא דהילכתא כרב הונ' בשלא שיבר בה עצמות ולא תלינן בעצם דמפרק' היינו משום דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיוד' לך במה נשחט' וכיון דאין סברא למיתלי במפרקת יותר מבעור הוי כמו שנולד ספק בשחיטה וכיון דמקוד' שחיטה בחזק' איסור עומד' לא נפקא מחזקה אבל הכא הבשר בחזק' היתר עומד קודם שנתנו לתוך המים נעמידנו על חזקת היתר ואיברא בגוף הדין אם נתיר ספק איסו' מכח חזקה יש לי עיון גדול בזה מהא דאמרינן בפרק הזרוע והלחיים דף קל"ד ע"א דאמרינן גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור ורמינן עלי' מספק לקט שהוא לקט ומשנינן פרה בחזקת פטורה קיימא קמה בחזקת חיובא קיימא ותו רמינן הרי עיסה שנעשית עד שלא נתגייר פטור מן החלה משנתגייר חייב ספק חייב ומשנינן ספק איסור' לחומרא ספק ממונא לקולא ופי' רש"י חלה ספק איסור' שיש בה עון מיתה הילכך לא סמכינן אחזקה אבל מתנות אין בהם קדושה אלא דין ממון דהמוציא מחבירו עליו הראי' עכ"ל הרי להדי' מוכח מש"ס דבספק איסור' לא מהני חזקה ואזלינן לחומרא ומזה הבאתי ראי' ברורה לאותן הפוסקי' שהביא הש"ך בסי' נ' בשם הסמ"ג דכל ספק טריפה שבא לפני חכם ולא נתברר כגון נשבר העצם ויצא לחוץ או ספק סירכא או כל שאר ספיקות שלא ידע אם הם קודם שחיטה או לאחר שחיטה וכן בוקא דאטמ' דשף מדוכתה ולא ידע אי עיכול ניבי או לא עיכול פוסקי' בה"ג לאיסו' ולא אמרינן נשחטה הותרה כדאמרינן גבי בא זאב ונטל בני מעים דהתם יש קצת רגלי' לדבר שנעשה לאחר שחיטה אבל היכא דליכא רגלים לדבר לא תלינן וכן הדבר מוכרע ממקומו מדפריך על הא דאמר רב הונא נשחטה בחזקת היתר עומדת ופריך ולימא נשחטה הותרה ומשני הא קמ"ל אע"ג דאתילד בה ריעותא כגון בא זאב ונטל בני מעים והחזירן כשהן נקובין ולא קאמר אע"ג דאתילד ריעותא שמצאן נקובין ולא ידעינן אי קודם שחיטה אי אחר שחיטה אלא ע"כ דבכל ספק איסור' לא אזלינן בתר חזקה אלא היכא דאיכא למיתלי כגון בזאב וכתבו התוספות אפילו יש נקבים שלא במקום שיניו כי היכי דמכשרינן היכא דמשמשא ידא דטבחא והנה לכאורה יש לדקדק דהא התוספות למדו זה ממשמשא ידא דטבחא ובש"ס דף מ"ט למדו משמשא ידא דטבחא מזאב דאמרינן תלינן מדתלינן בזאב ע"כ נראה לישב דהכי פירושה מסתברא דתלינן בזאב אפילו שלא במקום שיניו כי היכי דמכשרינן היכא דמשמשא ידא דטבחא וע"כ ילפינן מזאב וקשה הא בזאב ידעינן בודאי שבמקום שיניו נקב אבל היכא דמשמשא ידא דטבחא לא ידעינן בבירור שהוא עשה הנקב אלא ע"כ שגם בזאב תלינן שלא במקום שיניו וא"כ שפיר ילפינן מיני' היכא דנקב במקום דמשמשא ידא דטבחא וק"ל ופשוט הוא ונראה לי ברור דחזקה לא מהני אלא נגד חשש אבל לא נגד הספק ושני הצדדים שוים דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי בזה לא אזלינן בתר חזקה דומי' מה דאמרינן בנדה דף י"ז ע"ב אם נמצא דם מן הלול ולפנים ודאי טמא מן הלול ולחוץ ספיקו טמא א' אביי מאי שנא מן הלול ולחוץ דספיקו טמא דדילמא שחתה ומחדר אתי מן הלול ולפנים נמי אימר איזדקרה ומעלייה אתא אלא אמר אביי אי בתר חששא אזלת אידי ואידי ספק הוא ואי בתר חזקה אזלת מן הלול ולפנים ודאי טמא מן הלול ולחוץ ודאי טהור ופי' רש"י אי בתר חששא אזלת דבאתה לחוש לקורות הנולדות כגון שחתה עכ"ל נשמע מזה אי אזלינן בתר חששא דם שנמצא מן הלול ולפנים ספיקו טמא ואף דרוב דמים מן החדר באים מ"מ אזלינן בתר חששא והוי ספק אבל אי בתר חזקה אזלינן אם נמצא מן הלול ולחוץ ודאי טהור ולא אזלינן בתר חששא לומר דילמא שחתה ומחדר אתא והרוב מסייע להך חששא אפ"ה אזלינן בתר חזקה וע"ז אמרו בש"ס מנא הא מילתא דאמרי רבנן אוקי מילתא אחזקי' ר"ל דלא אזלינן בתר חששא במאי שאינו רגיל כמו אם שיבר בסכין עצמות דזה הוי חששא אם אמרינן דילמא בעור נפגמ' וילפינן שפיר מדכתיב והסגיר את הבית ז' ימים דילמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא אלא ע"כ דלא אזלינן בתר חששא וכן הא דאמרי מנא הא מילתא דאזלינן בתר רובא ולא בתר חששא ואפילו בכלל ספק לא הוי כמו קטן וקטנה דלא אזלינן בתר חששא שמא תמצא איילונית או הוא סריס וכל הני ילפותא דילפי בגמר' מוכח מכולם דלא אזלינן בתר חששא אבל במקום ספק כגון ספק טריפה לא אמרינן ניזול בתר רוב בהמות וכשירות או בתר חזקה דבהמה בחזקת היתר עומדת דחזק' ורובא לא מהני אלא כנגד חששא ובהצעה זו נתפרקו כמה קושיו' כדבעינן למימר לקמן וגם מה שהקשו התוספות הא דפריך הש"ס מנא הא מילתא דאמרי רבנן זיל בתר רובא והקשו וא"ת כיון דאמרינן זיל בתר חזקה כ"ש בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף עכ"ל ולפי דברינו ניחא הא דאמרינן רובא וחזקה רובא עדיף במקום דליכא חששא כגון תינוק שנמצא בצד העיסה דחכמי' מטמאים משום דרוב התנוקות מטפחין הולכין אחר רוב אף שיש חזקת העיסה כנגדה אבל במקום חשש י"ל דחזקה עדיפא שלא נילך אחר חשש אפילו במקום שהרוב מסייע שיש לחוש כמו בנמצא דם מן הלול ולחוץ דטהור ודאי ואף שהי' ראוי לילך אחר רוב דמי' שבאי' מן החדר ולחוש דילמא שחתה אפ"ה אזלינן בתר חזקה ולכך מהדר תלמודא מנ"ל דאזלינן בתר רובא ולא בתר חששא דלהוי בספק וק"ל: לפי דברינו אזדו לי' קושיות התוספות דהקשו בחולין דף יוד ע"ב ד"ה דילפינן דאוקי מילתא אחזקי' מדכתיב והסגיר את הבית ז' ימים דילמא אדנפיק ואתי בציר לי' שיעור' אלא דאוקי מילתא אחזקי' והקשו התוספות וז"ל אבל קשה תינח היכא דליכא ריעות' אבל היכא דאיכ' ריעותא כגון סכין שנמצא פגומה וכן אחד משנים שנטמ' ודאי בר"ה דמטהרין שניהם מטעם חזקה כה"ג מנ"ל דאזלינן בתר חזקה ותירצו דה"נ יש ריעותא גדולה דאע"ג דאשתכח שחסר לאחר ז' אפילו הכי לא מטהרים למפרע כל אותם שנכנס לבית בימי הסגר וע"ז הקשו דהא הוי לן לדמוי למקוה שנמדד ונמצא חסר דשבקינן לחזקה דמקוה ומטמאין לגברא שטבל משום העמיד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך וה"נ הוי לן למימר דשבקינן חזקת הנגע ואזלינן בתר גברא דאוקמינן בחזקת טהרה והרי הנגע חסר לפניך והניחו הדבר בקושי' ובנדה ד' ב' ע"ב ד"ה התם תרתי לריעותא תירצו על קושיא זו וז"ל וי"ל דגבי מקוה רגילות להתחסר מעט מעט ולכך איכא למימר דמעיקרא חסר אבל הנגע רגילות להתחסר בבת אחת עכ"ל והנה לדידן דלא קי"ל כר"ח אלא כרב הונא ובסכין פגום לא מוקמינן אחזקי' ודמי משש למקוה ולית לן האי תירוצא שכתבו משום דמקוה רגילו' להתחסר מעט דכה"ג איכא לאפלוגי גבי סכין כדכתבו בהדי' בחולין תירוץ זה גבי סכין וכיון דלא קי"ל כהאי תירוצא גבי סכין א"כ קושייתם מה שהקשו מראות הכהן הנגע במקומו עומד וע"כ לא ילפינן אלא היכ' דלא אתילד ריעותא אבל כל מקו' שנולד הספק אין לך ריעות' גדולה מזה לא אזלינן בתר חזקה באיסור' ולא מבעי' כי הכי בנפגם הסכין דאפשר לדמויי למקוה הוי כתרתי לריעותא אלא אפילו היכא דאית לי' חזקת טהרה כמו גבי אחד משנים שנטמא ודאי בר"ה לא הי' מטהרינן משום חזקה אי לאו דגמרינן מסוטה דלא כמ"ש התוס'