פנים מאירות חלק א לז

ולא סתומה אלא סדורה אלא דמעיקר' ס"ד דב"י דסדורה הוי לדידהו ג"כ כמו סתומה ודחה פי' זה וניחא לי' שהם עשו צורה אחרת בקצת פרשיות מה שלדידן פתוחות או סתומה עשו הם סדורה ולדעתי הוציא דברי הב"י מפשטן חדא דכבר כתבנו דא"כ מאי קמ"ל בזה פשיטא דכשירה כיון דעשאה פתוחה כמו לתלמוד שלנו איך יעלה על דעת לפסול אדרב' על סדור הקדמונים צריכן אנו לדון אם יש לסמוך עליהם נגד תלמודא דילן ופשיטא אם עשה פתוחה כתלמודא דילן דכשירה ועוד לפי דברי הט"ז אמאי צריך הב"י לנוד מסברא קמייתא הי' לו לעמוד בסברתו דהאי סדורה היא סתומה לדידהו ואם שינה קאי שאם לא עשאה כסדורה שלהם אלא כסתומה שלנו דכשירה אלא ע"כ דפשיטא לי' דזה כשירה א"כ יש קצת סתירה בדבריו ה"נ היכא שהם הי' עושים צורה אחרת לפרשה פתוחה או סתומה שלנו ואחד כתב כתלמודא דידן מהי תיתי ליפסול וכל עין רואה ואוזן שומעת יראה וישמע ששגג בזה בהבנת הב"י ועיקר כמו הבנת הב"ח ופשיטת לישנ' דהב"י דקאי על פרשות אחרות במקום שלדידן לא הוי פרשה כלל ועם כל זה לעיקרא דדינא הדעת מכרעת כדברי הט"ז דאם הניח מקום פנוי במקום שאין בו פרשה כלל דפסול גמור הוא כדעת הרמב"ם ז"ל דאף לפי הבנת הב"ח דברי הב"י בדברי הטור אין ראי' כלל לדבריו דאף דמכשיר הטור באם שינה ולא עשאה סדורה כתיקון הסופרים אלא פתוחה או סתומה דכשירה דווקא התם דסומכין אנו על קבלתם לעשות סדורה כמו דלפעמים סומכי' אספרי חצונים נגד הש"ס כמו דאיתא במגילה סוף פ' בני עיר לענין הפטרת ר"ח אב שחל בשבת דקאמר תלמוד' דמפטירין חדשיכם ומועדיכם ואנו סומכי' על פסיקת' ומפטירין שמעו ה"נ סומכים על סדר קדמונים לכתוב ע"פ סדורה אבל אם שינה לא פסול כיון דעכ"פ היה להם קבלה שצריך להיות התחלת הפרשה במקום זה ובפתוחה וסתומה גופא אי לאו דאמרו בש"ס פתוחה לא יעשה סתומה כו' ה"א אף דלכתחילה יש לכתוב פתוחה מ"מ אם שינה וכתבה סתומה דכשירה א"כ ה"נ אף דאנו סומכים עליהם לעשות במקום דלדידן לא הוי פרשה לעשות סדורה אבל זה לא קיבלו דאם שינה מסדורה לפתוחה או לסתומה דליפסול ולכך מכשרינן אבל במקום דאין לנו שום קבלה שיהי' פרשה בפני עצמו והוא עשאה ריוח בפרשה בפני עצמו בזה לא עלה על דעת הטור להכשיר וחס לנו לומר על רבינו הטור שיחלוק על הרמב"ם ברמז ולא יביא דעת הרמב"ם ויחלוק עליו בפירוש ויתן טעם לדבריו א"כ אין לנו לזוז מפסק הרמב"ם בפרט שלא מצינו שום פוסק חולק עליו בפירוש ונראין דברי הט"ז בדין זה ויפה הורה מכ"ת לפי סברתו שלא מצא שיהי' כאן פרשה בשום ספר שדברי הט"ז עיקר להלכה איברא נ"ל דווקא אם הניח ריוח במקום שאין פרשה כלל אבל בנידון הנ"ל ראיתי כמה חומשים דפוס שפתי חכמים אמשטרדם וכן דפי' אמשטרדם ג' תרגו' ודפוס ווינציאה שיש כאן פתוחה נראה דאין לפסול בדעבד שכבר הכריע רמ"א שאם נמצא ס"ת שאינו כתובה לדעת הרמב"ם שאין לפוסלה כי יש גדולים שיש להם סבר' אחרות בזה ואף שהש"ך כתב אבל אם ידוע שהוא טעות סופר שטעה ושינה מסדר הרמב"ם במקום שאין שום פוסק חולק עליו נראה דפסולה היא אף בדעבד עכ"ל מ"מ אף אנו נאמר דהני חומשים שנדפסו בודאי מצאו כן בספרים ישנים דדוחק לומר עשאהו המדפסים מדעתם לציין פתוחה במקום שאין פרשה כלל דמה להם הנאה בזה ולטעות בהן יתיר לא חיישינן ומסתמא כן נמצא כן היה בספרים ישנים ואין ראי' מתיקון סופרי' ישנים וחדשים שנדפסו וס"ת שלנו נכתבים בזמנינו ע"פ תיקונים ההם שהם אליבא דהרמב"ם אבל בזה יש לנו לסמוך ולומר שבודאי כמה גדולים ס"ל כן ומי שסומך עליהם בשעת הדחק בדעבד לא הפסיד הנלפע"ד כתבתי אהובו דמכתם. מאיר חונה בק"ק פרוסטיץ

שאלה יד

תוס' בקדושין דל"ז ע"ב ד"ה מושב דכתוב רחמנא גבי מצה למה לי כו' כאן לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם ובהיותי בק"ק פראג בדק לי הרב הגאון ריש מתיבת' בד"ת אלו והרחיב והעמיק בגודל חריפתו וגדולי מפרשי חידוש הלכות רוצים להגי' או למחוק דברי תוס' אלו ואמרתי להעמיד דבריהם על נכון בע"ה ותחילה צריכן אנו לדקדק דהא האי קושיא מקשי' התוס' מיד סמוך לו בדיעבד שני ד"ה בזמן דאיכא פסח ותירצו דתרי קרא מושבותיכם ובערב תאכלו מצות צריכי חד לח"ל בזמן בה"מ קיים וחד לח"ל בזמן שאין בה"מ קיים ולמה לא תירץ זה כאן והוכרחו לומר דשמא תנאי היא ועוד לעיל הקשו קושיא זו בתמיה ומיד סמוך לו הקשו קושיא זו דרך א"ת אלא נראה ברור דהא איכא עוד למידק לד"ת מסתבר' יותר לאוקמי' ח"ל בזמן שבית המקדש קיים משנוקמי בח"ל בזמן שאין בה"מ קיים א"כ למה לא מהדר תלמודא בפסחים על ח"ל בזמן שבה"מ קיים ודוחק לומר תלמודא דפסחים סמוך על לימוד מושבתיכם דהביא הש"ס בקדושין אלא נראה ברור דהתם בסוגיא אמרינן למ"ד דמצה בזמן הזה דרבנן מוקי להאי קרא בערב תאכלו לטמא ושהיה דרך רחוקה דסד"א כיון דפסח לא אכיל מצה ומרור נמי לא אכיל קמ"ל ורבא אמר טמא ודרך רחוקה לא צריך קרא דלא גרע מערל ובני נכר וא"כ לפ"ז אין צריך קרא לח"ל בזמן בה"מ קיים כיון דחובת הגוף נוהג בין בארץ בין בח"ל מהי תיתי למעט ואף דפסח לא אכיל מ"מ לא גרע מדרך רחוקה או ערל ובני נכר ולכך בפסחים לא מהדר תלמודא אלא אאין בה"מ קיים מניין אליבא דרבא דסבר דדרך רחוקה ילפינן מערל ובני נכר אף דאינו אוכל בפסח חייב במצה אין חילוק בין א"י לח"ל ולא איצטרכא לי' ללמוד אלא אאין בה"מ קיים בין בארץ בין בח"ל כיון דליכא פסח בעולם דס"ד דמיתלי תלי רחמנ' מצוה זו בזמן דאיכא פסח בעולם ולכך לא צריך התם אלא חד קרא דבערב תאכלו והנה על סוגיא דפסחים יש להקשות בתמיה דלמה לא יליף ממשבותיכם לקבוע חובה בזמן שאין בה"מ קיים דהא בזמן שבה"מ קיים לא איצטרך דהא יליף דרך רחוקה מערל ובן נכר ואין חילוק לענין חובת הגוף בין בארץ לח"ל וזה הוא קשיא ראשונה בתוס' רק שיש טעות סופר באות אחד שצ"ל תיפוק ועיקר קושייתם תימא דבסוף ע"פ תיפוק מיני' לקובעו חובה ר"ל למה לי למילף מבערב תיפוק לי' ממושבותיכם כיון דליכא למימר שם דאיצטרך תרי קרא והוכרחו לומר ושמא י"ל תנאי היא דהאי תנא דפסחים מפיק לי' מבערב תאכלו והאי קרא דמשבותיכם מוקי לי' לדרשא אחריתא אבל בדיבור שני הקשו רק על סוגי' דקדושין ואין כאן תמיה כלל די"ל דאף דסבר מצה בזמן הזה חובה ממושבותיכם ס"ל דאי אפשר לנו ללמוד דרך רחוקה מערל ובני נכר כדעת דסברי התם כן ואיצטרך תרי קרא חד לח"ל בזמן ב"ה קיים וחד לח"ל בזמן שאין בה"מ ולא דווקא ח"ל דכל דרך רחוקה ח"ל קרי ליה לכך לא כתבו אלא דרך א"ת ר"ל אם תאמר להקשות למה לא ילפינן מבערב תאכלו דזה אין כאן קושיא הכא די"ל דס"ל להאי תנא דאיצטרך תרי קרא כו' ובזה ניחא הכל בס"ד והצעתי הדבר לפני הגאון הנ"ל וקלסי'

שאלה טו

נשאלתי להורות הלכה למעשה ששרו בשר בפסח ולאחר שלקחו הבשר הוציאו מי השרי' לחוץ לשפוך לאשפה מצאו שם גרעין אחד של תבוא' ונסתפקו אם הי' בעודו הבשר במים או לא ורצו לדמות דין זה למה שפסק רמ"א באו"ח סי' תס"ז סי' י"ב אם מלגו התרנגולי' ואח"כ מצאו במים גרעין חטה בקועה אסורה התרנגולת ואם המים צוננים מותר ויש מי שאוסר אם הוא תוך הפסח וכתב רמ"א דלענין המנהג יש לאסור בבשר ולהתיר בתרנגולי' עי' שם

ויען כי ראיתי רבים נבוכים בדין זה ראשונים ואחרונים ע"כ באתי במגילת ספר להעלות הרשום בכתב אמת את אשר הורני מן השמים ולבאר הכל בארוכ' ללבן ולברר כשמלה הדיני' המסתעפים מדין זה בראשונים ואחרונים ראשונה לדעת מה שכתב הט"ז הא דכתב הש"ע ויש מי שאוסר אם הוא תוך הפסח זה על פי תירוצו על הקושיא דברי הטור אהדדי בסי' י"א אבל לפי מ"ש דלקמן בלא"ה מותר בזה אף בפסח דצונן אינו נותן טעם כלל עכ"ל ולי נראה דהרב הב"י לא בנה יסוד על תירוצו על הקושיא לכתוב יש מי שאוסר לפי תירוצו כי שערי תירוצי' לא ננעלו ואף בידינו לתרץ קושיא הב"י בדרך אחר הא דהתיר הרא"ש חטה שנמצאת בעיסה אפילו היא בקועה משום דדבר ידועה שהחטה קשה ואינו ממהרת להחמיץ כמו העיסה וכיון שהעיסה לא החמיצה כ"ש החטה ולא חיישינן שהיתה במים ר"ל אף דמים צוננים אינם מחמיצים החיט' כמו שאמרו תפח תלטוש בצונן מ"מ לאחר שהוציאו מן המים כיון דהיא נתרככה תחילה קודם העיסה י"ל דאף דעיסה לא החמיצה מ"מ החטה החמיצה דדווקא אם היתה החטה בקמח אז שפיר אמרינן כיון דחטה קשה יותר מן העיסה ואם עיסה לא נחמצה ק"ו לחטה אבל אם חטה נתרככה מקודם ביאת מים לקמח י"ל דממהרת להחמיץ על זה כתב הרא"ש דלא חיישינן משום דישראל רגילין לשמור יפה המים למצוה אבל לעולם דהרא"ש סבר דצונן אינו מחמיץ כדעת הרבה גאוני' וא"כ הא דכתב הרב הב"י ויש מי שאוסר אם הוא תוך הפסח לא נתכוון לזה רק מה שכתוב ויש מי שאוסר הוא דעת המרדכי שהביא הב"י בשמו שכתב מעשה הי' ששרו בבשר בליל פסח למחר מצאו גרעינין של תבואה במים ושאלו לרבינו משולם ולרבינו שמואל הכהן ואסרו שניהם לאכלה וטעמו משום דאין כאן אלא ספק אחד אם הי' עם בשר במים או נפל שם אח"כ וספיקא דאורייתא לחומרא משמע שאסור גם בצונן והרבה גאונ' אסרו אף בצונן ובבשר דאית בי' פילא החמירו ביותר לאסור בצונן והשתא אמינא מוצא ומבוא דין זה שכתב המרדכי בשם הגדולים בסתם בלי ראי' ולבם הי' רחב מני ים בים התלמוד אבל אנן כי סיכתא בגודא לגמר' צריכן אנו לברר עד מקו' שידינו מגעת ראשון הא דכתב המרדכי משום דהוא ספק דאורייתא ולחומרא ע"כ צריכין אנו לומר לאו דאורייתא ממש דהא הסכימו כל הפוסקים דחמץ במשהו הוי דרבנן אלא ע"כ משום דעיקר איסורו מדאורייתא החמירו בו מספק וכן כתב הב"ח וע"כ צריכן אנו לומר דלמדו דין זה דבעירובין דף ל"ו ע"א רמי ר' יוסי דמכשיר בספק עירוב אדרבי יוסי דמחמיר בטומאה דרבנן כמו בי"ח דבר וירד וטבל ספק טבל בארבעי' סאה ספק לא טבל דמטמא ר"י ומשני רב הונא בר חנינא שאני טומאה הואיל ויש בה עיקר מן התורה אבל תחומין דרבנן ואע"ג דאיכא התם שינויא אחרינא מ"מ פסקו כהך תירוצא לחומרא אך איכא למידק