פנים מאירות חלק א לו

ולא רצו חכמים לסמוך עליהם שהוא ברי' דילמא נימוחו ויהי' דם ודבריהם שקר כמו שכתב מהר"ם והכריחו לבדוק דבריהם אבל כי לא נימוחו סמכי עליהם שהוא ברי' ואינו דם כיון דאין אפשר עוד לברר סמכינן שפיר אחזקה דרופאים דלא מרעי נפשייהו לשקר ובזה מיושב גם קושיא השני' שכתב שלא סמכנו אדברי הרופאים דסמיך הגדולה סמכו עליהם לטהר דם יבש דהא דם יבש אם אינו נימוח טמא ואינו טהור אלא מטעם שהוא ברי' ולא דם וזה לא ידעו חכמים עד שגילו להם הרופאים וזה ברור ופשוט

הדרן למילתא קמייתא לנידון שהאשה אומרת שכל אלה בא לה מן המכה שבדופן בודאי בלא דברי הרופא לא היינו תולים הדם במכה דאף דתנן דנאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום והסכימו רוב הפוסקים אף שאינו אומרת שברי לה שדם זה יוצא מן המכה מ"מ נראה דדווקא התם שמכתה עומדת במקור או סמוך ונראה לו ואורחא דמילת' דמכה מוציא דם דרך שם אבל במכה בדופן שאין לו חיבור ושייכות למקור ולא קרב זה אל זה מהי תיתי לומר שזב דמה למקור ועל דברי הרופאים לחוד נמי אין לסמוך כאשר כתבנו בעזרת ה' אך בנדון זה שהרופאים הצדיקו את דבריהם באומרם שדם זה בא מן המכה כי אין לדם דרך אחר לצאת ומבקש לימודו שהורגל כבר לצאת דרך כאן מצא פתח פתוח ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא דומי' דנדון דהר"ן דאשה היתה מרגש' כאב בכליות ואמרו הרופאים שהחצץ אדום הזה בא מן הכליות לדעת הב"י היה מתיר אפילו בלא בדיקה הכי נמי דכוותי'

אבל מאוד אני חוכך בדבר זה להחמיר בשלומא בנדון דהר"ן דהרופים אמרו שחצץ אדום זה בא מן הכליות וידוע שמן הכליות יורד סילון להחדר כמו דמצינו באיש במעשה דרוקח שהביא הב"י בי"ד סי' מ"ד אבן בכוליא כשירה כי משם יורד לגיד הערוה ויכול להיות שבאשה ג"כ שהאי חצץ אדום יורד מן הכליות לחדר אבל במכה בדופן דהוא נגד חלל הגוף איך יעלה על דעתינו לומר שדם המכה משם יורד למקור וזה אי אפשר להשיג בחוש שכלינו ואף שהרופאים אומרים דע"י רבוי דם הזה בא למקור אפשר דהוא נבלע תחילה בשאר אברים בכל גופה ואח"כ יורד למקור ויוצא לחוץ עי' הלחץ זו הדחק לדעתי דם נדה גמור הוא דכל דמי האשה כך שע"י ריבוי דמים נובעים מכל רמ"ח אברים לגידי המקור ומשפיעים דם ולכך אמר חכמים מכה יש לה במקור שהדם נובע מן מכה גופא קודם שנבלע באברי האשה וכן אמרו הרופאים מכה יש לה במעיה ולא אמרו מכה יש לה בגופה אלמה דבעינן דווקא מכה במעי' שהאם והמקור מחובר למעי האשה ודרך המכה לשפוך דם למקור קודם שנבלע בשום אבר אבל אם נבלע תחילה בשאר אברים ואח"כ ע"י רבוי הדם נובעים גידי המקור דם זה טמא משום נדה ודאי לדעתי בלי שום חולק בעולם ולפע"ד אין לה שום היתר עד שמן השמים ירחמהו עלי' וה' יצלינו משגיאה ויזכינו ללמוד תורת אמת בלי שום מניעה

קיצור פסקי דינים העולים מדברינו

א זקינה שחדל לה אורח כנשים מטהרינן דמה הנמצא בעת עשיות צריכ' בעומדת בכל ענין ואין כאן שום חומרא ופשיטא ביושבת אפילו באמצע הספל דאף לדעת המחמירין לא טימאו אלא משום כתם וכאן הקילו יותר כאשר כתבנו בפנים ונדין עכשיו ק"ו אם בכתם שהחמירו טיהרו בזקינה ק"ו בנידון זה דקיל טפי ובפרט שראוי לסמוך על הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א הרב כב"י דפסק כוותי' דמסתבר טעמייהו

ב אם אשה מרגשת כאב בכליות ומוצאת במקורה כמין חצץ אדום טהורה דלא כרמ"א אלא כהבנות הב"י בנדון הר"ן ואין צריך בדיקה כיון דהיא מרגשת כאב ודברי הרופאים אינו אלא גילוי מילתא שהחצץ אדום בא משם ואף אם נימוח טהור ואם אינו מרגשת כאב תטיל למים אם נימוחו טמאה ואם לא נימוחו טהורה דהאי חצץ אדום נראה דדמי לעפר דחשיב במתניתן בהדי אינך דבודקין במים דאם אינו נימוח טהורה דצורתן מוכיח עליהם אבל שאר דם יבש אף שאינו נימוח טמא דכן נראה מסוגי' הש"ס מפ' דם נדה ומפ' המפלת

ג שאין לסמוך אדברי רופא בדם גמור לתלות במכה עד דאיכא איזה דבר המברר שדברי רופא אמת ואין דברי אלא גלוי מילתא בעלמא

ד הא דמטהרינן דם מכה דווקא אם יש לה מכה במעי' במקום שיכול הדם לבוא שם בלתי שיצטרך תחילה לבלוע בשאר אברים אבל אם יש לה מכה בשאר אברים הפנימי' שאי אפשר לזוב דרך המקור אם לא שיבלע תחילה בשאר אברים זה דם נדה גמור הוא

שאלה יג

נשאלתי מהרב המופלג מהר"ר משה וויינגראב בהיותו מגיד משרים בק"ק רוסטיץ וז"ל בדבר שנמצא בס"ת בפ' פנחס ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה פתוחה וצויתי להוציא ס"ת אחרת ע"פ פסק הט"ז בי"ד סי' ער"ה ס"ק ה' שהשיג על הב"ח בזה דאם הניח ריוח במקום שאין לו להניח דזה פסול היותר פשוט אך אחד היה מפטפט כנגדי בכן יורני מכ"ת הדין עם מי תשובה הנה מתוך כותלי כתבו ניכר שלא דן על תחילת פרשה זו דמתחיל וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד וגו' דזה מנה הרמב"ם בפירוש בכלל סתומה וע"כ לא דן אלא על פרשה שאחר פסוק כצאן אשר אין להם רועה דמתחיל ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע וגו' ופ' ויאמר הי' פתוחה ובאמת בספרים ישנים ובתקוני סופרים לא נמנא כאן לא פתוחה ולא סתומה אבל בקצת חומשי' ראיתי שגם פרשה זו פתוחה והאמת שהרמב"ם לא מנה אותה לא בכלל פתוחה ולא בכלל סתומה וכל תיקוני ס"ת שנדפסו מחדש ומישן נדפסו לפי דעת הרמב"ם וכל ס"ת בזמנינו כולם נכתבים ע"פ תיקוני' אלו לדעת הרמב"ם והנה קודם שנרד להכריע הדין עם מי צריכין אנו לברר דעת הב"ח מהיכן הוציא דין זה שס"ל להטור אם עשה פתוחה או סתומה בפרשה שאינו לא פתוחה ולא סתומה דכשירה וזה דלא כדעת הרמב"ם שכתב בפירוש בהלכות ס"ת בפ"ח דין ג' אם טעה בריוח הפרשיות וכתב פתוחה סתומה כו' או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין פרשה הרי זה פסול עכ"ל וזה דוחק לומר שהטור חולק על הרמב"ם ולא יכתוב בפירוש שחולק עליו ויסמוך שנשמע מכלל דבריו וכדי להעמיד על דברי הב"ח וסתירת הט"ז מוכרחים אנו להעתיק קצת דברי הטור בסי' ער"ה אחר שכתוב דין פתוחה וסתומה כתב וז"ל ועוד יש בתיקון סופרים פרשה סדורה והוא שיכתוב שיטה עד חצי' ומתחיל בשיטה תחתי' כנגד הנחת העליונה ונראה שאם שינה בזה לא פסול כיון שאינו מפורש גמרא עכ"ל הטור ז"ל וכתב הב"י וז"ל וסדורה זו שכתבו בספר קדמונים לא ידענא אם יש לה דין פתוחה או דין סתומה והכריע שיש לה דין סתומה ואח"כ כתב וז"ל ומה שכתב רבינו ונראה שאם שינה בזה לא פסול כו' לא ידענא אהי' קאי דאי אפרשה סדורה קאי הא אם סתומה היא כדפרשי' ודאי שאם שינה ועשאה פתוחה פשיטא דפסולה ושמא רבינו ז"ל סבר דסדורה ענין בפני עצמו דכשם שיש פרשיות פתוחות וסתומ' כך יש אחרות שצריכ' לכתוב סדורות וכתב שע"פ שסדר הקדמונים כך הוא על פרשיות מיוחדת שצריך לכותבן סדורות אם שינה בהם וכתבן פ' או סתומ' לא פסיל כיון שאין זה של סדורות מפורש בהש"ס עכ"ל הב"י והשתא נדון ונבין תחילה דברי הב"י דקשיא לי' תחילה לפי סברתו דסדורה הוי כמו סתומה שלנו איך כתב הטור שאם שינה לא פסול דפשיטא דאם עשאה פתוחה דפסולה וע"כ צריכין אנו לומר שתחילה עלה בדעתו לפרש דסדורה שנהגו הקדמונים שעשו סדורה במקום שאנו עושים לתלמוד דידן סתומה סדורה שלהם הי' נקרא אצלם ג"כ סתומה ולכך קשיא לי' דאם שינה בזה ועשאה פתוחה פשיטא דפסולה ולא ניחא ליה למימר דשינה דכתב הטור מיירי שלא עשאה כצורת סדורה אלא כסתומה ולכך כשירה דזה מילת' דפשיטא היא דמהי תיתי לומר אם כתבה סתומ' במקום שהוא סתומה לתלמוד שלנו שיהי' פסול אדרבא על סדור הקדמונים צריכין אנו לדון ודי לנו שראוי לסמוך על קבלתם שזה ג"כ מיקרי סתומה אבל מהי תיתי ליפסול אם עשאה סתומה כדעת הש"ס וניחא ליה לומר דרבינו הטור ז"ל סבר דסדורה ענין בפני עצמו דכשם שיש פרשיות פתוחות וסתומות כך יש אחרות שצריכות לכתוב סדורות וכתב שע"פ שסדר הקדמונים כך היא על פרשיות מיוחדת שצריך לכותבן סדורות אם שינה בהם וכתבן פתוחות או סתומות לא פסול כו' ופשוט שמיירי שהקדמונים נהגו לעשות פרשה סדורה במקום שלדידן אין בו פרשה כלל וסמכו על קבלתם לעשות סדורה והוא עשאה פתוחה או סתומה במקום הזה וס"ד למפסל משום דלא נעשה לא כתיקון הקדמונים ולא כתיקון התלמוד שלנו קמ"ל בזה כיון דסדורה אינו מפורש בש"ס ואף שאנו סומכים על קבלת הקדמונים מ"מ אין להם קבלה שיפסול אם שינה פרשה זו דלא נזכר בש"ס אלא שינוי פתוחה וסתומה אבל סדורה לא נזכר בש"ס ודי לנו לעמוד בקבלות הקדמונים לכתוב לכתחילה סדורה אבל לא לפסול אם שינה לצורה אחרת ולא ניחא לי' למימר דאם שינה שלא עשה כלל ריוח לפרשה זו דזה פשיטא דכשרה דהא עשה כפי תלמודא דילן ולא איצטריך לי' לאשמועינן זה דמילתא דפשיטא היא ומזה למד הב"ח כיון דלדידן אין בו פרשה כלל רק מנהג הקדמונים לעשות סדורה והוא לא עשאה כמנהג הקדמונים אלא עשאם פתוח' דכשירה ה"ה לדידן במקום שאין שם פרשה כלל ועשאה פתוחה דאינו פסולה ומזה למד הב"ח שהטור חולק על הרמב"ם וכתב הט"ז דלא דק דזה פסול היותר פשוט וכתב שאי אפשר לפרש שעשו הסופרים פרשיות חדשות דא"כ היו לו להב"י לומר דכוונות הטור שאם שינה ולא עשאה שם פרשה כלל דכשר אלא פי' הברור בזה שיש מקצת פרשיות בהורה שלתלמוד שלנו הוין פתוחות או סתומות ולתיקון הסופרים הוין סדורות וכתב הטור על זה שאם שינה הסופר מתיקון זה ולא עשאן אלא פתוחות או סתומה כשר כיון שאין מוזכר בגמ' סדורות וזה פשוט כוונות הב"י שכתב לפי דעת הטור שאם שינה בסדורות לפי תיקון הסופרים ועשאן פתוחות או סתומה דלא פסול עכ"ל וע"כ צריכן אנו לומר לפי דברי הט"ז מה שכתב הב"י דשמא רבינו ז"ל סבר דסדורה ענין בפני עצמו דכשם שיש פרשיות פתוחה וסתומה כך יש אחרות שצריכות לכתוב סדורות האי אחרת לאו פרשה אחרת מה שלדידן אין בו פרשה כלל אלא פרשה אחרת קרי ליה אותן פתוחות או סתומת גופא לתלמוד דילן הם עושין צורה אחרת לאלו הפרשות לא פתוחות