פנים מאירות חלק א לה

שיטת הש"ס כאשר נכתוב בסמוך אלא ע"כ דסמכו על דברי הרופאים א"כ ה"ה היכא דאמרו הרופאים דם זה מן המכה בא סומכין אנו על הרופאים ודינו דהר"ן נמי כיון דהרופאים אמרו בלי שום סימן לבחון דבריהם שחולי זה בא מכאב הכליות נאמין להם אפילו אם הי' נימוח הי' טהור זה אינו דהא בסי' קפ"ז הביא הב"י בשם הסמ"ק וסמ"ג וז"ל וצ"ע אם הוא יהודי רופא מומחה אם תוכל לסמוך על רפואה אפילו אם הוא רופא מומחה והריצב"א כתב שאם אמר לו הרופא שנתרפאת משמשת על סמך דיבורו אם הוא ישראל כדאמרינן בירושלמי נאמן הרופא לומר קמיעה זו מומחה כו' אע"פ שיש לדחות דההוא איירי שידענו שרפא בו פעם ראשונה מ"מ דעתי נוטה להתיר בכל ענין אבל אין בידי להתיר ע"פ דיבור גוי אפילו ברופא מומחה דלא מרע נפשי' דקרי בהו אשר פיהם וג' עכ"ל הרי שנתחבטו בו גאוני עולם להאמין לרופא ופסק בש"ע שצריכה לעשות רפואה קודם שתחזוק לרואית דם מחמת תשמיש ואי לפי דברינו הי' להם לפשוט מש"ס ערוך דסמכו חכמים על דברי רופאים והתירו דם יבש משום דאמרו דהוי ברי' ק"ו דראו לסמוך על חזקת הרופאים להוציא אשה מחזקתה שלא תראה עוד מחמת תשמיש ועוד שהרא"ש כלל ב' סי' י"ח על אותה ששנינו מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות כו' תטיל למים אם נימוחו טמאה הקשה הרא"ש כיון שבא מחמת מכה אמאי טמאה הא אמרינן בפ' כל היד הרואה מחמת תשמיש טהורה אלמא אע"ג דהדם בא מן המקור טהורה הואיל בא מחמת מכה עכ"ל הרא"ש ז"ל ששאל להרשב"א ואם איתא שהרופאים אמרו נסיון זה והם אמרו והם אמרו אם נימחו טמאה אין כאן אפילו ריח קושיא וזה ידוע ששאלת הרא"ש הי' כשאלות הראשונים

אלא ברור הדבר שחכמים אמרו זה לבחון דברי הרופאים אם הם אמת דלא מצינו בשום מקום לסמוך אדברי רופא באיסור תורה אלא בענין פיקוח נפש להאכיל ע"פ בי"כ או לחלל שבת משום דאף דאינו ברור לן כדברי הרופא מ"מ לא יהי' אלא ספק וספק פיקוח נפש דוחה שבת אבל בשאר איסורין לא סמכינן אדברי הרופא שאומר ע"פ הבנתו דהוא עד או ראה וידע כתיב ולא אשכחינן ידיעה שלא בראיה אלא כמו שאמרו חכמים ולא בענין זה ותדע דהא בש"ס בחולין בעי למיליף דאזלינן בתר רובא מרוצח דאמר רחמנא דלקטול דילמא טריפה הרג ומאי קושיא דילמא מיירי דאמרו הרופאים שהי' מכירים במזגו של זה האיש הנהרג שלא הי' טריפה אלא ע"כ דלא סמכינן בזה הרופאים וקושיות הרא"ש נבאר לקמן ואף לדעת דהתירו באשה שנחזקה להיות רואית דם מחמת תשמיש לסמוך ארופא יהודי היינו התם דאינו אסורה לבעלה אלא מחמת חזקה אתי' חזקה דרופא דלא מרעי נפשי' ומוציא מידי חזקה זו ומעמידין אשה על חזקה סתם נשים דאין רואית מחמת. תשמיש אבל בנד"ד ברואית דם גמור לטהר הדם ע"י רופאים זה לא מצינו בשום איסור תורה לסמוך עליהם וכמו שהבין הגאון מהרמ"א דחכמים לא סמכו על הרופאים אלא הצריכו בדיקה דלא כדעת מהר"ם מלובלין שסובר דאם אשה רואה דם גמור ואמרו הרופאים שממכה בא סומכים עליהם ולא ברירא לי האי מילתא ותחילה צריכין אנו לישב קושיות רמ"א על הרב הב"י דלא נשוי' אותו כטועה בדבר הלכה אלא נראה ברור שכבר כתבנו שמשיטת הש"ס מוכח שדם יבש אפילו אם אינו נימוח לעולם טמא וכן כתב הרב הש"ך בס' ס"ק פ"ח שכן משמע מירושלמי בהדיא וגם מפשיטת הש"ס דילן ולפ"ז איכא למידק דחכמים לא רצו לסמוך על הרופאים ואמרו תטיל למים ובאינו נימוח סמכו עליהם לטהר משום דהוי ברי' ולא דם וקשה דילמא דם יבש הוא שאינו נימוח לעולם ואפ"ה טמא

אלא ברור הדבר דדרך הדם לקרוש ולהתיבש אבל בקליפן ושערות צורתן משונה ואין דרכה בכך סומכין אדברי הרופאים וכן כתב הרא"ש בשם הראב"ד בפ' המפלת וז"ל דבעיין איפשטא כו' אלמא דם היוצא יבש טמא אע"ג דלא קרינן בי כי יזוב אלא דכה"ג אמרינן דצורתן מוכחא דכי לא נימחו דברים נינהו כמו שאמרו הרופאים אבל דם יבש לא תלינן בברי' אפילו לא נימוח טמא עכ"ל א"כ מצינו למימר דחכמים לא סמכו אדברי רופאים אלא הצריכו בדיקה ובשלא נימוחו סמכו עליהם משום דצורתן משונה וראי' לדבריהם דגלדי המכה הם ואם רואית דם יבש אף שהרופאים אומרים שהוא ברי' אין סומכין על דברי הרופאים היכא דאין צורתן משונה דבעינן סמך וראי' לדברי הרופא ובההיא מעשה דהר"ן מדמסיים הר"ן דברור הדבר שתולין בכאב הכליות שיש לה מלשון זה משמע שאמרה האשה שמרגשת כאב בכליות ואין לך ראי' לדברי הרופא גדולה מזה ובודאי אדברי האשה אף שמרגשת כאב אי אפשר לסמוך ולתלות אותו חצץ אדום בכליות דמי יתנבא דבר זה אלא חכמי הרופאים ועל הרופאים לבד אם לא היתה מרגשת כאב ג"כ אין ראוי לסמוך עליהם כיון דאין צורתן משונה אפילו לא נימוחו טמאה אבל כיון שהאשה אומרת שמרגשת כאב בכליות זה ראי' גדולה לדברי הרופא יותר מהני דצורתן משונה ודברי הרופא בכאן אינו אלא גילוי מילתא בעלמא וא"כ אפילו אם הי' אותו חצץ אדום נימוח טהורה היא ואם תאמר שגם במעשה דרופאים היתה אשה מרגשת במכה ואפ"ה לא התירו אלא בבדיקה ולכך מסיים הב"י דהא התם אין מרגשת במכה ובשומא אפ"ה אין חוששין לה ר"ל לטמאות משום דם יבש אלא סומכין אדברי רופאים וע"כ הטעם משום דאין דרך אשה להפיל כמין קליפות ושערות כמ"ש למעלה דצרותן מוכחת' על דברי הרופאים ה"נ כיון שידוע לרופאים שאין דרך חצץ אדום להולד בחדר אלא בכליות תולין בכך ר"ל כיון שהאשה מרגשת כאב בכליות אין זה אלא גילוי מילתא בעלמא וראוי לטהרה אף בלא בדיקה אבל אם הרופאים אומרים על דם שבא מן המכה ואשה אין מרגשת שום כאב אין אנו סומכים על הרופאים כיון דדרך הדם שבא מן המקור כל זה נראה ברור לישב דברי הב"י מאור עינינו ועוד נראה להתיר באותו חצץ אדום ע"י בדיקת מים אף שאינו מרגשת כאב כיון שאומרים הרופאים שאין דרכו להולד בחדר אלא בכליות סגי בבדיקה ע"י מים כיון דהרבה נשים החוששי' בחולי זה העידו וגילו על הרופאים שבא החצץ מן הכליות א"כ נדון אותו כמעשה דטיבעין וזה אפשר בכלל עפר דתני במתניתין. ובזה נתישב לי במתניתן כמה ספיקות ראשון בדברי מור"ם מלובלין שכתב וז"ל הרופא' אמרו שאין בקליפות ההם דם רק הן ברי' בפני עצמן קליפות מכה ואמרו חכמים תטיל למים לבחון דבריהם ואם נימוחו שקר אמרו אבל אין הכי נמי אם אשה רואה אפילו דם גמור ואומרים שידוע להם שיש לה מכה טהורה או שהאשה בעצמו אומרת שיש לה מכה טהורה עכ"ל וכתב זה לדחות דברי השואל שרצה להביא ראי' מההיא מעשה דטיבעין דאמרו אם נימוחו טמאה ש"מ דאף אם יש לה מכה במקור מ"מ כיון דדם הוא במקור טמאה ולא תלינן במכה אלא אם יש לה מכה בפרוזדור וכתב הגאון מהר"ם שעמד מרעיד ומחריש על קושיות הרא"ש הנ"ל דלפי דבריו נידחו דברי הרא"ש מעיקרן כיון דנתברר ששקר העידו לכך לא סמכינן עלייהו לתלות דם במכה

ואני אומר דאין לחשוב להרא"ש לטועה דאין זה מיקרי הכחשה לדברי הרופאים כלל הלוא לא אמרו שהם דווקא קליפת מן המכה ולא דם מכה רק אמרו סתם אשה זו מכה יש לה במעיה שממנה מפלת הקליפות ויכול להיות שאם לא ימחו הם גילדי מכה ואם ימחו אפשר שהם בעצמם דם שבא מן המכה ושפיר הקשה הרא"ש כי נימחו נמי נתלה במכה אך לפי מה שפרשתי דהטעם דסמכו על הרופאים אם לא כימוחו משום דצורתן משונה ואין דרכה בכך אבל אם נימוח לא סמכינן ארופאי' דדרך הדם להתיבש ולימוח אח"כ ממילא נדחה סברות השואל למהר"ם דהא דאם נימוח טמא משום דאין אנו סומכים על דברי הרופאים כלל אבל היכא דברור לן ע"י נשים או אשה בעצמה שאמרה שיש לה מכה במקור שממנו יוצא הדם טהורה ושאלות השואל נדחו מעיקר' מטעמים וראיות שהביא מור"ם והם חזקת ובריאות כראי מוצק ולפי זה מיושב נמי קושיות הרא"ש דחכמים לא סמכו כלל ארופאים בדם גמור לטהר דכל מידי דאיסור' בעינן עדות גמור ולא להעיד ע"פ חכמה אלא אם לא נימחו דסמכו עליהם מטעם משום דצורתן משונה והם מעידים על עצמם ודברי הרופאים אינו אלא גילוי מילתא בעלמא

ונראה שהרא"ש שהקשה קושיא זו אזיל לטעמא דס"ל כדעת הרז"ה דכל דם יבש שאינו נימוח טהור דהוי בריה ולא דם דומיא דעפר אדום דקתני במתניתן וא"כ ע"כ הא דאמרו חכמים דאם אינו נימוח טהור סמכו על דברי הרופאים וליכא למימר משום דצורתן מוכיח עליהו דהא בכל דם יבש אם אינו נימוח טיהרו אלא ע"כ אדברי רופאים סמכו שהם גילה להם שכל דם יבש שלא נימוח הוי ברי' ולא דם ושפיר הקשה דאפילו אם נימוחו נמי הי' לנו לתלות במכה כיון דאין זה הכחשה במה שאמרו מכה יש לה במעי' וק"ל ושאלתו כשאלות ראשונה אבל כבר הסכימו רוב הפוסקים דדם יבש שלא נימוח טמא וע"כ צריכן אנו לומר ההיא דקליפן ושערות צורתן מוכח עליהם ודברי הרופאים לא הי' אלא גילוי מילתא בעלמא ובזה נתיישבו ת"ל כל הקושיות הנ"ל ואין להביא ראיה דמצינו שסמכו חכמים בדבר איסור על הרופאים דאמרינן בפ' אד"מ מעשה בפרה של בית מנחם שניטלה האם שלה ובא מעשה לפני חכמים ביבנה והתירוה שאמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים אא"כ חותכים האם שלה שלא תלד ש"מ דסמכו בדבר איסור על הרופאים מ"מ נראה דאין מכאן ראיה די"ל דתודוס ראה בבירור שחותכין האם שלה ומתקיימן י"ב חודש הרי זה ידיעה ברורה דלאו מיטרפה בהכא ולא אמר ע"פ אומרן דעת

וראיתי בתשובת חדשות שנדפסו בשם מחותני הגאון מוה' צבי נרו שאלה מו' שתמה על הגאון מהר"ם לובלין בתרי תמי' וז"ל ואני תמה למה יגרע כח הקליפות מכח הדם גמור דבדם גמור אי אתה מצריכה בדיקה ואתה סומך על דברי הרופאים ובקליפות אתה מצריכה בדיקה ועוד קשה שלפי דבריו לא סמכנו כלל על דברי הרופאים שהרי הבדיקה היא מבררת לנו אם נימוחו אף לדברי הרופאים טמאה ואם לא נימוחו אף בלי מכה טהורה היא שהרי בריה בפני עצמן הן ולמה הוזכרו דברי הרופאים לבטלה עכ"ל ונראה דאין כאן שום ריח קושיא על מהר"ם לובלין דברור הדבר בכל דוכתא קי"ל דלא סמכינן אחזקה במקום דנוכל לברור דילמא החזקה אינו אמת כמבואר בי"ד סי' א' ובא"ח סי' תל"ז בהשוכר בית בי"ד ואינו ידוע אם הוא בדוק אם המשכיר בעיר שואלו אם בדקו ואם אינו בעיר חזקתו בדוק וזה מבואר בדוכת' טובא וא"כ דברי מהר"ם מלובלין שרירין וברירין בטעמן לפי הנחתו דסומכין ארופאים וע"כ משום חזקתם שהם מומחים והם אמרו שהקליפן הם ברי' ולא דם